פבר' 07 2007
שי דרומי במערב הפרוע
על רקע ההאשמות המטורפות שטופלת מערכת אכיפת החוק על החקלאי שי דרומי שהתגונן בפני בדואים שפלשו לאדמתו, הזדרז רותם סלע להציע תיקונים למערכת המשפט הישראלית.
לאחרונה ממלאת את כותרות העיתונים תמונתו של חקלאי דרומי בשם שי דרומי. התמונה שלו והמקצוע שלו מציירים לי תמונה בראש של בן כת האמיש. שקט, מזוקן, מבט קצת תמים, חרוץ.
דרומי אולי חי איתנו באותנו מדינה אבל רובנו חיים בעולם שונה לחלוטין משלו. דרומי חי באזור הדרומי לבאר שבע שמהווה דה פאקטו את המערב הפרוע של ישראל. האזור העצום הזה המשתרע עד לגבולותי הדרומיים של ישראל מאוכלס בעיקר במאות אלפי בדואים שכובשים כל גבעה חשופה ומתפרנסים מגידול בקר, עבודות דחק, פרוטקשיין וגניבות.
ויש גם את שי דרומי, הוא וקומץ מטורפים שהחליטו לעשות עם החיים שלהם משהו אחר, כי יש להם שריטה או כי הם מאמינים שהם באיזושהי סוג של שליחות.
הם חיים במערב הפרוע של ישראל בחוות חקלאיות ומצליחים לשגשג באזור הזה שבשנות ה50' היה מקום אופנתי שראשי ממשלה פורשים אליו והיום הוא סתם כלום גדול במפה. מקום שהילדים שלכם יראו פעם אחת בטיול שנתי, ופעמיים בדרך לאילת.
המדינה שכחה את שי דרומי, אבל האמת שלו לא היה אכפת, הוא חי את החיים שלו, הרחק מביטוח לאומי, מס הכנסה, אקטיביזם שיפוטי והאוניברסיטה העברית. והוא שכח, או שאף פעם לא למד שלמרות שהוא חי שם בשממה ואף אחד במקומות שקובעים לא משתין לכיוון שלו שהוא עדיין כפוף לחוק ולצדק של האנשים מתל אביב.
לילה אחד עמד שי דרומי מול חבורת בדואים שפלשו לאדמתו. לא המשטרה,לא הצבא, ולא דורית בייניש עמדו לימינו באותו לילה, והוא פעל כמו שכל אדם היה פועל אל מול פורץ במערב הפרוע, הוא ירה בשביל לפגוע.
ישראל הראשונה נזכרה בו בפעם הראשונה ביום שלמחרת. האדם הזה שהיה שקוף בשבילה, שלא קיבל ממנה ולא ביקש ממה הגנה או צדק עמד לפתע למבחן על פי אמות המידה המוסריות שלה.
שי דרומי הוא אולי מקרה קצה, מקרה של אדם שננהג בו מקרה של חוסר צדק קיצוני.
מטרתה של מערכת המשפט צריך להיות הגנה מפני אי צדק קיצוני. מטרת המערכת להגן על החירויות הבסיסיות של בני האדם ולאכוף הסכמות הדדיות שהוחלטו על ידם.
במקרה של שי דרומי, כמו במקרה של חיים רמון הפעילה מערכת אכיפת החוק שימוש לא מידתי בכח העצום שניתן לה. דומה כי לשופטים במשפט רמון ולתובעים בפרקליטות של דרומי התרופף הבורג שמחבר את החוק למציאות.
התשובה לריחוף של העוסקים בכפיית צדק בישראל היא מערכת משפט אחרת. מערכת בה למי שאוכף את החוק ישנה גם נגיעה למציאות היומיומית, ורגישות גם לבני אדם ולסיטואציות אנושיות ולא רק ללשון החוק היבשה ולחיים בבועה מאוד מאוד ספציפית.
המושבעים, שהם אנחנו, יכולים להכריע בצורה טובה הרבה יותר בין טוב לרע. יש לנו משהו שהם איבדו לטובת ההשכלה המשפטית, משהו שנקרא, Common Sense. מן חוש מוזר כזה שמנחה אדם שפוי לא להציע כוס תה לפורץ אלה לירות או לברוח.
בעולם רגיל חיים רמון היה מקבל סטירה מחברתו, ושי דרומי היה נישא על כפיים. בעולם ההפוך של ישראל אנשים נזרקים לכלא בשם תקנות מוזרות שאין להן דבר עם הצדק או המידתיות.
רק אנחנו יכולים לשנות את זה.
http://dromi.media-line.co.il/ - לחתימה על עצומה לתמיכה בשי דרומי.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
מדובר ללא ספק בגיבור אמיתי.
לא הייתי מגזים ודורש חבר מושבעים, אבל ללא ספק השופטים בישראל איבדו את ה- common sense שלהם מזמן. אולי כיוון שאני לומד משפטים וקורא פסקי דין אבסורדיים, אני כבר קהה חושים לשטויות שלהם. מאידך, צריך לזכור שמערכת המשפט בסה"כ פועלת טוב וישנם שופטים רבים שעושים עבודתם נאמנה וכותבים החלטות הגיוניות וראויות, אלא שעליהם לא יישמעו.
או כמו שעומר מואב אומר לעיתים קרובות- כלב נשך אדם: לא ייכתבו על זה. אדם נשך כלב: זה חדשות. אז שופט שעושה טעויות זה חדשות. שופטים שעושים החלטות נכונות ומדוייקות- על זה אףאחד לא יישמע למרות שהם הרוב, כי לולא החלטותיהם, אין נפקות או משמעות לחיי החברה בישראל.
פיוטי יפה ונכון. אני מכירה את החקלאים מהדרום והם חיים באיום מתמיד מחבלה או מגניבה, בית משפט של האנשים בשביל האנשים נשמע טוב אבל הוא כנראה יהיה כמו שאר המוסדות החברתיים בישראל עוד מוסד אולטרה פופוליסטי סגנון ערוץ 2 שיחרוץ גורלות בשרירות לב.
לנתן,
הבנאדם הזה בסך הכל ירה בגנב אז מה פתאום אתם עושים אותו לכזה גיבור?
אם לירות בגנב בגב זה גבורה אז אנחנו במצב ממש לא טוב.
גם התעלמות\שחיתות מצד הרשויות זה לא הצדקה בשביל אדם לירות במישהו אחר, ולדעתי החפות שלו בכלל לא צריכה להראות לכם כלכך ברורה: אם ניתן להוכיח שהוא ירה בשביל להרוג אז הרי הוא לא גיבור אלא אדם חסר מוסר, כי הוא העדיף להרוג ת'פורצים ולא להבריח אותם.
זאת זכותם של השופטים לבדוק אם הוא אכן ירה כדי להרוג, והרצון לדעת את האמת דווקא מחזק את השופטים בעיניי.
אחרי שהבדואי הזה נכנס לשטח של שי דרומי באמצע הלילה חובת ההוכחה היא עליו, לא יכול להיות שאזרחים שומרי חוק יצטרכו לפחד מתביעות משפטיות של פושעים, בזמן שהם מגינים על עצמם.
אדון טרצקי היקר (כן, זה אתה..)
מדוע הוא אדם חסר מוסר, אם בחברה בה הוא חי אין כלל מוסר. דמו מותר, רכושו מותר ומטה לחמו מותר? אני ממליץ לך לקרוא ספר מדהים שנכתב לפני לא הרבה זמן שנקרא "לויתן" על ידי הוגה דגול בשם תומס הובס. קרא את הפרקים 9,10,11,13 על המצב הטבעי ועל היווצרות החוק והמוסר. אני אשמח להפגש איתך ולהסביר לך את הדקויות בהבחנה המאד בומבסטית שעשית. אתה יכול ליצור איתי קשר במייל שלי שכתוב באתר.
טרוצקי,
הברחת הפורצים דורשת יחסי כוח מאוד ברורים בין המבריח למוברחים. ומה אם הבדואים היו במקרה חמושים, או היו בורחים הפעם אך חוזרים עם תגבורת פעם הבאה, הברחה גם איננה מרתיעה וגם חושפת את המבריח לסיכונים שאינני מבין למה הוא צריך להיות חשוף אליהם מאחר והוא איננו אחראי לסיטואציה.
הפעם הבדווים לא היו חמושים.
בפעם הבאה הם ידו שיש סכנה שיירו בהם ולכן הם יצטיידו בהתאם. אי־אכיפה של חקיקה קיימת אינה תירוץ ליצירת חקיקה חדשה.
אז ככה. מאחר ואנו חיים במדינה מתוקנת ולא בתקופת חמורבי, אתה צריך להבין רותם שהמאמר שלך לוקה בשטחיות איין ראנדית טיפוסית. אמנם לשי דרומי ישנה זכות להגן על רכושו, אך מצד השני הזכות הזאת, גם לפי חוקי היהדות, היא מידתית. אין לא זכות ליטול חיים מגנב. לא כי זה לא מגיע לגנב, אלא משום שרק לבית משפט מותר בחברה מתוקנת שמפרידה רשויות ליטול חירות מאדם (ועדיין אסור לה לשלול את חייו). למה שלשי דרומי תהיה פריבילגיה שאין לשופט? אז משפט וחוק אינם התוכנית "נולד לרקוד", שמחליטים בה מי זוכה בהצבעות sms של הציבור. האם לדעתך חיי אדם מסוג מסויים זולים יותר מחייו של אדם אחר? אתה באמת מאמין ששיטת הוויג'ילנטה (תברר מה זה) שאיננה מותרת בארה"ב תהיה מתאימה לנו?
דודו,
אני לא יודע מה היה המצב בתקופת חמורבי, אני כן יודע מה המצב בישראל 2007. החקלאים בדרום ובצפון זוכים להתנכלויות מאנשים שלא מחזיקים בתפיסות הומניסטיות (ואולי גם לא יודעים מה זה), מנגד אוזלת ידה של המשטרה איננה מאפשרת לחקלאים הללו לקיים את חייהם אם הם לא לוקחים את גורלם בידם.
שי דרומי איננו ויג'ילנטה, ובעולם נורמלי הוא גם לא גיבור אלה אדם שהיה עושה מה שכל אדם במצבו צריך לעשות, להגן על חייו ורכושו.
ובקשר לנקודה היהודית, גנב שמת בשעת מעשה אין לא דמים.