[...] [...]

1. "(זה לא כמו חיבור האוקינוס השקט עם האוקיינוס האטלנטי). "
למה לא ? זה בדיוק כך. ים המלח הוא מאגר מים עם ריכוז מלח גבוה בגלל התאדות המים. ים סוף מכיל מים עם ריכוז יותר נמוך. אין, לדעתי, שום בעיה למהול אותם. הרכב מי ים המלח ישתנה, אבל למי זה מפריע ? לא צריך להפחיד את האנשים עם חששות מעורפלים ולא ברורים.

2. אין אפשרות להקים פרוייקט ענק כזה ללא מעורבות ממשלתית. שתי הממשלות – ירדן וישראל, חייבות להיות מעורבות, מבחינת הקצאת הקרקעות ומתן אישורים למיניהם. הפרוייקט הזה הוא לא כמו חנות מכולת, כפי שצויין.

3. יש מקום לפרוייקטים קטנים כמו מכולת, ויש מקום לגדולים כמו תעלת פנמה או תעלת הימים. הם לא סותרים אחד את השני.

4. המעורבות הממשלתית יש לה עוד אפקט – היא מביאה כסף מהבנק העולמי, ממשלת צרפת, ועוד. השאלה היא אם לא מצווה לקחת כסף ממקורות זרים – כי הפרוייקט בכל זאת יתרום לכלכלת ישראל.

5. אחרי כל הנימוקים האלה בעד הפרוייקט – הנה דעתי עליו: בולשיט. הוא לא יקום. איני מאמין בכדאיותו. איני מאמין בכל הדיבורים הגראנדיוזיים. אני מעריך שהכל דיבורים, פטפוטי סרק. אבל – אני לא נגד, בתנאי שלא אאלץ לממנו מהמיסים שלי.

זאב ינאי
אני מציע לך לא להיות כל כך פסקני. מדינה יכולה לליצור פרוייקט ביעילות. עולם העסקים איננו איזה מונוליט "עולם העסקים". יש שם כל מיני חברות פרטיות וגם ממשלתיות. לא כל חברה ממשלתית היא מה שאתה מצייר כ"מדינה". בנק לאומי היה "מדינה" וגם היום חלקו הגדול הוא "מדינה". האם הוא מתנהל פחות טוב מבנקים פרטיים? אגב, בדרך כלשהי הוא הגיע לידי המדינה ולא בגלל הצלחותיו. יש דוגמאות של חברות והתארגנויות פרטיות שחירבנו פרוייקטים. יש את הסיפור של חפירת תעלת פנמה, יש את הפרטת הרכבות בימי תאצ'ר והכשלון הקולוסאלי של ההפרטה.
יש לממשלות בהרבה מקומות ביטויים של מאובנות וחוסר יעילות אך הדבר הזה איננו אימננטי. באותה מידה יש מספיק דוגמאות של פשיטות רגל ועושק המדינה על ידי חברות שהביאו את התםפיסה ש"עולם העסקים" יודע לעשות דברים טוב יותר.
אני מסכים שבעלי העסקים יודעים להתכוונן באופן יותר ממוקד למיקסום ריווחיהם. לא תמיד זה חופף לטובת הפרוייקט אותו לוקח על עצמו "עולם העסקים".

מדינה אינה מסוגלת ליצור פרויקט באותה היעילות של עולם העסקים. עצוב, אבל גם אין לה אינטרסים לעשות כן. זהו פרויקט ארוך טווח, והוא לא צפוי להסתיים לפני הבחירות עוד שנתיים, שנה, חצי שנה, חודש. שבועיים… 10, 9, 8…

ד.ט.
זה לא רק הגודל אלא ביצוע של פעולה שמשנה סדרי בראשית.
יש עדיין הבדל בין הקמת מחסום שהים לא יציף שטחים נרחבים, או הקמת סכר שימנע מהנהר להציף עיר, או שימוש באנרגיה של זרימת הנהר, לבין מה שקורה כאן. ים המלח הוא תמיסה בעלת תרכובת מאוד ייחודית. והם רוצים להזרים פנימה תמיסה שמעולם לא זרמה לים המלח (זה לא כמו חיבור האוקינוס השקט עם האוקיינוס האטלנטי). האם הם בדקו את כל ההשלכות? אני סבור שלא. בין השאר כי אין אפשרות לבדוק את כל ההשלכות. מהן ההשלכות של הזרמה כזאת דרך הערבה?
ועוד שאלה (שאלת השאלות): נניח שהמדינה לא הייתה מעורבת בזה, נניח שלא היו ההיבטים של "עמק השלום". האם היה מופיע יזם ומנסה לעשות זאת בעצמו? האם זה היה יכול להיות כדאי מבחינה כלכלית (אני באמת מעוניין לדעת)?

אסף – ודאי שהיו פרוייקטים ענקיים שהביאו תועלת רבה מאד. למשל – ייבוש שטחי ים בהולנד, תעלת פנמה, תעלת סואץ.

לפרוייקטים כאלה יש תמיד השלכות אקולוגיות, אבל גם להמצאת המכונית היו השלכות אקולוגיות.

אבי: "עסקים כרגיל" זו אני…:-)

אתה צודק, כמובן. הסיבה לכך היא שבעצם זה קצת יותר מסובך, ואיש העסקים מוכר בעצם שני מוצרים. האחד הוא המוצר 'הממשי' (התעלה במקרה זה), והוא מוכר אותו לאזרחים. השני הוא הרווח הפוליטי שהוא מוכר לפוליטיקאי. הבעיה עם המוצר 'הממשי' שאף אחד לא שואל את הקונה אם הוא בכלל רוצה לקנות.

צר לי על הטראקבק המשובש – אין לי מושג למה זה קרה…רותם, אולי אתה יכול למחק את זה?

אליסה ועסקים כרגיל: שניכם צודקים ולכך כיוונתי. אלא שהייתי רוצה להוסיף שעל פי רוב נוח לפוליטיקאי (שאינו בעל דמיונות כשמעון פרס) שאיש העסקים יהיה זה שישווק את העיסקה למשלם המיסים וידבר על "מאות אלפי מקומות עבודה" ושאר שטויות.

מה שמפחיד בפרוייקטים גרנדיאוזים הוא העובדה שהולכים לשנות סדרי בראשית כאשר ההשלכות לא ידועות וגם צבא של חוקרים לא יכולים לדעת. ייבוש החולה התגלה כאסון אקולוגי שלוקח שנים על גבי שנים לתקן. דוגמאות קיימות גם ממקומות אחרים. האם מישהו מכיר פרוייקט בסדר גודל כזה, שלא היה אסון אקולוגי (אנישואל כי אני רוצה לדעת)?