פבר' 25 2007
על גדילתו של העושר בימינו
חבר ה"קפיטליסט היומי" אסף הדני ראה את הסדרה החדשה בערוץ 2, "מסודרים", ומעלה תהיות כיצד ייתכן כי כמות עושר כזו נוצרת ללא "ניצול", "עושק" או "כפייה" של פרולטריון על ידי בעלי הון ובדרך מסביר מספר תובנות שכבר הספקנו לשכוח על טבעו של העושר בימינו.
לאחרונה עלתה בערוץ 2 הסדרה "מסודרים", אשר עוסקת בארבעה חבר'ה צעירים שבעזרת רעיון פשוט בענף ההיי- טק, מכרו את החברה שלהם ב- 217 מיליון דולר ובגיל 30 יצאו דה- פקטו לפנסיה. המותר לציין כי הסדרה מתבססת על חברת מיראביליס האגדית שהרעיון הפשוט של ה- ICQ איפשר להם לבצע אקזיט בסכומים דימיוניים בגיל צעיר מאד.
אולם יש משהו הנשקף מעבר לסיפור הזה שנראה על ידי מיעוט קטן (לצערי) אשר עינו אינו צרה במצליחנים הללו של המאה העשרים ואחת. ההתעשרות הזו, בניגוד לתזות מרקסיסטיות/ נאו מרקסיסטיות על סוגיהן ותת- זרמיהן, איננה נעשית על חשבון אף פרולטר, פועל, עובד או מסכן אחר כלשהו. היא פשוט הגיעה בדמות רעיון מבריק שתמורתו חברות בארה"ב מוכנות לשלם כספים רבים. הכיצד? האם כמות המשאבים על פני האדמה אינה מוגבלת? כיצד בכלל העוגה החברתית גודלת על ידי עידוד מסחר? ומדוע?
חשוב לי לציין בטרם אענה על השאלות הנ"ל, כי מעניין שאת התשובות להלן לא יימצא הקורא הנבון בספרות ה"אחרת" שצויינה לעיל. משום מה סברו מחבריה כי העלמת האמת היא הדרך המוצא הטובה ביותר כדי להתמודד עמה. התשובה, למעשה, די פשוטה. חלוקת המשאבים בשוק החופשי נעשית על ידי הקצאתם היעילה. מהי אותה הקצאה? הזרמת המשאבים באופן כזה שיגיעו לידי שימוש למי שבאופן סובייקטיבי מעריך אותו יותר. לדוגמא, נניח שמעון מעוניין לרכוש מחשב. הדגם הספציפי שהוא חושב עליו שווה לו כ- 150 ש"ח. ללוי, המחשב שווה "רק" 130 ש"ח. כיוון ששמעון מוכן לשלם עליו יותר, כלומר שווה לו יותר, המחשב יגיע לשימושו האישי. אך כאן התשובה איננה מסתיימת, אלא רק מתחילה. המוכר, ראובן, מוכר מחשבים בעיסוקו, מוכר את המחשב ב- 150 ש"ח לשמעון. לראובן המחשב שווה רק 50 ש"ח. כך יוצא שראובן הרוויח 100 ש"ח ושמעון הרוויח מחשב ב- 150 ש"ח שהיה מוכן לשלם אותם.
הבה נניח כי שמעון מוכן אמנם לשלם 150 ש"ח, אבל למעשה המחשב שווה לו 200 ש"ח. כאשר החליפין בין ראובן לשמעון ייתבצעו, לראובן יהיו 150 ש"ח ביד על מחשב ששווה לו אישית 50 ש"ח ולכן ירוויח 100 ש"ח ולשמעון יהיה ביד מחשב בשווי סובייקטיבי של 200 ש"ח שרכשו ב- 150 ש"ח. כלומר שמעון הרוויח 50 ש"ח. לא זו אף זו, כלל העושר בחברה גדל ב- 150 ש"ח (100 של ראובן ו- 50 של שמעון). יעילות זו נקראת יעילות "פרטו", משמעותה: אין מפסידים. כל אחד הגדיל את עושרו מבלי שלאחר העושר נגרע באופן מסויים.
ישאל השואל הנבון, כיצד מצב עניינים זה ייתכן? כיצד לראובן ולשמעון תהיינה הערכות שונות על אותו מחשב? התשובה טמונה בעקרון הידוע זה מכבר, אשר מתאר את ההתנהגות האנושית, עקרון התועלת השולית הפוחתת. מהו? לכל אדם יש תועלת ברמה מסויימת אותה הוא מפיק מטובין מסויים. אך ככל שיש לו יותר מאותו טובין, התועלת שאותו הוא מפיק ממנו פוחתת. לדוגמא, נניח שלפלונית ישנן עשר מכוניות. בראשונה היא נוהגת לעבודה. בשנייה היא נוהגת לאירועים בחיק המשפחה. בשלישית היא נוהגת לאירועים בעבודה, ברביעית לטיולים. החמישית למעשה נשארת בחניה רוב הזמן. לא כל שכן העשירית. (אגב, באף אחת מהן היא לא מצליחה לחנות…) כך, התועלת שפלונית מצליחה להפיק מהמכונית העשירית היא אפסית. למעשה היא שווה לה את מחיר השוק פחות הכסף שהיא משלמת עליה על ביטוח, אחזקה וכו'. (כלומר נמוך ממחיר השוק). או אז יום אחד, מציעה אלמונית לפלונית לרכוש ממנה את המכונית במחיר השוק ועוד קצת, כיוון שבכל זאת, לא נהגו במכונית כלל והיא כמו חדשה. כך יוצא למעשה שלשתי נשים שונות, יש הערכה שונה באופן מהותי על ערך המכונית. במקרה כזה נכרתת עסקה כמו שתוארה לעיל בין שמעון וראובן. עסקה שבה אין מפסידים, רק מרוויחים.
כך בדיוק מכרו ארבעת ברי המזל ממראביליס את הרעיון שלהם לחברות בארה"ב.הוא פשוט היה שווה לחברות הללו יותר מהמחיר בו הוא נמכר עקב התועלת שהן יכלו להפיק מהרעיון. ולא, אף אחד לא נוצל, נפגע או סבל בגלל זה. (למרות שנאו מרקסיסטים ימצאו כבר מישהו שייאנסו עליו טענת ניצול ועושק).
כך, עידוד מסחר מגדיל את העושר בחברה. מסחר החופשי מאפשר הקצאת משאבים, כפי האמור לעיל, לפי ההערכה הסובייקטיבית של כל אדם, לפי רצונותיו והאוטונומיה הפרטית שלו. כך העוגה החברתית גודלת ותופחת מדי יום ביומו בחיי המסחר היומיומיים, בבורסה, במפעלים, בהיי- טק ואצל המכולת של רוברט בשכונה. זה על רגל אחת רעיון עושר העמים. עם התובנה הזו ראוי לצעוד אל החיים לאחר שמיעת סיפורים כגון מראביליס ודומותיה ולא רק לראות איך מפוצצים 217 מיליון דולר בסדרה "מסודרים". (זה פחות חשוב, למרות שזה צובר יותר רייטינג).
כתב וערך: אסף הדני
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
סדרה מטומטמת, בכלל אני יודע איך אנשים לא נעלבים מהתוכניות שמשדרים להם.
לזכות הסדרה תיזקף העבודה שזו הפעם הראשונה שמישהו מטפל בתופעת ההיי-טק בישראל. יש פה דור שלם שמחולל מהפכה ואין אף פילוסוף/אמן/איש-רוח שיבוא ויחווה דעה. זה לגמרי בסדר שהסדרה עוסקת בעיקר בכמה עולה למלא את הבריכה בדוגמניות, אם על הדרך מקבלים שלושים שניות עם מנהלת השקעות שאומרת דברי טעם.
המשחקים הכלכליים (המופרכים מנקודת המבט שלי, אבל זה לא חשוב לענייננו) שאתה מדבר עליהם, הם משחקים בין מי שיש להם. הווינרים מהסידרה, שאתה נפעם כל-כך מדמותם הבדיונית, מבלי לשים לב לביקורת וללעג של כותבי הסידרה אליהם, ניקנו על-ידי חברה גדולה ועשירה, שמשקיעים בה בבורסה אנשים עשירים אחרים. לכן ישנה תחושה שנוצר פה עושר "יש מאין", ושאף אחד "לא נדפק".
כשבוחרים להסתכל על המציאות דרך הפריזמה הצרה של סחר החליפין בין מי שיש לו, לבין מי שיש לו יותר, קשה באמת לראות על מה מדברים כל משביתי השמחות הסוציאליסטים.
לצערנו המציאות מורכבת הרבה יותר (והיא מבצבצת פה ושם גם בסידרה). יזמות טכנולוגית לא נוצרת יש מאין. ליזמים יש בד"כ פרופיל חברתי מאד מובחן (אתני, מעמדי, גיאוגרפי, ואפילו צבאי). הסיכוי להגיע לעושר כזה הוא נדיר מאד, והסיכוי של מי שלא משתייכים לאותה קבוצה חברתית קטן עוד יותר. למעשה סוג כזה של התעשרות מופלגת מובטח רק למי שמגיע מראש ממעמד כלכלי משופר. דבר נוסף – צריך לשים לב שבסידרה מופיעה ישראל שמתאימה לסכומי הכסף המדוברים – סביון, בניני העסקים של הסיטי של תל-אביב. כל המקומות הפוטוגניים. צר לי לבאס אותך, אבל ישראל היא ברובה לא פוטוגנית. יש בה שיכונים וחיים בה אנשים עניים. עבור האנשים האלה, הסיכוי לחיות בכבוד הוא משאת נפש. הסיכוי להרוויח מליונים, הוא פנטזיה מופרכת. הכסף אותו הרויחו היזמים גם הוא לא נוצר מהאויר, אלא מעבודה של אנשים. בענף ההי-טק מתגמלים היטב (נכון להיום) את העובדים, ולכן יש להי-טקיסטים נטייה לשכוח שאם הם מרויחים טוב, כנראה שבעלי החברה שלהם מרויחים הרבה הרבה הרבה יותר טוב. הרבה מעבר למידת ההשקעה שלהם בעבודה. מה שנכון לגבי עבודה במפעל, נכון גם בהי-טק. גם אם קשה להאמין בזה. גם בסידרה רואים את זה, כשמייסדי החברה מקבלים את המיליונים (ועוברים לגור בסביון), ועובדיהם המסורים מסתפקים בבונוס נחמד (וממשיכים כנראה לשלם את המשכנתא על הדירה במודיעין, אבל לעולם לא נדע זאת, כי זה לא מביא רייטינג). ולא נשכח כמובן שהמס על רווחי הון בישראל נמוך מהמס על עבודה, ולכן מפלה לטובה את מי שהם ממילא עשירים יותר.
בקיצור, בא לך לראות בעיות? תסתכל על התמונה הגדולה. אני בטוח שאם תתאמץ תמצא עוד כמה בעיות חברתיות.
חוץ מזה, בפעם הבאה שתצפה בסידרה, שים לב לגיחוך שבדמויות. בריקנות שמתבטאת כמעט בכל דבר שהם עושים, בבזבזנות שלהם, בטימטום (שובה הלב והחינני) שלהם, בקשר שיוצרי הסידרה קושרים בין עושר לאובדן אמות מידה מוסריות (נערות הליווי הברזילאיות בבריכה, וכו'). לא ששוביניסט כמוך (לא מצליחות להחנות וכו') יתרגש מזה, אבל בכ"ז.
למוסיף: כבר קראתי אצל כרמל את העניין הזה של "נערות ליווי". בסדרה מדובר על דוגמניות שהגיעו לשבוע לתצוגה ואסי כהן קימבן עם בעל הסוכנות את הוילה במקום מלון. עדיין נכלולי, אבל לא סחר בנשים.
לקפיטליסט: מיראביליס לא מכרו רעיון, מיראביליס מכרו מיליוני משתמשים בתוכנה, רשת שכבר קמה והיתה המובילה באותו זמן. כמו יוטיוב, שלא מכרו רעיון – הם מכרו מימוש שלו שמביא אנשים.
אני מסכים שהדמויות בסדרה מאד ריקניות, אולם לצערי הן משקפות את המציאות של המתעשרים החדשים של ימינו. הן אינן תלושות מהמציאות הישראלית, הן פשוט משקפות אותה.
שנית, הסחר החופשי, כפי שמשתקף בצורה ברורה בסדרה משפר את מצבם של כולם מבלי לגרוע מאף אחד אחר. לו המדינה הייתה פחות רגולטורית, מטילה פחות בירוקרטיה ומשקיע כספים באנשים ולא בפקידים (ראה להלן משבר הרשויות), אולי יותר אנשים היו משפרים את מצבם.
שלישית, שים לב לחמדנות היוצאת מעיניך. הדמויות בסדרה הרוויחו הרבה כסף, אבל זה כלום לעומת כמה שהם נתנו לעובדים. הם לא היו חייבים לתת לעובדים כלום ובכל זאת נתנו סכומים יפים. אין מה להיות חמדן. כל אחד קיבל לפי רמת הסיכון שלקח וכמות הכסף שהשקיע.
אסף, הערה קטנה: "לו המדינה הייתה פחות רגולטורית, מטילה פחות בירוקרטיה ומשקיע כספים באנשים ולא בפקידים…" המדינה לא יכולה להשקיע באנשים ולא בפקידים. אין בנמצא רגולציה שעושה את זה.
אתה מאשים סוציאליסט בחמדנות? ועל סמך מה? אפשר לחשוב שאני רוצה להכניס פה כסף לכיסי. הפניתי את תשומת ליבך לקשר שבין ההתעשרות הדמיונית של הבעלים, לשכר הפרופורציונלי על עבודה קשה של העובדים. אגב, אתה יכול להוכיח כלכלית/מתמטית ש"כל אחד קיבל לפי רמת הסיכון שלקח וכמות הכסף שהשקיע"?
מוסיף: לא חמדנות, צרות-עין. מתימטית, זה אותו הדבר
אבי – תוכיח. אגב, למה צרות עין? איפה נשמע פה שאני לא מפרגן? פשוט עמדתי על העובדה שהעושר לא נוצר "יש מאין". אגב, למה לפרגן קצת (רק קצת, באמת) יותר לעובדים נחשב בעיניכם כחמדנות או צרות עין? זה נשגב מבינתי.
דרך אגב, אסף, מה שאתה אומר על "המתעשרים החדשים" מענף ההי-טק ממש לא נכון. מהיכרותי האישית עם מספר אנשי טכנולוגיה "שעשו את זה" (אמנם לא עם מאתיים מליון דולר, אבל עם סכומים נחמדים אחרים), אני יכול לומר שמדובר באנשים רציניים מאד, שעבדו קשה, שלא איבדו את הראש, קנו בית נחמד, והמשיכו ללכת יום יום לעבודה ולפתח יוזמות חדשות. אם הם לא היו כאלה הם לא היו יכולים להצליח.
הדמויות (הפיקטיביות כזכור) בסידרה, לעומת זאת, מסמלות את פנטזיית ההתעשרות הישראלית, ואת הכיעור של הישראלים, שמרגישים שהכסף שלהם מאפשר להם לא לראות אף אחד ממטר (לא את הפקיד בבנק שעלול לאבד את עבודתו, לא את חוף הים שזיהמו, וגם לא את הדוגמניות/נערות ליווי ששכרו). לא הייתי ממהר ללמוד מהסידרה על "החיים האמיתיים", ובטח שלא הייתי ממהר להסיק ממנה שהעולם כולו הופך להיות ורוד ויפה אם רק יודעים איך "לשחק אותה".
מוסיף: כתבת "הפניתי את תשומת ליבך לקשר שבין ההתעשרות הדמיונית של הבעלים, לשכר הפרופורציונלי על עבודה קשה של העובדים." אם אתה לא חושב שההתעשרות הדמיונית פרופורציונלית להשקעה הדמיונית, ואם אתה חושב שחייב להיות קשר בין הבעלים לעובדים, אתה צר עין. זכותך לחשוב כך כמובן, רק צריך לדעת לקרוא לזה בשם הנכון.
אכן, זכותי לחשוב כך, וזכותך לחשוב אחרת.
"המוסיף":
א. היזמים הם בעלי פרופיל חברתי מסוים ("ליזמים יש בד“כ פרופיל חברתי מאד מובחן… אתני, מעמדי, גיאוגרפי, ואפילו צבאי")
ב. אנשים אחרים אינם בעלי פרופיל כזה (עובדה שאינה דורשת הוכחה)
ג. הכנסות היזמים יכולות לנבוע רק מהיותם בעלי פרופיל חברתי מסוים ("הסיכוי להגיע לעושר כזה הוא נדיר מאד, והסיכוי של מי שלא משתייכים לאותה קבוצה חברתית קטן עוד יותר")
מסקנה: רק אשכנזי עשיר שגר בסביון ושירת ב-802 יכול להיות יזם עסקי מצליח.
המסקנה הזו בעייתית מכל מיני סיבות, שאחת מהן היא כמה וכמה מקרים המצביעים על כך שחלק ניכר, שלא לומר רוב מכריע, מבין היזמים אינו מגיע ממדשאות סביון (וד"ש למשפחת אגסי), אבל בעיקר משום שהיא מבלבלת בין סיבה ומסובב: הוילה בסביון אינה זו שגורמת לאדם להיות בעל כשרון המצאה ויזמות – כשרון ההמצאה והיזמות הוא שמביא את הוילה בסביון.
הבלבול הזה בין סיבה ומסובב נפוץ מאוד, משום מה בעיקר בקרב האוכלוסיה שאין לה וילה בסביון (אם כי אין כאן כמובן עניין של קנאה), אבל הוא עדיין בלבול.
הבלבול הזה הוא עדיין כסף קטן בהשוואה לרעיון הבא: "הכסף אותו הרויחו היזמים גם הוא לא נוצר מהאויר, אלא מעבודה של אנשים…. בעלי החברה [בטכנולוגיה עילית] מרויחים הרבה הרבה הרבה יותר טוב. הרבה מעבר למידת ההשקעה שלהם בעבודה."
הרעיון הזה מוכר: אם אדם נעזר בעובדים אחרים, הרי שהם, אפילו יותר ממנו, האחראים האמיתיים להצלחה. במובלע ושלא במובלע, משתמע מכך שכאשר יזם מוכר את החברה שהגה והקים, בעוד שעובדיו "מסתפקים בבונוס נחמד" יש בכך משום גזילה, שהרי כפי שהראינו קודם, הם אלו שבעצם תרמו את התרומה החשובה יותר. הבעלים סתם קיבלו כסף "הרבה מעבר למידת ההשקעה שלהם בעבודה."
לדוגמה, אם הקמתי חברה המבוססת על רעיון מקורי שלי לקיזרוג הצ'קפוקבוגה, ואני שוכר מזכיר שיטפל במחיקת הספאם שאני מקבל בדואר אלקטרוני, שעות העבודה ומספר טיפות הזיעה המקבילות שהגרנו במהלך יום העבודה מגדירות את תרומתנו.
או, אם מר מיכלאנג'לו בואונרוטי מפסל בעבודה של חודשיים פסל וקורא לו "דוד" ואני עובד עשר שנים כפחח במוסך, אין זה הוגן שאני אקבל שכר קטן משל מר בואונרוטי הגזלן, שכן אני עבדתי הרבה יותר.
או, אם לקחת את זה למחוזות מוכרים ל"המוסיף": נאמר ש"המוסיף" מוצא את פרנסתו על כתיבת הודעות בבלוגים. "המוסיף" צריך לאכול ככל אדם ולכן הוא קונה לחם ובערב גם מזמין פיצה. את הלחם הזה מישהו ייצר בעמל, שלא לדבר על הפיצה. לכן, האופה ה. ברנשטיין ושליח הפיצה ג. ברטולדי — שכל אדם יכיר בכך שהם עובדים הרבה יותר קשה מ"המוסיף" שסתם יושב ליד שולחן ודופק על קלידים (את זה כל אחד יכול לעשות!) — זכאים לרוב שכרו החודשי.
אם לשוב ממחוזות הדמגוגיה למציאות: תפישתו השגויה של "המוסיף" כאן מבוססת על ההנחה שערך (ובמקרה זה, תגמול כספי) מבוסס על כמות עבודה. ושערכו של מוצר (ובמקרה זה, חברת מירביליס) הוא כערך שעות העבודה שהשקיעו העובדים בחברה.
התפישה הזו, המכונה "תורת הערך של העבודה", הופרכה כבר בשנת 1871, עם תורת הערך השולי (שאסף הדני מדבר עליה במאמר), ואין כלכלן המתייחס אליה, אבל יש לה עדיין מהלכים אצל מי שאינם מתעניינים בכלכלה.
למעשה, העקרון המושל בכלכלה, והעקרון שהביא את חברת אמריקה-אונליין לקנות את מירביליס לא היה מספר שעות העבודה שהושקעו בפיתוח התוכנה, ואפילו לא בשעות העבודה של השליחים שהביאו קולה ופיצה למפתחים. לו זה היה מה שנמכר, אמריקה-אונליין הייתה יכולה לקנות מאה דונם של שדות אורז בהודו, שכן שם משקיעים הרבה יותר אנשים, הרבה יותר עבודה ובלי מיזוג אוויר.
מה שיזמי מירביליס מכרו לאמריקה-אונליין היה, בפשטות, מה שאמריקה-אונליין הייתה מעוניינת בו. כלומר, מה שהיה לו ביקוש אצלה, וזה היה הרעיון ואופן יישומו. כשרונם של המתכנתים שהם שכרו כדי לסייע להם בהשמת הרעיון לא עניין אותה. היה כאן עניין פשוט של ביקוש והיצע: לרעיון של יזמי מירביליס היה ביקוש רב. לשעות העבודה של שליח הפיצות או לעבודת המתכנתים היה ביקוש קטן הרבה יותר.
ועניין אחרון, זוטי יותר: "לא נשכח כמובן שהמס על רווחי הון בישראל נמוך מהמס על עבודה, ולכן מפלה לטובה את מי שהם ממילא עשירים יותר"
כלומר, מי שמשלם מס גבוה יותר מופלה לרעה? כלומר, אם גובה המס השולי שלי הוא 50 אחוז, וגובה המס השולי של מאן דהו הוא 20 אחוז, אני מופלה לרעה?
למרות שהייתי שמח להניח אחרת, אני מנחש ש"המוסיף" לא התכוון כאן להביע את הרעיון הקפיטליסטי הקלאסי הזה, אלא דווקא משהו אחר והפוך. לפי התפישה ההפוכה, אין לאף אדם זכות לקניין פרטי, וכל רכושו שייך לממשלה, כמו במדינות הקומוניסטיות הטובות. הממשלה, מצידה, מפגינה רוחב לב ומסכימה לוותר על חלק מהרכוש השייך לה בדין לטובת האזרחים, אבל כאשר היא עושה זאת שלא לפי מפתח הגון, זו אפליה.
לכל המקטרגים, התגובה המפורטת של אורי רדלר עונה אחד לאחד לכל מה שרציתי לענות.
תודה אורי, שהאל יהיה עמך..
אסף
ראשית ברכותיי על היוזמה..הסדרה בהחלט מעלה תהיות ומחשבות על העולם הקפיטליסטי בו אנו חיים..אני לקחתי את זה קצת למקומות אחרים- מהו הכסף? ואיזה מקום נרחב אנשים נותנים לו בקיומם…אך גם נקודת המחשבה הקפיטליסטית מערכתית שלך מעניינת..בכל אופן כל הכבוד על היוזמה הכתיבה והזמן המושקע, יש דברים שבאמת השתיקה לא יפה להם. יש תמיד להעלות תהיות ומחשבות על קנקנה של החברה ועל מהות העושר והכסף בעולם.
בהצלחה
חברות סטארט-אפ שמפתחות רעיון מבריק ומוכרות אותו בכסף רב הן אכן דוגמא מעולה לקאפיטליזם בצורתו החיובית ביותר – בלי ניצול של פועלים ועובדים ופשוט פיתוח רעיונות טהור במיטב המסורת הליברלית-אינדיבידואלית. הבעיה היחידה, היא שהרעיונות הללו הם המקרה היחידי שבו ניתן לפתח מוצר קאפיטליזטי טוב ולגרוף רווח מהיר בלי לנצל אף אחד.
שמעון וראובן אולי הרוויחו 50 ו-100 שקל ממכירת המחשב, אבל הפועלים סינים שהרכיבו אותו עדיין ייאלצו להסתפק בכמה דולרים בודדים לשכר עבודת דוחק ביום.
"אורי רדלר" –
נתחיל מהסוף – כשהמס על הון נמוך יותר מהמס על עבודה, מי שיש לו הון, מחזיק גם באפשרות גבוהה יותר להעצים את הונו, מזו של מי שמסתפק בעבודה. פשוט כי הוא משלם פחות מס. מה כל-כך קשה להבין פה? איך עשית מזה את הקפיצה הפראנואידית והצפויה שלך לקומוניזם? בכל מקרה, בדקתי קצת את העניין, ומסתבר שהדיון הזה הוא תיאורטי לחלוטין, כי לפי החוק מי שכל עיסוקו הוא ניהול הון משלם מס שולי רגיל. למעשה רוב מי שהכנסתם היא מהון בלבד, הם פנסיונרים שבמקום קרן פנסיה, העבירו במשך השנים כסף לקופות גמל. לא בדיוק "בעלי ההון" הקלאסיים.
מיראביליס כפי שהסביר פה גדי, לא מכרה רעיון, אלא יישום שלו. הביקוש ליישום הזה (בניגוד לכסף שקנה אותו) כן נוצר יש מאין, בזכות גאוניותו העסקית של יוסי ורדי. הערך של הביקוש הזה גם הוא נוצר יש מאין. מיראביליס נקנתה ב-407 מיליון דולר, כי זה מה שורדי דרש ו-AOL היתה מוכנה לשלם, וזה בסדר גמור. אבל להציג את המכירה הזו כפעולה כלכלית רציונלית זו שטות (מה גם שהיא הוכיחה את עצמה בסופו של דבר כשטות). מי אמר שמיראביליס לא שווה 450 מליון דולר, או 345 מליון או אולי בכלל רק 250 אלף שקל? הרי לא היה מודל הכנסות רציני לפתרון שלה, ועדיין לא נמצא מודל כזה. ההבדל היחיד בין אנשי מיראביליס ברי המזל, לאיש הפיצה, הוא שהיה קונה שהיה מוכן לשלם את הסכום הזה. ושוב, זה בסדר גמור. מי שמוכן לשלם כזה סכום עבור יישום של רעיון, שיבושם לו. צרכני הפיצות כנראה רציונליים יותר מבחינה כלכלית. מפה, ועד לומר שלמתכנתי החברה לא היה חלק בעניין, זה באמת מוזר. אולי הגענו כבר לשלב שתוכנות נוצרות מאליהן בזמן שהמתכנתים מגרבצים, ואני לא ידעתי על זה. ואם לא משלמים למתכנתים על העבודה שלהם (הרי זו שטות שאני מדמיין), אז על מה כן? ולמה המתכנתים השכירים לא צריכים לקבל את חלקם בעושר המופלג שהשיגה החברה? התשובה היא כמובן – ככה. כי הם לא מעניינים את הקונה, לא מעניינים את המשקיע ולא מעניינים אותך, "אורי רדלר".
הדוגמא שלך על חלוקת הרווחים בין היזם למי שמנקה את הספאם היא דמגוגיה זולה ומעליבה כמובן. למה לא דיברת על הפער בחלוקת הרווחים בין היזם למהנדסי התוכנה שהוא מעסיק? הלא מדובר בכוח אדם נדיר בשוק, שבלעדיו לא היה בכלל מה למכור.
גם פערי השכר בין אמן לפחח שהצגת היא דמגוגיה זולה. מה גם שהיא לא מבטלת את ההנחה שאדם מוכר את שעות העבודה שלו. אחד מוכר אותן ביוקר, ואחר מוכר אותן בזול.
"רק אשכנזי עשיר שגר בסביון ושירת ב-802 יכול להיות יזם עסקי מצליח" – לא מדוייק. רוב היזמים הם אכן אשכנזים, ששירתו ב-8200. מצד שני רובם לא מגיעים מרקע של עושר מופלג, אלא ממעמד בינוני ובינוני גבוה. סביון זה בכלל פאסה, לא? עד כמה שידוע לי מי שמתעשר היום בונה בית ברשפון.
עוד משהו מר "אורי רדלר"?
מוסיף: ורדי עצמו מרבה לספר (בהרצאות, אין לי לינק) איך חושב המחיר של מירביליס. תנוח דעתך, המספר לא נמצץ מהאצבע.
ליאור: מה ההבדל בין פועל סיני שמרויח דולר ליום לעובד היי-טק ישראלי שמרויח 20 אלף שקל לחודש (ברוטו, כן? לא נשאר מזה כמעט כלום).
מר מוסיף יקר.
צר לי, אבל לא הבנת כלל את מה שצריך להבין מהמאמר. אנא, קרא שנית. לא טענתי כי אנשים רציונליים, או שיש שווי שוק "אובייקטיבי". ההפך הוא הנכון. לגבי כל נושא המיסוי שהזכרת בתגובה לאורי רדלר, על כך באחד המאמרים הבאים.
אין דבר כזה "בעלי הון קלאסיים". יש אנשים שיש להם הון והם (לצערם של הרבה סוציאל דמוקרטיים) אינם מיעוט באוכלוסייה כלל וכלל. (כמו שציינת, הפנסיה של כולנו היא הון מושקע למעשה) ויש אנשים שסתם יש להם תיק מניות סולידי או מסוכן והם אינם מרעים את מצבו של איש בהשקעתם.
זה הקפיטליזם על רגל אחת ממש קצרה. השאלה היא מה אתה עושה עם ההון שלך.
למה? אתה זקוק לייעוץ?
סתם…
כל מה שכתבתי, גם לאורי רדלר, קשור בעקיפין או ישירות למה שאתה כתבת. המציאות, גם כפי שהיא משתקפת בסדרה, לא עולה בקנה אחד עם האוטופיה הקפיטליסטית שאתה מצייר במאמר. אוטופיה שצר לי, אבל היא מופרכת.
עוד תיקון קטן – לסוציאל-דמוקרטים אין שום בעיה עם בעלי הון. נהפוך הוא, סוציאל-דמוקרטים רוצים שכולם יהיו בעלי הון. לא בעלי הון עושקים כמובן, ולא בעלי הון שמנצלים את כוחם כדי ליצור מונופולים, או כדי להשיג כוח פוליטי, אלא אנשים שמתפרנסים, חוסכים, משקיעים, ומכירים בחשיבות של שמירה על החברה (במובן של society) בה הם פועלים.
שים לב שלא דב חנין, אלא דווקא נתניהו, אביר הנאו-ליברליזם הישראלי, רצה להעלות את המס על רווחי הון. למה? בגלל שהוא ידע שזה נשמע "חברתי", אבל לא יבוא על חשבון מי שאני מכנה "בעלי ההון הקלאסיים" (דנקנר, אריסון, עופר ושות'), אלא דווקא בפנסיונרים. כזה הוא נתניהו, וכאלה הם חבריו בעלי ההון ("הקלאסיים").
ועוד דבר, שנפל לי האסימון לגביו כרגע – אתה מגלה חוסר הבנה של המושג סוציאל-דמוקרטיה, כשאתה חושב שהוא מסתכם בחישובים של מי מרויח על חשבון מי. אם תקרא קצת בנושא, אתה תופתע לגלות שבמובנים רבים סוציאל דמוקרטיה קרובה הרבה יותר לתפיסה הקפיטליסטית, מאשר לתפיסות סוציאליסטיות קלאסיות או ראדיקליות.
קצת קשה להבין מה בדיוק מכרו הארבעה האלה לאמריקאים מצפייה בסדרה, וזה בסדר, כי זה באמת לא העניין המרכזי שלה, הסדרה הרי מתחילה עם המכירה. ובכל זאת, אם שמים לב, אפשר למצוא פה ושם קצת תאורים – הם פיתחו סוג של משחק מחשב לחדרי כושר, בפרק של אתמול אסף הראל דיבר על הדרישה של האמריקאים להתאים את המכשיר גם לילדים ועל הצורך לשנות משהו בסנסורים. ככה שיש כאן איזה מכשיר. יש לך ספק שאחרי שישלימו את הפיתוח של אבטיפוס בישראל יעבור הייצור ההמוני לסין? שהפועלים שייצרו עשרות אלפי מכשירים כאלה לא יראו שום דבר מהכסף הגדול שהחליף ידיים? שמרכז התמיכה יוקם בהודו עם אנשים שיעבדו לפי שעון ארצות-הברית וגם הם לא יראו שום דבר מהכסף הזה?
עם כל הכבוד להישגים של כמה בעלי רעיון כדאי לזכור שגם רעיון כזה ימומש בסופו של דבר על גבם של אותם אנשים בעולם השלישי.
מוסיף,
זה נכון שסוציאל דמוקרטיה קרובה יותר לנאו ליברליזם, אבל המטרה בסוף היא לא אחרת ממטרת המרקסיזם הקלאסי. פשוט אותה הגברת בשינוי אדרת, זאב בעור כבש אם תרצה. פשוט שינוי של עקב בצד אגודל ולא במהפכה מיידית. מטרת העל של הסוציאל דמוקרטים הינה שהם יהיו ה"ימין" הכלכלי והקומוניזם/ סוציאליזם יהיה השמאל. ואת זה בדיוק אני מנסה לטרפד, בעזרת השם.
פרט לכך, לא ניסיתי לצייר אוטופיה קפיטלסטית. להפך, ניסיתי להסביר מה באמת צריך לקחת מהסדרה ולא את השטויות של חבורת בני שלושים ריקניים שפוצצו מיליונים על בחורות ווילה בסביון. ניסיתי להוציא מתוק מעז.
נראה לי שהצלחתי.
אסף: וכי מטרת הניאו-ליברליזם אינה זהה לזו של המרקסיזם הקלאסי?
(יש מרקסיזם לא-קלאסי?)
אבי – יש גם נאו-מרקסיזם, ונגזרות אחרות.
אסף, בקשר ליחס שבין קפיטליזם לסוציאל-דמוקרטיה, יש נתון אחד שאני תמיד מזכיר ותמיד מפתיע – דווקא מדינות סוציאל-דמוקרטיות (שבדיה, דנמרק, ופינלד) הן מובילות עולמיות במדדים קפיטליסטיים (כמו תחרותיות, יוזמה פרטית, מיעוט מונופולים וכו'), ולא מדינות קפיטלסטיות מושבעות כמו ארה"ב. זה יכול אולי להרגיע קצת את הפחדים שלך.
מוסיף יקר, לא ברור לי איך בדיוק מתקשרת תגובתך לדברי, שכן את הדברים שאמרתי, דומה שלא הבנת, והדברים שאתה מייחס לי, לא אמרתי. בכל זאת, אנסה:
א. "למה המתכנתים השכירים לא צריכים לקבל את חלקם בעושר המופלג שהשיגה החברה?" – כי הם חתמו על חוזה שקבע כך. כך מתנהל העולם: אנשים חותמים על חוזים ומשתכרים על פי תנאי החוזה עליו חתמו, ולא על פי מה שנראה להם בדיעבד כעסקה טובה יותר. באותו אופן, ומאותן סיבות ממש, העובדים בחברה שפשטה את הרגל לא נדרשים לכסות את הפסדיה מכיסם.
ב. אתה יכול להיות מאוד לא מרוצה מזה, אבל בכלכלה ובחיים אין זה מעלה או מוריד כמה שעות עבודה השקיע היזם או השקיעו המתכנתים, שליחי הפיצה או העובדים בשדות האורז בהודו. אין זה משנה גם מה מידת הכשרון של כל אחד מהעושים במלאכה ואין זה משנה גם מה ערכו האמיתי של התוצר. ערכה של עבודתו של אדם שווה בדיוק נמרץ למה ששולם עבורה על פי ההסכם בין הצדדים.
ג. "למה לא דיברת על הפער בחלוקת הרווחים בין היזם למהנדסי התוכנה שהוא מעסיק?" מאותה סיבה שלא דיברתי על הפער בחלוקת ההפסדים. אתה יכול לטעון שהמהנדסים היו אהבלים כי לא חתמו על חוזה שמבטיח להם אחוזים בחברה, שהם שגו שלא הקימו חברה בעצמם (ומדוע לא, בעצם?), שהיזם אמר להם שהוא נותן להם אחוזים אבל בתכסיס זריז החליף את החוזה עם האחוזים בחוזה שבו הם מתחייבים לקנות מדי חודש שני קילו דבק נגרים (ובמקרה זה, קרא למשטרה). היזם מבצע מספר פעולות שאין להן תחליף, לפחות מנקודת המבט של האנשים המוכנים לשלם לו, ואין זה רלוונטי כלל מה דעתך האישית לגבי ערכן בהשוואה לערך עבודת המתכנתים. אני באופן אישי לא מת על אנג'לינה ג'ולי, אבל גם חוות דעתי השקולה והמנומקת שווה בדיוק למה ששווה חוות דעתך על יזמים ומתכנתים. מה שמשנה הוא רק שמפיקי סרטים מוכנים לשלם לה סכומי עתק כי הם מאמינים שיש בעולם רבים המוכנים לשלם עשרה דולר לכרטיס קולנוע כדי לחזות בזיו פניה.
ד. "מה גם שהיא לא מבטלת את ההנחה שאדם מוכר את שעות העבודה שלו. אחד מוכר אותן ביוקר, ואחר מוכר אותן בזול" — לא נכון. לשעת עבודה אין ערך אינטרינסי. אתה חוזר כאן, כמו בהודעתך המקורית, על הרעיון כאילו לעבודה יש ערך מובנה שניתן למדוד בשעות עבודה, וזה פשוט לא נכון.
מוסיף,
הצמיחה ורמת החיים בארצות סקנדינביה עלתה ועדיין עולה עקב הורדות מיסים מסיביות, הפרטות שירותים שכאן בישראל אף אחד לא יחלום להפריט (מים וחשמל) וכמו כן, שם מכוח העבודה הזמין בשוק, עובדים קרוב ל98% שזה חשוב מאד, כי הם מייצרים עושר שיכול אח"כ לבוא בצורת מוצרים ציבוריים ותל"ג לנפש גבוה, מה שאין בישראל. קצבאות, לדוגמא, יכולות להיות גבוהות, אם רק אלו שצריכים אותן משתמשים בהם ולא שני שליש מהאוכלוסיה (כמו בישראל לדוגמא), אבל זה לא הנושא. לפרטים ומידע על המערכת הכלכלית הסקנדינבית אתה יכול לפנות למאמר שכתבתי לפני שנתיים בבטאון הפקולטה למשפטים באונ' העברית (מספר 6 כמדומני, ניתן למצוא באינטרנט). המאמר נקרא "התפנית הסקנדיווית".
תקרא, תעשה חיים.
אסף, עד כמה שלי ידוע בסקנדינביה מעולם לא היה צורך לערוך הפרטות במשק בחשמל, המים והטלפוניה, משום שהם מעולם לא היו בידי המדינה. מדינות סקנדינביה רק שומרות על התחרות בין החברות, ומשגיחות שאף חברה לא תהפוך למונופול. זה כמובן בניגוד לתפיסה הישראלית המקובלת של המושג "הפרטה" – מעבר ממונופול של המדינה למונופול בידיים פרטיות.
את המאמר שלך לא הצלחתי למצוא, אבל מצאתי כמה וכמה מאמרים אחרים בנושא המודל הסקנדינבי: http://www.haokets.org/archive.asp?ArticleSearch=%F1%F7%F0%E3%E9%F0%E1%E9%E4&ArticleSearchType=3&ResponseWriterName=&ResponseSearch=&ResponseSearchType=3&FindExactValue=on
ועוד מאמר על המודל הדני.
מוסיף: אתה רוצה בכלל לחיות ב"…חברה הומוגנית כמעט לחלוטין, שוויונית, שמורכבת ממעמד ביניים אחד גדול …"?
אל תבכו על ההודים המסכנים ש"נאלצים" לייצר את המכשירים.
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/547/808.html
אבי – בהחלט. מה רע בזה? כולם מרויחים, וכולם נהנים ("האנשים המאושרים בעולם", ככה כתוב).
מוסיף: אני לא רוצה הומוגניות ושיוויון. אני לא רוצה לנהל את הקריירה שלי לפי הקריזות של מס הכנסה (למשל, לא להוציא את העסק לחצי שנה חופש מפחד השומה שמס הכנסה יקבעו לי) ולא רוצה להחליט באיזו מכונית לנסוע ואיך לרכוש אותה משיקולי מס קניה (למשל, להעדיף יפנית מפלסטיק בליסינג, בעע). אני אחיה את החיים שלי איך שאני מבין, שלם על הטעויות שלי בעצמי, ומי שרוצה הומוגניות שישתה חלב מקרטון.
"אסף, עד כמה שלי ידוע בסקנדינביה מעולם לא היה צורך לערוך הפרטות במשק בחשמל, המים והטלפוניה, משום שהם מעולם לא היו בידי המדינה"
רשימה חלקית מאוד של הפרטות בדנמרק, פינלנד ושוודיה:
TeleDanmark AS
Telia AB
Stockholm Energi
SAS
Svensk Avfallskonvertering AB
Imatran Voima Oyi
Hassleholm Energi AB
Revon Sahko Oyi
EnergiGruppen Jylland A/S
Svensk Avfallskonvertering AB
Hassleholm Energi AB
Kramfors Fjarrvarme AB
Kalmar Energi AB
Norrkoping Miljo and Energi
LEFAB
Sigtuna Energi
Brista Kraft AB
Arvika Energi AB
Uppsala Energi
Celsius Industrier AB
Saevsjoe Energi AB
Eniro AB (Telia)
Kungsbacka Energi AB
Hameenlinnan Energia Oyi
TeleDanmark AS
Turun Puhelin Oyi
Sonera
אורי – so?
לא אמרתי שלא מדובר במשק מופרט. מדובר במשק מופרט לעילא ולעילא. העניין הוא שהמדינה משגיחה על התחרותיות, על כך שלא יווצרו מונופולים ושכל חברה תהיה שייכת לציבור (שמחזיק ברוב המניות) ולא לגוף אחד או שניים בלבד.
שוב, בניגוד להפרטות בנוסח הישראלי, שהופכות מונופול של המדינה למונופול פרטי.
ועוד דבר – בניגוד לישראל, לא תשמע במדינת האלה רעיונות מופרכים כמו הפרטת החינוך, הבריאות או הרווחה. זה משהו שחשוב להדגיש. הפרטה ותחרות שם זה של השוק, לא של חיים של בני אדם.
מוסיף יקר,
ראשית, כן אמרת: "אסף, עד כמה שלי ידוע בסקנדינביה מעולם לא היה צורך לערוך הפרטות במשק בחשמל, המים והטלפוניה, משום שהם מעולם לא היו בידי המדינה" — רשימת ההפרטות הזו כוללת אך ורק הפרטות בתחומי התשתית והטלפוניה האמורים.
חוץ מזה, ההשגחה של המדינה על התחרותיות היא בעיקר כלי לקידומם וחיזוקם של מונופולים, כפי שתוכל לקרוא במאמר כאן. מבנה בעלות הנוצר בעקבות הצעת המניות לציבור הוא אכן טוב ונכון יותר מהתמכרזות בנוסח הקיים כאן, אבל אין לו שום קשר לענייני המונופול.
"ועוד דבר – בניגוד לישראל, לא תשמע במדינת האלה רעיונות מופרכים כמו הפרטת החינוך, הבריאות או הרווחה. זה משהו שחשוב להדגיש. הפרטה ותחרות שם זה של השוק, לא של חיים של בני אדם."
אתה מתכוון ש*אתה* לא שמעת טיעונים כאלה. אבל טיעונים כאלו נשמעים ועוד איך ואף יש שינויים בפועל בעקבותיהם. אתה יכול לראות את השינוי הזה במקומות כמו שוודיה, עם הקיצוץ החד בפנסיות, "שוברי החינוך," הפרטה מסיבית ומקיפה בתחום הבריאות, ועוד.
קרא לדוגמה כאן:
http://www.ncpa.org/pub/ba/ba369/
http://www.blackwell-synergy.com/doi/abs/10.1111/j.1467-9515.2004.00382.x?journalCode=spol
http://jhppl.dukejournals.org/cgi/content/abstract/30/1-2/253
וגם כאן: http://health.timbro.se/pdf/TheEndOfTheBeginning.pdf
למעשה, ההצלחה של היוזמות בתחום הבריאות היא כה משמעותית, עד שרבים מכנים זאת מהפכה של ממש.
אולי הגיע הזמן להפסיק לערוך הכלבות משונות בין הדימוי של סקנדינביה מלפני שלושים שנה, עם המציאות הקיימת היום. בכל מדינות סקנדינביה (למעט נורווגיה, שם כידוע יש הרבה נפט) יש תהליך משמעותי של הפרטה וחזרה לכלכלת שוק. ברובן, השינוי חל בחסות עליה של ממשלות מרכז ימין, והוא כולל את כל המרכיבים המוכרים לנו ממדינות אחרות: הפרטות בקנה מידה נרחב, יציאה של הממשלה מתחומים שונים של השוק, פתיחת החינוך, והבריאות לתחרות, פתיחת השווקים הפיננסיים לתחרות, והפחתה משמעותית במס החברות.
אני לא יודע אם זה מצחיק או עצוב לראות את הפריחה שיש באחרונה בישראל לטיעוני "ההצלחה הסקנדינבית," כשהשיטה מפרפרת בעווית גסיסה בסקנדינביה עצמה. אפשר להתייחס לזה באופן סלחני כאי התמצאות משוועת בנתונים, אבל אצל למי שמכירים את הסיפור, הניסיון לייחס את השיפור שיש בשנים האחרונות במדינות סקנדינביה לאותם שרידים מעופשים של המשטר הישן שם נשמע כמו טיעון שאין בו יושרה יתרה, לפחות בעיני.
ועוד דבר – הפרטה במדינות סקנדינביה לא באה על חשבון העבודה המאורגנת ולא פוגעת באיגודי העובדים. כמו-כן, חשוב לציין שבמדינות הללו מתקיים שוויון כמעט מוחלט בין נשים לגברים, שגם הוא מעוגן בחוק.
אגב אורי, איך אתה מסביר את העובדה שבמדינות סקנדינביה שבהן קיימת רגולציה גבוהה ביותר של המדינה בכל הקשור להתנהלות השוק, מתקיים גם המשק התחרותי ביותר בעולם המערבי?
מוסיף: "ועוד דבר – הפרטה במדינות סקנדינביה לא באה על חשבון העבודה המאורגנת ולא פוגעת באיגודי העובדים"
זהירות. מהניסוח שלך עוד עלול להשתמע שאתה חושב שזה טוב…
מכל מקום, שילוב המילה "עדיין" יהיה צעד זהיר ומחושב. השוויון בין המינים בעבודה לא קשור למשטר הכלכלי או לחוק, לדעתי. אפשר למצוא בישראל דוגמאות למקומות בהם נשים ערביות משתכרות יותר מגברים ערביים במעמד מקביל ואינני חושב שמישהו יראה בזה עדות לשוויוניות.
"איך אתה מסביר את העובדה שבמדינות סקנדינביה שבהן קיימת רגולציה גבוהה ביותר של המדינה בכל הקשור להתנהלות השוק, מתקיים גם המשק התחרותי ביותר בעולם המערבי?"
קודם כל, יש היום הרבה פחות רגולציה מבעבר. שנית, בדירוג החופש הכלכלי המדינות הסקנדינביות מדורגות במקומות 13, 16, 21, 30. לא בדיוק דירוג מזהיר. בדנמרק המצב טוב יחסית בגלל החופש לפטר ולשכור בלי התערבות של איגודי עובדים, אבל באחרות המצב גרוע למדי. אני גם לא בטוח לגבי עניין התחרותיות. אמנם מס חברות נמוך (28 אחוז בממוצע, נמוך משמעותית מישראל) והקלות היחסית שבה ניתן לפתוח עסק מסייעים, אבל אבן הריחיים של הוצאות ממשלתיות בגובה של 55 אחוז הוא לא משהו שימשך לאורך זמן.
בקשר לשוויון מגדרי – תמיד יש קשר בין רגולציה לשוויון. אין לי מושג למה אתה מתכוון בדוגמא שלך מהמגזר הערבי.
מאיפה הנתונים שאתה מביא לגבי הדירוג של מדינות סקנדינביה? עד כמה שאני זוכר הן מדורגות במקומות גבוהים הרבה יותר. אם זכרוני אינו מטעה אותי פינלנד מדורגת במקום הראשון, ודנמרק מדורגת במקום השני או השלישי. אני מנסה למצוא את המסמך ללא הצלחה. אולי תוכל אתה לעזור לי בכך.
בינתיים מצאתי מדד אחר- מדד הקידמה החברתית 1995 (ביצועי מדינות בתחומי חינוך, הבריאות, הצמיחה כלכלית, ועוד).
זה המדד המדובר:
http://www.heritage.org/research/features/index/countries.cfm
אם כי המדד הזה עדיף לפי דעתי:
http://en.wikipedia.org/wiki/Human_Development_Index
"בקשר לשוויון מגדרי – תמיד יש קשר בין רגולציה לשוויון. אין לי מושג למה אתה מתכוון בדוגמא שלך מהמגזר הערבי."
ממש לא. כמה מהמשקים המרוגלצים ביותר רחוקים משוויוניות. ע"ע, צרפת. לגבי הדוגמה הערבית, בנתוני הלמ"ס מסקר ההכנסות האחרון שנערך (בשנת 2004) תוכל לראות כי נשים ערביות קיבלו שכר של 31.6 ש"ח בממוצע לשעת עבודה, לעומת 30.4 ש"ח לשעת עבודה אצל גברים ערבים.
קישור: http://www.cbs.gov.il/publications/income_survey04/pdf/t25.pdf
"מאיפה הנתונים שאתה מביא לגבי הדירוג של מדינות סקנדינביה?" אני מביא אותם ממדד החופש הכלכלי לשנת 2007. כדאי גם לא לערבב טיעון בטיעון. טענת כי "במדינות סקנדינביה שבהן קיימת רגולציה גבוהה ביותר של המדינה בכל הקשור להתנהלות השוק, מתקיים גם המשק התחרותי ביותר בעולם המערבי" והבאתי עובדות הסותרות זאת. אין זה ממין העניין לשאול על חיטים וכשאתה מקבל תשובה על חיטים (תחרותיות) אתה משנה את גרסתך לשעורים (מדד קידמה חברתית). מאוד קשה לענות לטיעון כשאתה מחליף אותו מהודעה להודעה…
אורי – כנראה שבילבלתי בין שני המדדים. כמו ילד ירוק, גם אני מעדיף את המדדים המורכבים יותר (שבהן מככבות מדינות צפון-אירופה), אם כי ייחסתי את טיעוניי למדד הקפיטליסטי המצומצם יותר של "החופש הכלכלי". אני משתמש במרכאות בעיקר בגלל שמוזר בעיני שהמילה "חופש" מיוחסת למדינה כמו סינגפור, שהיא גם לא דמוקרטית (שלא לומר דיקטטורית), וגם ריכוזית מבחינה כלכלית, אבל מדורגת במקום השני. בכל מקרה, קנדה ואירלנד, שקרובות יותר למודל הסוציאל-דמוקרטי (מבחינת ההשקעות של המדינה בבריאות, רווחה וחינוך) נמצאות בעשירייה הראשונה, ומדינות אירופה המערבית והצפונית לא מפגרות אחריהן בהרבה. לעומת ישראל, שאפילו במדד הזה נמצאת במקום מביש.
בקשר לשוויון מגדרי, הרגולציה צריכה להיות ספציפית לנושא, ואין לי מושג מה קורה בצרפת בהקשר הזה. אתה צודק גם בקשר לקשר שבין רמת שכר לשוויוניות. זה מזכיר קצת נתונים לגבי השכלה גבוהה בישראל בתחילת שנות השמונים, שהראו שגברים ערבים משכילים יותר מגברים מזרחים. זה היה נכון כמובן באותה תקופה, אבל בניגוד לטיעונים שנשמעו אז, ושגרסו שערבים מופלים לטובה לעומת מזרחים, נבע הדבר דווקא מאי שוויון בהשקעה בבתי ספר מקצועיים במגזר הערבי. וחזרה מהאנקדוטה הסטטיסטית לעניין השוויון המגדרי – במדינות סקנדינביה מתקיימת מידת השוויוניות הגבוהה ביותר בעולם המערבי בין נשים לגברים בכל המגזרים, וזו תוצאה של חקיקה בנושא.
בכל מקרה, לנושא הפוסט- אחרי הפרק האחרון ששודר, הרבה יותר ברור שיוצרי הסידרה "מסודרים" יצרו קריקטורה של פנטזיית ההתעשרות הקפיטליסטית, ולא שיר הלל לכבודה.
לגבי מדד החופש הכלכלי — הכל יחסי, כמובן, אבל קנדה ואירלנד נמצאות ונעות על מישור החופש הכלכלי בכיוון המתרחק מסוציאל-דמוקרטיה ומתקרב לשוק חופשי, וזה תהליך שקורה ברוב מדינות אירופה. אם תבחן את העניין לאורך זמן, תראה שיש כאן תהליך מעגלי משהו: מדינות (ובמיוחד הדלות במשאבי טבע) מאמצות מדיניות של שוק חופשי, אחר כך מתפתות למחשבה ש"יש לנו המון כסף שלא יגמר אף פעם אז אפשר לתת לכולם" עד שהן מגיעות לשוקת שבורה וחוזרות אט-אט לשוק חופשי.
"במדינות סקנדינביה מתקיימת מידת השוויוניות הגבוהה ביותר בעולם המערבי בין נשים לגברים בכל המגזרים, וזו תוצאה של חקיקה בנושא."
זו שאלה מעניינת וסבוכה מכפי שנדמה, כיוון שמדינות סקנדינביה היו שוויוניות יותר כבר לפני מאה וחמישים שנה. על השאלה האם מדובר בחקיקה שהובילה לשינוי בתפישות או תפישות שונות שהקלו על חקיקה קשה לענות. בדרך כלל חקיקה מעגנת תפישות מקובלות בחברה ולא יוצרת אותן.
"כל מקרה, לנושא הפוסט- אחרי הפרק האחרון ששודר, הרבה יותר ברור שיוצרי הסידרה ”מסודרים“ יצרו קריקטורה של פנטזיית ההתעשרות הקפיטליסטית, ולא שיר הלל לכבודה."
ייתכן. אין לי טלוויזיה, אבל נשמע סביר בהחלט.
"אין לי השכלה כלכלית וגם לא את הפנאי כדי ללכת לחפש הוכחות, ולכן לצורך העניין אני מוותר על הויכוח הזה, רק אגיד שהנתונים אינם מדברים בשם עצמם, משום שאין לנו שום ראייה היסטורית כאן לגבי התהליכים שהביאו להבדלי השכר הללו – האם (כמו שאתה רומז) שכר המינימום הגבוה הביא לירידת השכר הכללית, או שמא שכר המינימום הועלה לשיעור כה גבוה בגלל שרמת השכר במדינה הייתה נמוכה באופן חריג? אי אפשר לדעת מהנתונים הללו."
אני לא חושב ששכר המינימום הביא לירידת שכר כללית במדינות בהן הוא יושם, וגם לא חושב ששכר המינימום הועלה בגלל רמת שכר נמוכה באופן חריג במדינה. למעשה, אני חושב שאפשר לפסול הנחה כזו, כיוון ששכר המינימום הגבוה ביותר נמצא במדינות העשירות בארצות הברית: קליפורניה, וושינגטון, קונטיקט, מסצ'וסטס, וכדומה. אם ההשערה ששכר המינימום בא לתקן עוול, היינו אמורים לצפות לשכר מינימום גבוה יותר במדינות העניות בארצות הברית.
ההשערה שלי היא שברוב המדינות גובה שכר המינימום הוא סוג של "ישראבלוף": שכר מינימום נשמע מאוד טוב, ורבים יתמכו בכינונו, אך מבחינה כלכלית הוא מזיק. לכן, הוא מכונן בדרך כלל בגובה הנמוך משכר שיווי המשקל במידה משמעותית, כך שאפשר לקיימו ואף להעלותו, תוך מזעור ההשפעה הממשית שלו.
בקונטיקט, למשל, שכר המינימום הוא $7.65. עדיין נמוך משמעותית משכר המינימום במדינה כמו צרפת, אבל גם נמוך משמעותית מהשכר הממוצע ומשכר המינימום. השכר הממוצע במדינה זו הוא $21.57 ולא סביר ששוטפי כלים (שמקבלים ממילא $9.01), מלצרים ומלצריות ($9.41) או שרתים ($11.71) יושפעו ממנו.