דצמ' 19 2007
מי מפקח על המפקח ?
סוף סוף יצא מר ישראלי מהאוברדרפט בחשבון הבנק שלו. שמח וטוב לב הלך אל עבר הסניף השכונתי לסידורים אחרונים. המשכנתא שהעיקה עליו וחנקה את מסגרת האשראי שלו הסתיימה וחשבון העובר ושב החל לעבור לפלוס. "האם לא מגיע לי ריבית על הפלוס בחשבון ?" תמה מר ישראלי, "האם כאשר הייתי אני בחובות, לא דרשו ממני ריבית בהתאם ?". מיותר להשיב כי הקיר האטום שנתקל מר ישראלי איננו נחלתו האישית בלבד. ה"לא" הקר והמנוכר של פקיד הבנק הדהד באוזניו תוך שהוא חוזר לביתו עם ראש מורכן. "מדוע זה כך ?" תהה. (כתב אסף הדני)
לפני כשבועיים לערך פרסמו הבנקים הגדולים בישראל את רווחיהם. לא מפתיע היה לגלות כי סכומים גדולים הצטברו בקופותיהם,. בישראל פועלים עשרות בנקים, אולם רובם ככולם מאוגדים תחת חמישה קונגלומרטים עיקריים, באופן כזה ששתי קבוצות בנקים גדלות מחזיקות יותר משישים אחוזים מנתח השוק (פועלים ולאומי) ושלוש קבוצות שולטות ביותר משמונים אחוזים (ביחד עם בנק דיסקונט). הבנק האחרון שהוקם ונכנס לשוק היה בנק ירושלים בשנת 1963 מדוע שוק זה קופא על שמריו ? מדוע ישנן רק חמש קבוצות ? האם התחרות החופשית "דילגה" על שוק הבנקאות ? התשובות לשאלות אלו הן די פשוטות, כפי שאציג להלן.
כדי להיכנס לשוק הבנקאות, יש להצטייד ראשית ברישיון מאת ועדה של בנק ישראל בראשות הנגיד, לפי הקבוע בחוק הבנקאות .הדרישות לרישוי מאד עמומות והחוק מונה קריטריונים כגון טובת הציבור, ההשפעה על השוק , תכנית הפעולה של מי שמבקש רישיון וסיכויי הגשמתה,אולם, לכל אלא מתווספת הדרישה להון המינמלי שעל מבקש הרישיון להחזיק, כהון עצמי – עשרה מיליוני שקלים חדשים. לאיזה אחוז מהאוכלוסייה יש הון עצמי בסכום הנ"ל כדי לפתוח בנק ? המכשול רגולטורי זה של ההון מינמלי מהווה "שומר כניסה" חזק ביותר לשמירת ההגמוניה של בעלי השליטה בתאגידים הבנקאיים בישראל.
בכך לא די. הבה נניח כי פלוני עבר את שלב הרישוי, שניתן בקמצנות למדי, הוראות ניהול בנקאי תקין של בנק ישראל מטילות עלויות רבות נוספות בנוסף לעלויות של ניהול כל תאגיד קיים. הוראות רבות בתחום ניהול ובקרה, ניהול סיכונים, אשראי והשקעות, סיכונים פיננסיים, סיכוני ניהול, ניהול חשבונות לקוחות, הלוואות, כרטיסי אשראי, יחסי בנק לקוח ועוד שונות, כאמור, בנוסף לעלויות תאגיד רגיל על פי חוק החברות וחוק ניירות ערך, משפרות היטב את נקודת הפתיחה של בעלי השליטה בבנקים הגדולים להישאר במצבם. שוב, עלויות גבוהות כ"שומר כניסה" מפני שחקנים חדשים לשוק.
המפקח על הבנקים תופס משום מה את השארת מערכת הבנקאות כקרטל חוקי כאחד מיעדיו . לאחר התמוטטות בנק צפון אמריקה בפרשת ויסות מניות הבנקים ועימו עוד מספר בנקים, הפרנויה שהחזיקה בקובעי המדיניות הכלכלית הקצינה לרמות של דרישת שליטה מוגזמת בשוק הבנקאות, בדומה לחרדות שגרמו לסנאט האמריקאי לקבל את חוק סרבנס אוקסלי 2002 ברוב של 99 ל- 1. האינטרס המוצהר של המפקח על הבנקים הוא שמספר הבנקים בשוק יהיה מינמלי, על מנת שיוכל לפקח היטב על פעילותם. ככל שיתרחב שוק זה, עלויות יגדלו והאפקטיביות של הפיקוח תקטן. על כן, כמי שאמור מאיזושהי סיבה להיות אחראי על כספי לקוחות הבנקים, המפקח על הבנקים יהיה מאד שמח לפקח על שוק מצומצם. על כן, גם אם פלוני עבר את הדרישות הפורמליות הגבוהות שנזכרו לעיל, עדיין לבנק ישראל ישנו אינטרס חזק מאד למנוע פתיחת בנק חדש.
אותה פרנויה שהצדיקה את התנאת הרישיון במחסומי כניסה גבוהים לשוק, הטלת עלויות פיקוח גבוהות ויצירת תנאים כמעט בלתי אפשריים לכניסת שחקנים חדשים לשוק, לא הייתה רעה מלכתחילה. ייתכן מאד כי היו הצדקות רבות לכך בגיבוי ציבורי רחב. אולם לעיתים, כפי המקרה המעניין של רווחי הבנקים האדירים (והלא מפתיעים), הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. התוצאה של קרטל המרוויח על חשבון הציבור בפיקוח גוף של המדינה (בנק ישראל) ובגיבוי חוק ציבורי, לא תוכל לעמוד עוד זמן רב. אם הציבור ייאות להפיג את החרדות מהשוק החופשי, הוא יוכל ליהנות ממנו ולהפסיק להתעסק באי צדק המשווע של רווחי הבנקים בישראל. הקלת הרגולציה תוביל לתחרות שתיטיב עם כולנו, לוקחי המשכנתאות, בעלי חשבונות עובר ושב, משקיעים פרטיים, משקיעים מוסדיים וכיוצא באלו. אזרחי ישראל יהיו תלויים פחות בפקידי בנק אטומים, בירוקרטיה מתישה ויהיו באופן כן ואמיתי לקוחות מחוזרים שנהנים ממערכת בנקאות חזקה וטובה יותר.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
10 מיליון ש"ח הם סכום נמוך עד כדי גיחוך. אם יש לך רעיון ל"בנק" שימשוך לקוחות אתה יכול לגייס את הסכום הזה בשבועיים. אני כותב "בנק" במרכאות כי בנק אמיתי צריך לעמוד בכל תקנות הרגולציה האחרות שהזכרת, ואז ה-10 מיליון זה רק העלות של רואי החשבון ועורכי הדין למיניהם.
אבל מה בעצם התואר "בנק" מאפשר לך לעשות שאסור לך אחרת? אני באמת שואל, כי אין לי מושג, אבל אני חושב על PayPal שמצליחים לנהל הרבה כסף של הרבה אנשים בלי להיות בנק.
אגב, בינתיים התחרות בשוק הסלולר מתגברת בזכות עוד ועוד רגולציה. לי לפחות זה גורם לתהות.
אני לא רואה איך התחרות בשוק הסלולר מתגברת בזכות עוד ועוד רגולציה.
כמו שאני רואה את זה המכשול הרגולטורי הגדול ביותר שקיים היום בשוק הסלולר הוא חוסר נכונותה של הממשלה לתת לכל יזם פרטי שרוצה לפתוח חברה סלולרית. שלא לדבר על Wimax?..
אם אתה לא מסכים איתי, זה בסדר גמור, אבל רק למקרה שאתה באמת לא יודע על מה אני מדבר, אני מתייחס למהלכים של שר התקשורת לבטל את דמי הקישוריות ולניידות המספרים.
אתה צודק לגבי ההגבלה המלאכותית של השוק הסלולרי. (בהסתייגות שצריך להיות מנגנון להסדרת בעלות על טווח תדרים, סטייל הטאבו או ICANN).
אני לא חושב שהיית רוצה לשים כסף בבנק ללא רגולציה
היום יש כסף, מחר אין
בגלל שאתה לא הבן אדם היחיד שמרגיש ככה, בנקים פרטיים יציאו לך לבטח את החשבון שלך בחברות ביטוח פרטיות אחרות כמו מגדל, כלל וכדומה.
אם החשבון שלך מבוטח בחברה כזאת אתה כבר יכול לשיון בשקט.
ישראל, חוק הבנקאות מתייחס לשאלה שלך בכמה סעיפים, ביניהם:
13. מי שאיננו בנק או בנק חוץ לא יעסוק בקבלת פקדונות כספיים בחשבונות עובר ושב על מנת לשלם מהם לפי דרישה בשיק.
21. (א) מי שאינו תאגיד בנקאי לא יעסוק – (1) בקבלת פקדונות כספיים ובמתן אשראי כאחת;
אני מסכים ש-10 מיליון ש"ח אינו מהווה חסם לקבוצה שתרצה לפתוח בנק במדינה שיש בה רגולציה כבדה על הענף (דהיינו רוב המדינות בעולם), אבל בפועל בנק ישראל דורש הרבה יותר מזה. היום, פתיחת בנק חדש בישראל היא משימה כמעט בלתי אפשרית, ולכן הבנקים הקיימים לא חייבים לנו כלום. אין ולא יהיו לנו אופציות אחרות.
[...] בכתבה מצויי ת בקפיטליסט היומי, כותב אסף הד י על הפיקוח על הב קים בישראל, שמטרתו לשמור על קומץ הב קים הקיימים: לפ י כשבועיים לערך פרסמו הב קים הגדולים בישראל את רווחיהם. לא מפתיע היה לגלות כי סכומים גדולים הצטברו בקופותיהם. בישראל פועלים עשרות ב קים, אולם רובם ככולם מאוגדים תחת חמישה קו גלומרטים עיקריים, באופן כזה ששתי קבוצות ב קים גדלות מחזיקות יותר משישים אחוזים מ תח השוק (פועלים ולאומי) ושלוש קבוצות שולטות ביותר משמו ים אחוזים (ביחד עם ב ק דיסקו ט). הב ק האחרון שהוקם ו כ ס לשוק היה ב ק ירושלים בש ת 1963. מדוע שוק זה קופא על שמריו? מדוע יש ן רק חמש קבוצות? האם התחרות החופשית ”דילגה“ על שוק הב קאות? התשובות לשאלות אלו הן די פשוטות, כפי שאציג להלן. [...]
דרך אגב, biohazard, אנשים רבים אינם חושבים כמוך ולא מהססים להפקיד את הרכב שלהם במגרש חנייה ללא שום פיקוח. הם סומכים על כוחות השוק שימנעו מבעל המגרש להיעלם עם הרכב שלהם. לחלק מהאנשים האלו, הרכב שלהם שווה יותר ממה שיש להם בעו"ש.
וכמו שרותם אמר, ביטוח הוא פתרון מצויין.
אני מסכים שלממשלת ישראל אין רצון ולא היה שתהיה תחרות בענף הבנקאות. אינני מסכים שאם היו מפחיתים את חומות הרגולציה לכניסת בנקים חדשים, היתה נפתחת תחרות בשוק והעלויות היו קטנות. אולי זמנית היו קטנות עד שהגדולים היו מחסלים את הקטנים. היתה לממשלה אפשרות להוריד עמלות ומרווחים אך היא לא רצתה. הממשלה שלטה בבנק לאומי והיתה יכולה לא לשתף פעולה בקרטל הבנקים אלא להוביל בהקטנת העמלות וכד'.
כן ולא.
אני מסכים שרגולציה באופן כללי היא מכשול שראוי להסיר אותו בכל התחומים (בנקאות ותקשורת בפרט), אבל המצב אינו עגום כפי שהוא נראה. ישנה קבוצה גדולה מאוד של משקיעים עם כל הכלים להיכנס לשוק במלוא המרץ, אך הם אינם עושים זאת. אילו הם הבנקים הזרים, שלחלקם כבר יש סניפים בודדים (בד"כ עסקיים או ללקוחות עשירים בלבד) בארץ. הסיבה שאין הסתערות של הבנקים הזרים על השוק המקומי היא שהשוק משוכלל למדי. מערכת הסליקה הבנקאית בארץ היא מהטובות בעולם, שירותי מיחשוב מתקדמים זמינים לכל ברמה שלא מביישת אף מדינה מערבית וכל זה בעלות של עשרות עד מאות שקלים בשנה, למי שאינו צורך שירותים יקרים במיוחד.
הבנקים מרוויחים בעיקר מהסקטור העסקי ומהלוואות לציבור (ואין שום חשיבות לעובדה שעכשיו הלוואות אילו מאושרות). אם לקוח מסויים מעוניין בריבית על חשבונותיו, הוא יכול להפקידם בפקדון כזה או אחר, יתרה מזאת, יש אפילו שירות שמאפשר לפיקדון להגן על הלקוח במקרה של חריגה מהמסגרת, ככה שאין סיבה לא להפקיד את הכסף. אבל אנשים עושים דברים גם בלי סיבה, לכן הבנק מרשה לעצמו להרוויח מזה. מי שלא טורח ללחוץ על כפתור להעביר את הכסף לפיקדון, סביר להניח שגם לא יטרח לעבור בנק כי השכן מציע את זה מובנה.
בנוסף, גם אני שמעתי על הקשיים בהקמת בנק בארץ, אבל חסרה לי מאוד דוגמה או דוגמאות לקבוצות רציניות שניסו ונכשלו, בגלל מכשול לא מוצדק כזה או אחר שהציב בפניהן הרגולטור. מתי בפעם האחרונה מישהו בכלל ניסה להקים בנק בארץ ?
המדינה לוקחת על עצמה להגן על הציבור מעצמו, זה לא חדש ולמרות ההתנגדות העזה שיש לי לרעיון בכללותו, לא יתכן שהמדינה תסיר את ההגנה הזו בתחום אחד בלבד ומבלי לשנות מדיניות, שהרי אז היא כורה בור לציבור. אף אחד לא רוצה מצב כמו ברוסיה אחרי נפילת ברה"מ שבנקים צצים ונעלמים כמו פטריות אחרי הגשם, לכן לא צריכה להיות הסרה של הרגולציה אלא החלפה ברגולציה של השוק, כמו למשל חובת ביטוח (כפי שנהוגה בארה"ב במצבים מסויימים) של כספי לקוחות בפוליסה המוכתבת ע"י הממשלה ולא מאפשרת השתמטות מהחוב (בדומה לביטוח חובה לרכב כיום). אבל לאור האמור לעיל קשה לי להאמין שזה יוליד שינוי משמעותי, שכן כאמור המערכת הבנקאית היא כבר משוכללת ולא יקרה.
אסף,
1. כשהבנקים עמדו על סף קריסה עם התפוצצות פרשת הבנקים אותה הזכרת, היתה זו המדינה המושמצת שהצילה אותם, ואיתם את הכסף של כולנו. גם בגלל זה לגיטימי בהחלט שמהמדינה תפקח על הבנקים.
2. מאחורי הדרישה להון עצמי מינימלי עומד הרצון הלגיטימי לתת הגנה מינימלית לכספו של הציבור. לאדם הפשוט (ואפילו הפחות פשוט) אין שום יכולת לבחון את יציבותו הפיננסית של הבנק שלו, וטוב שישנו רגולטור שמציב תנאי סף בעניין הזה.
3. אם ישנה בעייה בענף היא דווקא חוסר ברגולציה. תחרות בענף כמו בנקאות היא בלתי אפשרית במובנים רבים כאשר מדובר על משקי הבית. לאדם הפשוט אין שום יכולת להשוות בין המוצרים שהמציעים לו הבנקים השונים. לכל היותר הוא יכול להשוות בין הבנקים לגבי חלק מזערי מההיבטים הרבים הכרוכים בהתקשרות בינו ובין הבנק, בדרך כלל עניינים שקשורים למחיר. שמעת פעם על מישהו (אזרח פרטי שאיננו מליונר) שניהל מו"מ עם בנק על החוזה ביניהם?
4. במצב הזה מתרחשת התופעה הכלכלית המכונה מרוץ לתחתית, דהיינו כיוון שהלקוחות לא יכולים להעריך בנק שמיטיב איתם, הבנקים לא מתוגמלים על ההטבה בתוספת לקוחות, ולכן יש להם אינטרס לתת ללקוח את התנאים הגרועים ביותר מבחינתו והזולים ביותר מבחינתם. זהו בדיוק המקום בו יש צורך ברגולציה שתחייב מינימום סביר, וזאת למעט אותם עננינים בודדים בהם כן אפשרית השואאה.
5. בשוק הבנקאות יש מספר שחקנים לא מועט, ולכן היעדרה של תחרות איננו תוצאה של חסמי כניסה גבוהים, אלא דווקא של חסמי התרחבות של הבנקים הקטנים.
האמת היא שכמה שאני אוהבת לשנוא את הבנקים יחד עם כולם, האמת היא שהמצב כאן לא כל כך גרוע כמו שנהוג לחשוב. אמנם יש כאן מליון עמלות על כל פסיק ותזוזה בחשבון, אך הן מזעריות מאד לפי קני מידה של לקוח ממוצע. לעומת זאת בארה"ב, למשל, כל העמלות האלו לא קיימות, אבל שם אתה לא יכול להיות במינוס בכלל. אתה חורג בדולר אחד ליום אחד, ואתה חוטף כנס של $35 על המקום. מצד שני:
אני לא יודעת, אבל מי המשוגע שאפילו ירצה לנסות? כמו כן, דני, אני מסכימה מאד עם הסעיף האחרון שלך: אסור שהשיונוי יהיה דרסטי מדי, הוא חייב להיות הדרגתי. מצד שני, המגמה צריכה להיות ברורה: הפחתה של רגולציה עד להסרתה המלאה. אני לא בטוחה שזה המצב היום. כמו כן, הייתי מאד נזהרת מלהעמיד את המערכת הכלכלית (ובכלל זה הבנקאות) של ארה"ב כדוגמה לחזון העתיד. הכלכלה שם הרבה פחות חופשית ממה שרבים חושבים בארץ. ולמרות שנכון להיום היא בכל זאת יותר חופשית ממה שיש כאן, המגמה שם היא דוקא לכיוון של יותר רגולציה ומעורבות ממשלתית בכלל – ממש לא מעודד.
אני לא מבין מה זה אומר שהשינוי יהיה הדרגתי.
"Have'nt we suffered enougth"
אני חושב שאפשר לפתוח את תחום הבנקאות לתחרות חסרת רגולציה לחלוטין. לתת לכל אחד לפתוח בנק ולהתנות את זה מקסימום בביטוח הפקדונות של הלקוחות שלו לפי בקשתם בחברת הפיתוח פרטית. אז יהפכו חברות הביטוח לרגולטורים פרטיים של הבנקים. הם בטח יהיו יותר טובים מהמפקח על הבנקים, אחרי הכל אם לבנק קורא משהו הם מפסידות כסף…
Oh yes, we have:-) הבעיה היא ששינוי דרסטי עלול תיצור אתו תוצאות לואי שליליות מאד. אמנם הן תהינה קצרות טווח מטבען, אבל ההשפעה הפסיכולוגית שלהן עלולה להיות הרבה יותר הרסנית מהמצופה – ראה דוגמה של רוסיה. כמו שאמרתי, המגמה צריכה להיות ברורה וחד משמעית, אבל צריך להבטיח שכל התנאים הנדרשים מתקיימים (כמו חקיקה מתאימה שעוסקת בתחום הקניין, וכמו כן העדר חקיקה אחרת, אנאכרוניסטית, שדווקא פוגעת בו). זה בדיוק כמו שהלכו להפרטה, בלי לתת את הדעת על רגולציה, וכך השניאו את ה"קפיטליזם" (כלומר את מה שמציגים ככזה) על המוני אנשים.
לחצתי על הכפתור בפזיזות…עוד דוגמה לגורם שיש לתת עליו את הדעת, לפני שקופצים למים: אותן חברות הביטוח שאתה מדבר עליהן. צריך לבחון היטב את שוק הביטוח בארץ, ואת הרגולציה הרלוונטית לתחם הזה. The law of unintended consequences, etc.
אליסה-
את לא מתארת לעצמך כמה את צודקת עם החוק של ההשלכות הלא מכוונות (סוג מסוים של השלכות חיצוניות שלישיות?) או חוק מרפי.
הרי רק לפני שנתיים יצא ביבי במחולות שהוא העביר את ועדת בכר, שהייתה אמורה לטפל בדואופול. יצא שבסוף הם מכרו את קופות הגמל, לחברות השקעות הרבה פחות בטוחות ומפוקחות, ואת הרווח ממכירתן הפכו לדיבידנדים. זה ביחד עם פירוק קרנות הפנסיה ומכירתם, העביר חלק גדול מהחסכון לטווח ארוך, לחברות הביטוח, שגם הפיקוח עליהם קטן מאשר הפיקוח על הבנקים. אגב, את התכנית של ביבי כתבו ביחד מרכז שלם והמרכז של דניאל דורון שרותם הוא עמית בו, ובאתרם הם גם מתגאים במכתבי תודה של שר האוצר ומנכ"ל האוצר יוסי בכר.
והוקמה וועדה חדשה, שתטפל בכל גופי ההון, ותטיל עליהם פיקוח. אגב, כל עוד הבורסה רצה, כספי הפנסיה שנשלחו לשם במצב טוב. הבעייה תהיה שהשוק יקרוס. ובדרך כלל זה קורה גם לשווקים החזקים ביותר. שימי לב למשבר הסאבפריים, שבו בנקי ההשקעות הכי גדולים הפסידו מיליארדים, ועכשיו הם נקנים בחלקים ע"י אוליגרכים ופטרודולרים. אני לא יודע אם את מכירה את הנאום של ארתור ג'נסן בסרט "the network" שמתאר את המערכת הפיננסית מצויין.
הכי טוב להשאיר בנק אחד בידי המדינה (ועדיף שזה יהיה בנק לאומי שנוסד ע"י הרצל) שיוביל מבחינת יחס ללקוח ומחירי עמלות ושירותים, וישבור את הקרטל של הבנקים. גם מתן מניותיו לכל אזרח והחזקה של האזרחים במניות יתנו בנק בשליטת הלקוחות.
אגבף כשהם הופרטו, שרי ומשפ' דנקנר לקחו הלוואה מלאומי והחזירו אותה מהדיבידינדים כך שהם קיבלו מכונה שמדפיסה כסף בחינם!!!(גם בזק שמזכירים לנו עכשיו שהם הבית, החזירו את רוב ההוצאה, ומהשנה הקרובה, כל הרווחים, במקום להיכנס לקופת המדינה ייכנסו לקופת קרן אייפקס ומשפחת סבן.
ואגב, ירון זליכה פרסם מחקר, שעלות משבר הבנקים מוערכת בכ-60 מיליארד שקל לאזרחים, בלי לחשב הגדלה של החוב לתוצר וירידת דירוג האשראי של ישראל. שלא לדבר על הנסיון של שמחה ארליך ליישם פה את חלומותיו של מילטון פרידמן ולייצר שוויץ של המזרח התיכון, שנגמרו בהיפר אינפלציה והיפר ריבית.
ספרטקוס,
שתי נקודות לתגובה שלך:
א. הפיקוח על חברות הביטוח אט אט תופס תאוצה וועדת גושן תיושם בשלב עתידי, לא רחוק גם עליהן. המפקח על הביטוח כבר החל לאמץ חלק מעקרונות הפיקוח על הבנקים גם אצלו. אינני מכיר את שוק הביטוח ופילוחו, אך גם הם בצעד לקראת קרטליזציה או לפחות מניעת כניסת מתחרים. אל ייפלא איש מאיתנו על רווחיהם העצומים העתידיים וגם הנוכחיים של חברות הביטוח. זה אנחנו עשינו.
ב. די לספר סיפורי סבתא שהמשבר המניות וההיפר אינפלציה קרו בגלל הליברליזציה. שמחה ארליך לא פתח את השוק מספיק ולא עשה צעדים מספיק לקראת היות שוויץ של המזה"ת. רוב האינפלציה וההתמוטטות הכלכלית שהכתה את ישראל קרתה בגלל היותה של הקופה הציבורית פרוצה ללא מחסומים, מיסוי גבוה מאד (97%- ראה המאמרים שלי על המס בישראל) ושום יכולת ליצור תשתית לצמיחה תוך הוצאות ענקיות של הממשלה על שטויות. שמחה ניסה, אבל הוא היה כמו כוסות רוח למת.
ספרטקוס, לא הבנתי מתגובתך אם אתה מצדד בשליטה ממשלתית או נגד. למזלי, אני יודע מתגובות קודמות שאתה בעד.
"את לא מתארת לעצמך כמה את צודקת עם החוק של ההשלכות הלא מכוונות (סוג מסוים של השלכות חיצוניות שלישיות?) או חוק מרפי."
אז אם לכל פעולה שמבצע פוליטיקאי, בכסף של אחרים, ותוך כפייה בכוח אלים, יש השלכות שליליות לא צפויות, האם זאת לא סיבה להשאיר החלטות כאלו בידי השוק, כאשר ההפסדים ייספגו ע"י אלו שלקחו את עצמם את הסיכונים? וזה עוד במקרה שמדובר בפוליטיקאים הגונים, שבאמת רוצים בטובת האזרח ולא בטובת איזה קרטל בנקים, או מליארדרית.
"הכי טוב להשאיר בנק אחד בידי המדינה (ועדיף שזה יהיה בנק לאומי שנוסד ע“י הרצל) שיוביל מבחינת יחס ללקוח ומחירי עמלות ושירותים, וישבור את הקרטל של הבנקים. גם מתן מניותיו לכל אזרח והחזקה של האזרחים במניות יתנו בנק בשליטת הלקוחות."
אתה באמת רציני? אתה לא צוחק? תזכיר לי איזה בנק נפלא היה לנו מאז 1983 שהוביל בשרות ובעמלות פשוטות ונמוכות. אתה בטח מתגעגע לימים הטובים כשבזק הייתה שייכת למדינה ולקח שנה וחצי להתקין קו טלפון.
"ואגב, ירון זליכה פרסם מחקר, שעלות משבר הבנקים מוערכת בכ-60 מיליארד שקל לאזרחים, בלי לחשב הגדלה של החוב לתוצר וירידת דירוג האשראי של ישראל. שלא לדבר על הנסיון של שמחה ארליך ליישם פה את חלומותיו של מילטון פרידמן ולייצר שוויץ של המזרח התיכון, שנגמרו בהיפר אינפלציה והיפר ריבית."
שוב, ההתערבות של הממשלה בשוק הבנקאות עלתה למשלם המיסים 60 מיליארד ש"ח, וזאת סיבה להמשיך את ההתערבות של הממשלה בבנקאות? למה אני צריך לשלם על ההרפתקאות של בעלי ההון הגדולים ביותר במשק?
רק רציתי להעיר שעם כל הכבוד לספרטקוס, העובדה ששמי ותגובתי השתרבבו לתוך תגובתו מצערת אותי מאד.
אליסוש, אני מתה על איך שאת יכולה להיות אכזרית לפעמים, אבל תמיד במינון הנכון
זה בגלל שאני עושה את זה בחוסר רצון אמיתי…
רותם
אז חברות הביטוח יעברו לנהל את הבנק. ואז מישהו יעשה שטויות בחברות הביטוח וגם הן יקרסו.
עזוב, הסיבה העיקרית להשגחה על הבנקים לא צריכה להיות נעוצה בהגנה על חסכונות מפקידים אלא בהגנה מפני קריסה פתאומית בעקבות בהלה. כדי שהמערכת הכלכלית הנוכחית תתפקד בצורה יציבה וחלקה צריך שיעמוד גורם מאחורי הבנקים ויזרים להם כסף בעתות משבר. אבל בנק שקורס כמו הבנק למסחר, או אותו בנק בריטי שקרס ב2001 בגלל שטויות של פקיד, אי אפשר להגן עליו. בנקים צריכים לקרוס כמו שעסקים רגילים צריכים לקרוס. זו חלק מהדרישה במשק. חשוב לא לתת לפניקות להשתלט על השוק, אבל מה שהלך הלך.
לאסף הדני:
לא הבנתי האם אתה שולל את הפיקוח המתפתח על חברות הביטוח או לא? כחסיד של השוק החופשי וחוסר הרגולציה אתה ודאי מכיר את מי שכתב לראשונה על מעלותיו של שוק זה- אדם סמית. הוא לחלוטין לא התכוון ואף שלל תאגידים בעלי עוצמה כלכלית של מדינה -מדינה קטנה ואף בינונית, אך נהנים מהגנה של חוקי קניין כאילו שהם פרטים אך בע"מ כדי לא לשאת באחריות של פרטים. הרי כל התאוריות והמלל בזכות השוק החופשי עוסקות במה שאינו קיים כי המפתח לשוק חופשי באמת היא יצרנים שגודלם אינו מאפשר להם להשפיע עליו באופן ספציפי.
רווחיהן העצומים של חברות הביטוח לא יהיו בגלל הרגולציה. הן יהיו בגלל עוצמתן והשליטה שלהן בשוק.
אני מסכים שההיפר אינפלציה לא היתה רק בגלל הליבריזציה; אולי הרצפט שאתה מביא היה מונע היפר אינפלציה של 400 אחוז, אך ודאי היה פועל באופן אחר – אך פועל -לטובת ניוד העושר מציבור השכירים הלא עשירים לכיוון המונופולים והתאגידים. המונופולים לא נוצרו על ידי ממשלות מפקחות אלא ע"י צבירת עוצמה שהביאה לשלטון בשוק. אל תשכח ששנות ה-70 וה-80 היו שנים של סטגפלציה בכל העולם ולא רק בישראל, ובסטגפלציה כמו בסטגפלציה -היו שמצבם הורע -הרוב- וכאלו שהתעשרו יותר -תאגידים גדולים ומונופולים.