דצמ' 10 2007
אני יפה ?
"אז מה, באה לפה הרבה?" הרמתי עיניי. ערס כבן ארבעים עם כרס שמאיימת להתנתק מגופו בכל רגע, לקרוס לחיקי ולמחוץ אותי תחתיה נשען על הקיר מעלי. אף עקום, סנטר כפול ועיגולי זיעה בבתי השחי השלימו את הרושם – איכס. (כתבה: תמרה פרלמן)
שלחתי מבט נואש אל דלת הכניסה לבית הקפה שמיאנה להיפתח; כבר עשרים דקות אני מחכה לחברה שלי שתגיע, איפה היא לעזאזל?! מבטי חזר אל הערס שבינתיים הספיק לשחרר כפתור בחולצה והניח לפרצי צמחייה עבותה לגלוש החוצה אל המרחב הציבורי. שפתיי נמתחו למעין חיוך מעוות ועצבני: "לא, אני מחכה לחבר שלי". הייתי מוכנה גם לומר שאני מחכה לאפיפיור, רק שילך כבר!
גבר חלומותיי רכן קדימה לעברי, קרוב מספיק על מנת שאוכל למנות בדיוק נמרץ את כל התוספות שהוא שם בשווארמה לארוחת צהריים, צקצק בלשונו וספק שאל ספק קבע: "אנ'לא עושה לך את זה, הא?" שתקתי. "אז תביאי ת'כסף." "מה?" בשלב הזה כבר לא הבנתי אם הוא רוצה לשדוד אותי, לאנוס אותי או סתם לשגע לי את השכל.
"תביאי ת'כסף! נגיד אלף שקל, סבבה? וואלה, אחלה פיצוי. למה מה קרה? מה, אני אשם שככה נולדתי? איך אומרים, גנים דפוקים וכל החארטה. אז זה שאת במקרה קיבלת גנים טובים יותר ואבא ש'ך יותר חתיך מאבא שלי לא אומר שזה פייר. וואלה לא פייר. מה, כל המושחתים שמה בכנסת אומרים שוויון וכל הפרופסורה גם, אז יאללה, גם אני אומר שוויון! אמיתי אבל… את הרווחת, אני נדפקתי וזה הוגן תגידי לי? לא! אז עכשיו את צריכה לפצות אותי, כפרה. אלף שקל. אלא אם כן יש לך רעיון יותר טוב…" מיהרתי לפתוח את הארנק והבאתי לו את כרטיס האשראי. שייקח, שייקח הכל, רק שיתרחק ממני כמה שיותר מהר. הבחורצ'יק לקח את הכרטיס מידיי, שאל לקוד, גיחך והלך.
דקות ארוכות אחרי שיצא כבר מטווח הראייה המשכתי לתהות ביני לבין עצמי מה היה הדבר שכמעט גרם לי להקיא לו על הנעליים – הצעתו לתשלום אלטרנטיבי או ריח המטבוחה החריף שנדף מפיו…
סיפור משעשע, נכון? אלא שהוא הרבה פחות משעשע לאור הקירבה המשמעותית עד להחריד שלו למציאות.
ביום שלישי האחרון (04/12) פורסמה כתבה בוואלה! בנושא תנועה חדשה שהוקמה בבואנוס איירס בירת ארגנטינה הדורשת שוויון זכויות. מדובר באוכלוסייה מקומית חלשה אשר אינה זוכה ביתרונות ובהזדמנויות לה זוכים חברי השכבות ה"חזקות" יותר. הזדמנויות שונות נמנעות מהם, לא כל הדלתות נפתחות בפניהם והם חשים עצמם מופלים שלא בצדק. חולשתם מגדילה את הפערים בין השכבות השונות בחברה ועל כן טוענים הם שמחובת הממשלה לפצותם על חולשה זו במיסוי בעלי היתרונות בשם השוויון.
עד כאן הכל טוב ויפה, נכון? תסריט מוכר מימים ימימה. מאד הגיוני, מאד מוסרי, מאד סוציאל-דמוקרטי וצודק. לכאורה אין חדש תחת השמש. נדמה כי כעת נותר רק למלא את החסר בהתעסקות הנקודתית של המאבק החברתי הנוכחי. ובכן, הפעם החלשים (להלן "מוחלשים") הם האנשים המכוערים, החזקים (להלן "חזירים-מנצלים-קפיטליסטים") הם האנשים היפים והפתרון אותו פתרון: מיסוי. ואני שואלת – מדוע לא?
כאשר בחברה יתרון הופך לחיסרון אין כל הבדל בין מיסוי יתרונות שכליים ליתרונות גופניים. שני סוגי היכולות מעניקים יתרונות מובהקים לבעליהן ועוזרים לו לשפר ולהעלות את רמת החיים שלו ושל משפחתו. מובן שבכל הנוגע לפיננסים המיסוי פועל הן כמפצה והן כמדלל ישיר של היתרון היוצר את הפער (יש לו יותר כסף? אחרי מסים יהיה לו פחות…), לעומת תחום האסתטיקה, בו המס אכן מתפקד כמפצה, אולם יחד עם זאת הוא מהווה מדלל עקיף בלבד (הוא יותר יפה? אחרי מסים הוא לא יהיה פחות יפה…). דילול ישיר של יתרונות בתחום האסתטי יכול לכלול אולי ניתוחים, "העברות שומן" וחילופי איברים, הליכים מהסוג שהשתיקה יפה להם ואף המחשבה ממאנת לקחת בחשבון, אולם אם בדמוקרטיה הדבר אינו בר ביצוע, שמא דיקטטורה כלשהי תחליט ליישם זאת בעתיד הלא רחוק, ולראייה הניצנים הראשונים בדרום אמריקה…
אולם גם התיאור הנ"ל איננו מדוייק. השאלה היא האם אנו מנסים להשוות את רמת ההצלחה או את הגורמים לה? הגורמים יכולים להיות אינטלקט, אסתטיקה, כישורי אנוש, וכמובן הרבה מזל; הם יכולים להיות בחלקם גנטיים – תורשתיים, בחלקם בהשפעת החינוך, הבית, הסביבה. את רמת ההצלחה, עם זאת, קל יותר למדוד: כמה כסף נכנס לך לעו"ש וכמה יהלומים בכספת.
מסוי מוניטרי המוצע כ"פתרון" הן להבדלים ברמת האינטלגנציה והן להבדלים ברמת האסתטיקה נועד למעשה לגשר על פערי התוצאה, לא על הדרך שהובילה אליה. איש אינו מציע לעשות השתלת אונה מגאון לאוטיסט לשם שימור השוויון, כשם שאיש אינו מתכוון לעשות השתלת חזה מפאמלה אנדרסון לקייט מוס לשם אותה המטרה המקודשת בדיוק…
אז למה זה מפריע לנו? למה מיסוי על יופי נראה לאנשים אבסורד, בעוד שמיסוי על אינטלקט הינו דבר של מה בכך? אולי כי התרגלנו? ואולי בעוד יובל שנים נתרגל גם לרעיון החדש הזה? למה לא בעצם? הרי לא קיים שום הבדל מהותי.
כאשר בחברה יתרון הופך לחיסרון, משהו שיש להתבייש בו, להתנצל עליו, להרכין ראש ולומר: סליחה שאני לא טיפש, סליחה שאני לא מכוער, סליחה שאני לא עני, אזי ברור מאליו כי החסרון יהפוך בתורו להיות מה שהיתרון היה פעם. חילופי תפקידים. בבריה"מ היו אנשים מסתירים חכמה יוצאת דופן על מנת שלא להיתפס כמאיימים על המשטר, יבוא יום ויאלצו להסתיר גם מראה. ומה בין זה לבין העלמות מס?… מסתירים הכנסות, מסתירים הישגים, לא ירחק היום ויסתירו כשרונות (ובצבא הסתרת כשרונות ויכולות הפכה זה לא מכבר לאומנות בפני עצמה…). כולם ינהרו להיות טיפשים, מכוערים, עניים מרודים ומוחלשים. כיצד ייראה עולם מהסוג, בו אנשים מדללים במכוון את איכויותיהם ומתחרים בשצף על המקום האחרון, איני רוצה אף לדמיין. דיסטופיה כאוטית. אבולוציה ברוורס. אבל הרי לשם אנו צועדים;
הליברליזם הקלאסי ניסה להעניק לכולם שוויון בתהליך; שוויון מול החוק, מול השלטון. הוגי הדעות הגדולים שניסחו את עקרונות החברה החופשית בה אנו חיים, האמינו כי שוויון בתהליך ייתן לכל אדם את האפשרות לנצל בצורה הטובה ביותר את הפוטנציאל האישי והייחודי שלו. משהו רע קרה לרעיון הזה, וכיום בשיח הפופולארי מנוסח רעיון השוויון כשוויון בתוצאה: לא עוד מימוש מקסימאלי של הפוטנציאל האישי, אלא תבנית אחת לכולם.
כאשר בחברה יתרון הופך לחסרון, הטוב לרע והיפה למכוער, אזי ניתן לומר: דיינו! המציאות מטורפת ומטריפה ואין זה מן הזהירות להיות שפוי יחיד בבית משוגעים. אז יאללה בלאגן!
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
יפה
אגב שמעתי אמריקאי כלשהו אומר שצריך להטיל מס על משקל עודף כדי להילחם בהשמנת יתר. אני עכשיו בדיאטה אחסוך לי את מס משקל היתר אבל אז אצטרך לשלם מס יופי במקום.
הכל למען השיוויון.
אבי: אני משתתפת בצערך:-) תמרוש: מצויין.
מאמר יפה מאד !!
ישנו איטלקטואל, שכחתי את שמו, שכבר מזמן הציע שמין יהיה מוצר ציבורי, הן לנשים והן לגברים, כי מה לעשות, לא כולנו נולדנו שווים ביופי שלנו…
אם מישהו מהקוראים יודע מיהו אותו הוגה, אני אשמח לדעת גם. לדעתי זה מישהו מהאסכולה הפוסט מודרנית של פריז בשנות השבעים.
מאמר מצויין. הכתבה בוואלה מתארת מצב מחריד.
הכנתי בעבר רפראט על ג'ון סטיוארט מיל ועל ספרו "על החירות", ובמהלך ההכנה תהיתי לעצמי אם איין ראנד צדקה כשגינתה אותו כל-כך בשל עמדותיו האתיות (שתמכו ב"טובת הכלל" כצידוק לחברה חופשית), כאשר לכאורה "בשורה התחתונה" הספר תמך במדינה קפיטליסטית וצודקת למהדרין.
אולי התוצאה הלוגית של סוג ה"קפיטליזם" של מיל היא תנועה מהסוג שהכתבה מראה.
הכלכלן הדגול גרג מנקיו כתב מאמר אקדמי שמציע מס על גובה כדי להמחיש את הנקודה שלך:
בן אבויה, תודה, אבל יש מצב אתה מתקן את הלינק שאפשר יהיה להיכנס?…
כל שאר החברה – אני שמחה שאהבתם
בטח, תמרה:
http://gregmankiw.blogspot.com/2007/12/ny-times-magazine-draws-attention-to-my.html
אז מי החתיכה בתמונה?
כמובן שהשאיפה לשוויון תמיד נשארת רק שאיפה, ובמציאות השויון אף פעם לא מושג, כי טבע האדם אינו משתנה. גם בחברות הכי "שויוניות" עדיין יש יתרון לחכמים, ליפים ולחזקים. ההבדל הוא שבחברה תחרותית עלייתם של החזקים גוררת אתה את כל החברה, כולל החלשים, כלפי מעלה, כאשר בחברה "שויונית" כמה ממזרים מצליחים להתברג למשרות הנכונות ולהתחבר לאנשים הנכונים, אבל אין לזה השפעה על החברה כולה ועל החלשים שבה – הם נשארים במקום, ואין להם שום סיכוי להמלט מהשויון הכפוי.
אסף
קוראים לו אפלטון, פילוסוף יווני מהמאה הרביעית לפה"ס. הרעיון הזה מופיע בספרו המדינה (אני חושב שבהצעה קדם לו מחזאי יווני, אולי אריסטופנס).
קיים ויכוח בין קרל פופר לאלן בלום, האם התיאור של המדינה אצל אפלטון הוא אירוני או ממשי טוטליטארי, ובכלל זה גם הרעיון הזה.
ועכשיו רובין הנסון כותב בנושא, ותומך (ברצינות) במס הגובה:
http://www.overcomingbias.com/2007/12/tax-the-tall.html
יפה
לא הייתי משווה יופי לאינטלקט, אלא לאופי: למשהו שנמצא בשליטה וצריך להתאמץ כדי לעצב אותו. מי שהעניים מחשיבים כברי-מזל הם לעיתים קרובות אנשים שהיו מספיק ברי-מזל כדי להאמין בעבודה קשה ולהבין את מה שניתן להפיק בעזרתה.
אבי:
גם האינטלקט נופל בקטגוריה הזאת.
אבי -
גם האינטלקט וגם המראה שלנו הם הן גנים ותורשה (החלק של הטבע) והן השקעה וטיפוח (החלק של האדם). אפשר להתווכח על איזה חלק גדול יותר, אבל זה לא ממש משנה כי עובדה היא שצריך את שניהם.
בנוגע למזל אני מסכימה איתך, למרות שקיימת גם תופעה של "מזל נטו" (NET LUCK), כאשר התשואה שמניב אפיק השקעה כלשהו עולה במאות אחוזים הן על ההשקעה עצמה והן על הציפיות (אני לא ממש זוכרת איפה קראתי את זה, נראה לי במאמר של איזה חוקר משיקגו או משהו בסגנון…).
אליסה -
רותם בחר את התמונה. כמו שכבר אמרת פעם – על טעם ועל ריח….
יש בכתבה נקודה מעניינת וברובה אף נכונה,
אך כיום שהפערים בחברה הם כל כך גדולים, ונוצרה מציאות שלאדם לא אכפת מאחרים והוא אומר לעצמו "אחרי המבול!", מציאות שבה מה שחשוב זה הכסף והמעמד הכלכלי, האם זה לא צודק "לכפות" את השיוייון על היתרונות כדי שלא יתעלמו מהאנשים בעלי חסרונות? (שכיום הוא בעיקר חיסרון כלכלי…) אולי צריך להפוך יתרון לחיסרון כדי לאזן את השניים? הרי כיום בעלי היתרונות הם הרבה יותר חזקים ומשפיעים מאשר בעלי החסרונות?
תמרה-
המאמר כתוב יפה, רק חבל שהוא מתבסס על אויר, ועל קריאה סלקטיבית. קצת נסחפת אחרי הכתב של וואלה. חוסר המקצועיות שלו התאים לאידיאולוגיה שלך, ובלי לבדוק מזבוב נהיה פיל.
מקור הכתבה הוא בכתב של ה-BBC בדרום אמריקה. העורך שלו מבקש סיפור צבעוני מהעולם, כזה שמופיע בדרך כלל בידיעות אחרונות או במעריב במדורים של דברים מוזרים מהעולם. אז הוא מביא את הסיפור של גונזלו. קריאה במקור הראשי, כתב הביביסי, מראה שכתב וואלה עשה עבודה חלקית בתרגום הכתבה, נתן כותרת שמדברת על תנועה, ולא תרגם את כל הכתבה (שזה בערך כמו שמתרגמי "עושר האומות" של אדם סמית, וחיים ברקאי מהפקולטה לכלכלה בעברית בראשם, תרגמו רק 60% מהספר, ולא את שני החלקים שעוסקים במיסוי, במוצרים ציבוריים כמו חינוך, ובחוב לאומי, מעניין למה?). לא סתם הכתב מסתתר מאחורי הכינוי "מערכת וואלה" ולא בשמו.
הנה כמה דברים שלא מופיעים בוואלה, וכן מופיעים בכתבה המקורית, שלינק אליה יבוא בנפרד בגלל "יעילות" האתר בהעלאתם:
הכתב הולך עם גונזלו להפגין מול ארמון הנשיאות. הוא "מפגין" לבד. במציאות קוראים לזה יחסי ציבור. למה? כי שני משפטים אחר כך מספר הכתב שספרו של גונסלו "מכוער" יוצא במהדורה שנייה ומוכר היטב. לכן ההפגנה היא סימבולית, ויותר מתאימה לקידום מכירות. הנה ספרו מקבל פרסום בביביסי, אולי אפילו יצליח לקבל הצעה לתרגום של הספר לאנגלית. הכתב מסיים את החלק הזה של הכתבה במילים " This is no joke. Well it is, kind of. But there is a serious side to Gonzalo's campaign." אירוע ההפגנה כחצי בדיחה.
הצד הרציני של גונסלו, הוא רצון להגיע לאנשים דומים, שסובלים מחוסר ביטחון עצמי בגלל מראה חיצוני, ולחזק אותם, ע"י קבלה עצמית וחיוביות. "ההבדל בין מכוער ליפה אינו באסטתיקה אלא בפנים. אם למישהו יש הערכה עצמית פנימית, הוא יכול להתמודד גם עם אנשים שמראם טוב משלו".
הכתב מוסיף זוית משלו (או משל גונסלו, לא ברור) על תעשיית היופי בעולם, שמגלגלת מיליארדים, שתמיד תרצה לגרום לנו להרגיש לא טוב עם המראה החיצוני שלנו. שימו דאודורנט אקס על עמוד, והבנות יידלקו עליו…
Beauty around the world is big business, and huge in Argentina with a constant barrage on television and the streets exhorting consumers to buy lotions and potions, creams and shampoos, to keep them looking younger and more attractive.
מעין "אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בתוכו" או "שקר החן והבל היופי"…
מאיפה הגיע כתב וואלה לתנועה שמריצה קמפיין? מאיפה באו "הם"? לאן נעלמו המסרים האחרים של גונסלו ושל הכתב? לך זה לא משנה. יש אידיאולוגיה נגד המיסים, והמאמר שהופיע בוואלה התאים לך מאוד לאידיאולוגיה, והקמפיין שמדווח עליו כתב וואלה הופך אצלך למציאות.
כבר דנתי איתך על המיסים בכתבה הקודמת שלך, גם אז לא קיבלתי ממך תשובות מספקות בנושא המיסים. שם הראיתי איך מי שקורא רק את מה שכתב בועז ארד, חושב שפומפריפוזה הפסיקה לכתוב, והיא קפיטליסטית קיצונית, והראיתי מדבריה שלא כך הם הדברים, לכן מומלץ לחטט קצת ולהצליב מקורות, לפני שכותבים, כדי שטעויות כאלו לא יקרו.
המקור:
http://news.bbc.co.uk/2/hi/americas/7125580.stm
ספרטקוס -
אני שמחה שאהבת את אופן הכתיבה של המאמר (אני הכי יצירתית בשעות הקטנות של הלילה…:-)), אבל חבל על הטירחה שלך;
מלבד פיסקה אחת, יכולתי לכתוב את המאמר כולו גם בלי הכתבה, שהיוותה מבחינתי מעוף יצירתי בלבד ותו לא. התנופה ו/או מידת הרצינות של התנועה אינה תנאי לצידוק/חיזוק עמדתי. אם זה עד כדי כך מפריע לך, אתה מוזמן לדמיין כאילו העלתי אני הצעה למסות אנשים יפים ובעקבות כך כתבתי את המאמר כולו.
הנקודה היא שברגע שאתה מעניק לגיטימציה חברתית, מוסרית וחוקית להטלת קנס (ומה זה בעצם מיסוי פרוגרסיבי??) על יתרונות אנושיים, אין שום סיבה שתגביל זאת ליתרונות שברוח. גם מנקיו בלינק שהעלה בן אבויה קודם לכן הציע מיסוי על תכונות פיזיות ולא נזקק למאמר של וואלה! ול'תנועה' הארגנטינאית לשם כך.
גם אם תבטל שיקולים מוסריים (ולמה לעזאזל שנרצה לעשות זאת?!), חברתיים ואנושיים, עדיין תיוותר עם העובדה שכעת, כאשר ממסים יתרונות שברוח, בורחים לנו החכמים והמוכשרים, ואילו כאשר תחל למסות יתרונות שבגוף, יברחו לנו היפים והחזקים. אם אומה של טמבלים מכוערים זה מה שאתה רוצה, אז בבקשה.
כמובן שזו הקצנה, אולם מהפכות אמיתיות אינן מתרחשות בבום אחד, אלא פרה פרה. עושים "בייבי סטפס" שאף אחד לא מתייחס אליהם ברצינות ופתאום אחרי חצי מאה יש לך מציאות קוטבית לחלוטין למה שהיה יובל שנים קודם לכן.
בסופו של דבר, כאשר רוצים "לצמצם" פערים, מה עושים?… מחפשים את המכנה המשותף הנמוך ביותר… אז בבקשה לך.
אה, ולא אמרתי מעולם שלינדגרן היא קפיטליסטית. היא גם לא צריכה להיות. זה לא משנה אם היא דוגלת בקפיטליזם, סוציאליזם או סאדו-מאזוכיזם, העובדה היא שהסיפור שלה מראה את ההשפעות שיש למיסוי מכביד ומעיק על הגורמים היצרניים בחברה. בין אם לינדגרן רוצה בכך ובין אם לא, גם לסיפור הזה שלה ישנו מוסר השכל ברור…
תמרה-
אני מניח שאת לא וורן באפט. וורן אומר שאם היה נולד בעולם השלישי, לא היה מגיע להיות מי שהוא. הוא מוקיר תודה למדינה שבה התשתיות תומכות ביכולות של אנשים כמוהו, ואין לו בעייה לשלם מיסים גבוהים, כדי לספק לאחרים במדינתו תשתיות נוספות שיסייעו להם להצליח כמו שהוא הצליח. הוא מתלווה לקלינטון בהתרמות, ואומר זאת מעל במות. הוא לא מבין איך עשיר כמוהו משלם פחות מס מהמזכירה שלו. אשים לינק לאתר שעוסק בנושא, שבראשו אבא של ביל גייטס…
אני לא בטוח שאת מבינה שרמת המיסוי בישראל נמוכה לעומת חלק גדול מהעולם המערבי, לפחות לפי נתוני פורבס. ולא שמעתי ממך גם אז מה היית עושה עם הסכום שהיה נכנס לכיסך כתוצאה מביטול המס לגמרי, ולעומת זאת בלי אפשרות לשימוש בשירותים ציבוריים. כמו כל שאר הנושאים שאתם מאמינים בהם, זה אוטופיה. נסי לקנות מוצר, כל מוצר, כיחיד, ונסי כקבוצה- להערכתי כל שירות וכל מוצר תשיגי במחיר נמוך יותר אם תבואי כקבוצה עם אינטרס משותף, כמו מדינה. החלומות שלכם על חינוך פרטי ובריאות פרטית ומשטרה פרטית והכל פרטי, טובים לחלק קטן מאוד מהאוכלוסיה, שיכול לקנות אותם. למעמד הבינוני ולמעמד העובדים העניים אין. הם תלויים בשירותי המדינה. והם הרוב בדמוקרטיה. שרי, ונוחי וחבריהם, כבר כתבתי, צורכים יותר ממני וממך את שירותי המדינה, ולכן הם צריכים לשלם יותר מס. הם זקוקים למורים שמרויחים טוב, ולמרצים מרוצים, כי כח האדם העתידי שלהם תלוי בהשקעת המדינה במורים ובמרצים.
גם אני לא וורן באפט, אבל אני מסכים איתו שאם היה נולד בעולם השלישי, היה לו הרבה יותר קשה להיות מי שהוא. זה כנראה בגלל שלטון החוק, השמירה על זכיויות הרכוש, והאמונה האמריקאית בשוק החופשי. או בקיצור, בגלל החוקה האמריקאית.
ספרטקוס, אני מניח שאתה מתכוון לזה: http://www.forbes.com/opinions/2007/05/03/forbes-misery-data-oped-cx_ja_0503data.html
במדינה שגובה 130% מסים על מכוניות, קשה לקחת ברצינות טבלה שאינה כוללת מסי יבוא ומכשולי יבוא דוגמת מכון התקנים. מסי הכנסה ומע"מ הם רק חלק מהסיפור. אנחנו מרוויחים הרבה פחות מאזרחי מדינות מערביות, ומשלמים הרבה יותר על המוצרים שאנחנו קונים. אין כאן מקום להתייחס לשאר הדברים שכתבת פה, אבל חשוב לי שהצגת אותם.
בן אבויה-
שמת לב שאנחנו במקום ה-27 לפי נתוני פורבס, הפנזין הסוציאליסטי הידוע.
כידוע צרפת, בלגיה סין ושבדיה, איטליה ואוסטריה, ארגנטינה, פינלנד, הונגריה יוון ופולין, סבלו ממלחמה בשנה האחרונה, באחד הגבולות שלהם, מלחמה שחשפה את העורף הפגיע והחלש שלה ובגלל אויביהן מחזיקות בצבא גדול ותקציב בטחון ענק. ספרד ברזיל ופורטוגל, יפן סלובניה והולנד, גרמניה דנמרק ונורבגיה, קולטות עלייה ממדינות חלשות, ארה"ב רומניה וקנדה, אוקראינה אנגליה וטורקיה, גם כן מקדימות אותנו וסובלות מאינתיפאדה והתנחלויות.
גם אם תבחן את נתוני המיסוי מתוך התמ"ג, לפי נתוני האוצר, נטל המס בתמ"ג נע ב-10 השנים האחרונות בישראל בין 38% ל-36%, כיום יותר קרוב ל-36%, לעומת לפחות 15 ולפי דו"ח פורבס שהצבת אולי אף יותר מדינות בעולם המפותח, שגובות הרבה יותר מיסוי מהתמ"ג לעומת ישראל, כשהמובילות גובות כ-15% תוצר נוספים. כשהתמ"ג של ישראל יהיה השנה 700 מיליארד, אחוז אחד בתמ"ג הוא 7 מיליארד. הכפלה כפול 15 נותנת לך 105 מיליארד שקל נוספים, שבמקום בתקציב המדינה, יושבים בכיסי העשירים ביותר במדינה בעיקר, שהם גם צרכני התשתיות הגדולים של המדינה. תחשוב איך היה אפשר לשנות את השירות הציבורי בסכומים כאלה כל שנה. אם תרצה לינק תקבל… השקעה כזו בכל תחום ציבורי שתבחר רק תעלה את התוצר של המדינה. ועשירי ישראל לוקחים את הכסף ומשקיעים אותו בהודו, ארה"ב ורומניה…
לגבי הטיעון בסוף שלך, תגיש תלונה לפורבס. בטח יושבים בני אבויות אחרים בארצות שלהם ואומרים לספרטקוסים שהנתונים על המדינה לא נכונים כי x או y לא כלולים.
כמו שנאמר " כל ______ (26 שמות של מדינות שלפנינו במדד פורבס) ערבים זה לזה…
באותו עניין.
סםרטקוס -
אתה צוחק עלי?!?
כתבת שהמעמד העליון "זקוקים למורים שמרויחים טוב, ולמרצים מרוצים, כי כח האדם העתידי שלהם תלוי בהשקעת המדינה במורים ובמרצים" ולכן הם ששים לשלם מיסים גבוהים….
הצחקת אותי כל כך חזק שעכשיו כואב לי בבטן; לא יכול להיות שאתה רציני… המורים מרויחים טוב?! המרצים מרוצים?? מערכת החינוך שלנו אינה מופרטת, המיסים פרוגרסיביים וגבוהים משמעותית, ועם כל זאת נוחי ושרי משלמים מיסים גבוהים?? הם לא מקבלים את רוב הכסף חזרה בעידוד השקעות והקלות מס בתירוצים כאלו ואחרים? מה אתה אומר?…
אלו, ספרטקוס, הן התוצאות הלכה למעשה של השאיפות החברתיות שלך – הון ושלטון דבוקים להם יחדיו כבדבק מגע. העיקר שהמורים והמרצים מרוצים… אוי, גדול אתה, גדול:-)
אין מס על אינטלקט, יש מסים על הכנסה, על רווחי הון, על צריכה ועל רכוש.
תמרה, אחלה מאמר… חוץ מזה, ספרטקוס לא צוחק לך ואפילו לא איתך… הוא פשוט עובד על חומר הרקע לתביעה של הטיפשים.
ספרטקוס, הגיע הזמן שתפתח בלוג משלך. כפי שהסברתי, מה שחשוב זה לא הסכום שאנחנו משלמים במסים ישירים, אלא סך כל הנזק שהמדינה מסבה לנו. זה כולל מכסים, מס קנייה, מס רכישה, הלוואות שהממשלה לוקחת, רגולציה, האיום ברגולציה, ושרות צבאי כפוי. לכל הפחות, צריך להשוות את תקציב הממשלה לתמ"ג, וגם זה לא יקח בחשבון רגולציה ושרות צבאי. כיון שיתכן הצרות במדינה שלנו הן בעיקר בתחומים הלא ישירים (אני לא יודע אם יש מחקר בנושא, פה אני מסתמך על ניסיון אישי) הטבלאות של פורבס הן לא רלבנטיות. פה צריך להסתכל על הנתונים עצמם ולא על רמת הקפיטליסטיות של העיתון.
אם בכל זאת אתה מתעקש להשתמש בטבלאות פורבס, למה שלא תביא את הטבלאות האחרות באותו עמוד, שמציגות את אחוז המשכורת שעובד ייקח הבייתה אחרי המיסוי. בטבלאות אלו, ישראל עומדת במקום ה-6 מהסוף! לא מעודד.
לגבי הטענה שלך שאם נביא לממשלה הכושלת שלנו עוד ועוד כסף היא תעשה איתו דברים נפלאים, אני פעור פה.
תמרה-
cherry picking אה?!
כרגיל התחמקת מלהעמיד את הרעיון של ביטול המיסים ותמורתו ביטול השירותים הציבוריים שבהם את משתמשת, כדי לא להתמודד עם העובדה שהשאיפה הזו אוטופיסטית וחסרת קשר למציאות. גם לא התמודדת עם העובדה שקנייה משותפת של שרותים ומוצרים מוזילה את המחיר (קוראים לזה יתרון לגודל), או עם העובדה ששרי ושאר 18 המשפחות משתמשים בתשתיות המדינה יותר ממני וממך, ולכן מן הראוי שישלמו יותר מיסים, וגם לא התמודדת עם העובדה שאנשי המעמד הבינוני ועובדי הקבלן לא יכולים לקנות שירותים באופן פרטי, ותלויים במדינה, שבה הם רוב דמוקרטי. גם התחמקת מהעובדה שלעומת כל הכלכלות שמעלינו באחוזי המס, אנחנו סובלים מבעיות בטחון ושאר בעיות שאין באירופה.
את לא מוכנה להניח נתונים על השולחן. מה כמות הכסף שאת מעבירה למדינה בשנה, ומה היית יכולה לעשות איתה במידה והייתה בידך, בלי אפשרות לשימוש בשירותים הציבוריים? (תחשבי שזה תרגיל מהפורום של הסטודנטים באתר של המרכז לקידום כלכלי וחברתי…)
אורי-
אם לא תרגיע התביעה הבאה תהיה נגדך… אני יודע שאתה לא אוהב אותי, אך יש גבולות.
כדאי שתקרא מה כותבים מנהלי האתר:
אנו קוראים גם לדוגלי הזרמים רדיקאליים שאינם מסכימים עימנו לקרוא, לשאול שאלות, להתעמת ולהבין במסגרת הדיון הנאות, המקובל והראוי.
למרות שאני מבין את הרצון שלך לתמוך בחברי הקולקטיב…
יותר מעניין אותי לשמוע ממך לדוגמא איך אתה נכנס בניסוי הזה שאני מציע לתמרה, ומה האפשרויות שלך אם כל כספי המיסים שלך בכיסך, בלי שימוש בשירותים ציבוריים.
צאו מהאוטופיה ודברו מציאות…
בן אבויה,
הטבלה של פורבס למטה, עוסקת ב-CEO ובעברית מנכ"לים של חברות ברמות שכר של 200 אלף יורו עד מיליון יורו. או ב40-60 אלף יורו, לא ברור אם זה לחודש או לשנה, אך מהכתוב על מדד ה"happiness" נראה שזה לחודש עבור מנכ"לים. דמעות תנין מתאימות פה…
שים לב גם לעובדה שבישראל ההוצאות לביטוח לאומי של המעסיק קטנות לעומת אלו של העובד (למרות שזה היה להפך לפני כמה שנים) לעומת רוב המדינות שבהם גדולה השתתפות המעסיק בביטוח הלאומי. גם לא מופיעה העובדה שברוב העולם המערבי המעסיק משתתף בביטוח הבריאות של העובד ובישראל בכלל לא.
גם התחמקת מלהתייחס לעובדה שכל המדינות שמעלינו במדד לא סובלות מבעיותיה של ישראל, ומלהבין שמס גבוה מלמד על ערבות הדדית גבוהה בין תושבי המדינה. אתם מאמינים באנוכיות…
לגבי קפיטליסטיותו של העיתון- תתקשר ל-CEO שקוראים אותו ותגיד להם שהנתונים לא נכונים ושלא ימהרו לבוא להשקיע פה.
ספרטקוס, הניסוי המחשבתי שהעלת היא הצעה מצויינת, ושווה התייחסות. כמובן שקשה מאד לדעת כמה כל אחד מאיתנו משלם למדינה, אבל אפשר להתחיל עם עלות התקציב לחלק לתמ"ג, שלפי חישוב שלי הוא משהו כמו 46%. בעיה ראשונה ומאד רלבנטית היא שזה לא כולל שרות צבאי כפוי ורגולציה. למשל, אני משלם הרבה כסף למכון התקנים, והכסף הזה לא מופיע בתקציב. זה סוג של מיסוי מוסתר. אני גם עובד הרבה מאד שעות בהכנת דוחות מס למדינה, וגם שעות אלו אינן נכללות בתקציב המדינה.
מה אני מקבל מהמדינה? קיבלתי בעבר חינוך מסובסד, היום כבר לא. אני מקבל רחובות וכבישים נוראיים. הכבישים הפיזיים הם יחסית לא רע, אבל חלק גדול מהזמן הם פקוקים לגמרי. אני מקבל פינוי אשפה, אבל זה כבר גרושים. אני מקבל מערכת משפט שעד היום לא השתמשתי בו בגלל שגם היא פקוקה. אני מקבל משטרה שלא מוכנה ולא יכולה לעזור לי באופן אישי (המוקד שעולה 100 ש"ח בחודש דווקא כן), אבל אני מניח שהיא תורמת לביטחון הכללי בשכונה. אני מקבל צבא שעושה המון המון נזק, וכנראה גם מרתיע מדינות אחרות מלתקוף אותנו.
אני מקבל ביטוח בריאות. הלכתי לרופא פעמיים השנה, אז זה שווה לי אולי 500 ש"ח לשנה + ביטוח למקרה קטסטרופאלי, נניח עוד 100 ש"ח לחודש. מה שכחתי?
בן אבויה,
סוף סוף התקדמות. לא שלמה אבל מילא…
אני מרויח מינימום כעובד קבלן. בין 3200 ל-4000 (אם אני עובד הרבה שבתות). משלם בערך מסים של 250 ש"ח בחודש, מס הכנסה ובריאות, וביטוח לאומי. 3000 בשנה מס ישיר, ויש עוד מיליון כמוני בישראל. מוציא את רב המשכורת, ומשלם מע"מ עקיף כמעט 20%- עוד 720 ש"ח. עוד 8600 בשנה. 11 וחצי אלף בשנה. איזה שירותים אוכל לקנות בסכום כסף כזה? לבד ולא בקבוצה עם יתרון לגודל? אני מקווה שאתה מבין למה אנשים כמוני תלויים במדינה, ומהווים חלק גדול מאוד מהעובדים, בשירותים הציבוריים והפרטיים.
לזה אני מתכוון, כשאני מבקש לפרוט אוטופיה למציאות. לרדת מהתיאוריות והמודלים. כבר הצגתי פה דוגמאות לחשיבה כזו של האוצר, שלפי האינטואיציה קיצוץ הקיצבה בלבד יוציא את החרדים והערבים לעבודה, בלי להתחשב בעובדה שאלו משפחות מרובות ילדים, שעלות הטיפול בהם בעת יציאת ההורה השני לעבודה תייתר את הכנסתו, ושצריך להשקיע בהכשרות מקצועיות ובפתרונות לילדים.
אולי אתה צריך לבלות במדינה שבה אין מים זורמים וביוב וחשמל, בשביל להעריך את מה שיש לך פה. אולי יש לך בעייה שהמדינה קולטת עולים ממדינות עניות, שאתה צריך לממן, ואולי מערכת הבריאות משמשת גם את הורינו וסבינו וכו'…
שמת לב לשלטים על האוטובוסים בשבוע האחרון?
ישראלי אמיתי לא משתמט. מתגייסים – אחד למען השני.
יכול להתאים גם למיסים ולהשתמטות מהם לא?!
ספרטקוס היקר -
ראשית כל, אין צורך ב cherry picking, אתה מספק לי די והותר חומר ומבחן מגוון של אימרות חסרות בסיס שמקשות להתייחס לדבריך ברצינות שאני בטוחה שראויה להם.
אז ככה:
אינני רוצה לבטל מיסים לחלוטין, זוהי אכן דרישה אוטופיסטית ולא רצינית לימינו אנו. אולי יום אחד, כאשר האנושות תתפתח ותתקדם… אבל ודאי לא בימי חיינו. אני ממש, אבל ממש לא חושבת שצריך להפריט צבא ומשטרה ואני גם לא מבינה מאיפה הקרצת את זה… מי באתר אי פעם אמר זאת בכלל? לי לא זכור מישהו כזה ובטח לא אני! כשאני אומרת שצריך לעשות רביזיה בצבא אין כוונתי להפרטה ובאמת שלא ברור לי איך הגעת למסקנה הזאת…
הלאה; הפרטה נכונה של שירותים ציבוריים מסויימים לא תביא לביטולם, כדבריך, אלא לשיפורם, והיו כאן ה-מ-ו-ן פוסטים ותגובות של אנשים חכמים ממני שהסבירו זאת יותר טוב משתוכל שפחתך הנאמנה לעשות. אני מציעה לך לקרוא את התגובות של עומר בנושא מערכת הבריאות או אורי רדלר בנושאים רבים אחרים. אם אחרי זה בכל זאת תרצה לדון בעניין, אז בסדר, אבל אל תצפה שאומר משהו שונה כי אני מסכימה איתם כמעט בכל מילה.
קנייה משותפת אכן מוזילה מחירי מוצרים, אולם קנייה משותפת בהיעדר בחירה רק מעלה את מחירם. דמיין לך שיש לך ציבור של קונים שבהעדר אלטרנטיבה אינו יכול לפנות לספק אחר – האם לא תשתמש בכך על מנת להעלות מחירים ככל הניתן?…. הסיבה שקנייה משותפת מורידה מחירים היא כי היצרנים יעדיפו שציבור גדול של לקוחות יקנה מהם, גם אם ברווח מופחת, מאשר אצל מתחריהם (רק כאשר אלו קיימים, כמובן…), בתקווה שגם בעתיד לפחות חלק מהלקוחות יישאר אצלם וגם מתוך רצון לעשות שם. והרי לך עוד סיבה לצמצום התחומים עליהם חולש המונופול הממשלתי.
טוב, אני צריכה לנסוע לסבתא שלי. המשך יבוא…
[...] בקפיטליסט היומי, המגיב ספרטקוס העלה יסוי מחשבתי מע יין. הוא שואל את תמרה: מה כמות הכסף שאת מעבירה למדי ה בש ה, ומה היית יכולה לעשות איתה במידה והייתה בידך, בלי אפשרות לשימוש בשירותים הציבוריים? [...]
ספרטקוס, אתה מוזמן להמשיך את הדיון בבלוג שלי:
http://ezbo.org.il/articles/2007/12/13/pricing_the_state/
כך נפלו גיבורים:-)
אליסוש – גיבורים?…
ספרטקוס -
רק לסיום: אם כבר מיסים, אז ברור שראוי ששני העשירונים העליונים ישלמו יותר מיסים ממני וממך (ולא, אני ממש לא וורן באפט…), אם לא באופן יחסי אז לפחות במוחלט, הבעיה היא שזה לא מה שקורה!! נראה שאתה קצת מסרב להתמודד עם המציאות…
בנוגע לביטחון – נכון, באמת ישראל נזקקת לתקציב בטחון גדול מהרגיל, אבל מה עניין פילים לקלמנטינות?
ראשית, אחוז ניכר מתקציב הביטחון ממומן בעזרת העברות חד צדדיות מארה"ב (תקציב הביטחון לשנת 2007, למשל, נקבע על כ- 34.4 מיליארד שקל מכספי המדינה (מסים והלוואות), זאת בנוסף ל- 2.35 מיליארד דולר תקציב הרכש בארה"ב. סה"כ – 47.8 מיליארד שקל, כאשר כ- 28% מתוכו מגיע מאמריקה).
שנית, כל-כך הרבה מהתקציב הזה נזרק לפח שזה לא יאומן. סתם דוגמא: כשהייתי אחראית משמרת אמרתי פעם לאחת החיילות שלי שכשהיא מדפיסה לי דיווחים מטאורולוגיים שאמורים להישלח לכוחות בים שתדפיס אותם שניים על דף אחד כי ממילא כל אחד מהם הוא פחות מחצי עמוד והם מגיעים ליחידה בו זמנית; אחרי שבוע גילינו פתאום שחסכנו ארגזים שלמים של ניירות סתם בעזרת קופי-פייסט. מעניין שאף אחד לא חשב לעשות זאת לפני כן… או אולי חשב ולא עשה…
זו באמת דוגמא זניחה, אבל היא מראה עד כמה הצבא בזבזני בניהול תקציביו. ממש כואב לי לחשוב כמה מיליונים מתבזבזים על הקצאות לא יעילות, כוח אדם מיותר וכו וכו וכדו.
מכל מקום, זה ממש לא קשור למיסוי לשם מטרות חברתיות. גם נוזיק, שנחשב לימין-כלכלי קיצוני יחסית (אולי לא ליברטריאן – אנארכיסט, אבל בהחלט שמור לו מקום של כבוד בהיכל השנואים על השמאל החברתי), הצדיק מיסוי לשם ביטחון, אז באמת שקטונתי.
ובנוגע לשאלה ה"מעניינת" שלך – בן אבויה ענה לך יפה בבלוג שלו, אבל רק לשם העיקרון: אם חלק ניכר מכמות הכסף שאני מרויחה ומעבירה בעל כורחי למדינה היה נותר בידיי, הייתי עושה איתו מה שאני רוצה, ולא מה שאני לא רוצה. תחשוב על זה…
טוב, רק תיקון קטן: לשם ההגינות אני מוכרחה לציין שנכון לעכשיו אני לא "מעבירה בעל כורחי" כמעט כלום למדינה מהכנסותיי (המועטות… אולי מלבד ביטוח לאומי…), זאת בגלל שטרם עברו שנתיים מאז השתחררתי… אבל גם יומי יגיע:-)
תמרה:
לא רק שיומך יגיע, אלא שכמעט בכל נקודת זמן בקריירה שלך, את תשלמי יותר מיסים משאני שילמתי בגילך. המצב בישראל הולך ומתדרדר.
ספרטקוס, היקר באדם, הלם בקלידי המחשב בחפזה והפיק רצף אותיות מסקרן ומעניין, שחלק ממנו מובא להלן:
"אורי- אם לא תרגיע התביעה הבאה תהיה נגדך… אני יודע שאתה לא אוהב אותי, אך יש גבולות. כדאי שתקרא מה כותבים מנהלי האתר: אנו קוראים גם לדוגלי הזרמים רדיקאליים שאינם מסכימים עימנו לקרוא, לשאול שאלות, להתעמת ולהבין במסגרת הדיון הנאות, המקובל והראוי.
למרות שאני מבין את הרצון שלך לתמוך בחברי הקולקטיב…"
אני לא רוגז, ולכן אין גם שום סיבה שארגיע. הקביעה שאתה טיפש אינה עלבון אלא ציון עובדה. יש בכותבים כאן, המחזיקים בדעות שאינן קפיטליסטיות, פיקחים, ערומים, נפוחים, חכמים, דמגוגים, גומרים-הולכים, שנונים, קהים, וכדומה. מגוון רחב של דעות ובני אדם. אתה, טיפש.
אין בדברים כדי למעט בחשיבותך. כלל וכלל לא! אני משוכנע כי המבקרים באתר כדי לקרוא את דבריו של סוציאליסט טיפש בהחלט באים על סיפוקם, ובכך אתה מעלה תרומה חשובה למגוון הדיעות וסוגי ההומור המוצעים בבלוג. דבריך, בקיצור, בעלי חשיבות רבה במובן זה!
אישית, עיקשות של כסיל אינה מסוגי ההומור המבדחים אותי, אבל כליברל לעולם לא אנסה לפגוע בשעשועם של אחרים.
מנקודת מבט רפואית-מדיצינלית-פסיכולוגית, וכרקע לתביעה הבאה עלינו לטובה, אנסה לקבוע במדויק מהי הגדרת "טיפש" מנקודת מבטי. טיפש, בניגוד לדעה המקובלת, אינו דביל, אידיוט או לקוי שכל באופן אחר. האי-קיו שלו הוא כמעט תמיד ממוצע ולעתים אף מעט למעלה מן הממוצע. טיפשותו ניכרת בשילוב אנדמי של היעדר יכולת להבין רעיונות מורכבים, המלווה תמיד באשליה שהוא מבין אותם ואף יכול לשפוט אותם כהלכה. אשליה זו ניזונה על נוהגו לנסות לעקוף את היעדר יכולתו באמצעות ציטוט מאנשים הזוכים להכרה. לדוגמה, טיפש ייטה לצטט ולהביא קישורים למידע שהוא עצמו אינו מבין, מתוך הסברה שאם הם "חשובים" מסתמא הם גם צודקים; וירבה להתרברב בקשריו עם אנשי-שם, כאילו אלו מעניקים לדבריו חשיבות רבה יותר. אבל הפלצנות, שהיא חלק אינהרנטי מטיפשות, באה לצד טינה עמוקה כלפי ה'הירארכיה' של הידע והתבונה. הטיפש, טיפש, אך הוא אינו אידיוט ולכן מודע ברמה מסוימת לכך שהוא 'מרמה' ולמעשה אינו משיג בשכלו את הדברים שהוא מתיימר לדעתם.
זה, על קצה המזלג, וכעידוד לתביעה שאני מקווה שאתה מתכוון להגיש. אשמח לספק לך את כתובתי ופרטים נדרשים אחרים לשם כך. בדמיוני, אני כבר רואה איך אגיש — כממצא ההגנה מספר 1, את כתב התביעה עצמו. המעגליות שבכך שובה את ליבי.
כאחד שאוהב לקרוא מאמרים באתר הזה, התגובות האחרונות של אורי מאד מאכזבות אותי. אורי, אתה אומר שאתה לא רוגז, אבל דבריך נועדו להשפיל והם לא תורמים שום דבר לדיון. אני חושב שספרטקוס הוא רחוק מטיפש, וגם אם הייתי חושב שמישהו פה טיפש לא הייתי כותב דברים כאלו. זה לא מנומס, וזה לא משרת את האינטרסים שלנו. במקום לשכנע אנשים בהגיון הדברים שלנו, זה מרחיק אותם. גרוע מזה, זה משליך כתם מכוער על הרעיונות הליברטריאניים עצמם, שגם כך יש להם מוניטין של קרירות וריחוק.
מעל הכל אני מוחה על יחס כזה כלפי כל אחד שבא לפה כדי לשאול, להגיב, ולתרום לדיון.
בן אבויה, אם היה מקנן בליבי אף שמץ שמצו של חשד שספרטקוס בא כדי "לשאול, להגיב ולתרום לדיון" לא הייתי עומד בדקדקנות כזו על טיבו.
הדיון איתו דומה לאותה דמות בסרטים המצוירים הרצה-רצה-רצה-רצה במקום, עד שהיא חופרת בור עמוק באדמה ונקברת תחתיו. זה חסר תוחלת לחלוטין: עד שאתה מסלק פטפוט נואל אחד מעל הפרק, מייד צומחים להידרת-הלינקים-וההבל שני ראשי כסל חדשים, טריים ורעננים.
אני לא הרקולס ולבטח אין לי איולאוס לעזר. בכנות, פשוט נמאס כבר. מה שספרטקוס עושה אינו דיון אלא פיזור לשלשת אותיות שמחרבנת כל דיון ומבריחה אנשים כמוני מכל דיון שהוא משתתף בו.
והתנצלותי בפני תמרה על הסטת הדיון לערוץ מבאס זה…