ינו' 04 2008
על חוסר שוויון וסיכון, עושר ועוצמה.
נניח שהינך מעוניינת להיפטר מחוסר שיוויון כלכלי. ישנן שתי דרכים לבצע זאת: לתת כסף לעניים או לקחת אותו מהעשירים. לשתי הדרכים משמעות זהה – אם תרצי לתת כסף לעניים, תיאלצי להשיג אותו ממקום כלשהו. לא תוכלי לקחת אותו מהעניים -כי הם פשוט יחזרו לנקודת ההתחלה. תצטרכי לקחת אותו מהעשירים. (כתב: פול גרהם, תרגם אמרי גולדברג)
יש כמובן דרך להעשיר את העניים בלי להזיז כסף מהעשירים. תוכלי לעזור לעניים להפוך ליצרנים יותר, למשל, ע"י שיפור זמינות החינוך. במקום לקחת כסף ממהנדסים ולתת אותו לפקידי דלפק, תוכלי לאפשר לאנשים שהיו נהיים לפקידי דלפק להיות מהנדסים.
זאת אסטרטגיה מצוינת להפוך את העניים לעשירים יותר. אבל הראיות ממאתיים השנים האחרונות מראות שאסטרטגיה זו לא הקטינה חוסר שיוויון כלכלי, בגלל שהיא הפכה גם את העשירים לעשירים יותר. אם ישנם יותר מהנדסים, אז יש גם יותר הזדמנויות להעסיק אותם ולמכור להם דברים. הנרי פורד לא יכל להתעשר מייצור מכוניות בחברה בה כולם חקלאים מכורח – לא היו לו עובדים ולא לקוחות.
אם תרצי להקטין חוסר שיוויון ולא רק שיפור תנאי המחייה הכלליים, זה לא מספיק לשפר את מצב העניים. מה אם אחד המהנדסים החדשים שגידלת נעשה שאפתני והופך להיות הביל גייטס הבא? חוסר שיוויון כלכלי יהיה גרוע כתמיד. אם באמת את מעוניינת לצמצם את המרווח בין עשירים לעניים, עלייך ללחוץ על הפסגה בנוסף על לדחוף את התחתית.
איך לוחצים על הפסגה? אפשר להקטין את פרודוקטיביות האנשים שמרוויחים הכי הרבה כסף: ניתן להכריח את המנתחים הטובים ביותר לנתח עם יד שמאל, להכריח שחקנים פופולריים לאכול יותר מדי וכיו"ב. אבל שיטה זו קשה למימוש. הפתרון הפרקטי היחיד הוא לאפשר לאנשים לבצע את העבודה הטובה היותר לה הם מסוגלים, ואז (אם על ידי מיסוי או הגבלה על המחיר שהם דורשים) להחרים את מה שתקבעי להיות יתרה.
כעת ברורה המשמעות של הקטנת חוסר שיוויון כלכלי. המשמעות היא לקחת כסף מהעשירים.
כאשר מעבירים נוסחה מתמטית לצורה אחרת, לעתים קרובות שמים לב לדברים חדשים. כך זה גם במקרה זה. ללקיחת כסף מהעשירים יש השלכות שקשה לחזות כשמנסחים את הבעיה במושג "צמצום חוסר-שיוויון".
הבעיה היא שסיכון וגמול צריכים להיות יחסיים. הימור עם סיכוי של 10% לזכות צריך להשתלם יותר מהימור עם 50% לזכות, אחרת אף אחד לא יהמר עליו. מכאן, נקבל שאם נחתוך את הפסגה של התגמולים האפשריים, נקטין את רצונם של אנשים להסתכן.
אם נחזיר זאת למשוואה המקורית נקבל – צמצום חוסר שיוויון כלכלי משמעותו היא הקטנת הסיכון שאנשים מוכנים לקחת.
ישנן מחלקות שלמות של סיכונים שאינם יותר משתלמים ברגע שהגמול הסופי הוקטן. אחת הסיבות שמיסים גבוהים הם קטסטרופליים היא שאחת ממחלקות סיכונים אלו כוללת הקמת חברות חדשות.
משקיעים
חברות הזנק (סטרט-אפים) הם מסוכנים מעצם טבעם. חברת הזנק היא כמו סירה קטנה בים הפתוח. גל אחד גדול – והסירה תטבע. מוצר מתחרה, מיתון בכלכלה, עיכוב במימון או באישור רגולטורי, תביעה על פטנטים, שינוי תקן טכני, עזיבת עובד קריטי, הפסד על חשבון גדול – כל אחד מאלו יכול לרושש אותך בין לילה. נראה כאילו רק 1 מתוך 10 חברות הזנק מצליחה. [1]
חברת ההזנק שלנו החזירה למשקיעים מהסיבוב הראשון פי 36. משמעות הדבר היא, עם רמת המיסים הנוכחית בארה"ב, היא שהיה הגיוני להשקיע בנו אם סיכויי ההצלחה שלנו היו טובים יותר מ- 1 מתוך 24. זה נשמע בערך נכון. זה גם בערך איך שנראנו כשהיינו שני חנונים חסרי ניסיון עסקי שפעלו מתוך דירה.
אם סוג כזה של סיכון לא משתלם, הון סיכון, כפי שאנו מכירים אותו, לא קורה.
זה יכול להיות בסדר אם יש מקורות אחרים לכסף לחברות חדשות. למה שלא הממשלה, או לחלופין ארגון כמעט ממשלתי כמו פאני-מה (Fannie Mae, הארגון הפדרלי לאומי למשכנתה בארה"ב א.ג.) יבצעו את ההשקעות בהון סיכון במקום קרנות פרטיות?
אני אומר לכם למה זה לא יעבוד. זה לא יעבוד כי את דורשת מעובד ממשלתי או כמעט-ממשלתי לעשות את הדבר היחיד שהוא הכי פחות יכול לעשות: לקחת סיכון.
כפי שכל אחד שעבד עבור הממשלה יודע, הדבר החשוב ביותר הוא לא לקבל את ההחלטות הנכונות, אלא לקבל את ההחלטות שניתן להסביר מאוחר יותר למה הן נכשלו. אם יש אפשרות בטוחה, זו האפשרות שהביורוקרט יבחר. אך זוהי בדיוק הדרך הלא נכונה להשקיע בהון סיכון. הטבע של העסק הוא שאם אתה מכון לקבל החלטות מסוכנות מאוד, ההחזר יהיה גבוה מספיק בשביל לכסות את ההשקעות שנכשלו.
קרנות הון סיכון כיום מקבלות תשלום בדרך שמאפשרת להם להתמקד בצד החיובי: הן מקבלות אחוזים מההחזר של הקרן. זה מאפשר להם להתגבר על הפחד המובן להשקיע בחברה שמנוהלת ע"י חנונים שנראים (וכנראה הם באמת) סטודנטים באוניברסיטה.
אם לא נרשה לקרנות הון סיכון להתעשר, הם יתנהגו כמו ביורוקרטים. ללא תקווה לרווח, הם רק יחששו מהפסד. ולכן יקבלו את ההחלטות הלא נכונות. הם יסרבו להשקיע בחנונים, ולחלופין ישקיעו ב MBA בחליפה המדבר חלקות, בגלל שיותר קל להסביר החלטה זו אם תיכשל.
מייסדים
אבל גם אם בדרך כלשהי תצליחי לשנות השקעות בהון סיכון כך שיעבדו בלי שקרנות ההון סיכון יתעשרו, יש עדיין סוג אחד של משקיע שפשוט לא תוכלי להחליף: המקימים והעובדים הראשונים של חברת ההזנק.
מה שהם משקיעים הוא הזמן והרעיונות שלהם. אך אלו שקולים לכסף. ההוכחה לכך היא שמשקעים מוכנים (אם מכריחים אותם) להתייחס אליהם כברי החלפה, ונותנים אותו מעמד ל "הון זיעה" ולהון שקנו במזומן.
העובדה שאת משקיעה זמן לא משנה את היחס בין סיכון לגמול. אם את מתכוונת להשקיע את זמנך במשהו בעל סיכון הצלחה נמוך, את תעשי כן אך ורק אם הגמול הוא גדול באופן פרופורציונלי. [2]. אם תגמולים גדולים אסורים, כבר שווה לך ללכת על בטוח.
כמו הרבה מקימי חברות הזנק אחרים, עשיתי זאת על מנת להתעשר. אבל לא בגלל שרציתי לקנות דברים יקרים. מה שרציתי לקנות הוא ביטחון. רציתי לעשות מספיק כסף כך שלא אצטרך לדאוג עוד מכסף. אם היה אסור לי להרוויח מספיק כסף מחברת הזנק על מנת להשיג זאת, הייתי מנסה להשיג ביטחון בדרך אחרת: למשל, הייתי הולך לעבוד בארגון גדול ויציב ממנו קשה להיות מפוטר. במקום לקרוע את התחת בחברת הזנק, הייתי מנסה להשיג עבודה נחמדה, ללא לחץ במעבדת מחקר, או קביעות באוניברסיטה.
זה מה שכולם עושים בחברות בהן אין גמול לסיכון. אם אינך יכולה להבטיח את ביטחונך, הדבר הטוב הבא הוא לייצר לעצמך קן בארגון בו מצבך תלוי בעיקר בוותק [3].
אפילו אם איכשהו תצליחי להחליף את המשקיעים, אני עדיין לא רואה איך תוכלי להחליף את המייסדים. משקיעים בעיקר משקיעים את כספם, שהוא בעיקרון זהה לא משנה מה מקורו. לעומתם, מייסדים תורמים את הרעיונות שלהם. לא ניתן להחליף את אלו.
הבה נחזור על שרשרת הטיעונים עד כה. אני חותר למסקנה לה הרבה קוראים יצטרכו להיגרר בצרחות ובעיטות, אז ניסית לעשות כל טיעון בשרשרת בלתי שביר. צמצום חוסר שיוויון כלכלי משמעו לקחת כסף מהעשירים. מכיוון שסיכון וגמול הם שקולים, צמצום התגמולים הפוטנציאליים אוטומטית יקטין את תאבונם של אנשים לסיכון. חברות הזנק מעצם טבען הן מסוכנות. ללא הסיכוי לרווח פרופורציונלי לסיכון, מייסדים לא ישקיעו את זמנם בחברה. לא ניתן להחליף מייסדים. מכאן, סילוק חוסר שיוויון כלכלי משמעו חיסול חברות הזנק.
חוסר שיוויון כלכלי אינו רק תוצאה של חברות הזנק. זהו המנוע שמניע אותם, באותו אופן שמפל מים מניע גלגל מים. אנשים מקימים חברת הזנק בתקווה להפוך לעשירים יותר משהיו קודם. אם החברה שלך מנסה למנוע מאנשים להתעשר יותר מאנשים אחרים, היא גם תנסה מאדם אחד להיות יותר עשיר ב- t2 מאשר ב- t1.
צמיחה
טיעון זה תקף באופן פרופורציונלי. לא רק אם תסלקי חוסר שיוויון תוותרי ללא חברות הזנק. ברמה שבה תצמצמי חוסר שיוויון כלכלי, כך תקטיני את מספר חברות ההזנק [4]. תגדילי מיסים, והמוכנות לקחת סיכונים תקטן באופן פרופורציונלי.
זה נשמע נחמד לומר שעלינו לצמצם חוסר שיוויון כלכלי. אך כשמנסחים זאת כך, מי יכול להתווכח איתך? חוסר שיוויון חייב להיות רע, לא? זה נשמע הרבה פחות נחמד לומר שעלינו לצמצם את הקצב בו מייסדים חברות חדשות. במיוחד שרוב מקומות העבודה מגיעים מחברות כאלו. ועדיין, אחד גורר את השני.
אכן, יתכן כי הקטנת התיאבון של משקיעים לסיכון לא רק הורג חברות הזנק מתחילות, הוא הורג המיוחד את המבטיחות ביותר. חברות הזנק מייצרות יותר צמיחה מחברות מיושבות. האם מגמה זו נמשכת גם בין חברות ההזנק עצמן? זאת אומרת, האם חברות ההזנק המסוכנות ביותר הן אלו שמייצרות הכי הרבה צמיחה אם הן מצליחות? אני חושד שהתשובה היא כן. וזו מחשבה מפחידה, כי משמעותה היא שאם תחתוך בתאבונם של משקיעים בסיכון, חברות ההזנק בעלות התרומה החיובית ביותר יהיו הראשונות להיעלם.
לא כל האנשים העשירים התעשרו מחברות הזנק כמובן. מה אם נאפשר לאנשים להתעשר מחבורת הזנק, אבל נשים מסים את כל יתר יתרת העושר? האם זה לא יקטין ולו במעט את חוסר השיוויון?
פחות ממה שנדמה. אם תגרמי לכך שאנשים יוכלו להתעשר אך ורק מחברות הזנק, כל האנשים שירצו להתעשר יקימו חברות הזנק. וזה יכול להיות נהדר. אבל איני חושב שתהיה לזה השפעה רבה על חלוקת העושר. אנשים שרוצים להיות עשירים יעשו מה שהם צריכים לשם כך. אם חברות הזנק הן הדרך היחידה להתעשר, פשוט יהיו הרבה יותר אנשים שיקימו חברות הזנק. (כמובן, אך ורק אם נכתב את החוקים מאוד בזהירות. יותר סביר שהרבה אנשים יעשו דברים שניתן לגרום להם להראות כחברת הזנק על הנייר.)
אם אנו משוכנעים שעלינו לסלק חוסר שיוויון כלכלי, יש עדיין עוד דרך לעשות כן: נוכל לומר שאנחנו מוכנים לחיות ללא חברות הזנק. מה יקרה אם נעשה כן?
במינימום, נצטרך לקבל רמה פחותה של גידול טכנולוגי. אם את מאמינה שחברות גדולות ומיושבות איכשהו יוכלו לפתח טכנולוגיות חדשות מהר כמו חברות הזנק, חובת ההוכחה מונחת אצלך. (אם תמצאי משהו שאיכשהו נשמע סביר, תוכלי להרוויח הון מכתיבת ספרי עסקים וייעוץ לחברות גדולות.) [5]
טוב. אז נקבל פחות צמיחה. האם זה רע כל כך? ובכן, לפחות סיבה אחת שהדבר הוא רע היא שמדינות אחרות לא יסכימו להאט יחד איתנו.אם את מסכימה לייצר טכנולוגיות חדשות יותר לאט משאר העולם, מה שיקרה הוא שאת לא ממציאה שום דבר. כל דבר שתגלי כבר הומצא במקום אחר. והדבר היחיד שאת יכולה להציע במקום הוא משאבים טבעיים וכוח עבודה זול. ברגע ששקעת כל כך נמוך, מדינות אחרות יכולות לעשות מה שהן רוצות: לשים ממשלת בובות, לקחת את העובדים הטובים ביותר, לנצל את הנשים במדינתך כזונות, לזרוק את האשפה הרעילה בטריטוריה שלך. ההגנה היחידה שלך היא לבודד את עצמך, כפי שמדינות קומוניסטיות עשו במאה העשרים. הבעיה במקרה זה היא, שעליך להפוך למדינת משטרה בשביל לעשות כן.
עושר ועוצמה
אני מבין שחברות הזנק אינן המטרה העיקריות של אלו הרוצים לסלק חוסר שיוויון כלכלי. מה שהם באמת לא רוצים הוא סוג העושר שהופך לעושר המשמר את עצמו ע"י ברית עם העוצמה. למשל חברות בנייה שמממנות קמפיינים לפוליטיקאים בתמורה לחוזים ממשלתיים, או הורים עשירים שמכניסים את ילדיהם לאוניברסיטה ע"י שליחת לבתי ספר יקרים שתוכננו לשם כך. אך אם תנסי לתקוף סוג זה של עושר דרך מדיניות כלכלית, יהיה לך קשה לפגוע בלי להשמיד חברות הזנק מהצד.
הבעיה כאן אינה עושר, אלא שחיתות. אז למה לא לתקוף שחיתות?
איננו צריכים למנוע מאנשים להתעשר אם אנחנו יכולים למנוע מעושר להיתרגם לעוצמה. וישנה התקדמות בחזית זו. לפני שמת משכרה ב- 1925, נכדו הפורע של קומודור וונדרבילט דרס הולכי רגל בחמישה מקרים שונים, והרג שניים מהם. ב1969, כאשר טד קנדי נפל מהגשר בעת נסיעה, נראה שהמגבלה ירדה לאחד. היום יכול להיות שהיא כבר אפס. אך מה שהשתנה אינו העושר. מה שהשתנה הוא היכולת לתרגם עושר לעוצמה.
אז איך תשברי את הקשר בין הון לעוצמה? דרוש שקיפות. צפה מקרוב איך מפעילים כוח, ודרוש דין וחשבון על קבלת החלטות. למה לא כל חקירות המשטרה מצולמות? למה 36% ממחזור 2007 של פרינסטון הגיע מ prep-schhols, כאשר רק 1.7% מהילדים האמריקאים הולכים אליהם? למה ארצות הברית פלשה לעיראק? למה פקידי ממשל לא מוסרים עוד מידע על חשבונותיהם, ולמה רק בזמן תפקידם?
חבר שלי שמבין באבטחת מחשבים אומר שהצעד החשוב מכל הוא לשמור רישומים. עוד כשהיה ילד שניסה לפרוץ למחשבים, הדבר שהפריע לו יותר מכל היה השארת עקבות. הוא היה יותר מוטרד מהצורך להתחמק מכך מאשר מכל בעיה אחרת שהונחה במתכוון לפתחו.
כמו כל הקשרים הלא חוקיים, הקשר בין הון לעוצמה משגשג בסביבה של סודיות. חשוף את כל העסקאות, ותצמצם אותו מאוד. זאת אסטרטגיה שנראה שעובדת, ואין לה את השפעת הלוואי של להפוך את ארצך לענייה.
איני חושב שהרבה אנשים מבינים שיש קשר בין חוסר שיוויון לסיכון. אני בעצמי לא הבנתי אותו עד לא מזמן. כמובן, כבר כמה שנים שידעתי שאם מישהו לא הצליח בחברת הזנק, אז החלופה השנייה היא עבודה נוחה ומרופדת במחקר. אבל לא הבנתי את המשוואה שקבעה את התנהגותי. באותו אופן, סביר שאמפירית מדינה שלא מאפשרת לאנשים להתעשר נעה לאבדון, אם זאת רומא תחת דיוקלטיאנוס, או בריטניה תחת הרולד ווילסון. אך מה שלא הבנתי עד לא מזמן הוא את התפקיד שהסיכון משחק.
אם תנסי לתקוף עושר, ייצא שתתקפי גם סיכון, ויחד איתו צמיחה. אם אנו רוצים עולם הוגן יותר, עדיף לתקוף צעד אחד במורד הנהר – היכן שעושר מתרגם לעוצמה.
המאמר המקורי נלקח מ http://www.paulgraham.com/inequality.html
הערות
[1] הצלחה כאן מוגדרת מזוויות הראיה של המשקיע הראשוני: או הנפקה, או קנייה ביותר מהערך בסיבוב הגיוס האחרון. היחס המקובל של 1 מ- 10 להצלחה נראה נקי באופן חשוד, אך שיחות עם בעלי קרנות הון סיכון מראות שכנראה זהו בערך היחס הנכון לחברות הזנק בסך הכל. קרנות הון סיכון בפסגה מצפות להשיג אפילו יחס יותר טוב.
[2] איני טוען שמייסדים יושבים ומחשבים את ההחזר אחרי מס מחברת הזנק. הם מקבלים מוטיבציה מאנשים אחרים שהצליחו, ודוגמאות אלו אכן משקפות החזרים לאחר מס.
[3] השערה: השינוי (variation) בעושר (שאינו מושחת) במדינה או בארגון, יהיה פרופורציונלי ביחס הפוך לקיום מערכות של וותק. אז אם תגביל את השינוי בעושר, וותק יעשה חשוב יותר באופן יחסי. עד עכשיו, איני מכיר דוגמא נגדית, למרות שבמדינות מאוד מושחתות, ניתן לקבל את שניהם בו זמנית. (תודה לדניאל סוברל שהצביע על כך.)
[4] במדינה עם כלכלה פאודלית באמת, אולי תצליחי לחלק עושר בהצלחה, בגלל שאין חברות הזנק לחסל כלל.
[5] המהירות שבה חברות הזנק מפתחות טכנולוגיות חדשות היא סיבה נוספת שכך שהן כל-כך משתלמות. כפי שהסברתי ב-"איך לייצר עושר" (ב- Hackers & Painters), מה שנעשה בחברת הזנק מכווץ לשנים בודדות עבודה השוות ערך למפעל חיים. נראה מטופש למנוע זאת כפי שנראה מטופש למנוע לקיחת סיכונים.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
הרגשתי כל המאמר כאילו אני עומד ליד ילד קטן שמכניס לי אצבע לעין, תראה תראה, גם זה, וגם זה, מעביר את המסר בצורה מאוד טובה, לא קשרתי לעצמי בראש אי שוויון וסיכון עם צמיחה כלכלית. עבודה חשובה.
אין שום ספק שליצירת תנאים לאי שוויון יש עלויות כלכליות כבדות. השאלה היא אם אנחנו רוצים לחיות בחברה שיש בה פערים בלתי נסבלים, זה נכון צריכים לוותר על קצת מהצמיחה בשביל לזכות בחברה בה האנשים מרוצים ושמחים יותר, המטרה שלנו לא יכולה להיות רק רווח כלכלי, המטרה קודם כל היא חיים טובים לכל האזרחים שלא נמדדים רק בכסף. אלה גם בשוויון.
האושר שלך נמדד באם מישהו יותר עשיר ממך?
גם.
אבל אם השכן שלך משפץ את הדירה שלו ולך אין כסף לשיפוץ דומה,זה לא נותן לך זכות לשרוף לו את הבית.
לדעתי עדיין עדיף מצב מאוד לא שוויוני בו לעניים יש רמת חיים גבוהה מאמשר מצב שוויוני בו כולם אוכלים חרא. במקומות שניסו ליצור שוויון מלאכותי באמת נוצר שוויון,כולם היו רעבים ללחם.
לא מדובר כאן רק בעלויות כלכליות,השאלה היא האם אתה מתגמל אנשים על עבודה ויצירתיות או מדרבן אותם לחיות על קיצבאות,האם אתה נותן לאנשים אפשרות לפתוח עסקים משלהם או חונק אותם בנהלים ותקנות עד שרק אלא שיש להם מלכתחילה הרבה כסף יוכלו לפתוח עסק.
לצורך העניין,כמו שהפיתרון למגיפת האיידס באפריקה הוא לא להדביק את כל העולם המערבי באיידס,הפיתרון לעוני הוא לא לגזול את כספם של העשירים.
זה לא עניין של להסתכל על ביל גייטס ולהחמיץ מקנאה,
זה שפערים כלכליים גוררים פערים בתחומים אחרים שגורמים לחוסר איזון תסיסה ונזקים כלכליים, אחד אחר השני או במקביל.
השאלה היא האם הייתרונות של חוסר שוויון נתון מצדיקים את החסרונות שלו, שלא מוזכרים במאמר, והאם הייתרונות של שוויון(שמוצגים במאמר כמשהו ערטילאי נחמד אבל חסר משקל) מצדיקים את החסרונות שלו.
לפי המאמר הזה גם הגיוני לקחת באופן חד פעמי כסף מהעניים ולתת לעשירים, כי זה יגדיל את הרצון שלהם לקחת סיכונים.
למעשה, אם מישהו ממש ממש עני, אז כל קצת כסף שהוא מקבל זה הבדל של סדרי גודל, אבל אז הוא כבר יעדיף לעשות דברים אחרים מאשר להקים סטארט אפים.
המאמר מנוסח בצורה בלתי נסבלת. ויתרתי.
השאלה שצריך לשאול היא למה מתכוונים במילה "עשירים"? הבעיה של כל השיח בנושא הזה הוא שהשיח משתמש במונחים השאובים עדיים מהגותו של אדם סמית בזמן שיש היום עשירים שהונם גדול מתקציבן השנתי של לא מעט מדינות. יש סקטורים כלכליים בעלי כוח מדיני רב ולכן לדבר במונחים של חרות ושוק הוא נוהג די אבסורדי.
Gridge
המאמר באמת חופר וזה הכח שלו, אין אבן שהוא לא בודק שהוא טחן כמה פעמים, אני ממליץ לך לסיים אותו.
משה שרף, אני לא מאמין שמישהו באמת חושב שאין לאי שוויון שום השפעה על הרמת חיים של אנשים, אחרי הכל אנשים תמיד משווים והם תמיד ישוו. בקיבוץ היה טוהר, תום ושמחת חיים לא בגלל שהיה להם הרבה אלה בגלל שלכולם היה אותו דבר ולא היה להם במה לקנא. אני ממליץ לך מאוד לראות את הסרט ילדי השמש.
בגלל זה בקיבוצים עשו ישיבות סוערות על האם מותר לחברים להחזיק קומקום חשמלי פרטי בחדר וצרות העין רק התגברה תחת כסות אידיאולוגית.
לא טענתי שלחוסר שוויון אין השפעה על אושר של אנשים. הייתי מעדיף שאף אחד לא יהיה יותר חכם ממני,יפה ממני או עשיר ממני,אבל זה לא אומר שיש לי זכות לעשות לובוטומיה בכל מי שמקבל ציון יותר גבוה ממני או להשחית לדודי בלסר את הפנים בסכין יפנית, זה לא מדגם מייצג,אבל יוצאי הקיבוץ שאני מכיר לא כל כך חשו את אותם "טוהר,תום ושמחת חיים", והקיבוצים החזיקו כלכלית שנים רק בגלל שמיטת חובות ענקית (משהו כמו 3.3 ביליון(!) ש"ח בערכים של 93) שסובסדה ע"י סקטורים טיפה יותר ייצרניים במשק (AKA כל אחד אחר)
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%91%D7%A8_%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D
משה שרף
השויון בקיבוצים אכן היה דבר שכונה אצל מרקס כקומוניזם בסיסי שהוא עצמו התנגד לו בכל תוקף.
החברה הקיבוצית היתה חברה עניה באותה תקופה וזו אחת הסיבות שהיה שוויון.
אתה קופץ לשני נושאים אחרים לחלוטין והם:
הצלחה וכשלון כלכליים ופיננסיים וחובות הקיבוצים. הרשה לי להעיר שיש כאן הרבה מאד נושאים שלא תמיד יש ביניהם קשר. יש כאן נפילה של החקלאות בישראל, יש כאן השפעת השיטה החברתית על המוטיבציה לעבודה אצל חלק מהחברים ויש כאן את ההתנהלות של הכלכלה הישראלית במהלך שנות ה-80. אתה מתייחס להסדרי הקיבוצים בעקבות התכנית הכלכלית של 1985, נכון? ובכן בתוך הסדרי הקיבוצים יש כאלו שהיו במצב כלכלי רעוע כבר קודם. יש רבים שההסדר שלהם צריך להקרא הסדר הבנקים. הרשה לי להזכירך שבאותן שנים-1985 ואילך,
נפלו עשרות אלפי עסקים בישראל. היות שלא היו שייכים למגזר מסויים הם פשוט נפלו. היו מי שהציעו לחשב בחישוב לאחור כמה היו צריכים להיו החובות לו הריבית הריאלית היתה מחושבת כריבית סבירה לא גבוהה- נניח 6-7% . הבנק אמור להרויח על ריבית כזאת. איך היו נראים החובות אז? לגבי הקיבוצים: הרבה קיבוצים , אם לא רובם, היה מסתבר שיש להם חובות רגילים של עסקים כלכליים. חובות שניתנים לפרעון סדיר כחלק מתכנית עיסקית.הקיבוצים הכושלים כלכלית היו כושלים בלי קשר למצב המיוחד. כמובן שלא הבנקים ולא הממשלה ששלטה אז בהם, לא הסכימו לראות כך את הדברים. אחד ממזכירי התק"ם אז- יו"ר תנובה היום, השיב להצעות שדרשו ללכת בדרך הזאת ש"כך יתמוטטו הבנקים". אם אתה מתעניין בכלכלה, תבדוק את שנות 1984 ו-1985 ותראה בדיוק את תהליך בלימת האינפלציה. אם אני זוכר היטב את הנתונים שראיתי לפני שנתיים, בתחילת 1985 ירדה האינפלציה ל-0 והואצה שוב ביוזמה ממשלתית על ידי החלטות כמו הורדת סובסידיות וכד'. הממשלה אז לא רצתה להוריד את האינפלציה לרמתה היום כי הרוויחה מהמשך קיומה (נכון, הנמוך יותר). בכלל, אינפלציה או בעניין הזה המונח הנכון יותר-סטגפלציה, היא כלי להעברת עושר מסקטור אחד לסקטור שני. היו סקטורים שהרוויחו הון מהאינפלציה של שנות ה-80. אם היית רואה באחד מתשדירי הבחירות של מפלגת העבודה, את אליעזר שוסטק מהליכוד נואם וצועק" "זו אינפלציה ברוכה" – היית מבין את הרמז.
אני מעדיף שלא להסיט את הדיון מסוגית השוויון מהסיבה הפשוטה שהידע שלי על המשבר בשנות ה80 הוא די קלוש. מה שאני זוכר זה שהשוק החופשי שיקם את עצמו די יפה מאז,גם בלי שימחקו לו חובות של מליארדים-והקיבוצים החלו להראות סימני התאוששות רק לאחרונה,כשהחלו לזנוח את השיטה השיתופית דאז. בנוגע לפרטים הטכניים יותר-אין לי שמץ. מושגים כמו סטגפלציה הם ג'יבריש טהור בשבילי,למה אני בור (משהו עם יותר מדי מובטלים? בטח יש על זה ערך בויקיפדיה).מהמעט שאני יכן יודע על כלכלה להאיץ את האינפלציה נשמע כמו רעיון די מטומטם,אבל קל להיות חכם אחרי מעשה.
ובחזרה לשוויון-
ההתיחסות שלי לקיבוצים היתה רק כדי להראות שגם בחברה ענייה אין שוויון,אנשים לא יקנאו פחות בגלל שכולם עניים,הם יעבירו את הקנאה שלהם למושא אחר; יופי,כישרון,כבוד.
החברים של המכבסה יזילו ריר על עבודת הפלחה,הגזבר יקנא במזכיר וכו'.
להפוך את כולם לעניים יותר רק בשביל ליצור שוויון זה רעיון אכזר ואף טיפשי. אין לי בעיה עם לקנא,זה בסדר וזה אנושי. אבל לשדוד אנשים רק כי הם מרוויחים יותר ממך נשמע לי ברברי. ממש כמו לכרות ידיים לציירים. וזה שתעביר חוק ותשיג לזה תמיכה ציבורית לא יעשה את זה צודק.
"להפוך את כולם לעניים יותר רק בשביל ליצור שוויון זה רעיון אכזר ואף טיפשי. אין לי בעיה עם לקנא,זה בסדר וזה אנושי. אבל לשדוד אנשים רק כי הם מרוויחים יותר ממך נשמע לי ברברי. ממש כמו לכרות ידיים לציירים. וזה שתעביר חוק ותשיג לזה תמיכה ציבורית לא יעשה את זה צודק."
על מה בדיוק אתה מדבר? מי רוצה להפוך אנשים לעניים? אני נגד לשדוד אנשים בכלל. כשאתה באופן מכוון ומתוכנן דוחף את השכר כלפי מטה לציבור ענק -זה כלכלי. כשאתה גובה מיסים מאלו שאחד ממקורות הכנסותיהם הוא צימצום עלויות שכר לכיוון המינימום ואף מטה מזה -זהו שוד.
היות שאינך מתעניין להבין את משבר שנות ה-80 אבל אתה מרשה לעצמך להתבטא לגביו
כמומחה- אמנע מתגובה ביחס לעניין החובות.
מאמר מצוין מציג זוית מעניינת על הקשר שבין עושרם של יחידים לבין הצמיחה של הכלל (קיימות כמובן זויות רבות אחרות המצביעות על קשר זה)
איציק כותב "כשאתה גובה מיסים מאלו שאחד ממקורות הכנסותיהם הוא צימצום עלויות שכר לכיוון המינימום ואף מטה מזה -זהו שוד" אכן כך! אתפלא מאד אם איציק עצמו בעברו בשוק הכרמל ובראותו בסטה של מלפפונים ב-4 ש"ח לק"ג ולידם בסטה בדיוק באותה איכות רק ב-5 ש"ח לק"ג אצל מי יעדיף לקנות…
משה שרף הודה ביושר שהידע שלו על המשבר של שנות ה-80 הוא די קלוש. על כך מיהר איציק להכריז "היות שאינך מתעניין להבין את משבר שנות ה-80 אבל אתה מרשה לעצמך להתבטא לגביו" אם ככה מסיק איציק מסקנות, תמהני מהו הידע של איציק על משבר שנות השמונים ובאיזה אופן הגיע לתובנות, עליהן הוא מסתמך…
איציק, כמובן שאף אחד לא מעוניין להפוך אנשים לעניים, אך בסופו של דבר התוצאה של הניסיונות ליצירת שוויון הן חברה ענייה יותר עם אנשים עניים יותר.
אין אתה שדוחף את השכר של ציבור שלם למטה, יש אנשים שבוחרים לא להעסיק אנשים בשכר מסויים, אותם אנשים שלא מקבלים את ההצעות שהם מעוניינים בהם יכולים לבחור אם לחפש הצעות אחרות, להקים עסק או לעבוד בשכר שלא מתאים להם. הם יכולים לבחור. אף אחד לא יכול לבחור לעומת זאת אם לשלם מיסים או לא, המדינה חזקה אוביקטיבית מכל מעסיק כיוון שיש לה מה שאין לאף מעסיק ולאף גוף או אדם אחר במדינה. מונופול על כוח הכפייה.
לאיציק-מומחה אני ודאי שלא. נתתי רק דוגמה שאני כהדיוט רואה בה ראיה מסימת לחוסר הכלכליות המתמשך של המערכת הקיבוצית.להכנס לפרטים בנוגע למשבר בשנות ה80 זה טוב ויפה,ההבדל הוא שלאורך זמן כלכלה סוציאליסטית לא עובדת אם אין לה אבא שמסבסד אותה.
רפורמה סוציאליסטית תעבוד מעולה בדובאיי או בכל מקום שלו עתודות נפט ענקיות,אבל בעולם האמיתי,במקום שכלכלה חופשית מצליחה,כלכלה סוציאליסטית קורסת.
"כשאתה באופן מכוון ומתוכנן דוחף את השכר כלפי מטה לציבור ענק -זה כלכלי"
אני חושב שבקובה או בונצואלה יכולים לקבוע את שכר המינימום לטרליון פזטות או גוגואים,זה לא ישנה דבר. רמת החיים שלהם עדיין נמוכה משל סינגפור,אירלנד או אפילו ישראל. זאת למרות שונצואלה הינה יצואנית נפט שאמורה לשחות בכסף,וקובה בהחלט יכולה להתחרות באירלנד בהיקף התיירות. לא משנה איך תסתכל על זה,כל מדינה שלקחה את השיטה ה"שיוויונית" ברצינות גרמה לכך שכל התושבים יהיו עניים. במדינות שהכלכלה שלהם חופשית יותר לכולם יש יותר כסף.אמנם לחלק הרבה יותר מלאחרים. טראגי,אבל אני לא רואה את תושבי ארה"ב שוחים לקובה רק בגלל שלביל גייטס יש יותר כסף מהם.
אני משער שאתה תבחר בשוויון נוסח התורים הארוכים ללחם בברה"מ או לגווע ברעב בשוויוניות כמו בסין העממית (לפני שבאורח פלא הם החליטו שקפיטליזם זה ממש בסדר).
"כשאתה גובה מיסים מאלו שאחד ממקורות הכנסותיהם הוא צימצום עלויות שכר לכיוון המינימום ואף מטה מזה -זהו שוד"
האנשים האלה מחזיקים את הכלכלה שלך. אם לא תיתן למפעלי טקסטיל יכולת להתחרות הם יזיזו את המפעלים שלהם לירדן. אז יופי לירדנים,אבל די מעפן לתושבי מצפה רמון שאיבדו את העבודה שלהם.
תמסה יותר מדי עובדי הייטק ופתאום תגלה שהסטארטאפים עברו לארה"ב.
תלאים את מפעלי קוקה קולה (כמו הודו בעידן הסוציאליסטי שלה) ותגלה שמשקיעים זרים מחרימים אותך.
אני מבין,קשה שאנשים מרוויחים יותר ממך,מעצבן שהם לא מחלקים את כל הכסף הזה לאנשים שהיו משתמשים בו למטרות טובות יותר. אבל חלאס,קנאה זו לא סיבה לקחת מאנשים מה ששייך להם.
ניסו את זה כמה פעמים,וזה תמיד הסתיים בכך שכולם היו עניים יותר ורעבים יותר.
אתה מכניס דברים ואידאולוגיות בפי שאינן קיימות. אתה גם מעמת עימותים לא נכונים.
ראשית אינני בעד שיוויון מלאכותי; האנשים שונים אחד מהשני. תתפלא אבל גם מרקס היה נגד שיוויון ונגד מה שהוא קרא "קומוניזם ראשוני" שמשווה הכל. היות שעכשיו אני ממהר לעבודתי ואגיב בפרוטרוט מאוחר יותר, אכתוב רק זאת: יש בדבריך עירוב של כל מיני דברים שאינם מתאימים זה כנגד זה וגם דברים שאינם נכונים. למשל:
"אני חושב שבקובה או בונצואלה יכולים לקבוע את שכר המינימום לטרליון פזטות או גוגואים,זה לא ישנה דבר. רמת החיים שלהם עדיין נמוכה משל סינגפור,אירלנד או אפילו ישראל. זאת למרות שונצואלה הינה יצואנית נפט שאמורה לשחות בכסף". ונצואלה היא דוגמה נהדרת. בשבילך ונצואלה היתה תמיד של הוגו צ'אווס או שמא לפניו, כשלא ניסתה לפזר קצת את עושרה בקרב שכבות רחבות יותר, היתה מדינה בעלת רמת חיים גבוהה ובא צ'אווס עם הסוציאליזם שלו והפיל אותה והפך את תושביה לעניים?
משה, העלתי בפניך אתגר:למד היטב את הדוגמאות שהבאת ואחר כך תוכל להשתמש בהן.
למשה שרף:
התנועה הקיבוצית היא זן מאד מסויים של קומונה אבל בשום אופן איננה ממאפייני הסוציאליזם.
חלקה באה מתנועת חבר הקבוצות -מהפועל הצעיר שלא היה סוציאליסטי בהצהרה. למען האמת
הטיעון שלך כמובן שאיננו מקורי ושמעתי אותו המון פעמים. מוצאים מיקרי כשלון של סוציאליזם ומסיקים מכך שהסוציאליזם נכשל. מעניין שלא כל כך רואים נסיונות נגדיים של למצוא קטעים בקפיטליזם שנכשלו ולקבוע שהקפיטליזם נכשל. אז מביאים את בריה"מ כדוגמה לכשלון על אף שסוציאליסטית היא לא היתה. המדינות הקרובות ביותר לסוציאליזם הן מדינות סקנדינביה. על פי מישהי באתר הזה, מדינות סקנדינביה הן כשלון, יש 20% אבטלה וכו'. דנמרק היא מדינה סוציאליסטית: יש בה את שוק העבודה הגמיש ביותר במערב- אפשר לפטר מהיום למחר. אין שכר מינימום. אבל לשיטת שיקום המפוטרים אין אח ורע והם כמובן מקבלים דמי אבטלה זמן רב. על פי כל התורות הכלכליות שאנחנו אמונים עליהן, היתה צריכה להיות אבטלה של 20% לפחות, הרי נוח שם להיות מובטל .יש שם אבטלה של 2.8% . איך? אולי אנשי הקאפיטליסט הצעיר יסבירו לי. באתר של מישרד האוצר אפשר למצוא במאמרים השונים התייחסות של אנשי האוצר למודל הדני. אני מניח שמה שמצא חן בעיניהם זו גמישות שוק העבודה ושאין שכר מינימום.
את זה הם היו מעתיקים. את כל המודל ודאי וודאי שלא היו מעתיקים. אוי ואבוי! להעלות את תשלומי ההעברה ולהגדיל את תקציבי הרווחה?
לגבי העברת מפעלי טכסטיל לירדן? העבירו מפעלי טכסטיל לירדן למרות שרוב העובדות קיבלו שם בקושי שכר מינימום.
לגבי הלאמת מפעלי קוקה קולה, הדמגוגיה במיטבה. תראה לי סוציאליסט אחד בישראל שקרא להלאים את מפעלי קוקה קולה. גם טענות המיסוי אינן חזקות במיוחד; הבורסה מוסתה
איציק
אנא קבל תיקון קל: בדנמרק יש אבטלה של 6.4% וצמיחה של 1.9%.
שאלה רלוונטית נוספת היא, כמה מתוך אותם 6.4% הם עובדי מדינה.
משה: חבל שזנחת את הבלוג שלך.
אסף בן דור
The unemployment rate for November 2007 was 2.8%, for a total of 78,400 persons, a reduction by 109,100 persons – 2,300 per month – or
זה מהערך דנמרק בויקי.
ד"א, אולי זאת רק אני, אבל לא יכלתי לסיים את המאמר. כל כך הרבה מלל על משהו שאפשר להסביר בלא יותר משלשה משפטים.
הויקי עלול לטעות לעיתים קרובות. המקור שלי הוא הפייננשל טיימס
לא רק התל"ג הנוכחי חשוב כדי להעריך אם המדיניות הכלכלית באותה ארץ נכונה משום שמגינה יכולה להיות עשירה ואפילו מאד בגלל מדיניות כלכלית נכונה שהייתה בה בעבר. כדי להעריך אם מדיניות הכלכלית נכונה באותה מדינה חשוב יותר להשתמש בערכי הצמיחה שלה ולכן הבאתי את נתון הצמיחה של דנמרק…
אסף: גם הפייננשל טיימס עלול לטעות, ושניהם גם יכולים לשקר במצח נחושה. וכמו שגם רמזתי קודם, יתכן ששניהם דוברי אמת ואינם טועים, אלא מדברים על שתי סטטיסטיקות שונות, האחת האבטלה האמיתית, והשניה המספרים שהמדינה מספקת לתקשורת. לא שאלו הם בהכרח שקריים לגמרי לכשעצמם, אלא שממשלות ידועות בהגדרות יצירתיות למדי של המילה "אבטלה" (כמו גם של מילים אחרות – ראה אורוול). למשל, האם מישהו שמועסק ע"י המדינה כיועץ לענייני יחסים בין גזעים במקומות עבודה ממשלתיים (או דברים מוזרים דומים שמאד נפוצים באנגליה תחת שלטון הלייבור), או אפילו אותו פקח עישון שמסתובב במסעדות ופאבים ונותן דו"חות על עישון, שונים במשהו מאותו אדם שיושב בבית מכל סיבה שהיא, מוצדקת או לא, ומתקיים מביטוח לאומי? השטן הוא כרגיל בפרטים:-)
אסף-
התיאור של אליסה מדוייק, ובמקרים רבים זה הגורם לכך שבמדינות סוציאליסטיות שונות יש אחוזי אבטלה רישמיים כה נמוכים.
איציק-
אם כל-כך טוב בדנמרק אז אולי נאמץ עוד איזה עניין דני מוזר כמו ויתור על שכר מינימום?!
עומר ואליסה צודקים. העליתי את הנתונים היבשים הנ"ל כי הרגשתי שנעשתה בכוונה או לא בכוונה מניפולציה של העובדות.
עומר,
מתאים לך לעבוד במישרד האוצר. הכי טוב לקחת מה שמתאים מכל דבר. השיטה הדנית בנויה על מיכלול שמצד אחד מגמיש את שוק העבודה ומבטל את שכר המינימום ומצד שני מתייחס לעובדים כבני אדם ולא כזוגות ידיים או עיניים. לכן אם אדם מפוטר , מנסים לשקם אותו ולהחזירו לשוק העבודה בלי לרמוס את כבודו כמו שעושים בתכנית ויסקונסין הישראלית. אם מתייחסים למפוטר כאל אדם, מניחים שאולי הוא עבד במקצוע שאינו מתאים לו ולכן אחת הדרכים היא הסבה מיקצועית. ההנחה שלהם היא שאנשים רוצים לעבוד.
בזמן שזה קורה האדם מקבל שכר. אם האוצר היה מעתיק לכאן את השיטה הדנית, הוא היה מגלח ממנה את דמי האבטלה ואת השיקום המיקצועי. בראיון נידח בתכנית טלכסף בערוץ 33 לפני שנים, התראיין יורם גבאי שהיה קודם לכן ראש אגף התקציבים. בלי בושה הוא סיפר שאנשי האוצר הם כמו עכברים; מגיעים להסכם ומתחילים לכרסם אותו.
אני לא יודעת לגבי עומר,אבל אני לא רק שלא רוצה לעבוד במשרד האוצר, אלא שאני בכלל לא רוצה שיהיה משרד האוצר.
איציק
אם אפשר להניח לשנייה לדנמרק למי שאיננו מכיר את המכלול. האם אתה מרגיש שבארץ כבודו של העובד נרמס? אם כן מי רומס? אני באופן אישי עובד שכיר ולא בעבודה אחת בלבד ואני זוכר רק מקרה אחד שכבודי נרמס (וזה לא היה בארץ אלא במדינה אירופיאית סוציאליסטית למהדרין וגם זה היה על ידי אדם מסוים שהיה מעלי)
ד"א, שכחתי להוסיף שיש עוד דרכים יצירתיות "לעסות" את נתוני התעסוקה, כמו למשל הורדת גיל הפרישה, והעלאת גיל העסקה חוקי.
לאסף בן דור:
רק דוגמאות ספורות מני רבות:
יו"ר התעשיינים ששמו פרח מזכרוני, אמר שאחוז לא קטן מחברי הארגון עוברים על חוק שכר מינימום; הקבלנים שמעסיקים עובדי הקבלן לעולם אינם רומסים את כבוד עובדיהם, מורים ואחיות שמפטרים מדי שנה או שנתיים כדי לא לתת קביעות, קופאיות בחברות מסויימות . גם כבודי לא נרמס אף פעם אבל אינני חושב שאני השכיר היחיד במדינה והכבוד שלי הוא היחיד במדינה, לכן אם כבודי אינו נרמס, סימן שכבודו של אף אחד אינו נרמס. ראיתי רבים בסביבתי הקרובה שכבודם נרמס. אחת הסיבות שכבודם נרמס הוא שחלקם כבר אינם מרגישים שכבודם נרמס ומקבלים את המצב כדרך הטבע.
לאיציק:
ההודעה שלך נכתבה בציניות? כי אני חושש שפשוט לא הבנתי מה אתה אומר שם (המלה "גם").
וסתם נקודה,(שאני לא בטוח שהיא קשורה. שוב,בגלל חוסר הבנתי המלאה של ההודעה שלך).
דווקא מקרים כמו עובדי הקבלן או הקביעות מראים כמה בעייתית יכולה להיות התערבות ממשלתית. ברגע שקבעת חוק שבמשרה מסוימת מקבלים קביעות אוטומטית לאחר תקופה מסוימת,השוק פשוט יעקוף את התקנות על ידי פיטורים בחודש שלפני קבלת הקביעות (ובחברות אבטחה מסוימות יקבל בחזרה את העובדים לאחר מכן),דבר שפוגע אך ורק בעובדים. עובדי קבלן הם דוגמה טובה למה שקורה כשאיגודים מכופפים את ידי המעסיקים. חברי האיגוד (והדוגמאות הכי טובות הן חברת החשמל או מפעלי ים המלח),מקבלים תנאים מעולים,אבל החברה מפסיקה לקבל עובדים חדשים ומשתמשת במקום זה בעובדי קבלן להם אינה מחויבת,ושזכויותיהם מופרות דרך קבע. לחברה עצמה מתקבלים רק קרובים-של וקומבינטורים.
וזו בעיני הבעיה עם רגולציה,התוצאות כמעט תמיד יוצאות שונות מאוד ממה שהתכוונת אליו.
כשכבודי נרמס (וזה קרה הרבה,עבדתי בכמה עבודות מחורבנות למדי בחיי),פשוט רמסתי בחזרה (עם הרבה השראה מהדוד אליסון
http://trashotron.com/agony/audio/harlan_ellison_wc2006.mp3
) ,או שאיימתי בתביעה. אני מסכים שסיבה עיקרית היא שאנשים מקבלים את מצבם כדרך הטבע,אבל לדעתי זה בא מכך שאנשים שכחו איך לדאוג לעצמם וסומכים על הפטרנליזם האומניפוטנטי של המדינה,וזה עיוור,איטי ובירוקרטי עד לרמת חוסר יעילות כמעט מוחלטת.
בקישור שלמעלה אגב:
סיפור נקמתו המרושעת ומרובת השלבים של הארלן אליסון במו"ל שלו מתחילה מעט לפני אמצע הקטע.
איציק-
תודה על הצעת העבודה. אני נאלץ לדחות אותה עקב חילוקי דעות אידיאולוגיים (המשרד מיותר) ומקצועיים (אני חושב שבשלב זה העניין ברור).
כן, כתבתי בציניות ואני מתנצל כי ראיתי בקריאה שניה שהניסוח לא היה מזהיר. לגבי עובדי קבלן: אתה צודק שבמצב שנוצר בארץ -אחוז עובדי הקבלן גבוה לאין שעור מבאירופה- עובדי הקבלן הם בני ערובה בידי מעסיקיהם. אם הממשלה לא היתה מצויה אידאולוגית המקום בו היא מצויה, היא היתה עושה את הדבר הנכון ביותר: מפסיקה את העסקת עובדי הקבלן והופכת את אלו שהיא צריכה לשכירים -כולל עובדי הניקיון והשומרים. מספר חברות כ"א היו נסגרות ואולי התופעה היתה יורדת לרמה סבירה. שכר העבודה היה עולה והדבר היה אך מועיל לכלכלת המדינה: היה מקטין את אי השוויון בהכנסות בתחום העשירונים התחתונים ומגביר קצת את הפעילות בענפים שאינם דוקא הייטק (לעשירונים התחתונים היה קצת יותר כסף להוציא).
איציק-
במקרים רבים מי שגורם להעסקת "עובדי קבלן" בתנאים הנוכחיים הם האיגודים המקצועיים. דווקא לו היתה תחרות שכר העבודה של רבים מהעובדים היה עולה (ושכרם של אחרים היה יורד והם אולי היו מפוטרים. ההבדל הוא שבשוק חופשי כל אחד היה מקבל את מה שמגיע לו…). השארת ההסכמים הקיבוציים על כנם יחד עם חוק מהסוג אותו אתה מציע שקולה כנגד הפיכת המדינה למעסיק (שכן הדבר שקול לכך שהמדינה היתה לוקחת מס מהמעסיקים ומעבירה את הכסף שהתקבל לעובדים). הדבר לא היה מועיל במאומה לכלכלת המדינה; המדינה אינה מייצרת דבר אלא רק צורכת, והעסקת כל עובדי הקבלן בתנאי ההסכם הקיבוצי שקולה להרחבת ההוצאה הציבורית, כלומר – מביאה להקטנת החיסכון ופגיעה בגורמים יצרניים. הדרך לשיפור מצב הפרט בישראל עוברת, עד כמה שזה ישמע מוזר, דווקא בהתרת ההסכמים הקיבוציים ובפיטורי רבים מהמועסקים במגזר הציבורי (וזה כולל רבים מפקידי האוצר, שאין בהם כל צורך בחברה שבה אין התערבות ממשלתית בשוק).
עומר
אינני מקבל את הקביעה שלך שאם המדינה מעבירה פעילויות לקבלנים אז היא אינה מוציאה. אני חושב שמיצינו את הויכוח בינינו כי אתה משתמש לטיעוניך בתפיסה של שוק חופשי ואילו אני טוען שאין שוק חופשי. אי קיומו של שוק עובדים חופשי אינו נובע מאיגודים מקצועיים אלא מגורמים שמשפיעים על השוק ודוחפים את השכר כלפי מטה ללא קשר לרווחיות או אי רווחיות הענף המסויים. מיקור חוץ של עבודות הוא השפעה והקשחה של השוק. הקשחה אומרת שהשוק אינו חופשי. אני נגד הקטנת ההוצאה הציבורית על חשבון השכן שלי שנזרק והופך להיות עובד קבלן, כלומר, הגדלת החיסכון על חשבונו. זו למעשה הקאתו מתוך החברה והגדלת החלק שלך על חשבונו. אינני בעד שיוויון מלאכותי אך אני נגד שיטת החיסכון הזאת שהכלכלנים וההולכים בעוורון אחריהם, כל כך מתבשמים ממנה. הורדת ההוצאה הציבורית! כמה שזה נשמע יפה. תבדוק מי משלם את המחיר ואיך ותראה שזה מפסיק להיות יפה.
איציק-
אני בהחלט מסכים שהדיון מוצה. קצת קשה לקיים דיון עם מי שמסוגל לטעון שמי שמונע חופש אינם האיגודים, בזמן שבכל מקום עבודה נכפה על העובדים הסכם שכר בין אם הם חפצים בו ובין אם לאו ובזמן שאיגודים מונעים העסקת עובדים חדשים מחשש לתנאי העסקתם. אכן, קצת קשה להדיין עם מי שכופר במה שניתן לראות בכל מקום.
אני שמח שאתה תומך בהמשך העושק של מישהו אחר כדי לפתור את הבעיות שלך ושל שכנך. הבעיה היא שהעושק הזה הוא זה שגורם לכך ששכנך מרוויח פחות. החיסכון הוא לא "על חשבונו"; מי שחוסך הרוויח את כספו, והכסף שהוא חוסך מסייע לכולם. במקום שהכסף ילך לחיסכון אתה מציע שהממשלה תיקח אותו, תחלק אחוז מסויים ממנו לאזרחים האחרים בעוד שחלק מהכסף יבלע בקרבי הבירוקרטיה. במקום שהכסף יולווה לאזרחים דרך הבנקים למי שזקוק לו וברצונם הטוב של כל הצדדים הוא עובר למי שהשלטון חפץ ביקרו (או בקולותיו…) לאחר אובדן חלק ניכר ממנו ותוך דריכה כל כל יבלותיהם של אלה שמייצרים הון. ממש נהדר…
והערה אישית איציק – עדיין לא הגיע היום שבו תוכל ללמד אותי מה המשמעות של עוני. כמי שגדל בבית שתדיר נשמעה בו המילה "אין", וכמי שעובד בהתנדבות במשך שנים רבות עם ילדים בסיכון ובהשלמת השכלה למי שאין לו (הפתעה!!) אני דווקא יודע טוב מאוד שמה שדופק כאן את כולם (טוב לא את כולם. יש כאלה שנהנים מהמצב, אבל אלו לא העניים…) זו האיוולת הסוציאליסטית!
עומר
תהיה בריא. נאמר כבר כי מעניים תצא תורה.
איציק-
תודה רבה איציק. ומה עם התייחסות עניינית?
יש לי הרבה ביקורת על האיגודים במדינת ישראל ועל ההסתדרות אך לא על אגודים מקצועיים באשר הם. לא הבנתי מה ניתן לראות בכל מקום; יש בעלי מפעלים – אמנם לא רבים- שרוצים שיהיה אצלם ועד עובדים. הם מצליחים ליצור עם עובדיהם מערכת יחסים כזאת שהאיגוד אינו גורם מפריע. מי שמעיף עובדים בעלי ותק כדי להכניס חדשים בשכר נמוך יותר, בודאי שלא ירצה עובדים מאורגנים. התפיסה שלך מקורה ביחס אל העובד השכיר אצלך לא כאל אדם אלא כעלויות עבודה שגם נושמות, חושבות, הולכות ומגדלות מישפחות. הרי אנחנו אמונים על העקרון שעלויות צריך להקטין. אני מדבר על דברים שראיתי-במצב תפיסתי כזה תפטר מזכירה ותיקה כי תוכל לשכור אחת בשכר נמוך בהרבה, כי בינתיים הצליחו לדחוק את השכר במשק כלפי מטה (לא של הבכירים).נעשה כאן חיסכון, הידד.
"אני שמח שאתה תומך בהמשך העושק של מישהו אחר כדי לפתור את הבעיות שלך ושל שכנך. הבעיה היא שהעושק הזה הוא זה שגורם לכך ששכנך מרוויח פחות. החיסכון הוא לא ”על חשבונו“; מי שחוסך הרוויח את כספו, והכסף שהוא חוסך מסייע לכולם. במקום שהכסף ילך לחיסכון אתה מציע שהממשלה תיקח אותו, תחלק אחוז מסויים ממנו…".
אנחנו מסתובבים במעגלים. לא הצעתי לעשוק אף אחד. אי הפחתת המס ממי שמשתכר עשרות אלפי שקלים ומעלה לחודש אינו נקרא עושק. אתה חושב שזה כן עושק. לא נגיע מכאן לשום מקום. אני למשל איני מקבל כאקסיומה שכל מה שהוא ממשלתי (גם חברות ממשלתיות)הוא אינו יעיל. אם יש לך בעיה עם פוליטיקאים שגורמים לכך שחברה ממשלתית לא תתנהל היטב- תעניש אותם. את אלו שהפעילות תופרט לידיהם כבר לא תוכל להעניש -הפעילות עברה מהספירה הציבורית לספירה הפרטית. אני אומר לך למשל באחריות, שקרנות פנסיה ציבוריות יכולות להיות יעילות וקרנות פרטיות לפשוט את הרגל או את עורם של העמיתים. הדוגמאות שהיו בישראל אינן מוכיחות אקסיומה אלא מיקרים פרטיים. התמוטטות של בנק ארץ ישראל -בריטניה לא הוביל לאקסיומה שהבנקים הפרטיים אינם יעילים. מדוע כשזה הפוך מיד טוענים לאקסיומה?
רוב ארצות העולם אינן סוציאליסטיות ולמרות זאת הן מושחתות ולא יעילות. כמה ממדינות דרום ומרכז אמריקה היו סוציאליסטיות ב60 השנים האחרונות? מדוע המצוקה הקשה והמתמשכת שם? בגלל האיוולת הסוציאליסטית? אפריקה סוציאליסטית? הודו סוציאליסטית? תאמר שעכשיו היא מצליחה? תשאל 90% מתושביה האם זה נכון.
איציק-
אני שמח שאתה מבין לליבי הקפיטליסטי והמרושע וטוען שבעיני (כך ממש…) העובד הוא לא אדם אלא "עלויות עבודה שגם נושמות, חושבות, הולכות ומגדלות מישפחות."
האמת היא הרבה יותר נוראית; אני חושב שהדרך שבה המעביד מתייחס לעובד היא בעיה של העובד והמעביד בלבד. מי שחושב שתמורת כך וכך שקלים לשעה הוא לא מוכן לסבול את הנודניק הזה שצועק עליו – שיקום ויתפטר!
אני חושב שמי שתופס בצורה מעוותת אנשים הוא דווקא אתה; אני גם לא טענתי שהעיקרון המקודש הוא צמצום עלויות (אגב, אם זה העיקרון – נסגור את המפעל והעלות תהייה 0. הבעיה היא שגם הרווח יהיה 0…). אני כן טוען (שים לב!) שהרוב המוחלט של המעסיקים מעוניינים להגדיל את הרווח שלהם ככל שניתן, ומצידי אין לי שום בעיה עם זה! יתכן שמי שרוצה להגדיל את רווחיו ככל הניתן ישכור צעירה ויפטר את הותיקה, אך יתכן שהוא גם יעריך מאוד את עבודתה של הותיקה ויהיה מוכן להעסיק אותה תמורת שכר גבוה בהרבה מאשר כל מזכירה צעירה. יהיו מפעלים שבהם יעדיפו צעירים על פני מבוגרים וכאלה שבהם יעדיפו עובדים עם נסיון. זה עניינם של בעלי המפעלים, ואין לך ולאף אחד אחר סיבה להתערב כאן. בנוסף, כל התערבות מצדך "לטובת העובדים" תפגע בהם בטווח הארוך.
אתה כן מציע עושק. לקחת מאדם את כספו שאותו הרוויח בצורה הוגנת ללא הסכמתו הוא עושק (ויש שיאמרו אף – גניבה!). אין זה משנה אם הוא מרוויח 5000 ש"ח, 15,000 ש"ח או 100,000 ש"ח בחודש.
בעניין הממשלה – השאלה אם הממשלה יעילה או לא אינה רלוונטית (אלא אם כן אתה חי בעולמם המופלא של פקידי האוצר, ואני לא!). מה שכן רלוונטי זו השאלה "מה יעיל יותר?". כאן התשובה ברורה למדי. מעבר לכך – הממשלה אינה מייצרת דבר, וכשהיא לוקחת (כספי מיסים) פעולתה רק גורעת ולא מייצרת דבר. זה בסדר כשאנחנו רוצים לממן ביטחון. זה פחות טוב כשמה שאנחנו רוצים זה יותר משרות בשכר גבוה.
אתה מציע להעניש פוליטיקאים; ההצעה הזו משמחת אותי כי אני למד ממנה שהגעת לשלב ההכחשה. אתה יודע שהמערכת הפוליטית בעייתית, אבל כעת אתה אומר לעצמך – אולי זה לא כך? אולי אפשר לשפר את המצב? אפילו אם כל בני האדם יהפכו להיות סופר-איכפתניקים, זה עדיין לא יפתור את הבעיה העקרונית. בקרה אזרחית על פוליטיקאים הוא תהליך משוב ארוך בהרבה מכל תהליך שקיים בשוק. עד שתעניש את הפוליטיקאי (ובהנחה שתוכל לגלות שהפוליטיקאי משקר לך, שהרי בהיעדר מערכת מחירים שמוזנת מנתוני השוק, הדרך היחידה לגלות היא תחקיר או חקירה…) יקח הרבה מאוד זמן.
דבריך בעניין קרנות פרטיות ברורים למדי. גם ג'וחא יכול לפתוח קרן פנסיה היום בערב וזו תתמוטט מחר בבוקר. השאלה היא מה הסבירות לכך, ואיזה מנגנון הוא טוב יותר (שים לב שוב, איציק, לא חסין כשלים אלא – טוב יותר!). התשובה הברורה היא – השוק!
הטיעון שלך בעניין "רוב ארצות העולם" קצת משונה. ראשית הטענה אינה "אם אתה מושחת ולא יעיל אתה סוציאליסט", אלא – "אם אתה סוציאליסט, כדאי מאוד שתהיה סופר יעיל, סופר הגון ושיעמדו לרשותך משאבי טבע ואנוש רבים מאוד, אחרת תתרושש!". ברור לכל בר-דעת שכדי להיות מושחת אין צורך בסוציאליזם (לעומת זאת הטענה האומרת שבהינתן שתי מדינות ששוות בכל (!!) שאחת סוציאליסטית והשניה קפיטליסטית הראשונה תהיה מושחתת יותר מהשניה היא סבירה מאוד…).
לבסוף, אי אפשר להניח את דבריך בלי התייחסות למקרה אחד; הודו תמשיך לפגר מאחורי כל היתר משום שלהודו עד לימינו אנו אין את אשר נדרש כדי להפוך למדינה קפיטליסטית של ממש. במקום שבו מאמינים בקארמה ובקאסטות אין סיכוי שתצמח רווחה אמיתית…
מה שאתה אומר הוא שהקפיטליסטים שקיימים בהודו היו רוצים לבטל את הקארמה והקאסטות, רק העם המטומטם אינו רוצה?
איציק -
זה ממש לא מה שהוא אומר. מי אלה "הקפיטליסטים" הללו שלחלוטין מנותקים מהעם? האם כוונתך לבעלי ההון? דווקא הרבה יותר נוח לאמידים לנצל מערכת בה בני אדם מאמינים שהם נולדו למעמד מסויים ותפקיד מסויים (וכמובן הכנסה חודשית ורמת חיים מסויימת…) מהם הם לא יכולים (וגם לא אמורים) להשתחרר.
אלא שכל עוד אנשים ימשיכו לחיות באמונה מן הסוג, שוק תחרותי המבוסס על יכולת ניידות בין תחומי עיסוק ורמות הכנסה לא יוכל להתקיים. כיצד תוכל לצמוח רווחה אמיתית ורחבה בתרבות מן הסוג גם לא ברור לי.
כמובן שאם האזרחים מוכנים להקריב את הרווחה שלהם בשם אמונה זו או אחרת, זו זכותם המלאה. רק שלא יתרחש מה שקורה בארץ, כאשר אוכלוסיה אחת, מוגדרת ויצרנית, מממנת בחירה של אורח חיים המנווט לפי דת של אוכלוסיה אחרת, בעוד הדבר מעוגן מן הסתם (שכן לא מדובר בסחיבה וולונטרית על הגב…) בחוקי המדינה.
תמרה
אינני חושב שיש הרבה מחלוקת ביני ובינך. אני בעד תחרות חופשית. אני בעד רווחה אמיתית, נגד אליפות בפערים בעולם המפותח וחושב שחלוקה טובה יותר של העושר הלאומי-לא שוויון- רק תשפר את הכלכלה הישראלית. המחלוקות בינינו נעוצות בהגדרות של המושגים. מה שאת מכנה תחרות חופשית -איננה חופשית בעיני (ולא רק בעיני, גם בעיני כלכלנים רבים).
איציק-
דווקא אני חושבת שיש בינינו מחלוקת לא מעטה. ואני גם חושבת שאם דבריי נשמעים לך הגיוניים כעת, עליך לבחון את נכונות הנחות היסוד שלך, אשר לפי הדברים שכתבת באתר שונות עד מאד משלי.
בנוגע להגדרות של מושגים – ייתכן ואתה מתכוון למושגים "שוק חופשי" ו"שוק תחרותי". שוק חופשי לחלוטין הוא שוק ללא ממשלה; לזאת כמובן איש אינו שואף (מלבד האנארכיסטים, אבל הם לא קשורים אלינו עכשיו).
ההבחנה שנדמה לי שאינך עושה היא זו בין תפקידי הממשלה הפוטנציאליים השונים במשק: קרי, ממשלה כרגולטור או ממשלה כשחקן.
נראה לי שאם תבין את ההבדל בין השניים, אולי באמת נוכל לצמצם מעט את הפערים בינינו.
תמרה
ודאי שיש שוני בהשקפת העולם בינינו. התכוונתי שאני בעד תחרות חופשית יחסית וגם בעד רווחה אמיתית -כפי שגם את כתבת. מהו ההבדל? למה כל אחד מאיתנו מתכוון במושגים הללו.