מרץ 21 2007
אימרו כן לסמים !
אורי רדלר מסביר על דרך השכל הישר מדוע יש לקרוא בהקדם ללגיליזציה של הסמים, כל סוגי הסמים.
השגיאה הגדולה ביותר שנוהגים לעשות ביחס לסמים, היא להתייחס אליהם כאילו מדובר באותו דבר ממש. למעשה, מדובר בשני סוגים עיקריים של חומרים ושתי מערכות נפרדות, שהמכנה המשותף היחיד שלהן הוא ההחלטה השרירותית להפוך אותם לבלתי חוקיים.
סוג אחד של סמים הוא זה המכונה 'סמים רכים' ובמיוחד מריחואנה וחשיש. לפי הערכות הרשות הלאומית למלחמה בסמים מוברחים לישראל מדי שנה כמאה טון מריחואנה וחשיש, וכחמישית מסך כולל זה נתפשים על־ידי המשטרה. לפי נתוני מחקרים שונים של הרשות, משתמשים בסמים קלים למעלה מ-10 אחוז מבני 12-40 בישראל, כשהאחוז הגדול ביותר הוא בין הסטודנטים (30 אחוז) ובני 17-18 (13.7 אחוז). באירופה ובארצות הברית, מספר בני הנוער המשתמשים בסמים קלים נע בין שליש ל-40 אחוז.
נתונים אלו—וסביר להניח כי הנתונים בישראל סובלים מתת־דיווח משמעותי—מצביעים על תוצאה ברורה אחת: מלחמת הסמים הקלים הסתיימה ויש בה מנצח ברור. הממשלה על רשויותיה, משטרותיה ופקחיה מוטלת בפינה, עיניה נפוחות ממהלומות. הציבור יושב בפינת המנצחים, בלי טיפת זיעה על מצחו, ומצית לו בנחת שאכטה.
לא הייתה מעולם ולא תהיה לעולם מדיניות האוסרת על שימוש במוצר שחלק גדול מאזרחי המדינה משתמשים בו וחלק גדול עוד יותר מהם חבר של מי שמשתמשים בו. איסור שימוש על־פי חוק נשען על הסכמה ציבורית רחבה כי השימוש במוצר אינו לגיטימי ומזיק; הוקעה של צרכניו והקאתם אל מחוץ לגדר ההתנהגות הנורמטיבית. זה אינו המצב עם צריכת סמים קלים. מי יעצור את סטלני העתיד: השוטר שחצי מחבריו לכיתה עישנו? מי יתבע אותם: הפרקליט המבלה בפאב תל־אביבי שריח העשן המתקתק נודף ממנו למרחקים? מי יעיד על נזקי המריחואנה בבית־המשפט: הרופא היודע היטב שהוא רושם מדי יום תרופות הרגעה שכל גלולה שלהן מזיקה יותר מעשר סיגריות מריחואנה? מי יבארו עד כמה גדולה הסכנה: אנשי השב"כ והמוסד שהעלימו כל זכר לשאלות על סמים קלים כי אין אף צעיר שפוי בדעתו שאינו מעשן או שחבריו אינם מעשנים?
סביר להניח כי החוקים האוסרים שימוש בסמים קלים ימשיכו ויעמדו עוד זמן מה. יש בהם עדיין תועלת לכל מיני גופים ציבוריים המוצאים את פרנסתם על "מלחמה בסמים" וזקוקים ל'מספרים הגדולים' שעישון המריחואנה מספק כדי להתריע בפני "הסכנות החמורות." האוויר עדיין רווה אגדות עם ועמים כאלו ואחרות ביחס לשימוש בסמים אלו, ויידרש עוד זמן מה (והגעה לעמדות כוח של חבריהם של צורכי המריחואנה) כדי שאלו יתפוגגו. בכל זאת, ברור לכל כי החוקים נגד צריכת סמים קלים מפרפרים כעת בעוויתות גסיסה, ונמצאים בדרכם להפוך לאות מתה.
נשארה המלחמה השנייה. יש בישראל היום בערך 10,000 מכורים להרואין (ראו הערה). נתון זה, המצביע על שיעור של בין אלפית לשתי אלפיות מהאוכלוסייה, יציב לאורך שנים ואינו משתנה כמעט, לא למעלה ולא למטה, לא בארץ ולא בעולם. קבוצת המכורים קשיחה מאוד בביקוש שלה, ולמאמצי גמילה, מניעה, הצעת חלופות וענישה יש רק השפעה שולית עליה: כל מכור צורך בממוצע גרם הרואין ליום, כל יום, משלם על העונג המפוקפק כ-150 שקל ליום, ויהיה מוכן לעשות כמעט כל דבר שבעולם כדי להשיג את המנה הבאה. משורה ישחרר רק המוות.
כדי להשיג כ-55 אלף שקל בשנה למימון ההרגל המזיק עוסקים המכורים בעיקר במעשי פשיעה. מחקרים שבים ומצביעים על־כך שקבוצה זעירה זו קשורה לחלק ניכר ממעשי הפשע המבוצעים. המכורים עצמם מעורבים בחלק בולט ממעשי הגניבה, ההתפרצות, השוד והזנות. סביבם, יש שוק של אלפי מבריחי וסוחרי סמים, הנהנים מכחצי מיליארד שקלים של הכנסות ממכורים בענף כלכלי מפוקפק זה.
מנקודת מבט כלכלית גרידא, קל להבין את האיוולת וחוסר התוחלת שבמלחמה בצריכת סמים קשים. הביקוש לסמים אלו קשיח לחלוטין: היקף השימוש אינו גדל או קטן באופן מהותי בגלל שינויים במחיר הסם או פעולות הסברה. לכן, כל הגברה של מאמצי האכיפה, הענישה והשיטור יכולה רק להעלות את מחיר הסם ולמשוך לתחום פושעים אכזריים וקשוחים יותר, שיהיו מוכנים לשאת בסיכון הגדול יותר של היתפשות. במלים פשוטות: אם נקדיש חמשת אלפים שוטרים למשימה, ואלו יעשו בה יומם וליל בנאמנות ובאמונה, התוצאה היחידה שנשיג תהיה הפיכת הסחר בסמים למשתלם יותר, וגידול במספר מעשי הרצח והאלימות הקשורים בסמים.
גם מבחינה אנושית ומוסרית קשה להבין את המלחמה הזו. נכון, לא נעים לראות קבוצה של אנשים המתעקשת באופן כה נחרץ לגרום לעצמה נזק חמור. אבל אחרי ארבעים שנה של מלחמה נחושה באותם עלובי חיים—מלחמה שהולידה צער, מוות, רצח ופיתוח שוק מכוער, אכזרי ונצלני הנבנה על חולשתם—הגיעה העת להושיט להם יד ולעזור להם. ואפשר לעזור להם.
איננו יכולים לשכנע את המכורים לסמים קשים להפסיק להיות מכורים לסמים קשים. רבים ניסו, וההצלחה מועטה. אך אנחנו יכולים להשמיט את היסוד העיקרי לאומללותם: ההון העצום שהם נדרשים לשלשל לידיהם של סוחרי הסמים.
מחירו של קילוגרם הרואין הוא כ-100 אלף שקל. עלות ההפקה שלו היא בערך אלף שקל. מסיבות שונות הקשורות בחוק הבינלאומי (ובארצות־הברית) לא ניתן לעשות את הצעד הנכון והמתבקש—הפיכת ההרואין לחוקי—אבל ניתן בהחלט לחלקו למכורים "רשומים" תמורת תשלום שיכסה את עלות הפקתו, ויותיר שארית שאותה ניתן יהיה לנצל כדי לספק למכורים מוצרים חשובים נוספים (לדוגמה, מחטים מחוטאות).
הרהרו לרגע בתועלת הרבה שצעד פשוט כזה יוכל להעניק: בבת אחת יוכלו אלפי זונות להשתחרר מהכבלים המצמיתים אותן למקצוען, אלפי פושעים זעירים יוכלו לחדול מלפשוע, להיאסר ולהתייסר, ומיליוני אזרחים יוכלו לחיות בבטחה רבה יותר, כשהסיכוי לפריצת מכוניתם וביתם יקטן באופן דרמטי. המלחמה בסמים היא מלחמה מזויפת: באחת הפסדנו, בשנייה אין לנו סיכוי לנצח. ההחלטה לפקוח את עינינו ולהתייחס למציאות ולא למשאלות לב פטרוניות היא המפתח ליציאה בטוחה מהביצה הלבנונית של הפשע.
הרשות הלאומית למלחמה בסמים: http://www.antidrugs.gov.il/
דו"ח אירופי: http://www.espad.org/documents/Espad/ESPAD_reports/The_2003_ESPAD_report.pdf
על מספר המכורים להרואין. יש נתונים שונים בנושא זה ממקומות שונים, אך האחוז הממוצע בארצות הברית, הולנד ומדינות שונות באירופה עומד על כ-0.15 אחוז והוא יציב לאורך שנים.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
הדיכוטומיה בין סמים קלים וקשים לא מנומקת במאמר. יתרה מזו, אם ההבחנה ביניהם נעשית רק לפי כמות המשתמשים, כל שצריך לעשות זה לשכנע יותר אנשים לצרוך יותר הירואין, ולנצח את החוק גם בגיזרה הזו.
איפה קוקאין בסיפור הזה?
ללגבי הסמים הקלים, אני מסכים לחלוטין.
לגבי הקשים, אתה טועה בגדול.
מחירם הגבוה של הרואין וקראק לא נובע ממדיניות הממשלה, אלא מכך שהם ממכרים פיזיולוגית במידה שכמעט אי א אפשר להאבק בה.
מה שקובע את מחיר הפיקס הוא הסבל העצום של המכור שזקוק למנה, ולכן, המחיר נקבע על הסכום הגבוה ביותר שלדעת המוכרים המכור יכול לשים עליו את היד.
חיסכון בהוצאות הברחות וכו' לא יגרום לירידה במחיר, אלא להגדלת רווחיהם של הסוחרים.
בנוסף, אני לא רואה שום סיבה שהמדינה לא תחזיק מערך תמיכה וסיוע למכורים.
ואגב, שמתי לב שנמנעת מניתוח סוציו-אקונומי של אוכלוסית המכורים לסמים קשים. מעניין למה.
אבי, אתה צודק. ההבחנה ביניהם אינה מנומקת, אם כי היא פשוטה: סמים קלים גורמים לנזק קל בהרבה למשתמשיהם בהשוואה לסמים קשים. השפעתם של סמים קלים קלה בהרבה משל סמים במרשם ומשל חלק מהסמים שלא במרשם. ברובם אין השפעה התמכרותית. לסמים קשים יש השפעה קשה וההתמכרות להם קשה.
לערן, קוקאין, כמו אקסטזי, אל.אס.די ודומיהם הם סמי ביניים: השפעתם דרמטית יחסית, אך הם אינם ממכרים. השימוש בהם (בייחוד בקוקאין) נפוץ יחסית, אבל לא קשיח. מכל מקום, הם מהווים חלק קטן יחסית מהסיפור ובמסגרת של מאמר קצר הרשיתי לעצמי להתעלם מהם.
לא ברור לי כיצד אני טועה בגדול ביחס לסמים קשים, שהרי אתה חוזר על דברי, לא סותר אותם.
אמרתי שהביקוש לסמים קשים הוא קשיח ביותר (כלומר, המכור הסובל יעשה הכל כדי להשיג מנה) ולכן מחירה של המנה יהיה פונקציה של ההיצע. ברגע שאתה מחלק את הסם (לעניין זה פחות משנה אם הדבר נעשה באמצעות רשות ממשלתית או באמצעות גורמים פרטיים) אתה מגדיל את ההיצע והמחיר יורד.
זכור כי במצב שהצעתי לא סוחרי סמים מוכרים את הסם אלא גורמים לגיטימיים ומה שיקרה יהיה זהה למה שקרה כאשר בוטל חוק היובש בארצות הברית: הפושעים נדחקו החוצה מן השוק, משום שהפעילות בו לא הייתה כרוכה בסיכון כמו קודם, ובמקום מבריחים נועזים היורים זה בזה במאבק על שליטה בנחלאות קיבלת חנויות משקה משעממות ושגרתיות. זה בדיוק מה שיקרה בתחום זה.
השאיפה שלי להפוך את הסמים הקשים לחוקיים נובעת מהעובדה שאם תותיר אותם בלתי חוקיים ותקים "מערך תמיכה וסיוע למכורים" תהפוך את הסוגיה לפוליטית ותחשוף אותה למאבקי כוח פוליטיים. כך, יפגע השירות למכורים ונפגע גם אנחנו.
אגב, את ההצעה לחלק הרואין למכורים העלה לפני מספר שנים בני כהן, שהיה ראש הרשות למלחמה בסמים בתל אביב. עם פרישתו הוא הכריז כי המאבק לתמיכה וסיוע למכורים וחלוקת האדולן הם בזבוז זמן וכסף. הוא גרס כי יש לחלק להם הרואין.
ומה הקשר בין אופיה של אוכלוסית המכורים לעניין זה?
מידת הנזק שסם, או כל חומר אחר – כמו שומן צמחים לדוגמא, גורם למשתמש הינו חסר רלוונטיות לזכותו של הציבור לאסור את השימוש בו.
youdidnt write two main things-and i know your writing from wikipesia so i know you can write-how look the graph of the heroin useres age compare to numberes and how many women take heroin on base of weekly use.thanks.
בפעם הראשונה אני יכול להגיד שאני מסכים עם כל מילה.
אז כדי לא לקלקל את הרקורד, אוסיף כמה מילים שאתה לא תסכים איתם: את כל הכסף שיחסך על מערך השיטור האדיר שיעלם, צריך להעביר למערכת יעילה של מוסדות גמילה אלקטיביים.
אני מצי לשפר את ההצעה של דרומי כדלקמן: המדינה תמכור רשיונות לרצח סוחרי סמים.
עישון מריחואנה כחלק מפולחן דתי:
http://www.religionnewsblog.com/17594/congregation-of-christians-jews-uses-marijuana-for-religious-sacrament
דרומי כתב: "אז כדי לא לקלקל את הרקורד, אוסיף כמה מילים שאתה לא תסכים איתם: את כל הכסף שיחסך על מערך השיטור האדיר שיעלם, צריך להעביר למערכת יעילה של מוסדות גמילה אלקטיביים."
וכי למה? מדוע להעביר את הכסף מהמחלקה לפיתוח מחלבות נשרים למחלקה לפיתוח ביצי פרות? שתי החלופות בלתי יעילות באותה מידה… אגב, רוב הכסף שיחסך ממילא יהיה "שקוף" שכן אינך יכול למנות כמה מכוניות לא נפרצו, לדוגמה.
לשם שינוי אני מסכים כמעט לחלוטין עם האמור לעיל. רק הערה אחת – תקן אותי אם אני טועה, אבל כרגע אפשר למצוא דווקא קשר ישר וחזק בין רמת הקפיטליזם של מדינה לבין קשיחות המדיניות שלה כלפי סמים. מעניין, לא?
אגב, שמת לב לדאגה שלך לחברה, ולתפקיד המרכזי שנתת למדינה בפתרון שלך? אהבתי.
"לשם שינוי אני מסכים כמעט לחלוטין עם האמור לעיל. רק הערה אחת – תקן אותי אם אני טועה, אבל כרגע אפשר למצוא דווקא קשר ישר וחזק בין רמת הקפיטליזם של מדינה לבין קשיחות המדיניות שלה כלפי סמים. מעניין, לא?"
זה היה יכול להיות מעניין לו זה היה נכון. המדיניות המטומטמת (אין מילה אחרת לזה) של ארצות הברית כאן היא חלק משורה של תפישות אידיוטיות שיש שם (חסימת הגירה, מכסי יבוא, סובסידיות לחקלאים, "הגנת דיירים") שמולידות שם אותן מפלצות שהן מולידות במקומות אחרים. אין לזה קשר למידת הקפיטליסטיות של מדינה.
"אגב, שמת לב לדאגה שלך לחברה, ולתפקיד המרכזי שנתת למדינה בפתרון שלך? אהבתי"
תודה-תודה. במיוחד כאשר לא ייחדתי כל תפקיד למדינה. מה שנקרא, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
ומי יעשה את זה:
"לא ניתן לעשות את הצעד הנכון והמתבקש—הפיכת ההרואין לחוקי—אבל ניתן בהחלט לחלקו למכורים ”רשומים“ תמורת תשלום שיכסה את עלות הפקתו, ויותיר שארית שאותה ניתן יהיה לנצל כדי לספק למכורים מוצרים חשובים נוספים (לדוגמה, מחטים מחוטאות)"
שרי אריסון או גאידמק?
אגב, אני חושב שהקשר שבין אכיפה קשיחה של חוקים לרמת הקפיטליזם דווקא יותר מעניינת ממה שאתה חושב.
"ומי יעשה את זה:"
למה לא חברות פרטיות? למסור את זה לידי הגברת אריסון או האדון גאידמק אינו שונה באופן עקרוני מלמסור את זה לידי הממשלה (אם כי הם מן הסתם יעשו זאת באופן יעיל יותר מהממשלה). זה לא שונה בהרבה מבית מרקחת. הבעיה היחידה שיש היא מעמדה המדיני של ישראל, שכופה עליה כשכוש בזנב בעקבות ארצות הברית בנושאים שונים, ולכן יהיה צורך באיזו העמדת פנים, אבל זה כבר לא נוגע ישירות לנושא הדיון כאן.
כשחברות פרטיות קיבלו לידיים שלהן בתי סוהר בארה"ב מספר האסירים עלה. מעניין מה היה קורה למספר הנרקומנים, אם חברות פרטיות היו מטפלות בהם.
וכאן, אורי, בדיוק נמצאת "הטעות הגדולה" שלך. לאריסון ולגאידמק אין שום אינטרס לחלק סמים למכורים. יש להם, אם כבר, אינטרס למכור סמים למכורים (ואם אנחנו כבר בעניין, אז למה רק למכורים?). את זה, אגב, אני בטוח שהם יעשו בצורה יעילה להפליא.
המחיר, היות שלא ממש אפשר להאבק בצורך הגופני להירואין, יהיה כמחירו היום.
פשוט תגיד שאתה לא רוצה שהמדינה תפריע לאוליגרכים לעשות עוד כמה פפליניוס מפלח השוק הרווחי הזה ונסגור עניין.
"אגב, אני חושב שהקשר שבין אכיפה קשיחה של חוקים לרמת הקפיטליזם דווקא יותר מעניינת ממה שאתה חושב."
תלוי אילו חוקים. בין רמת הקפיטליזם למידת העקביות והקשיחות באכיפת חוקים הנוגעים לרכוש הפרט יש בהחלט קשר. אפשר לנהל חיי כלכלה משגשגים רק במקום בו רכושו של אדם אינו מופקע/מולאם/נגנב על כל פינה ושעל.
בין מספר התקנות/רגולציות/בירוקרטיה/תחיקה וקפיטליזם יש בדרך כלל קשר הדוק, אבל הפוך.
האם יש קשר בין אכיפה קשוחה באופן כללי לקפיטליזם? אם תבחן את מקרה הונג קונג, הרי שהיו שם בשנת 1992 בסך הכל 11,075 (קצת פחות מבישראל, עם אוכלוסיה שווה לערך). (הנתונים מכאן: http://www.ojp.usdoj.gov/bjs/pub/ascii/wfbcjhon.txt).
אם להיות קצת יותר שיטתיים, עשר המדינות החופשיות ביותר לפי מדד החופש הכלכלי מדורגות במקומות הבאים במספר האסירים למאה אלף איש (לגבי הונג קונג מדובר בהערכה בלבד):
1. הונג קונג: מקום 45
2. סינגפור: מקום 12
2. אוסטרליה: מקום 74
4. ארצות הברית: 1
5. ניו זילנד: מקום 55
6. בריטניה: לא מופיעה ברשימה
7. אירלנד: לא מופיעה ברשימה
8 לוקסמבורג: מקום
9 שווייץ: מקום 110
10. קנדה: מקום 73
המדד נמצא כאן: http://www.nationmaster.com/graph/cri_pri_per_cap-crime-prisoners-per-capita
אני חושב שאתה טועה כאן.
אורי – אם אתה מניח אפריורית שכל שירות של המדינה יהיה תמיד רע יותר משירות של השוק הפרטי, אין ספק שאתה צודק.
יש לך נתונים על ההצלחה של מוסדות גמילה פרטיים מול ממשלתיים?
(וכן, דיברתי במפורש רק על חסכון ישיר דרך פעולות שיטור ואכיפה)
"יש לך נתונים על ההצלחה של מוסדות גמילה פרטיים מול ממשלתיים?"
הם עלובים מן הסתם באותה מידה, כיוון שהם מסתמכים על אותו כלי (פסיכולוגיה ופסיכיאטריה) שאינו מניב תוצאות.
אין ספק שאכיפה קשיחה של חוקים היא תנאי הכרחי להצלחת קפיטליזם ושוק חופשי. אבל יש תנאי שקודם לזה, והוא שהחוקים עצמם הם "ידידותיים" לקפיטליזם. למשל, החוקים החשובים והחיוניים ביותר להצלחת הקפיטליזם הם חוקי הגנה על רכוש. אם חוק מסוים מנוגד לעקרונות כלכלה חופשית, אתה יכול לאכוף אותו כמה שאתה רוצה, הוא לא יעודד כלכלה חופשית.
מקס, אתה מתעלם מהאפשרות שתהיה תחרות בין שרי וארקדי (ואולי גם "אוליגרכים" נוספים). אין כמו תחרות להורדת מחירים. נכון, גם היום יש תחרות בין סוחרי סמים, אבל אלו מחסלים את התחרות באופן פיזי, ולא ע"י הורדת מחיר המוצר.
ואני לתומי חשבתי ששוק חופשי זה בלי רגולציה בכלל. גם לא כזו שידידותית לבעלי אינטרס כזה או אחר….
תחרות בין שרי וארקדי (חברים מהשכונה?) על מרפאת גמילה מסמים? זה יהיה משעשע.
מוסיף, חוקים אינם רגולציה.
אוקיי. אז חשבתי ששוק חופשי זה בלי רגולציה או חקיקה שנוגעת לשוק.
מוסיף – חשבת לא נכון. ההצדקה לקיומה של מדינה היא הגנה על זכויות הפרט ומכאן לקיים צבא, משטרה ובתי משפט. מה שאתה מתאר זו אנרכיה ולא שוק חופשי.
"אוקיי. אז חשבתי ששוק חופשי זה בלי רגולציה או חקיקה שנוגעת לשוק."
וצדקת. החוקים שמקובלים בשוק חופשי הם אלו שמטרתם למנוע פגיעה בגופו וברכושו של אדם, אך אם אינם אומרים לו בשום אופן מה לעשות באותו רכוש. לדוגמה: מותר לך לפתוח חנות, לתלות עליה שלט, ולמכור כל מוצר שאתה רוצה בכל מחיר. אסור למחוקק לקבוע לך איזה שלט לשים, איזה מוצר למכור ובאילו שעות. למחוקק מותר (ולמעשה, זו חובתו) לפתוח את חנותך בלא רשות הבעלים או לירות בתת מקלע חדיש בעוברים ובשבים.
כמובן שתיתכנה התנגשויות בין פרטים, שלצורכן נדרש החוק. תושבי הבית שמתחתיו פתחת את החנות יכולים לפנות לבית המשפט ולטעון כי שכרת את החנות לצורך מגורים ופתחת שם חנות (כלומר, הפרת את החוזה) ואחרים יכולים לטעון שעליך להסיר את השלט שמסתיר את המרפסת בקומה א' (גם כאן, תוך הפרת חוזה).
ומי קובע איפה עובר הגבול בין אנרכיה לשוק חופשי? או מה זה בכלל זכויות פרט? אתה הרי יודע שלשיטתי התפיסה שלך של קפיטליזם קרובה מאד לאנרכיזם. פעם גם כיניתי אותך אנרכו-קפיטליסט, ועד כמה שזכור לי אימצת את ההגדרה הזו די בשמחה.
מבחינה לוגית, אם יש חקיקה או רגולציה או משהו אחר שנקבע מלמעלה ושמשפיע על הפעילות בשוק, האם זה לא מבטל אוטומטית את היותו של השוק חופשי?
אני תמיד טענתי שאני אובייקטיביסט אתה זה שהדביק לי את התוית אנרכיסט. אני גם שלחתי אותך לקרוא את משה קרוי, אבל אם היית מקשיב לי, מצבך היה הרבה יותר טוב
לשם הפשטה – ואני בטוח שהדיון יכול להתפתח – זכות הוא משהוא שיש לך באופן טבעי ולא משהוא שצריך להנתן לך. לצורך הדוגמא – חופש הביטוי הינו זכות מאחר ואתה נולד עם היכולת להתבטא באופן חופשי ומכאן ואילך יכולים למנוע את הזכות ממך. דוגמא הפוכה היא טיפול רפואי – זו איננה זכות מכיוון שהיא מחייבת משהוא אחר לספק לך משהוא שהוא לא שלך באופן טבעי.
התגובה הקודמת יועדה לרוגל.
אורי – ולמה אסור לגנוב רכוש? מי קובע את זה? אולי זה לא מוסרי (קריצה לרוגל) לאסור על מי שאמון על מלאכת הגניבה לעסוק בתחום ההתמחות שלו?
האם קיומם של חוקים מהסוג שתיארת רומזים שבמסגרת חברתית יש דברים שהם מחוץ למשחק של השוק? ושאולי אפילו יש דברים שהשוק לא יכול לסדר ולארגן בעצמו?
אני מסכימה:-) אבל, כזכור, הרעיון לא היה שלי. אלו הם אנשי הקש שאתה בחרת, ואני רק השתעשעתי עמם מעט.
להוסיף על מה שאורי אמר: לחוקים שאני דברתי עליהם אין נגיעה ישירה לשוק. אלו הם פשוט חוקי יסוד, שבזכותם מתאפשר הקיום של השוק החופשי, בנוסף לדברים אחרים. כבר הזכרתי הגנה על רכוש. חוקים חשובים עוד יותר הם חוקים שמבטיחים הגנה על חיים. בהעדר חוקים כאלו ארקדי ירצח את שרי (או אולי ההיפך? שאלה מעניינת…)
רוגל – אז גם השמירה על הרכוש הפרטי שלך היא לא זכות טבעית. אלא אם כן אתה בריון, כמובן.
מוסיף: אין לי זכות לכפוןת עליך להגן על הרכוש שלי. יש לי זכות לבקש ממך לא לגנוב ממני.
בוודאי ששמירה על רכוש פרטי היא זכות טבעית. רכוש פרטי שנרכש באופן מוסרי שייך לי באופן טבעי כמו היכולת להתבטא. הרעיון שלך לזכותך על רכושו של האחר שקול לדרישה ממורה ללמד ילדים בביה"ס ללא תשלום כי "יש להם זכות לחינוך" . שני הרעיונות אינם מוסריים באותה מידה.
הויכוח ביננו איננו על שיטה כלכלית אלא על שיטה מוסרית – ובהחלט ניתן לקבוע באופן אובייקטיבי מה מוסרי ומה לא.
אבי – ואם לא בא לי? הביזנז שלי הוא לגנוב. ואני עושה עסקים טובים. ויש לי המון המון כסף בזכות העסק שהקמתי. באיזו זכות (מוסרית או אחרת) המדינה מגבילה ורודפת אותי?
מוסיף: אני רודף גנב מתוקף זכותי על רכושי ופעולת הגנב להסגת הזכות הזו שלי.
"אורי – ולמה אסור לגנוב רכוש? מי קובע את זה? אולי זה לא מוסרי (קריצה לרוגל) לאסור על מי שאמון על מלאכת הגניבה לעסוק בתחום ההתמחות שלו?"
ומדוע לאסור עליו? להפך, אם אתה מבקש לאפשר לו להתמחות במיומנות העתיקה של גניבה, אתה בהחלט רשאי לעשות זאת ברכושך…. זו זכותך המלאה! האיסור חל רק על רכושם של אחרים, שאינו שלך.
החוקים לא נועדו לקבוע לך מה לעשות, אלא רק להגביל אותך מלעשות דברים הפוגעים בחייהם ובקניינם של אחרים. זו המגבלה היחידה. ההבחנה והתחימה בין מה שאתה רוצה לעשות לבין מה שאני רוצה לעשות נעשית על "סולם" שבו חיים, גוף וקניין הם הערך העליון (קניין כולל למעשה את מה שאתה עושה בגופך). רצונו של הגנב לקחת רכוש שקול לרצונו של אחר שרכוש לא ילקח ולכן מכריעה כאן השאלה: של מי הרכוש.
"האם קיומם של חוקים מהסוג שתיארת רומזים שבמסגרת חברתית יש דברים שהם מחוץ למשחק של השוק? ושאולי אפילו יש דברים שהשוק לא יכול לסדר ולארגן בעצמו?"
השוק לא יכול לסדר כלום ואינו מסדר כלום. שוק הוא רק התרחשות עיוורת.
בדיוק בשביל זה, ורק בשביל זה, יש מדינה – בשביל הגן על זכויות הפרט (כולל קניינם). הבעיה שלאורך ההיסטוריה המדינה הייתה עסוקה בלעשוק את זכויות הפרט כך שהקונספט הזה זר לך.
רוגל – מוסר נקבע בדיון בין אנשים, לא באופן אובייקטיבי, ולא מהשמים. אחת מהמטלות שלקחו על עצמם אנתרופולוגים לאורך השנים היתה מציאת בסיס אחיד לעקרונות המוסר של החברה האנושית. אחרי כמה עשרות שנים של מחקר השוואתי בין חברות שונות במקומות שונים ובתקופות שונות, נמצא שיש רק עקרון מוסרי אחד שיש עליו הסכמה שאפשר להגדיר "אוביקטיבית" (כי הוא חזר על עצמו בכל החברות שנחקרו ללא יוצר מן הכלל) והוא האיסור על גילוי עריות. לפני מספר שנים פורסם מחקר שמצא שיש שבט בדרום מזרח אסיה שיש בו ריטואלים של גילוי עריות, וכך נפסל גם העקרון המוסרי הזה מלהיות העקרון שמאחד את כל החברות האנושיות.
יש לא מעט חברות שגניבה ורצח הן חלק מהשיטה הכלכלית והחברתית שלהן. מה שאומר ששמירה על החיים והרכוש היא לא ממש זכות אובייקטיבית שאינה ניתנת לערעור. רק נדמה לך שהיא כזו.
וזה כמובן שורש הויכוח ביננו. אבל כמובן עמדתך שמאחר שבשבט מסויים התפתחו כללים שבבחינה אובייקטיביטת אינם מוסריים לא הופכת אותם למוסרים או את העולם לבלתי ניתן לבחינה אובייקטיבית.
התפיסה כאילו אין מציאות אובייקטיבית נובעת מכך שלא הבנתם את תורת הקוונטים. כלמה שצריך לעשות זה להסביר לך שהעובדה שאתה לא יכול לבדוק את מיקומו ומהירותו של חלקיק לא אומר שאין לא מיקום ומהירות נתונים – רק שיש לך מגבלה (אובייקטיבית) למדוד אותם.
אבי – אתה רודף, או שמא המדינה, כלומר החברה בתוכה אתה חי, רודפת עבורך מתוקף חובתה המוסרית (משום מה) להגן על רכושך הפרטי?
אורי – אני מתנצל, אבל אני לא יכול לגנוב את רכושי, ולכן אמשיך לגנוב את רכושם של אחרים. חלק מהמקצוע, יו נואו. ואם "השוק הוא התרחשות עיוורת" אודה לו באם לא יפריע לי לגנוב בשקט.
רוגל – שוב, אתה אומר "זכויות פרט" ומתכוון לדבר אחד, ואני אומר "זכויות פרט" ומתכוון לדבר אחר. לשיטתי ההגדרה שלך של "זכויות הפרט" כל-כך מצומצמת שאין בה די כדי להחזיק מסגרת חברתית חזקה (בהנחה ואתה לא אנרכיסט, וכן חושב שיש צורך במסגרת חברתית חזקה כמו מדינה, כדי להגן על זכויותיך המצומצמות).
זכויותי מצומצמות כי אין לא באות על חשבון האחר. ולמה שאתה קורא זכות אני קורא עושק.
רוגל – זה קצת יהיר לקבוע שהמוסר שדווקא אתה מחזיק בו הוא האמת האמיתית המוחלטת והיחידה. לא? אגב, איך מודדים חלקיקים של מוסר?
"למה שאתה קורא זכות אני קורא עושק". זכותך. כמו שזכותי לומר שלמה שאתה קורא זכות, אני קורא חיקוי דהוי, מדולדל, ועלוב של הדבר האמיתי (לשיטתי, כמובן).
"אורי – אני מתנצל, אבל אני לא יכול לגנוב את רכושי, ולכן אמשיך לגנוב את רכושם של אחרים. חלק מהמקצוע, יו נואו. ואם ”השוק הוא התרחשות עיוורת“ אודה לו באם לא יפריע לי לגנוב בשקט."
כמו השר המוכר, אתה בהחלט יכול לנסות. בניגוד לרוגל ואבי, אני לא חושב שיש דבר שהוא מוסרי מטבעו ואין לדעתי שום יסוד מוסרי מוחלט. הדבר היחיד שבגללו יכולה ההנאה הזו להמנע ממך הוא ההבנה של רוב התושבים כי חוקים המגנים על חייו ורכושו של אדם הם האופן היחיד בו ניתן להמנע מגלישה לעולם ברברי ואכזרי בו אין ערך לחיי אדם.
באותו אופן, הסיבה שבגללה נכשל הקומוניזם אינה כי רעיון השוויון אינו נושא חן בעיני רבים, אלא ההבנה של תושבי הארצות האומללות הללו כי הרעיון אינו עובד ואינו יכול לעבוד, ובמקום בו הוא מתנגש בחופש לפעול הוא צריך להדחק מפניו.
רובנו איננו מבינים את הרציונל שמאחורי החוקים המגינים על חיים ורכוש. למעשה, כאשר ניתנת ההזדמנות והפגיעה באדם אחר אינה מוחשית ומיידית, רוב האנשים מוצאים דרכים לנמק גניבה מאחרים (ע"ע המכס הישראלי, תוכנות עמית-לעמית, ארנק שנפל ברחוב, וכו').
באותו אופן ניתן להסביר את התמיכה הרחבה של רוב האנשים ב"מדינת רווחה", למרות שהעדויות מצביעות בחוזקה על כך שהיא פוגעת ברווחתם של רוב בני האדם ויותר מכל בעניים, משרתת בעיקר בעלי הון, פקידים ופוליטיקאים עדיין תומכים בה רוב האנשים בגלל אשליות, כשלי חשיבה אנושיים טיפוסיים והסברה השגויה של חלק מהאנשים שהמדינה הזו משרתת אותם.
אגב, זו קרקע מסוכנת מאוד שאתה צועד עליה… אם תפסע לתחום שבו שיקול דעת ולא אמונה הוא המכריע, לא יהיה לך מנוס אלא להסכים עם הקפיטליזם… הממ… תמשיך.
אורי – אל תדאג. קפיטליסט דתי כמוך וכמו יושבי הבלוג הזה אני לא אהיה. אני סוציאל-דמוקרט בהשקפותיי, וזה דבר שמאפשר לי להיות גמיש מספיק כדי לא להיגרר לקיצוניות כזו או אחרת.
"הדבר היחיד שבגללו יכולה ההנאה הזו להמנע ממך הוא ההבנה של רוב התושבים כי חוקים המגנים על חייו ורכושו של אדם הם האופן היחיד בו ניתן להמנע מגלישה לעולם ברברי ואכזרי בו אין ערך לחיי אדם." נשמע כמו התחלה של טיעון שלי. ההבדל היחיד הוא, שאתה חושב שכדי למנוע גלישה לעולם ברברי ואכזר מספיק לשמור על החיים והרכוש, ואני חושב שזה לא מספיק. לשיטתי, כדי לא לגלוש לעולם כזה אסור לך (מוסרית, שוב, לשיטתי) גם למנוע למשל טיפול רפואי וחינוך ממי שהשיטה לא היטיבה עימם. אגב שמירה על החיים היא רק הגנה מפני רוצחים ברחוב, או שאולי היא גם בדיקות בריאותיות תקופתיות מטעם המדינה? זה עניין של החלטה פוליטית.
אין קשר בין העמדות שלי לקומוניזם הטוטלטרי שמשום מההעלתה לדיון, אבל אני לא בטוח שהרוסים של היום פחות אומללים מהרוסים של התקופה הקומוניסטית.
איך בדיוק מדינות הרווחה פוגעות ברווחתם של אזרחיהן "ויותר מכל בעניים"?
"עדיין תומכים בה רוב האנשים בגלל אשליות, כשלי חשיבה אנושיים טיפוסיים והסברה השגויה של חלק מהאנשים שהמדינה הזו משרתת אותם". רמת ההשכלה של אזרחי מדינות הרווחה היא מהגבוהות בעולם. נראה לי שאם משהו בשיטה היה פוגע בהם, הם היו עולים על זה.
"אורי – אל תדאג. קפיטליסט דתי כמוך וכמו יושבי הבלוג הזה אני לא אהיה. אני סוציאל-דמוקרט בהשקפותיי, וזה דבר שמאפשר לי להיות גמיש מספיק כדי לא להיגרר לקיצוניות כזו או אחרת."
תמיד משעשע אותי הצורך של אנשים שעמדותיהם אנטי-קפיטליסטיות לייחס לקפיטליסטים גישה "דתית." אני אוהב את זה במיוחד כשזה מתחבר (וכידוע, זה מתחבר לעתים קרובות) עם הגינוי הנפרץ לכך שאני בו זמנית גם מאמין אדוק וגם אדם קר, מנוכר ואנטיפטי שלא מאמין בשום דבר; או, במשולשת, שאני מאוהב במסתרין בשרי אריסון השמנמונת והחושנית או, לחילופין, בסמי עופר הגברי והחסון.
נניח את זה בצד. אני מסכים איתך שיהיה נהדר לו כל אדם יזכה לטיפול רפואי נאות, חינוך איכותי ומצוין, ושאר טובין ומחמדים! למעשה, אני בעד זה אפילו יותר ממך! (אם כי רק בקצת). השאלה הכפולה היא:
א. האם יש לך איזו דרך להשיג את הדברים האלו בצורה טובה יותר מאשר באמצעות השוק.
ב. האם ההישג הזה הוא בן קיימא.
לדוגמה, בשוודיה ובבריטניה כוננה מערכת בריאות לתפארת, שהבטיחה לכל אדם טיפול רפואי נאות במחיר זעום. כלומר, הם שילמו על זה במיסים, אבל היה שירות נפלא). אבל כעבור זמן מה התברר כי השירות במערכת הבריאות הזו בעייתי. לדוגמה, נוצרו תורים אינסופיים. הכלכלן יאמר לך שזה צפוי והכרחי: כשאתה מציע שירות במחיר אפסי, הביקוש יהיה אינסופי וכל אדם יחוש לו לקופת חוליו עם כל מחוש או דמוי מחוש. עוד דוגמה, בגלל שניתוחים בוצעו בעלות נמוכה, אנשים הרבו להתנתח. מקרה מפורסם בבריטניה היה של אישה שגוועה מסרטן משום ש"תורה לא הגיע" בשעה שבמקביל לה עברה ילדה בת 12 ניתוח להגדלת חזה. עבור הציבור בכללו היה השירות ירוד, ועלותו במסים גבוהה מאוד. לא לחינם נסוגים היום בשוודיה משירות הבריאות המפואר שלהם… הוא פשוט לא כל כך מפואר.
דוגמה נוספת, מתוך דאגה לרווחתם של הדיירים העניים, אתה מנסה להגן עליהם בחוק הקובע גובה מקסימלי לשכר הדירה. ההתרחשות הצפויה היא שחוק זה יביא לכך שגם העניים יותר יוכלו להרשות לעצמם לשכור דירה… ההתרחשות בפועל היא ירידה באיכות הדירות והפיכת הדיור לקשה יותר להשגה. כך, לדוגמה, מספר חסרי הבית בערים בארצות הברית בהן יש פיקוח על מחירי הדירות גדול משמעותי ממספרם בערים בהן אין פיקוח כזה.
ועוד דוגמה, אתה יכול לכונן במדינת רווחה מנגנון פנסיה חובה-חינם, שתבטיח פנסיה בגובה 8,000 שקל לכל אדם עם צאתו לגמלאות. נשמע נפלא, הלא כן? לדעת רוב הציבור, וודאי שכן. גם הם רוצים! אבל לאורך זמן, כדי שההישג הזה יהיה בן קיימא, אתה חייב שמספר משלמי המס לפנסיה יעלה במידה ניכרת על מספר מקבלי הפנסיה. ברוב מדינות המערב זה לא קורה, ולכן הולך ומתגבר הלחץ על המערכת, משום שבניהול הנוכחי היא תפשוט רגל מסיבות כספיות פשוטות. כדי למנוע זאת, אתה חייב להתחיל לקצץ כבר היום בזכויות הפנסיה של העובדים, להאריך את שנות העבודה (הפרת חוזה בוטה מצד המדינה), ולהגדיל את התשלומים לפנסיה. במלים אחרות, אתה, אני ואחרים נשלם בריבית דריבית קצוצה דקצוצה עבור התוכנית היפה ממנה נהנים היום הפנסיונרים.
"רמת ההשכלה של אזרחי מדינות הרווחה היא מהגבוהות בעולם. נראה לי שאם משהו בשיטה היה פוגע בהם, הם היו עולים על זה."
אתה אדם אינטליגנטי למדי. לא עלית על זה. לך אל ידידיך: כמה מהם יודעים, נאמר, שאינפלציה היא סוג של מיסוי? כמה מהם יכולים לבאר באופן פשוט מהי ריבית? כמה מהם מחזיקים בדעה שיש מושג כמו "שׁכר הוגן"? תשעים וחמישה אחוז? או קח לדוגמה תוכנית בדיונית כמו "פיצוי עזיבה": חוק הקובע כי לא יפוטר אדם ממקום עבודתו לעולם, ואם מבקש המעביד כי יעזוב את העבודה עליו לשלם את משכורתו במלואה לשלוש שנים. צא לרחוב ושאל אנשים, חכמים כטיפשים, אם הם בעד או נגד החוק. תגלה כי רוב מכריע מביניהם, כולל הנבונים שבהם, יתמוך בו.
נ.ב. כתבת: "אני לא בטוח שהרוסים של היום פחות אומללים מהרוסים של התקופה הקומוניסטית" — אני מציע שתבדוק את זה אמפירית. טייל ברחוב באחת המדינות הקומוניסטיות לשעבר וגלה את אוזנם של התושבים בני למעלה משלושים, שחוו את המשטר, באשר לספקותיך. אני מבטיח לבקר אותך בבית החולים ונחליף חוויות. יהיה מעניין.
מוסיף, בקשר לזכות למנוע גניבה:
אני רואה שהפסדתי אי-אלו חילופי דברים בשעות האחרונות. בכל זאת: לדעתי, ממשלה קפיטליסטית היא סך האנשים הישרים שהתנדבו לממן שירותי הגנה על חיים ורכוש. כשאני שולח משטרה ממשלתית לרדוף אחרי גנבים, אני בעצם מממן אותה מכספי ולכל היותר משכנע אנשים אחרים לעשות כן בכספם. אני לא כופה על אף אחד תשלום מיסים למימון המשטרה הזו ובטח לא מגייס אף אחד בגיוס חובה לשירות (בצבא, במקרה הישראלי) שאמור לפתור את בעיות הבטחון שלי.
אורי, אתה באמת רוצה להשוות במדדים מקובלים של בריאות (אורך חיים, איכות חיים וכו') מערכות של רפואה ציבורית ופרטית?
אני מקווה שאתה זוכר שתוחלת החיים בארה"ב, המדינה עם שוק הבריאות המופרט ביותר, היא מאוד נמוכה ביחס להכנסה הממוצעת של תושביה.
"אורי, אתה באמת רוצה להשוות במדדים מקובלים של בריאות (אורך חיים, איכות חיים וכו‘) מערכות של רפואה ציבורית ופרטית? אני מקווה שאתה זוכר שתוחלת החיים בארה“ב, המדינה עם שוק הבריאות המופרט ביותר, היא מאוד נמוכה ביחס להכנסה הממוצעת של תושביה."
דרומי, תוחלת החיים הממוצעת בארצות הברית היא 77.85, נמוך מעט משל שוודיה (80.51), אבל גבוה מעט משל דנמרק (77.79). כולן מתגמדות ליד הונג קונג (81.59). יש מתאם מסוים בין תוחלת החיים לשיעור ההגירה ולריבוי הטבעי (ובמיוחד לשאלה מאיפה מגיעים המהגרים). אני מניח שהמהגרים המגיעים מצפון אפריקה לדנמרק או ממקסיקו לארצות הברית נוטים להוריד את הממוצע.
מכל מקום, אם נלך לפי הסטטיסטיקה הזו, מערכת הבריאות הטובה ביותר היא בלי מערכת בריאות (בתנאי שאתה סיני וחי בהונג קונג או סינגפור, למשל), שמהגרים אליהן פי שלושה מבשוודיה, לדוגמה, ואף שכולם מופקרים לחסדי הקפיטליזם האכזר הם חיים יותר.
חבל שבחרת להפנות דווקא אל אתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים, ולא אל מי שכן יכולים להוסיף מידע משלים להנחותיך ולעמדותיך:
http://www.motiargaman.com/can01.htm
מעבר לכך שאפו על כל מה שנכתב ובכלל על האתר כולו.
שלום לכולם!
כל התופעה נוצרה בעקב הפיכת התופעה ללא חוקית!
בגלל החוק – 1. יש טעויות לפעמים וערבוב חומרים
2. המחיר יקר! באשמת החוק בגלל סיכון!
3. החוק פוגע יותר התופעה עצמה!
4. החוק נהיה תעשיית חוק בנושא! (הרבה אנשים מתפרנסים על חשבון פגיעה ופתיחת תיקים לחפים מכל פשע!)
אני מדבר על MDMA בפרט!
הוא לא ממכר!
דר שלוגין שיהיה בריא צרך אותו בכמויות אדירות ולא קרה לו כלום!
אנשים מתים גם מאלרגיה לפול- או מניפלה מסוס או כל סיבה! אז מה ! אסור לנצל כל פגיעה קלה ולהכליל איסור על כולם!!
וחוץ מזה כל עוד המשתמש לא פוגע באף אחד אין להם שום זכות לפגוע בו!
ובכלל אבסורד! יש מעבר לדפלק! בבתי מרקחת אלפי חומרים כימיים חוקיים
למה להנות אסור?
אלכהל יותר גרוע ובטח שסיגריות!
תפסו טרמפ תעשיית החוק!
מה עושים?
MDMA צריך להיות חוקי
למי זה מפריע!
אם יהיה חוקי לא יהיה יותר סוחר ועולם תחתון ! יהיה צמצום נזקים של מאות אחוזים
אנשים לא יפגעו לא מהחומר הזה ולא מהחוקים הקשים שהצמידו לזה
וזה גם יהיה זול! אם ישווק ויישלט על ידי מערכת כלשהי!
למי אכפת בכלל אהה? הכל מכור לכסף בעולם של ימינו
PEACE&LOVE