לא צריך להיות קפיטליסט בכדי להבין את עליבות המצב. מה שמפתיע הוא שצריך (כנראה)להיות סוציאליסט על מנת לתמוך בהמשך המצב הקיים. רצוי לזכור כמה נתונים בסיסיים שלא הובאו ע"י כותב המאמר.
משרד החינוך נכשל בכל מה שהוא נוגע.
1. ביה"ס נשאר מקום מדכא.
2. רמת המורים נמוכה.
3. כל הלימודים החל מכיתות חטה"ב הם מכווני בגרות.
4. למרות הורדת הרמה של מבחני בהגרות ושלל רמאויות על מנת לעלות את מס' הזכאים אין עליה משמעותית. להפך הבגרות הופכת חסרת משמעות.
5 מספר הנושרים נשאר גבוה.
6. המורים מסורסים, והם אכן ממלאים את תפקידם כפקידי מדינה.

[...] אז מסתבר שא� י לא לבד, ויש בלוגרים אחרים וטובים שמעלים רעיו� ות יצירתיים לגבי החי� וך בארץ [ע"ע: מורה ב-10,000]. הרעיון של שוברי חי� וך קוּדם במיומ� ות רבה על ידי ש� י בלוגים, וזה לא יפתיע אף אחד שהקפיטליסט היומי הוא אחד מהם. מה שכן מאד מפתיע הוא שהבלוגר הש� י הוא לא פחות ממקס הזועם המעט יותר סוציאליסטי, שעד שכתב את הפוסט הזה לא הסכים עם אף מילה שהקפיטליסט כתב. מאד מומלץ לקרוא את ש� י הפוסטים, ואת שלל התגובות שבאו בעקבותם. [...]

^– מפעל שידוכים פילוסופי

אלכס מפתיע ומענין לשמוע כהלא דברים ממי שלמדה כלכלה בעולם המערבי (במאמר מובגר קשה לי להחליט אם המאמר הראשי תמים מניפולטיבי או פשוט ללא מחשבה) בכל אופן מענין לשמוע עוד מה דעתך, אני מתנדב בתנועה חינוכית, כמו שבטח ניחשת בעלת דעות סוציאליסטיות. אז צרי קשר עם מעונינת binsh12@gmail.com

דבר אחד בטוח. הקרבון במערכת החינוך הוא כל כך מקיף, שאין ברירה אחרת , חייבים רפורמה, כלומר ביטול משרד החינוך, הסכמי השכר, אירגוני המורים וכו'

"מצד שני, למלכ“רים יש יתרון מובנה, הם לא צריכים לצבור רווחים, רק לכסות את ההוצאות."

ידעתי בחיי לא מעט מלכ"רים, ויש כאלו ויש כאלו. לארגונים ללא כוונות רווח יש נטייה להפוך לארגונים להעסקת המועסקים בהם. כלומר, ה'סכנה' העיקרית כאן די דומה לסכנה הקיימת בחברות: שאיבת עיקר ההכנסות של המלכ"ר לצורכי משכורות לעובדי המלכ"ר. תזכור שברוב ארגוני הצדקה המתרימים בישראל, רוב הכסף הולך להוצאות הארגון, לא למטרות הייעודיות שלו.

תופעת המשכורות המנופחות למנהלי עמותות זה עניין ידוע, אבל לא שונה מהותית ממשכורות מנופחות למנהלים בשוק הפרטי.
מצד שני, למלכ"רים יש יתרון מובנה, הם לא צריכים לצבור רווחים, רק לכסות את ההוצאות.

אם מוסד עסקי יכול להצדיק בקלות יחסית משכורות מנופחות למנהלים בפני בעלי המניות (ע"י כך שהמנהלים מוצאים דרכים להגדיל גם את הנתח של המשקיעים, פעמים רבות על חשבון ההוצאות),
מלכ"ר יצטרך להצדיק את המשכורות הנ"ל מול ההורים. והיות שהשליטה על הפפליניוס בידם, ויש להם אלטרנטיבות זמינות, הם יצטרכו להשיג זאת ע"י ביצועים חינוכיים ולא כלכליים.
בקיצור, מישהו כמוני לא יהיה אופטימי בלי סיבה טובה.

מקס, אכן יש דמיון שמעבר לכל דמיון. ההבדלים שאני רואה הם כמובן בגובה הסכום (הסכומים שלי מבוססים על תקציב משרד החינוך, שלך להמחשה בלבד, כפי שכתבת), אבל (ובעיקר) במידת האופטימיות של כל אחד מאיתנו. כלומר, אתה נשמע לי הרבה יותר אופטימי ממני.

כמובן שעמותות, מלכ"רים, והתאגדויות אחרות יהיו חלק מהתמונה והתארגנויות של הורים, מורים, וכו' יתקיימו. אני רק הרבה פחות אופטימי ממך לגבי סיכויי ההישרדות של עמותות ומלכ"רים, הנוטות מנסיונו לקוטב של שאיבת משכורות של מנהלי המלכ"ר והעמותה.

נ.ב. כפי שכתבת, אין באמת צורך להתייחס לבתי ספר לנסיכי האלפיון העליון ולו מפני שאותו אלפיון יאכלס מקסימום שניים שלושה כאלה (ילדי האלפיון העליון מונים בערך 1,500 ראש).

ובכן אורי, כאן אני מסכים אתך, וגם כתבתי פוסט עם הצעה דומה בזמנו.
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=209718&blogcode=5348555

כמובן שבפוסט שלי, התופעה הטובה ביותר שתצא ממדיניות כזו איננה מנהלים ששואפים למקסם את הרווח שלהם אלא ארגונים ללא כוונת רווח, שבהם אנשים יעבדו תמורת משכורות טובות ולא תמורת צבירת מקסימום רווח.

נ.ב. סכומי הכסף בפוסט הנ"ל הם שרירותיים, לא מציאותיים, רק כדי להמחיש את הרעיון.

כן, יש כאן מבחר. יכול להיות גם אלכסיי, אלספירה, אלכסנדר… סליחה שוב.

לעניין, אין שום בעיה שאני יכול להבחין בה של כניסה ויציאה חופשית של שחקנים מהשוק בתחום זה. בתי ספר נפתחים ונסגרים ותמיד נפתחו ונסגרו.

בנוגע לטענה שהשקעה גדולה יחסית או קרבה גיאוגרפית מונעים פעולה בשוק חופשי — זו אמירה השקולה לטענה שאין בכלל אפשרות לשוק חופשי. גם מסעדות, חנויות מרכול, מפעל נעליים, חנות לאסלות ומוצרי סניטציה, חברת היי-טק ולמעשה כמעט כל פעולה עסקית יש להן מגבלה א', ב' או שתיהן.

אני גם תוהה עד כמה יש כאן אכן מגבלה גיאוגרפית. כידוע, למעלה מ-90 אחוז מתושבי ישראל גרים בערים. בעיר בינונית-גדולה כמו נתניה (רוב התושבים חיים בערים מסוג זו) יש בערך 35 אלף ילדים בגילאי יסודי ותיכון הלומדים ב-61 בתי ספר שונים. בהתחשב בשטח העיר, יש בערך 3-4 בתי ספר חלופיים במרחק הליכה סביר, כשהמבחר עולה ל-10 אם כוללים נסיעת אוטובוס קצרה.

לגבי העלויות, הן אכן גבוהות אבל ממש לא חריגות או מיוחדות, במיוחד בהתחשב בעובדה שמבני בתי ספר קיימים יש בשפע.