הקפיטליסט היומי

גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -12.1 טריליון דולר.

אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, על סקס אין כל כך מה לדבר.

בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת? 20 מיליארד דולר מיועדים לבולי מזון, יותר מכל תקציב הביטחון הישראלי ל-2009.

"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – ברק אובמה לא מחובר? בתקווה שבעוד כמה שנים נוכל לצחוק על זה. מיתון קל שיהיה.

כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? ריצ'רד פוזנר מבקר את היומרות הרגולטוריות של משטר אובמה.

בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. בניגוד לעמיתיהם האמריקאיים, הבנקאים הסיניים לא מגלים התלהבות.

רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. הספד מחוסר סנטימנטים.

לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: לא להשקיע יותר מ-60 אלף דולר בחתונת הילדים. איפה הכסף?

האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. ראשי האוניברסיטאות שוב זועקים על הפגיעה ב- "החופש האקדמי"

סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) תוכל הכלכלה האמריקאית להמנע מעשור אבוד.

הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: הבלוג הכלכלי "נקודות מבט של כלכלנים". אז מה גורם להם להצליח?

שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. ג'ימי וויט טוען בטיימס הלונדוני נגד קיומו של בנק אנגליה.

לברי ווייס יש הצעה לממשל, שתגרום לברנרד מיידוף לדבר. העברה לכמה שבועות לכלא בו מוחזקים עבריינים כבדים תגרום לו להסגיר תוך שבועות בודדים את "בניו, אשתו, ואפילו את אמו אם הייתה בחיים"

"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני חזה במדויק כבר במרץ את גזר הדין שניתן במשפטו של ברנרד מיידוף. חוש הומור מטורף וכדור בדולח.

טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על האינדיוידואליזם מחוסר הסנטימנטים של הנובו-רישים החדשים. לקרוא בכדי להאמין.