נוב' 15 2009
הקפיטליסט היומי באכסניה חדשה ב-NRG
קוראים יקרים, אתר הקפיטליסט עבר לאכסניה חדשה ב-NRG. בכתובת הבאה תוכלו למצוא
מאמר חדש שפרסמנו על "הקוסם" נוריאל רוביני, וגם להירשם לבלוג שלנו ב-RSS.
אוג' 12 2009
מה עושה פישר?
מה עושה פישר?
ענקים פיננסיים קורסים כמו מגדלי קלפים. הביטחון והיציבות שאפיינו את השנים הטובות, התנדפו כלא היו. נוצרת אוירה של חוסר אמון. פרטים ומוסדות פיננסיים חוששים להשקיע את כספם, פן יושם על קרן הצבי. מחסור בהשקעות גורם במישרין למחסור במקומות עבודה, כך מתדלדל מקור הפרנסה של מפרנסים רבים, מה שמקטין את הצריכה, כתוצאה מכך קורסים עסקים נוספים, מה שמקטין עוד יותר את אמון המשקיעים, וחוזר חלילה.
האם יש כאן מעגל קסמים הרסני המזין את עצמו ללא אפשרות להחלץ ממנו?
אכן יש כאן מעגל קסמים, אבל ישנם תהליכים נוספים שמסמנים את המוצא ממנו. ראשית כל עלינו לזכור ולהפנים שהכסף שבידי המשקיעים לא התאדה, הוא אולי החליף ידיים, אך הוא שוכב לו היכן שהוא, כאבן שאין לה הופכין. בעליו של הכסף שומרים אותו בכספת, או בקרנות סולידיות, בטוחות ככל שאפשר, בהמתנה לרגע שבו יווצרו תנאים מתאימים, כדי להשקיע (ובכך לסכן) את כספם מחדש, כאשר יחזור האמון. בנוסף לכך גורם מצב משברי לירידה במחירים: הצטמצמות הביקושים גורמת לכולם: יצרנים, סוחרים ושכירים להוריד מחירים כדי לשרוד את התקופה הקשה. הדבר בא לידי ביטוי בירידת מחיריהם של מוצרי צריכה, חומרי גלם ונדל"ן כמו כן ירידה בשכר או במחיר העבודה.
שני גורמים אלה: הצטברות של כסף בידי משקיעים פוטנציאלים וירידת מחירים מסיבית, מייצרים תנאים אטרקטיויים לחידוש ההשקעות, לשבירה של מעגל הקסמים ולמעשה ליציאה מהמיתון.
עד כאן תיאורייה, במציאות קורה לנו משהו קצת אחר: הידידה הגדולה שלנו מעבר לים, בנסיונה להתמודד עם המשבר, החלה בהדפסה מסיבית של ניירות ירקרקים כדי ליצור "סטימולציה" של הכלכלה. כאילו שבעיית הכלכלה של ארה"ב הייתה מחסור בכסף (הכסף כאמור לא התאדה). הדבר משפיע ישירות על שני הגורמים שאמורים להביא ליציאה מהמיתון, ולא לטובה. ראשית כל הדפסת כסף גורמת במיישרים לאינפלציה, שבאה לידי ביטוי, בעיקר במניעת ירידת המחירים, הדרושה ליציאה מהמיתון. כמו כן הביאה לדילול הכסף שבידי המשקיעים הפוטנציאליים, בכך שהקטינה את ערכו. כך הצליח הממשל בארה"ב יחד עם הבנק המרכזי לדחות את היציאה מהמשבר למועד בלתי ידוע.
טעות חמורה שלהם! איך זה משפיע עלינו?
הנגיד שלנו, כידוע, במאמץ למנוע את ירידת ערך הדולך באופן מלאכותי, פצח ביולי שנה שעברה בקנייה מסיבית של דולרים. כדי לקנות דולרים היה עליו לעבור להדפסה מסיבית של שקלים ועל ידי כך לדלל את ערכו של כספנו. הנגיד עצמו הודה שקנייה מסיבית של דולרים מנעה "אינפלציה שלילית". במילים אחרות מנע הנגיד בכוח את ירידת המחירים שאמורה לבוא כחלק מדינמיקה של משבר. ובכך דחה אף הוא את היציאה מהמיתון למועד בלתי ידוע.
ירידת ערך המט"ח מתקיימת בשני תנאים אפשריים, ביחד או לחוד. תנאי ראשון: הגברת הייצוא גורמת להזרמה מט"ח למדינה. הרבה מט"ח גורם לירידה בערכו. סיבה שנייה נעוצה במדינה מנפיקת המט"ח, ארה"ב במיקרה שלנו, אשר חווה משבר כלכלי והצטמקות של הכלכלה שלה. במיקרה הראשון ירידת שער המט"ח גורמת לעלייה בערך כספם ולעלייה ברמת חייהם של תושבי המדינה. במיקרה השני כרוכה ירידת המט"ח במשבר כלכלי העובר על המדינה המנפיקה.
בצניחת שער הדולר שחווינו בשנה שעברה, נטלו חלק שני התנאים גם יחד. התייעלות כלכלית של המשק הישראלי, מצד אחד, ושלומיאליות בניהול המשק האמריקני, מצד שני. ואולם שני הגורמים ביחד או לחוד אינם מהווים הצדקה ל"ייצוב" המט"ח על חשבון הציבור ולפגיעה ברווחתם של תושבי המדינה.
חלפה מאז שנה והמשבר כבר פה. אך הנגיד בשלו, בתחילת החודש עשה הנגיד צעד נוסף לכיוון עין המערבולת כשהגביר באופן עצבני את רכישות הדולרים. כך הפכה "פעולת הייצוב" השנויה במחלוקת של הנגיד לפיאסקו של ממש.
כשקראתי אתמול את הכותרת: "בנק ישראל מפסיק את רכישות המטח היומיות" שמחתי לרגע, כיוון שהייתי סבור שפישר מבין את הסכנה הנשקפת למשק מהמשך רכישת הדולרים המסיבית. בד בבד נירה במוחי השאלה: הייתכן שהנגיד החליט לחדול מהרכישות המסוכנות לאחר שרק בשבוע שעבר ביצע את הרכישה המסיבית מכולן (ההערכות מדברות על 1.5 – 2 מליארד דולר)? לצערי חששותי התאמתו: אין בכוונתו של הנגיד להפסיק את רכישות הדולרים. כוונתו היא לעבור לרכש מזדמן. במילים אחרות הרכש יימשך רק שהוא יהיה יותר עצבני ופחות שקוף.
כך בזמן שהממשל האמריקני במזבז את כספי הציבור האמריקני, כדי לקנות ניירות שאיבדו את ערכם, נוקט פישר טקטיקה דומה, בבזבוז כספי הציבור הישראלי כדי לתחזק את בועת הדולר. צריך להפסיק את זה!
ענקים פיננסיים קורסים כמו מגדלי קלפים. הביטחון והיציבות שאפיינו את השנים הטובות, התנדפו כלא היו. נוצרת אוירה של חוסר אמון בה פרטים ומוסדות פיננסיים חוששים להשקיע את כספם, פן יושם על קרן הצבי. מחסור בהשקעות גורם במישרין למחסור במקומות עבודה, כך מתדלדל מקור הפרנסה של רבים, הצריכה קטנה, וכתוצאה מכך קורסים עסקים נוספים. ומעגל האמון ממשיך להצטמק. האם ניתן להחלץ ממעגל הקסמים? (כתב אסף בן דוד)
מעגל קסמים אכן קיים, אבל ישנם תהליכים נוספים שמסמנים את המוצא ממנו. ראשית כל עלינו לזכור ולהפנים שהכסף שבידי המשקיעים לא התאדה, הוא אולי החליף ידיים, אך הוא שוכב לו היכן שהוא, כאבן שאין לה הופכין. בעליו של הכסף שומרים אותו בכספת, או בקרנות סולידיות, בטוחות ככל שאפשר, בהמתנה לרגע שבו יווצרו תנאים מתאימים, כדי להשקיע (ובכך לסכן) את כספם מחדש, כאשר יחזור האמון. בנוסף לכך גורם מצב משברי לירידה במחירים: הצטמצמות הביקושים גורמת לכולם: יצרנים, סוחרים ושכירים להוריד מחירים כדי לשרוד את התקופה הקשה. הדבר בא לידי ביטוי בירידת מחיריהם של מוצרי צריכה, חומרי גלם ונדל"ן כמו כן ירידה בשכר או במחיר העבודה.
אוג' 08 2009
Butter in Bangladesh
דיוויד לינובר החליט שנמאס לו. הוא החליט להראות לכל אותם "Data Miners" מוול סטריט מה הוא חושב על הרגרסיות שלהם; לחשוף את ערוותם של אלו המבקשים לחשוף באמצעות ניתוח נתונים סטטיסטיים את אבן החכמים של ימינו – ההיגיון הפנימי מאחורי תנודותיהם של השווקים.
"שוק המניות מייצר כמות עצומה של משתנים, אם תשקיע מספיק זמן ומאמץ חזקה עליך שתמצא יחסי גומלין שמבטיחים לספק תשואה פנומנלית – אך קשורים זה לזה על ידי מקרה בלבד", אמר לינובר בראיון לוול סטריט ג'ורנל.
אוג' 05 2009
שמש נצחית בראש צלול: על מציאות, ניסיון ודמיון
לפני יומיים, בערב ירושלמי ישבתי עם חבר על שייק פירות בקופי שופ שברח' עזה. השיחה קלחה לכיוון המשבר העולמי, האמריקאי, הישראלי, ומשם לדיון באפשרויות השקעה שונות. (כתב רותם סלע)
החבר (נקרא לו ג'ק) המחזיק חלק מנכסיו בדולרים אמריקאיים ציין כי הוא שוקל להעביר אותם לאג"ח הנקובים במטבע האוסטרלי, "לאוסטרלים יש חובות נמוכים ומצבם הכלכלי טוב בהרבה מזה של האמריקאים והאירופאים", ציין החבר וגמע מתערובת התפוזים-מנגו-אננס.
"אני לא יודע", השבתי, "מצד אחד אני לא מכיר טוב כל כך את המערכת האוסטרלית, אבל מהצד השני כשאני מתבונן את הדפסת הכסף המסונכרנת של הבנקים המרכזיים שמסרבים לקבל את ירידת הדולר, ואת קשרי הגומלין של הכלכלה העולמית ומתקשה לדמיין מציאות בה המערכת המוניטרית האמריקאית תימס והאוסטרלים ימשיכו ליהנות ממטבע יציב". היא פסעה אל תוך החדר במכנסי ג'ינס וטריקו פשוטה ושחורה; בגדיה עממיים אך קומתה ויציבתה מעידים כי היא בת אצילים; עורה זית, עייני ירקן בורקות חודרות, עצמות לחיים גבוהות וקימורי גוף מושלמים הנרמזים מבעד לחולצה הרפויה. דממה מושלכת בבית הקפה, אנו ממשיכים כמובן לדון בעניינים שברומו של עולם.
"אתה יודע", השיב ג'ק, "חבר אמריקאי איתו שוחחתי באותו נושא, אמר לי שמעבר למטבע האוסטרלי הוא הגנה בפני סיטואציה של DEFCON 3, אבל שכשנגיע ל- DEFCON 0 האחזקות במטבע לא יעזרו לי"
"מה זה DEFCON?", הוא חייך, ההסבר היה כבר על קצה הלשון.
"הטילים הגרעיניים של ארצות הברית מצויים ברמה של מוכנות מבצעית הנגזרת מחומרתו של המצב הצבאי, DEFCON הם ראשי התיבות של מצב כוננות הגנתי, בעיתות שלום אנו מצויים ב-DEFCON 5 וככל שהמצב מתוח או אלים יותר רמת המוכנות עולה והמספרים יורדים. כך במהלך המלחמה הקרה היו הטילים במצב מוכנות תמידי של DEFCON 4 ולאחר מתקפת הטרור על בנייני התאומים רמת הכוננות הייתה DEFCON 3, ומלחמה כוללת היא כבר DEFCON 1"
"האמריקאי קנה חווה בניו זילנד, הוא אומר שבמצב בו הכלכלה העולמית תעבור ל-DEFCON 1 או 2 DEFCON זה לא יהיה ממש משנה איזה דגל יהיה על חתיכת הנייר שלך; במצב של קריסת המערכת המוניטארית הנכסים הטובים ביותר לא יהיו פיננסיים אלא פיזיים: זהב, נכסי דלא נייד, חקלאות", סיכם ג'ק וסיפר כי רובם המוחלט של חבריו הצפון אמריקאיים לא ממירים אפילו את הדולרים שבידם, "הם לא מסוגלים להבין שהכל הולך להשתנות".
מציאות ודמיון
המחסום המשמעותי ביותר בפני הבנת המציאות הוא ההרגל. ההרגל והניסיון מתבססים על המציאות, ומולם מתמודד באמצעים צנועים הרבה יותר הדמיון המבסס את ניתוחיו על המחשבה בלבד. הרבה מאוד פעמים קשה לנו לראות את השינוי כיוון שהוא מגיע. המסגרות והרוטינות הישנות נדמות כנצחיות כיוון שהן קונקרטיות, הן מרכיבות אחרי הכל את חיינו.
"לפני חודש נקלעתי לליקוי חמה מלא בבולגריה", סיפר החבר, "זאת הייתה חוויה, פתאום חשבתי מה יקרה אם השמש לא תזרח מחר בבוקר, הטוטאליות של הליקוי המלא והפתאומי לא גרמה לי לפקפק, אבל היא גרמה לי לחשוב, כל כך הרבה דברים הם מובנים מאליהם, אנחנו פשוט לא מסוגלים לחשוב את המציאות בלעדיהם".
הזמנתי חשבון. ג'ק התמתח והלך להשתחרר בנוחיות, שלמתי ונעמדתי ליד סלסלת העיתונים. הנסיכה הסיטה את ראשה לכיווני, חייכה וקרצה את אחת מאבני החן שלה; הנהנתי בנימוס החזרתי חיוך, וחזרתי לנעוץ את עיניי בגיליון האחרון של ה-Economist. נסיכה מסכנה – חשבתי לעצמי – היא יכולה לחייך כי אין לה מושג מה קורה סביבה, כמה שהייתי שמח לעבור עם שכמותה את הסטגפלציה שבדרך.
לפני יומיים, בערב ירושלמי ישבתי עם חבר על שייק פירות בקופי שופ שברח' עזה. השיחה קלחה לכיוון המשבר העולמי, האמריקאי, הישראלי, ומשם לדיון באפשרויות השקעה שונות. (כתב רותם סלע)
החבר (נקרא לו ג'ק) המחזיק חלק מנכסיו בדולרים אמריקאיים ציין כי הוא שוקל להעביר אותם לאג"ח הנקובים במטבע האוסטרלי, "לאוסטרלים יש חובות נמוכים ומצבם הכלכלי טוב בהרבה מזה של האמריקאים והאירופאים", ציין החבר וגמע תפוזים-מנגו-אננס.
אוג' 04 2009
יעקב הרפז צודק: אין מדינה בעולם שביקשה להרוס את המטבע שלה ולא הצליחה
כתבה ב-TheMarker חושפת כי ביומיים האחרונים הגביר בנק ישראל את קצב רכישת הדולרים שלו והוסיף 1.2 מיליארד דולר ליתרות המט"ח של ישראל. מדובר בגידול משמעותי בקצב הרכישה שעמד בשנה האחרונה על 100 מיליון דולר ביום "בלבד". רכישת ערימות של דולרים על רקע צניחתה החופשית של הכלכלה האמריקאית, והזינוק מבהיל בחוב שלה הם עסקה מחורבנת למדי, שכל אחד מאזרחי ישראל שותף לה; אחד מפעילי שוק המט"ח שמתראיין לכתבת המרקר רואה את הדברים מזווית קצת אחרת:
יעקב הרפז, המנהל את חדר העסקות אלפא-בול, דווקא סבור שבנק ישראל בדרך הנכונה: "כשבנק מרכזי נחוש לפחת את המטבע שלו (ולא לחזק) אין שום דוגמה בהיסטוריה שזה לא יצליח".
אוג' 02 2009
צים, האחים עופר והשקשוקה האמיתית
זה לא החודש של משפחת עופר. רק בשבוע שעבר שודר הסרט שיטת השקשוקה בערוץ הראשון ושבר שיאים בצפייה, בחשיפה תקשורתית ובנזקים תדמיתיים שנגרמו למשפחת עופר. פחות משבוע עבר עד להודעתה של החברה לישראל – המשתייכת לעופרים - כי בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת הספנות צים צפויה החברה לישראל להזרים לה למעלה מ-300 מיליון דולר בכדי לכסות על הפסדיה. (כתב: רותם סלע)
השקשוקה הפיננסית המבעבעת של צים צפויה לטפטף לדו"חות החברה לישראל ולצבוע באדום את השורות התחתונות. כבר ברבעון השני של השנה הצטמקו רווחיה של החברה לישראל המחזיקה גם בבז"ן ובכי"ל ל-48 מיליון דולר, חיתוך של למעלה מחצי מרווחיה לעומת הרבעון המקביל ב-2008 בו רשמה החברה רווח של 111 מיליון ודולר.
אוג' 01 2009
תנו להם (לשחק עם) רובים! – מכתב לח"כ דני דנון
מכתב פתוח לח"כ דניאל דנון
בימים אלו מקדם הח"כ דניאל דנון הצעת חוק לתיקון חוק כלי היריה. התיקון ימנע רישוי כלי ירייה לאזרחים מתחת לגיל 21, וכן יאסור כניסה למטווחים לכל מי שלא מלאו לא 16 שנים. באתרו כותב חבר הכנסת בשפה זאת: “עד עתה, גם ילדים בני 4 יכלו, מבחינה חוקית, להכנס למטווח ל"יום כיף" או למטרה אחרת.”
כמובן, מדובר כאן בניסיון לעורר היסטריה ציבורית ותו לא. הח"כ דנון מצייר לנו תמונה דמיונית שבה ילדים בני 4 מסתובבים במטווחים ציבוריים חמושים בנשק חם ופולטים כדורים לכל עבר. במציאות, כמובן, הדבר הוא אינו אלא הזיה. במציאות, כנכנסים ילדים במטווח הם יורים תחת פיקוח של מדריכים, וכמובן שאין תינוקות שזוחלים במטווח עם אקדח ביד.
אבל זהו המיתוס כנראה, ועל המיתוס הזה מבססים כיום חקיקה. לכן החלטתי לשלוח מכתב לחבר הכנסת דנון, וכן לפרסם מכתב זה פה.
יבואו ואמרו: בוריס, מה איכפת לך? הרי אתה כבר מזמן לא בן 21. לך זה לא מזיז. אז זהו, שאכפת. וכדי להסביר את עמדתי - הנה לפניכם המכתב שלי לח"כ דנון. כל מי שמעוניין להביע התנגדות לחוק, מוזמן לשלוח מכתב דומה (על פי טעמו ונטיותיו) לכתובתו של חבר הכנסת החרוץ ddanon@knesset.gov.il
לח"כ דנון שלום רב!
לאחרונה נודע לי שהגשת הצעה לתיקון חוק כלי הירייה. התיקון ימנע רישוי כלי ירייה לאזרחים מתחת לגיל 21, וכן יאסור כניסה למטווחים לצורך אימון לכל מי שלא מלאו לו 16 שנים. כמצביע למפלגת הליכוד ואזרח במדינת ישראל, אני מודאג מאוד מהצעת החוק, מהסיבות הבאות:
1.החוק מהווה הפליה נגד נשים. למרות שגברים בישראל מסיימים את השרות הסדיר בגיל 21, נשים מסיימות את תקופת השרות בגיל 20, ולמרות שכבר תרמו למדינה – תחת הצעת החוק לא יוכלו לשאת נשק להגנה עצמית במשך עוד שנה. בהתחשב בעובדה שמאות נשים בישראל נופלות קורבן לתקיפה מינית כזאת או אחרת בכל שנה, זוהי בעיה רצינית מאוד.
2.אזרחי ישראל יכולים לקבל רישיון נהיגה ברכב פרטי – שהוא מסוכן הרבה יותר מאקדח -בגיל 17 וחצי. להבדיל מנשק חם, מכונית יכולה לגרום לתאונה קטלנית גם ללא אשמת הנהג – תאונה בנשק חם כמעט ואינה אפשרית, אלא אם נעשתה עבירה על כללי הבטיחות. האם אתה חושב באמת שאישה דתייה או גבר ערבי-ישראלי בני 18 צריכים להיות מנועים מלהגן על עצמם ולהשתתף בספורט ירי?
3.לבסוף – ובעיקר, מדאיג אותי הניסיון למנוע גישה לאימוני מטווח לצעירים מתחת לגיל 16. איש לא רוצה, כמובן, שילדים בני 4 יסתובבו חמושים ללא שום פיקוח. אבל לא מדובר בתופעה כזאת. במטווחים בארץ, כל היורים פועלים תחת פיקוח של מדריכים, וילדים צעירים באים עם ההורים. כל אדם שמסוגל להבין את כללי הבטיחות – להתייחס לנשק כאילו הוא טעון, להוריד את האצבע מההדק אלא אם בכוונתך לירות, להיות מודע למטרה ולמה שמאחוריה, ולא לירות בדבר אותו אתה לא מוכן להשמיד – יכול לירות במטווח בצורה בטוחה. אפילו ילד בן עשר יכול להבין את החוקים האלו.
מעבר לכן, אין שום דבר בלתי-קביל ברעיון שילדים ישתתפו בספורט ירי. מומחים רבים טוענים שעיסוק בספורט זה בגיל צעיר לא רק מנחיל ידע שימושי (להצלחה ספורטיבית, הגנה עצמית ושרות צבאי), אלא גם מחנך לאחריות אישית ומשפר תכונות פיסיות כמו קואורדינציה של יד ועין. ספורט ירי, כמו כל ספורט אחר, הוא טוב ובריא גם לצעירים. באירופה ובארה"ב יש אפילו קבוצות נוער וילדים שמתחרות בתחומי הירי. גם הציד הוא ספורט בו משתתפים ציידים בגיל צעיר (אפילו בגיל 9), בליווי הורים או מדריכים, חמושים ברובים שונים.
לכן אין הרבה הגיון בהחלטה להגביל עוד ועוד את היכולת של אזרחי ישראל להחזיק ברשותם נשק חוקי, במיוחד בהתחשב במצב נבחרת הקליעה האולימפית והמצב הביטחוני במדינה. כחבר בליכוד, מפלגה שידועה בהבנה של חשיבות הנושא הביטחוני, אתה אמור להבין זאת.
בתודה, בוריס קרפה,
בימים אלו מקדם הח"כ הטרי דניאל דנון מתנועת הליכוד הצעת חוק לתיקון חוק כלי היריה. התיקון ימנע רישוי כלי ירייה לאזרחים מתחת לגיל 21, וכן יאסור כניסה למטווחים לכל מי שלא מלאו לא 16 שנים. באתרו כותב חבר הכנסת בשפה זאת: “עד עתה, גם ילדים בני 4 יכלו, מבחינה חוקית, להכנס למטווח ל"יום כיף" או למטרה אחרת.” (כתב: בוריס קרפה)
כמובן, מדובר כאן בניסיון לעורר היסטריה ציבורית ותו לא. הח"כ דנון מצייר לנו תמונה דמיונית שבה ילדים בני 4 מסתובבים במטווחים ציבוריים חמושים בנשק חם ופולטים כדורים לכל עבר. במציאות, כמובן, הדבר הוא אינו אלא הזיה. במציאות, כנכנסים ילדים במטווח הם יורים תחת פיקוח של מדריכים, וכמובן שאין תינוקות שזוחלים במטווח עם אקדח ביד.
יולי 29 2009
שיטת השקשוקה
Please enable Javascript and Flash to view this Blip.tv video.
ערב שיטת השקשוקה אתמול בערוץ 1 הוא שיאו של מסע ארוך שהפיקו האחים עופר. מדובר באחד מהסיפורים התקשורתיים המשונים ביותר של השנים האחרונות, בו הצליחה משפחת מיליארדרים משופשפת ליצור לעצמה פיאסקו ציבורי כה גדול, עד כי הדיו העירו ממרבצם אפילו את קברניטי הערוץ הממלכתי. כה אימתני עד כי הצליח להביא אנשים לכדי צפייה בערוץ 1!: 11.6% לשיטת…, 12.2% לסרט התגובה, ו-10% לדיון באולפן שנשק לחצות.
גם אני הקדשתי שעה וחצי לסרט שיטת השקשוקה. חודשי הבאזזז.. המתמשכים, תביעות משפטיות, סרט תגובה, וכותרות חדשות לבקרים הכריעו אותי. מכונת יחסי הציבור המשומנת של העופרים הביא אותי לכדי צפייה בסרטו הלא ממוקד של רוזנטל; רציתם שקשוקה, קיבלתם.
יולי 29 2009
ד"ר דום – מגן התוצר הלאומי
טיפשות, זיכרון קצר, יומרות שווא וחוסר ברירה מולידים לנו עכשיו מיני־בועה. לפני חודשיים, הזהיר הקפיטליסט היומי מפני התפרצות מחודשת של מגיפת הכסף הזול והמליץ להחזיק אצבעות למיתון. כנראה שלא החזקנו אצבעות מספיק חזק. (כתב: אורי רדלר)
בשבועות האחרונים אנו מוצפים בסיפורים על בועת נדל"ן ומניות בשוק הישראלי. מחירי הדירות מזנקים ואילו הבורסה כבר הצליחה למחוק את כל ההפסדים שהיו מאז תחילת הקריסה. הסיבה לבועה פשוטה וגלויה לעין: בנק ישראל הוריד את הריבית לאפס וכל ערוצי החיסכון השמרניים יותר הפכו בבת־אחת להפסדיים. החוסכים גילו כי אם ברצונם לשמור על ערך כספם מול האינפלציה ההולכת וגואה (היוצרת, בפועל, ריבית שלילית על חסכון), אין להם מנוס אלא להפנות את כספם לערוצים מסוכנים יותר. לא לחינם, בנויה הבועה הנוכחית, במידה רבה, על דירות הנקנות כהשקעה או על דירות בפריפריה המוזלת ובחסות ממשלתית.
יולי 28 2009
קריסתו של הדולר – איומים, הזדמנויות ומדיניות מוניטרית
שוקי אורן, החשב הכללי, שבר את חומת השתיקה:"בנק ישראל צריך להפסיק לרכוש מט"ח במתכונת קבועה מדי יום", אמר אורן על פי פרסום המרקר ביום חמישי האחרון, "עתודות המט"ח שגדלו ב-20 מיליארד דולר חושפות את בנק ישראל לתנודתיות מסוכנת בשערי המטבע". זוהי סנונית ראשונה, ונקווה שלא האחרונה בקשר השתיקה סביב מדיניותו של בנק ישראל בשנה וחצי האחרונות. מדיניות שעלותה הדמיונית – 20 מיליארד דולר – לא זיכתה את הציבור לא בציוץ או הרמת גבה מצידם של מקבלי ההחלטות וכלי התקשורת המרכזיים. הגיע הזמן שזה ישתנה. (כתב: רותם סלע)
במהלך חודש מרץ 2008 נסחר שער הדולר כפסע משער של 3.5 שקלים לדולר. המשבר הכלכלי החל להרים את ראשו, והיצואנים זעקו על עשרות אלפי מקומות העבודה שעתיד המשק לאבד בעקבות התמוטטות הדולר. נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, הודיע באותו חודש כי בנק ישראל יגדיל את יתרותיו הדולריות בכדי לעמוד ב"סטנדרטים בינלאומיים”, כל מי שעיניו בראשו הבין כי פישר מעוניין לבצע מניפולציה בשער החליפין. היתרות הדולריות עמדו אז על 30 מיליארד דולר, סטנלי טען כי הוא מעוניין להגיע ליתרות של 40-45 מיליארד.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 