דצמ' 09 2007
רק אל תהיה מורה
תהיה מה שאתה רוצה, זה החיים שלך. רק אל תהיה מורה". כל מי שזכה כמוני באמא מורה לא היה צריך לחכות לשביתת המורים האחרונה בשביל להבין את מצב מערכת החינוך בישראל. הוא היה צריך להקשיב בארוחות של יום שישי. (כתב רותם סלע)
"אם הייתי יכולה לבחור שוב הייתי הולכת להיות מעצבת פנים או אדריכלית". אמא שייכת לדור שלפני המבול. הדור שבו בחנות היה רק חלב אחד, לחם אחיד ושוקולד פרה. הוראה הייתה בחירה כמעט אוטומטית בין מבחר המקצועות המצומצם שלפני עידן הגלובליזציה. זה לא אומר שהיא לא יכולה להתחרט.
בעשרים השנים האחרונות המדינה שלנו עברה שינוי אדיר. המעבר האיטי אך העקבי מהעולם הסטטי של המדינה שידה בכל למודל של כלכלת שוק שינה בצורה דרמטית לא רק את המצב החומרי שאנחנו חיים בו, אלה גם את המצב הנפשי.
הצעירים שנולדו לתוך העולם הזה התרגלו שאת הקוטג', מכונת כביסה, העבודה או הייעוד שלהם בחיים הם צריכים ויכולים לבחור. חלק מהם זה בלבל. הקול הפנימי דחף אותם לאשרמים בהודו, לחזרה בתשובה או לקיבוץ נאות סמדר. את הטובים בניהם זה מיקד. הם הפנימו שהעולם יותר מתמיד הוא מגרש משחקים פתוח, והם חיפשו מסגרות שיאתגרו אותם, מסגרות שמתוכם הם יוכלו לשנות את העולם.
הם הקימו אלפי סטארטאפים חצופים שהפכו ברבות הימים לצ'ק פוינט, מיראבליס ועוד מאות חברות שמרכיבות תעשיית הייטק ששנייה רק לארה"ב. הם כבשו את ספסליהן של האוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם, ומאוחר יותר הפכו בהן לבעלי תפקידים שהובילו מחקרים ומחלקות. הם נמצאים בנדל"ן במזרח אירופה, בחברות השקעות בינלאומיות, בעיצוב פנים למעשה בכל מקום שנותן להם הזדמנות לפרוש כנפיים, לממש ולבטא את עצמם, וליהנות מאוויר הפסגות המשכר של עידן ההזדמנויות הבלתי מוגבלות.
מצב החינוך הוא לא בעיה ישראלית הוא בעיה עולמית. בכל רחבי העולם המפותח גדלו תקציבי החינוך הציבורי בעשור האחרון ללא תוצאות. ציוני התלמידים במבחנים בינלאומיים לא צנחו במקרה הטוב. לבקשת הOECD, נענתה חברת הייעוץ מקנז'י לאתגר ולאחר מחקר ארוך ומעמיק גילתה למרבה הפלא שהדרך למערכת חינוך טובה עוברת קודם בגיוס אנשים טובים.
"הייתי רוצה להיות מורה….אבל". עודד הוא אחד מחברי הטובים ביותר. בזכות ציוות אקראי לחדר משותף בשנת שירות, זכיתי להכיר את אחד מהאנשים היותר מצחיקים, חכמים וערכיים. היום הוא לומד משפטים במרכז הבינתחומי. "זה לא רק שהשכר מגוחך, אני רוצה גם לעשות משהו עם החיים שלי". את הזמן הפנוי שלו הוא מבלה בארגון בהתנדבות של קבוצת לימוד במכינה קדם צבאית בתל אביב ועבודה עם נוער במכון נסיעה. בעתיד הוא יהיה כנראה עורך דין מסחרי.
עודד שלעצמו הוא סימפטום. עשרות אלפי צעירים עם אש בעיניים, שלא בחרו במקום הטבעי ביותר לשנות ממנו את העולם הם כבר תופעה. תופעה מדאיגה. התופעה שמאיימת להטביע את החינוך שלנו.
בזמן שהעולם רץ קדימה משרד החינוך נשאר במקום. התשובה שלו לתזזיתיות והאופק של עידן ההזדמנויות הבלתי מוגבלות הייתה קפה בכוסות קלקר בחדר המורים, שכר אחיד, קידום על פי ותק ותוכניות לימודים, תקנים ומסגרת לימודית המוכתבת על ידי מנגנון בירוקראטי ריכוזי. במנגנון זה שבויים הורים, תלמידים ומורים. במצב הנוכחי, הם, החיים את תוצאות ההחלטות האלו עומדים חסרי יכולת אמיתית להשפיע על המציאות החינוכית. קשה ככל ככל שתהיה.
בשנות החמישים הציע הכלכלן זוכה פרס הנובל מילטון פרידמן במאמר "תפקיד הממשלה בחינוך" הסדר אלטרנטיבי לחינוך. בהסדר זה הנקרא שיטת השוברים הוא הציע להעביר למעשה את השליטה בחינוך מהבירוקרטיה להורים ולמורים. לאנשים שחיים חינוך.
בשיטת השוברים משרד החינוך כבר לא מנהל את החינוך. את המנגנון האדיר שלו הבולע מיליארדים מחליפים ההורים. צבא של מיליוני מפקחים-מתנדבים חדורי תחושת שליחות.
ההורים מקבלים שוברים המיועדים לחינוך, שובר בגין כל אחד מהילדים בגיל בית ספר. את השובר ימסרו ההורים לבית הספר אליו הם יבחרו לשלוח את ילדיהם. בהמשך, מקבל כל מוסד כסף ממשרד החינוך על פי כמות השוברים שיש לו. השוברים מייצגים למעשה את תקציב החינוך שמחולק כעת בצורה דמוקרטית, על פי רצונם ושיפוטם של ההורים. ולא בצורה ריכוזית על פי גחמותיהם ורצונם של פקידים ופוליטיקאים.
בית הספר שמקבל שוברים לא חייב להיות ציבורי. למעשה כל אחד יכול לפתוח בית ספר. להציע תוכניות לימודיות חדשניות, לשכור מורים ותקנים, להמציא פעילויות העשרה וחוגים. כל אחד יכול למעשה לחלום וליצור את המודל החינוכי שלו ולהצליח או ליפול על פי גזר דינם של ההורים. ירצו ישלחו אליו את הילד שלהם, לא ירצו יצטרך בית הספר להסגר או להשתנות.
עשרות אלפי צעירים מוכשרים יסתערו כמעט בין לילה על החינוך בישראל. הם יגיעו מההיי טק, מהתעשייה, ממשרדי עורכי הדין ומהאשרמים. אמא שלהם תדחוף אותם להיות מורים במערכת החינוך החדשה. מערכת שמתגמלת ובוחנת אותם לא על פי ההסכמים הקיבוציים שמשיג רן ארז אלא על פי יכולת אישית והצטיינות. מערכת שמנוהלת לא על ידי בירוקרטיה אלה על ידי גלים של כישרון, יצירתיות ותעוזה שיציפו את מסדרונות בתי הספר ויתחילו תקופה חדשה, תור זהב של החינוך הישראלי.
זה לא בשמיים. בהולנד, אירלנד, ארה"ב וצ'ילה פועלות היום גרסאות שונות של שיטת השוברים. בשבדיה, בה פועלת השיטה מאז 92', היא זוכה לפופולאריות ולהצלחה עצומה. כ-13% מהתלמידים בחינוך העל יסודי השבדי לומדים כיום בבתי ספר פרטיים, תוצר של שיטת השוברים. גם בתי הספר הציבוריים נאלצו להשתפר בכדי לעמוד בסטנדרטים החדשים.
אל מול מצב מערכת ההשכלה בישראל אני מרשה לעצמי מעט אופטימיות זהירה. הדרך ללא מוצא בה נמצאת כיום מערכת ההשכלה בישראל היא גם טרגדיה וגם הזדמנות, הזדמנות לרפורמה שתשחרר את כוחות היצירה והכישרון שמצויים בחברה שלנו בכדי ליצור מערכת חינוך חדשה. כזאת שאמא שלנו תרצה שנעבוד בה.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
כבר למדנו ממך, שאתה רק מקטר (חרדיי ירושלים), ולא מוכן לעשות. אז עוד קיטור…
ואגב, כבר מזמן כתבתי פה על חינוך ביתי- למה שהאמא לא תקבל את הכסף לכיסה, ואותו תשקיע בילדיה?
וגם עצלנות אני מזהה בפוסט הזה. כבר בפוסט הראשון שהגבתי בו, על פן וטלר, כתבתי שבתי הספר הם הפרוייקט הקפיטליסטי הכי פטרנליסטי. לא הרחבתי אז בכוונה, לגרות את הסקרנות שלכם, שתצאו לחקור בעצמכם, ולא להאכיל אתכם בכפית.
יותר קל להחזיק באידיאולוגיה, שמאשימה את ארגוני העובדים, ובמקרה זה את המורים. הדמגוגיה הקבועה.
יותר קשה לחקור על ההיסטוריה של בתי הספר, מוסד די חדש. לדוגמא לברר מה הובא לחינוך מהניסויים של הברונים השודדים בהודו ובסין. או העובדה שמוסדות הכשרת ה-super intedentמומנו על ידם.
מכיוון שקשה לך לחקור, אתן יותר מאוחר שתי לינקים לסרטים. האחד של המפלגה הליברטריאנית, והמועמד מטעמה לנשיאות הוא המראיין, והמרואיינת מספרת את ההסטוריה של בתי הספר והברונים השודדים. השני היא אמא, שחקרה את המבנה הנוכחי של מערכת החינוך האמריקאית, בחסות תאגידים פרטיים והמדינה, כיוצרת תיקיה של חומר על כל תלמיד, ועמדות שלו, ומה הוריו חושבים, ואיך לשנות אותם, ואיזה אופי רצוי להם.
נקווה שזה יגרה אותך לחקור עוד קצת. אם לא, אתה מקרה אבוד…
יש לי בעייה עם תלות, ובית הספר נולד כדי ליצור את התלות הזאת. תלות בסמכות והיררכיה. יכלו אמא שלך וחברות שלה להלחם למען דמוקרטיזציה של הארגון שלהם, אבל יותר קל לקטר.
לא סתם מקצוע האזרחות הוא המקצוע שהכי הרבה נכשלו בו בבגרות לפני שנה. אנחנו לא יודעים להיות אזרחים, גם לא צרכנים, וגם לא עובדים.
לי יש לא פחות ביקורת ממך על המערכת, כמי שלא סיים בין השאר 12 שנות לימוד ונטול בגרות, עברתי 4 בתי ספר תיכון, ביניהם מכללת אורט בגבעת רם ,והתחלתי את השירות הצבאי בנערי רפול עקב כך.
הנטייה ללמידה עצמאית הייתה קיימת בי כילד. זה קל כששכנה שלך הייתה מדריכה בבית היתומים של קורצ'אק, ולמדה ממנו את רזי החינוך. לא הכל זה ביזנס ושוברים ופיקוח. קורצ'אק כיבד את הילדים כמו שמכבדים מבוגר, ונתן להם חופש רב והשתתפות מלאה בתקופה הכי שחורה של האנושות.
לי לדוגמא מאוד עזר כשגיליתי בספרייה על תאוריית האינטליגנציות המרובות, שהיא שיטה הרבה יותר מתאימה לחינוך, ומצריכה מורה מסוג אחר, ותלמיד מסוג אחר, מערכת פחות המונית ויותר אישית. מאוד עיצבן אותי שגיליתי ספר שהציע רעיונות מעניינים בנוגע לשינוי בתי הספר, כאלה שהייתי מוכן לישון בהם חלק מהשבוע אם היו מסדרים לי מיטה, אבל הוא יצא לאור כשהתחלתי את כיתה אלף והמערכת לא השתנתה עדיין…
אני מבטיח לך שביוזמה שאני ואחרים מגלגלים של דיון ציבורי רחב בנושא החינוך בחופש הגדול, נזמין גם אותך לדבר על הוואוצ'רים, אם תרצה להתחיל לעשות במקום לכתוב כל הזמן על ואוצ'רים, אך יהיו שם גם המפקחים והמורים ומנהל החינוך שאתה מאשים, כדי להציג את הצד שלהם בסיפור.
ושוב, לא יזיק לך לגלות קצת סקרנות בריאה, שהיא היסוד לכל למידה, לגבי פרוייקט בתי הספר והברונים השודדים, ועל השיטה של קורצ'ק והאינטליגנציות המרובות של גארדנר. תהיה קצת אוטו דידקט (מורה עצמי)
המאמר זועק משאני מטיף כבר יותר משנה מאז קראתי את ספרו הנפלא של מילטון פרידמן.
המאמר זועק משאני מטיף כבר יותר משנה מאז קראתי את ספרו הנפלא של מילטון פרידמן.
המאמר זועק משאני מטיף כבר יותר משנה מאז קראתי את ספרו הנפלא של מילטון פרידמן.
לרותם:
שיטת השוברים יכולה להיות שיטה טובה ויכולה להיות שיטה גרועה. לבית הספר ככזה יש עלויות בסיסיות מסויימות שאי אפשר לרדת מהן. מיבנים, תחזוקה, שכר מורים ועוד. אני מסכים שמשרד החינוך הוא מישרד מאד לא יעיל ובזבזני (אגב , מעניין מדוע כלכלני האוצר בזמנו של נתניהו קיצצו והציעו לקצץ במורים ובעלויות הקשורות לבית הספר אך לא נגעו במישרד עצמו באוםן משמעותי). במדינה בה שולט מישרד האוצר עם תפיסת עולמו, יחושבו השוברים על פי עלויות אחזקת בית הספר -שכר המורים הנוכחי -אולי עם תחזית עליה של עד 26% והוצאות מינימליות אחרות. השוברים יהפכו כמו שכר המינימום שלהרבה מעסיקים הוא שכר המקסימום ואליבי לא לשלם יותר. ברור לכל שבמצב כזה השוברים יספקו את המינימום שיהיה המקסימום לחלק גדול מהאוכלוסיה. אגב, הסתבר שבפינלנד שהגיעה למקום הראשון במבחנים הבין לאומיים, המורים משתכרים יותר מפי שנים מאשר בישראל ועובדים פחות שעות כתה.
עד כמה שאני מכיר את תפיסת העולם אצלנו, הרפורמה תהיה שהמורים יקבלו קצת יותר וילמדו קצת יותר שעות כתה. 24 שעות כתה שבועיות בתיכון הן כמות נכונה למורה המשקיע, יותר מכך נכנס לתחום התפוקה השולית הפוחתת.
מה יעשה האוצר עם הכסף שישתחרר מצמצום דרסטי של מישרד החינוך? ניחשתם נכון, יורידו מיסים. ובבניין ירושלים ננוחם.
שיטת השוברים טובה אולי בתאוריה אבל בפרטיקה היא תיכשל כשלון חרוץ.
מה לדעתך יעדיפו הורים עובדים בית ספר עם 25 שעות שבועיות ו-25 תלמידים בכיתה לעומת בית ספר עם 40 שעות שבועיות ו-35 תלמידים בכיתה ?
מה בדיוק הפתרוו לישובים קטנים ומבודדים ?
האם הממונה על ההגבלים יאסוף מודיעין על הגבלים עסקיים ?
האם לבתי ספר מותר שלו לקבל תלמידים על מנת (שלא יקלקלו את הממוצע).
דרך אגב, שיטת השוברים עובדת היום בשרותי הבריאות ולא ראיתי את ההצלחה הגדולה שלה.
דב,
גם אנ ינוטה שלא לקבל את שיטת הוואוצ'רים אולם לא מהסיבות אתה הזכרת. מן הסתם הורים יעדיפו בי"ס טוב יותר, לפי השיטה זה כל העניין, ליצור תחרות בין בי"ס ולהוציא מהשוק בי"ס גרועים.
אני משער שנוא קבלה לבי"ס יהיה לפי היצע וביקוש, של איכויות התלמיד ושל איכויות הבי"ס, בדיוק כמו מערכת ההשכלה הגבוהה בארה"ב.
לגבי יישובים מבודדים- לא נראה לי שתריכה להיות בעיה, כי גם להם יהיו וואוצ'רים שהם שווים כסף, כך שיהיה פוטנציאל כלכליל יזמים להקים בי"ס באסור מסויים. אם יש ממש בעיה, הממשלה יכולה לקבוע כי וואוצ'ר של תלמידים מאזורים מבודדים יהיה שווה יותר מבחינה כספית.
כן, הממונה על ההגבלים העסקיםי יצטרך לתת דעתו בנושא- לא קרה כלום. לדעתי לא צפויה להיות בעיה של מונופול או קרטל, אבל אם תהיה, יש את עו"ד קן.
אולם, למרות הההגנה לעיל על השיטה, היא בעייתית מכיוון אחר. כאשר הממשלה מתערבת על ידי קביעת שווי הואוצ'ר, הדבר פותח פתח למניפולציות של מקורבי שלטון למכרזים ברשויות לפתיחת בי"ס, יצירת מונופולים אזוריים ושדידת כספי משלמי המיסים. כל השיטה בנויה על מערכת של מספר בי"ס שמתחרים אחד בשני, כאשר כסף ציבורי נכנס לתפקיד, הוא מותנה על ידי הפוליטקאים בהרבה דברים, כולל מי ייגש לאיזה מכרז, מי יפתח בי"ס ויקבל רישיון לכך (ויהיה רישיון, אל תטעו).
לכן, אני אומר, תשאירו את הכסף הציבורי בצד. הואוצ'ר הוא רעיון יפה, אך מסוכן באותה מידה. תנו ליזמים לפתוח בי"ס ושהם יתמחרו את העלות ולא הממשלה. בהקשר זה, כיצד הממשלה תתמחר את הואוצ'ר ? כיצד היא תדע מה שווי ההשכלה ? בעית המידע, היא לב ליבה של הכשל של הרגולציה וגם כאן, זה לא יעבוד.
לאסף:
על פי דבריך שום התערבות לא תעבוד ולכן צריך לקבל כעובדה שחינוך טוב יהיה בר השגה רק לחלק לא גדול של הציבור. כל התערבות תהיה "שדידת כספי משלמי המיסים".
לרותם: אתה כותב "חלק מהם זה בלבל. הקול הפנימי דחף אותם לאשרמים בהודו, לחזרה בתשובה או לקיבוץ נאות סמדר" בתור חוזר בתשובה ותיק וכקורא קבוע ולא נורא מבולבל של הקפיטליסט, הופתעתי לרעה מהניסוח הזה. !Totally uncalled-for
אורי,
אם יותר לי רגע להגן על רותם (לא שהוא לא יכול לעשות זאת בעצמו, ובכל זאת…), יש חוזרים בתשובה ויש חוזרים בתשובה. כל אדם עושה את בחירותיו התיאולוגיות מתוך סיבותיו הוא, וסיבותיו של אחד יכולות להיות רחוקות כרחוק מזרח ומערב מסיבותיו של אחר, גם אם התוצאה היא לכאורה זהה.
לי נראה (ושמישהו בבקשה יתקן אותי אם אני טועה) שרותם מבקר לא את החזרה בתשובה כשלעצמה, כי אם חלק מסויים באוכלוסייה שביצע בחירה תיאולוגית זו מתוך מניעים של בלבול, פחד ואי ודאות (ואל תגיד לי שאין כאלה…).
ודאי שלא כל החוזרים בתשובה מבולבלים, כמו שגם לא כל החוזרים בשאלה מבולבלים. בתור אחת שבילתה לא מעט שנים במערכת החינוך הממלכתי-דתי (ואם אתה תוהה אז לא – אני לא דתיה…) אני מכירה היטב את שני הצדדים, יש לי חברים טובים מכאן ומכאן ומכל מקום אחר:-) ואנשים מקבלים לעיתים החלטות לא מוגמרות ולא מהוקצעות לגמרי.
העולם מפחיד ולא קל ויש המוצאים בדת מקלט, בריחה, כמו סם (אופיום להמונים:-)), כמו שקיעה בטלויזיה, במחשב, באלכוהול, לא משנה. ובבוא עידן הגלובליזציה הכל גדול הרבה יותר, וגם מפחיד הרבה יותר. ופחד מהסוג אינו סיבה ראויה (לדעתי לפחות) לחזור בתשובה.
נראה לי שלכך רותם התכוון. מכל מקום, גם אם לא, לכך אני התכוונתי, וזה לא פחות חשוב אם לא יותר
אורי,
Point taken. (:
מצטער, ניסוח אומלל.
איציק,
בוא נסכים על דבר כזה, מסגרת תקציב משרד החינוך תשאר זהה, השוברים יחולקו בין ההורים כך ש99% מתקציב משרד החינוך המוקצה היום להשכלה יסודית ועל יסודית יחולק דרכם.
אם שכר המורים יעלה או ירד יחליט כל יזם חינוכי, אני בטוח שהוא יעלה כי אנשים ולא מפקחים הם הדבר החשוב ביותר שיש לנו.
בכל הדוגמאות שניתנו כאן למדינות שעובדות בשיטת השוברים, לא הועברו 99% מתקציב משרד החינוך המוקצה היום להשכלה יסודית ועל יסודית.
המאמר הוא מגניב
איציק,
אני לא מבין את הנקודה שלך.
תן לי דוגמאות קונקרטיות למדינות ש-99% מתקציבי בתי הספר שלהם הועברו ממשרד החינוך לשוברים.
בשבדיה וצ'ילה לא 99% מתקציב משרד החינוך העל יסודי הועבר ממשרד החינוך. וזאת כיוון שזכות הבחירה להורים איננה מבטלת מצב בו הורים יוכלו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים. ההבדל הוא שבתי ספר כאלו צריכים עכשיו להתחרות עכשיו בבתי הספר הפרטיים, ומי שמכריע בינהם הם בסופו של דבר ההורים.
מה שמשנה בסופו של דבר זה המנגנון, התהליך שאנו יוצרים במשרד. אם ניצור מנגנון שמעצים את כוחו של ההורה ושל המנהל\יזם בשטח על חשבון המנגנון הבירוקרטי נסייע ביצירת מערכת טובה יותר שנותנת מענה יותר טוב לצרכים החינוכיים של ישראל.
לא הבנתי: בשוודיה ובצ'ילה כן הועברו 99% מתקציבי בתי הספר או לא? הכנסת שוודיה וצ'ילה לאותה האניה היא מעניינת. כמו שאנחנו יודעים האלוהים נמצא בפרטים, במקרה שלנו בגובה השובר.
הכותב ( רותם סלע) הוא מרצה ועמית במרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי…
ספרטקוס -
ו…
תמרה-
המאמר פורסם בהארץ וזה מה שהופיע בתחתיתו…
ב-2005 צילמתי בכנס קיסריה, וביבי שרק חזר מחו"ל התגאה שמילטון הילל אותו. זה היה בכנס גיוס כספים למרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי בראשות דניאל דורון (להזכירך ביבי שר האוצר עדיין).
הנה ציטוט מהאתר (לינק בנפרד) של המרכז של דניאל דורון-
Binyamin Netanyahu
Finance Minister
“In 10 years, Israel could be one of the 10 richest countries in the world,” Finance Minister Benjamin Netanyahu told guests at ICSEP’s first annual United States Awards Dinner. Milton Friedman expressed similar beliefs to those assembled at New York’s St Regis Hotel: “Israel has the potential of being the Hong Kong of the Middle East,” he said in his video address. During dinner, Israel’s minister of economic affairs in America, Ron Dermer, presented the awards.
“In 10 years, Israel could be one of the 10 richest countries in the world,” Finance Minister Benjamin Netanyahu told guests at ICSEP’s first annual United States Awards Dinner. Milton Friedman expressed similar beliefs to those assembled at New York’s St Regis Hotel: “Israel has the potential of being the Hong Kong of the Middle East,” he said in his video address.
During dinner, Israel’s minister of economic affairs in America, Ron Dermer, rose to present awards to five men who have supported ICSEP.
The real estate investor Eugene Grant, recipient of the Economic Freedom Award, described himself as “a simple American Zionist” who wanted to “help the government of Israel get rid of the shackles and handcuffs of an idealistic but fatally flawed economic and political system into which Israel was born almost 60 years ago.”
The editor of the Weekly Standard, William Kristol, accepted the Inspiration and Guidance Award on behalf of his father, Irving Kristol, whom he described as “a Zionist all of his life, even when he was a Trotskyist at age 18.”
David Lewis, who owns hotels in Israel, flew from England to accept the Entrepreneur Award. He made a pitch for Americans to visit Eilat, which he described it as “Las Vegas by the Sea, Arizona on the beach.”
Receiving the Pioneer Supporter Award, the chairman of Robinson Steel Company, Edward Minor, told of a trip to Israel during which he saw the inefficiencies of the economy. “I noticed lots of scrap,” he said. “I soon learned that there were laws that forbid the export of scrap from the country, and there was only one scrap recycler – in Haifa.”
The lawyer Kenneth Bialkin, who is the president of the American Jewish Historical Society and the chairman of the America Israel Friendship League, received the Stalwart Award.
The master of ceremonies of the event was a Philadelphia-based builder, Richard Fox, who is chairman of the American friends group of the center.
The 325 guests included the chief financial officer of Israel’s ministry of finance, Harry Langman, the national director of the Anti-Defamation League, Abraham Foxman, and one of Israel’s leading venture capitalists, Shlomo Kalish.
The New York Sun covered the event.
בהזמנה שבמצגת שבלינק- כרטיס ב-1000 דולר, שולחן ב-10 אלף ושלוש שולחנות ב-21 אלף.
http://www.icsep.org.il/en/guests/full/binyamin-netanyahu/