ינו' 06 2008
בין חוק למוסר
פעמים רבות במפגש שלי עם רבים וטובים, במהלך ויכוח בנושא שמירה ואכיפת החוק, עולה שוב ושוב דפוס מחשבה אחד טורדני: ההבחנה בין חוקי ללא חוקי, כמוה כהבחנה בין מוסרי ללא מוסרי. כלומר: מה שחוקי הינו בוודאי מוסרי, צודק וטוב ומה שאיננו חוקי הוא בוודאי לא מוסרי, לא צודק ורע. במציאות, לא רק שאין חפיפה בין חוקי למוסרי, אלא שהקשר ביניהם הוא מיקרי בלבד. (כתב אסף בן דור)
פלוני איננו נוהג ב-24 השעות הבאות ואיננו צריך לקום לעבוד מחר בבוקר, אי לכך ובתאם למצב רוחו החליט פלוני שמאוד מתאים לו עכשיו לעשן מריחואנה. מיותר לציין, שאם יגיע לידי המשטרה מידע מודיעיני מהימן ממלשינון נניח, או ממכשיר עתידני, המזהה מריחואנה מעבר לקירות, תראה לעצמה מערכת אכיפת החוק זכות מוסרית, לחדור לפרטיותו של אותו אדם ולשלול ממנו את חירותו. זאת למרות שאדם זה, לא פגע בשום צורה שהיא בזכויותיו ובחירויותיו של אדם אחר.
דוגמא אחרת, ברוב קולות כשר למהדרין בכנסת ישראל, הוחלט שברנש X בעל נכס Y אינו רשאי להחזיק עוד בנכס שברשותו, אע"פ שקנהו במעות הרבה. או לעיתים נחקק ש-X רשאי להחזיק בנכס ובלבד שייעשה בו שימוש, כפי שקבע לו החוק. על חקיקה דמוקרטית כגון זו אמר בנימין פרנקלין שדמוקרטיה, הינה הצבעה בין שני זאבים וכבשה על מה לאכול לארוחת צהרים… הדוגמאות רבות והן רק מראות שוב ושוב, שלא רק שהחוק איננו הסמכות המוסרית העליונה, אלא שלא פעם הוא פועל בניגוד גמור למוסר, בכך שהוא פוגע ברכושם, בחירותם או אפילו בחייהם של הנתינים. מכאן נובע באופן לוגי למדי, שהגברת האכיפה או החמרת הענישה, כמוהן כהגברת הפגיעה בחירויות האזרח.
השיקול העיקרי ששוקל העבריין בבואו לבצע פשע הוא של סיכוייו להרוויח מהפשע מול סיכון אם חלילה ייתפס. נניח מדינה שיש בה חוקי מס דרקוניים במיוחד (לא בארצנו הנאורה כמובן). במקרה כזה המוטיבציה להעלים מס ולהפוך ע"י כך לעבריין תגבר, מכיוון שיש מה להרוויח מאי ציות לחוק. ישנן אפוא שתי דרכים להקטין לו את המוטיבציה להעלים מס: האחת להגדיל את סיכויו להיתפס ולהחמיר את העונשים, או במילים אחרות הגברת האכיפה והחמרת הענישה. הדרך השנייה להקטין את המס שהחוק מחייב אותו לשלם ואז, יישאל את עצמו מי שעומד להעלים מס אם כדאי לו להסתכן בגלל סכום פעוט. המוטיבציה שלו לעבור על החוק תקטן.
אנחנו חייבים אפוא לקחת בחשבון, שכל חוק נוסף פירושו עוד תקנים של משטרה, עוד עומס על בתי המשפט והכנסתם של עוד אזרחים עובדים ופרודוקטיביים אל מאחורי הסורגים, אזרחים אשר במקום לתרום לחברה, הם הופכים לנטל עם עלות אחזקתם בכלא שעה שהם משלמים את "חובם" לחברה. צריך לזכור שהחברה שלנו מייצרת חוקים רבים לא בגלל הצורך להגן על האזרח מאי אלו פושעים אלא מהצורך של הפוליטיקאים לקדם אג'נדה של קבוצות לחץ. כך נוצרים להם חוקים בלתי מוסריים בעליל אשר מחייבים אנשים אפילו בעלי רמת מוסר גבוהה לרמות את הרשויות בכדי להתקיים. למשל: להציג תכניות בנייה לרשויות שהם לא מתכוונים לבנות באמת, לרמות את מס הכנסה בכדי שיישארו להם ולבני משפחותיהם מעות מעטות לצורך קניית דגים לשבת, לדווח על מקום מגורים לא אמיתי, על מנת שאפשר יהיה לרשום את הילד לבית ספר טוב, לדווח דיווחי שקר לוועדה רפואית צבאית כדי לשמור לעצמם מעט חירות שמגיעה להם בדין ועוד קומבינות שכולנו מכירים. במקרים כאלה מיטשטש הגבול בין מוסרי ללא מוסרי. כך אדם מוסרי מטבעו הופך לעיתים קרובות לעבריין ונאלץ לחיות עם רגשות אשמה איומים. נוסף לכך הדבר מטמיע בנו תרבות של שקר ורמייה ומכאן קצרה יותר הדרך לביצוע פשעים בלתי מוסריים בעליל.
המצב הקיים של ריבוי חוקים פולשניים הוא כזה שמעודד שחיתות שלטונית, כי הוא מעודד את תלותו של הנתין במערכת השלטון במקביל להגברת הפיקוח עליו. ההמשך הישיר הוא שהנתין מתבונן במנהיגיו וחושב לעצמו "ואללה אם להם מותר אז למה לי לא?"
אז מה כן לעשות?
דבר ראשון לבטל את כל החוקים שמפירים את אותן שלושת זכויות היסוד של אזרחי ישראל: חיים, רכוש, וחרות. כל חוק שיחוקק המחוקק ויעמוד בסתירה לאלה, יהיה חוק לא חוקתי ויבוטל אפריורי. כאן חשוב להדגיש, שלא יהיה זה בג"ץ שיוסמך לבטל חוקים, בגלל שהם סותרים איזו חוקה בלתי כתובה של מדינת ישראל לפי פרשנותם (או כושר המצאתם) של השופטים, אלא אך ורק ע"פ החוקה. החוק ישאף לייצג את המוסר, היינו הגנה על שלושת הזכויות הנ"ל.
דבר שני: הקטנת התקציב למינימום הדרוש: יבוטלו תקציבי החינוך, הבריאות, הסעד, השיכון, החקלאות, התשתיות, ועוד סעיפים ותתי סעיפים רבים. כך יקטן דרסטית הנזק שבהחרמת רכוש ע"י מס הכנסה. יווצר מצב שמס ההכנסה לא יהיה כל כך מעיק ותקטן המוטיבציה לעבור על החוק בהעלמות מס. יבוטל גיוס החובה שהרי הוא מהווה פגיעה ישירה בחירותם של האזרחים. אין לי צל של ספק שכך נזכה לקבל גם צבא עם ביצועים יותר מוצלחים שיהווה תמורה יותר הולמת עבור המיסים שאנחנו משלמים.
אין לי אשליות. גם אחרי כל זה יהיו עבריינים (אם כי מספרם יקטן בשיעור ניכר) על העבריינים שייתפסו תהיה תמיד העדפה להשית קנסות כספיים, כדי לתקן את הנזק שנגרם במידת האפשר. עבריינים ללא תקנה יורחקו מהחברה, לא כעונש או איזה "חוב" לחברה, אלא בגלל הצורך הפשוט להגן על האזרח. ככלות הכל זה אמור להיות תכליתו של כל חוק הלא כן?
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
אכן הפוסט הוא השקפת העולם של האתר הזה. ממבט ראשון הוא נראה מאד נכון ומוסרי. כדי להבין את הבעיות המוסריות שמימושו יעורר, צריך ללמוד קצת היסטוריה אמריקאית מסוף המאה ה-18 ועד ימינו. בין יתר הספרים מומלץ "היסטוריה עממית של ארה"ב" של הווארד זין.
איציק, יש הרבה מומחים בהיסטוריה האמריקאית שיסכימו עם העמדות של האתר הזה, ויש הרבה שלא יסכימו איתם. לימוד היסטוריה תורם לדיון, אבל אי אפשר לטעון שכל מי שמצדד בעמדות ליברטרינייות איננו מכיר את ההיסטוריה האמריקאית.
אולי תפרט ותציע לקחים מההיסטוריה האמריקאיות שנוגדים את עקרונות החופש, ואז נוכל לנסות ולהתמודד איתם.
הייתי מבטל את מס הכנסה כולו ומחליף אותו במס גולגולת, שהרי אין למדינה זכות לדעת כמה אני מרויח.
אבי
אפשר גם לקבוע מס הכנסה עם אחוז קבוע על ההכנסה (למשל 20%). אם אתה מרוויח יותר ונהנה יותר מהגנתה של המדינה על קניינך, תשלם יותר מס באופן פרופציונאלי לגידול ברכושך.
איציק
הפוסט הזה הוא השקפת עולמי הפרטית. מהי השקפת העולם של האתר עדיין לא ברור לי. אני מכיר את האתר מזה תקופה קצרה בלבד.
אבי: בעיקרון אני נורא רוצה להסכים אתך אבל אני חושב שזה לא ישים ללכת כל כך רחוק ישנם לא מעט אנשים שלא מרויחים מספיק בכדי לעמוד במס הגוגולת שיידרשו לשלם.
י.ד. מסכים שניתן לפשט את מס ההכנסה באופן רדיקאלי. מוטי היינריך באתרו מסביר שנידרש לשלם הרבה פחות מ-20% (הוא טוען שנידרש לשלם 5% בלבד וגם מפרט את החישוב אני קטונתי מביא רק את העיקרון וההשלכות).
http://kav.org.il/pages/show/?id=73
בלטביה עברו למס שיטחי ועד כמה שזכור לי הם נדרשים לשלם 13%.
אסף
אני מכיר את האתר. אפילו הצעתי לכתוב בשבילו משהו בזמן שביתת המורים. אך לאחר זמן ויתרתי על זה כי חשבתי שחסרים לו גורמים מסויימים בתוכנית הגרדניוזית שלו. תוכנית מכובדת אבל גרנדיוזית.
אין לי עניין ראשוני במספרים. הבאתי את המספר 20% כדוגמא נוחה בשביל אבי. מבחינתי המס צריך להיות הגיוני ומקובל חברתית. ואם מס גולגולת ממסה באופן רגרסיבי (כלומר פוגע יותר בעניים), אאעדיף לוותר עליו כדי לשמור על היציבות הפוליטית. בכלל נראה לי שעשירים משלמים יותר כי יש להם יותר, ולכן הם יכולים לכסות את חובות המדינה. ההבדל בין אנגליה לצרפת במאה השמונה עשרה היה שבאנגליה, האצולה שלמה מיסי קרקעות לצד זה שישבה בפרלמנט ושלטה במדינה (ובזמן המלחמות הבונופרטיות גם מס הכנסה). בצרפת, האצולה לא שילמה מיסים, וגרמה בכך למרירות חברתית קשה שהובילה כידוע למהפכה, שתוצאותיה לא שוערו מראש.
בקצרה אגיד שאני מסכים עם כל מילה בכתבה הזו. כל מילה, למעט השימוש בסמים. אני מחשיב עצמי ליברטריאן ואובייקטיביסט, אך קשה לי מאוד עד היום לעכל את עניין השימוש בסמים והפיכתו לחוקי ולחופשי. אשמח אם תעזרו לי עם הקושי הזה שלי.
לרר
אני יציג לך את זה ככה: מה אכפת לך מה אני עושה כל עוד זה לא פוגע בך?
מס הגולגולת ישים לא בכך שתשכנע את העניים לשלם את כמות המס שאתה משלם היום, אלא בכך שתוזיל את כמות המס שאתה משלם היום לזו שמשלם העני. אחת התוצאות המיידיות של מס הגולגולת היא שתקציב המדינה יקטן לאין שיעור מגודלו היום. אני חושב שזו תוצאה שאי אפשר שלא לשמוח בה.
עד שהמצרים והירדנים יכנסו לתל אביב. בוקר טוב לך אבי.
י.ד., אני חושב שלמצרים ולירדנים יש מספיק בעיות, גם בלי תל אביב. מצד שני, אני לא יודע על מחקר שמעיד שהורדת מסים גורמת לירידה בתקציב. חשוב לצמצם את התקציב תחילה.
חשוב לצמצם את התקציב כשאפשר לצמצם את התקציב. ולא לצמצם, ואז לגלות שאי אפשר לצמצם מסיבות מציאותיות.
לבן אבויה
כתבתי באמת דברים מאד כלליים ובקריאה שניה הבנתי שקשה להבין אותם. מה שהתכוונתי הוא לראות בהיסטורית-החקיקה האמריקאית את ההתחלה במאה ה-18 וההתפתחות שהוסיפה במהלך השנים את הדברים אותם אתה רוצה להוריד. מדוע הצעתי דוקא את הספר של הווארד זין? כי הוא מציג ב-900 העמודים של הספר (יצא גם בעברית) גם את אלו שהחרות פסחה עליהם והיתה לגביהם מושג וירטואלי. תפיסת העולם הליברטיאנית היתה תפיסה של רבים באמריקה אך היו כמה שלקחו עליה בעלות. חלק מהחקיקה האמריקאית שכביכול מנוגדת לחרות, נחקקה כדי להגן על חרותם של אנשים שנשללה מהם על ידי חרות יתר שלקחו לעצמם אחרים -תאגידי על בתחילת המאה ה-20. יש היום בעיה קשה לחרות הבעת הדעה בארה"ב בגלל שהתקשורת התאגידית אינה מטפלת אלא מעלימה נושאים שכביכול נמצאים במחלוקת או אינם בקונסנזוס. זהו מרכיב מובהק של החרות; איך תטפל בו? ע"י ביטול מיסים? ביטול מישטרה? איך הגישה הליברטיאנית מתמודדת עם הסוגיה הזאת? קרא את המאמר של רוברטס ותראה את המורכבות של הגדרת ליברטיאן וליבראל.
http://www.counterpunch.org/roberts02062006.html
י.ד.: בהנחה שעל המדינה לממן ביטחון בלבד ושאפשר לייצר ביטחון לישראל בעשירית המחיר היום, תחלק 5 מיליארד שקלים לשנה לשני מיליון חייבים במס גולגולת, יוצא לך מחיר שווה לכל נפש – 200 שקלים לחודש.
(אני הייתי מרחיק לכת עוד קצת, ועושה את המס למס-רשות, בהנחה שרק עשירית החייבים יתנדבו לשלם אותו, עדיין יוצא מחיר סבבה – 2000 שקלים לחודש).
יש הרבה מה לומר על המאמר, אך הנה מספר דברים ראשונים:
1. בהרבה מקרים יש לציית לחוקים גם אינך מסכים איתם, על מנת לשמר את המערכת. במקרה כזה, ביצוע הפעולה מוסרי יותר מאי ביצועה, והערך המוסרי של הפעולה נובע מהחוק ולא מהפעולה עצמה.
2. אני מתאר לעצמי שעבריינים חושבים גם על הרווח שהם מצפים לעשות (ולא רק על הסיכוי לרווח), ועל העונש שהם מצפים לקבל (ולא רק על הסיכון בענישה אם יתפסו). אמנם התייחסת לדברים אלו, אך בניגוד לאיך שהצגת זאת, הם בלתי תלויים. ניתן לשנות את התנהגות העבריינים ע"י שינוי כל אחד מהפרמטרים הנ"ל בנפרד.
3. הדיון עצמו הוא באופן טבעי מורכב יותר מפשוט "לבטל את כל החוקים שמפירים את אותן שלושת זכויות היסוד של אזרחי ישראל". הדוגמא שקל לדבר עליה היא חוקים נגד סמים. ישנם אנשים המשתמשים בסמים ושאינם פוגעים באף אחד מלבד עצמם (וישנם שיטענו שגם בעצמם לא). אם נמנע מהם להשתמש בסמים בהחלט נגביל את חרותם. עם זאת ישנם גם טיעונים חזקים בעד הגבלת השימוש בסמים (ומסחר בהם). במידה ואתה נגד ביטול כל ההגבלות על שימוש בסמים, אז הסכמת שקיים גבול – וכעת נותר לנו להתווכח היכן הוא עובר. במידה ותאמר שאין להגביל שימוש בסמים, אז איני מסכים איתך, ומכאן גם נובע ישירות שאיני מסכים עם הנקודה שלך ("יש לבטל את כל החוקים שמפירים…").
4. הטיעון לגבי הצבא: אתה מערב טיעונים פרגמטיים ועקרוניים. ז"א, טענת במשך המאמר שיש לבטל חוקים המגבילים את חרותו של האדם, בין היתר גיוס חובה. לאחר מכן טענת שגם נקבל צבא טוב יותר. ללא קשר לדעתי על העניין – אתה פוגע בטיעון שלך. לא הראת שנקבל צבא טוב יותר (למרות שאין לך צל של ספק בכך). אך אם במקרה היינו מקבלים צבא פחות טוב, האם אז כן יהיה "בסדר" להגביל את חירותם של האזרחים ע"י גיוס חובה?
5. לגבי הנקודה האחרונה שלך: נראה לי שיש גם חוקים שתכליתם היא להגן על החברה במחיר של פגיעה מסוימת באזרח. נראה לי גם שזוהי תכלית הדיון – אתה פוסל בדיוק את החוקים הללו.
אבי
המציאות קצת יותר מורכבת מביטחון בלבד. ישנם גורמים המשיקים לביטחון כמו משטרה, ובתי משפט. ישנם הסדרים כלליים כמו כסף וחוקי תנועה שהמדינה צריכה להסדיר. וישנם מוצרי רשת שבעלות כללית עדיפה בהם על בעלות פרטית (ראה הפוסט שלי על מערכת הכבישים).
מעבר לכך שלצורך יציבות פוליטית צריך לבנות מודל שלא ידיר גורמים מסויימים חוצה מתוך חוסר ביטחון כלכלי. דמוקרטיה ליברלית כוללת גם מחיר לדמוקרטיה, אך גם העשירים ביותר יגלו שהמחיר עדיף על חוסר דמוקרטיה. והדברים ידועים.
קיבלת כל כך בקלות את הקיצוץ ב-90% בתקציב הבטחון, וכל מה שמפריע לך זה "מה שמסביב"
תגדיר איזה מערכות ממשלתיות אתה רוצה להשאיר על כנן ותנקוב במחיר. לך תדע, אולי אשתכנע.
לי.ד.
בקיצור, אין דמוקרטיה ללא ביטחון כלכלי מינימלי. אדם שנאבק על פרוסת הלחם שלו אינו יכול להיות אזרח פעיל. הוא אולי יכול להצביע אך גם שיקול דעתו יהיה נעול בתוך טראומת העוני שלו.
אג
אענה על הערותיך לפי הסדר
1. מערכת דינמית משתמרת טוב יותר ממערכת שסובלת מסטגנציה. כל אורגניזם קולט לתוכו מזון ומפריש הפרשות. גם בחיי הנישואין רצוי להתחדש ולשנות. חוק שאינו ראוי צריך להפריש החוצה ובודאי שאיננו ראוי שיצייתו לו. כך תשתמר המערכת טוב יותר. במיקרים מסוימים אני חושב שמרי אזרחי לא אלים דוקא מחזק ולא מחליש את החברה.
2. אתה צודק חשבתי על כך בעצמי אבל העדפתי לצורך ההתממקדות להכניס אותם תחת הגדרה אחת שאקרא לה כאן "הקשחת האכיפה" אבל אתה צודק בהחלט.
3. אתה כותב "הדיון עצמו הוא באופן טבעי מורכב יותר מפשוט" אני כאן מעז לטעון שיש כאן דבר מה פשוט בתכלית! גם אם יש (ואני סבור שיש) עוד היבטים לתופעה. אני בכל מקרה בעד ביטול החוק שאוסר סמים קלים עד קשים. הכנסת החוק שאוסר על שימוש וסחר בסמים בארה"ב של שנות ה-30 לא הקטין את השימוש בהם, אלא רק הפך את המשתמשים לעבריינים, העלה את המחיר ואילץ את המכורים לבצע עבירות רכוש ואת המכורות לרדת לזנות. כך היה חוק היובש עד שברוב טובם ביטלו אותו. אותו דבר קורה עם החוקים שאוסרים זנות והימורים בארץ אני סבור שיש לבטלם
4. הדיעה הרווחת בקרב רבים מבעלי השקפת עולם סוציאליסטית היא בערך כך: קפיטליזם = עושק… אלא מה? זה לא תועלתי סוציאליזם באופן גורף, אע"פ שהסוציאליזם צודק, אז נאלצים להשאיר קצת מקום ליזמות חופשית אבל באופן מבוקר שהקפיטליזם לא ישתולל ויחרב לנו את החברה. אני בא וטוען (לא רק לגבי הטיעון לגבי הצבא) במאמר הזה
א הסוציאליזם אינו יעיל
ב הסוציאליזם איננו צודק ולמעשה משריש אמות מידה לא מוסריות בחברה. מטעמי התמקדות העדפתי לא להתחיל לפרוס את היריעה בנושא למה וכיצד אני כל כך בטוח שהצבא יהיה יעיל יותר אם הוא לא יהיה צבא חובה. זה נושא שראוי למאמר נפרד בינתיים אסתפק בכך שלידל הארט (אחד מגדולי הוגי הדיעות הצבאיים במאה ה-20 האיש שבמקביל להאנס גודריאן הגה את שיטת הבליץ קריג אלא שלרוע המזל התעלמו ממנו בבריטניה בעוד שגודריאן זכה לתשומת לב בגרמניה) הגדיר כ"בלתי יעיל ומיושן" וגם יעקב ליפשיץ בספרו "כלכלת ביטחון" סבור שצבא שכירים יעיל יותר מצבא חובה… בקיצור: אם יוקם צבא שכירים שיהיה יעיל פחות מצה"ל במתכונתו הנוכחית (מטרה שאיננה קלה כל עיקר) אז אני אודה שהצלחת לבלבל אותי עם העובדות…
5 דוקא התייחסתי למס הכנסה שהוא דוגמא מובהקת למה שאתה מתאר. במיקרה של מס הכנסה מעט יחלקו על כך שצריך לפגוע באזרח (להחרים חלק מכספו) בכדי להגן עליו. בדיוק מסיבה זו בחרתי להתמקד במס הכנסה. מתוך הכרה בדילמה זו קבעתי כי הדבר שהכי ראוי לעשות במיקרה כזה הוא לצמצם את הנזק למינימום…
אבי
לא מבין אותך איך היגעת ל5 מיליארד?
איך קבעת רק 2 מליון חייבים מס גולגולת? זה מספר הגברים מבן עשרים שנה ומעלה ועד בן חמישים?
איציק אתה כותב "בקיצור, אין דמוקרטיה ללא ביטחון כלכלי מינימלי. אדם שנאבק על פרוסת הלחם שלו אינו יכול להיות אזרח פעיל. הוא אולי יכול להצביע אך גם שיקול דעתו יהיה נעול בתוך טראומת העוני שלו". האם "נאבק על פרוסת הלחם שלו" זו מטאפורה לאדם עני? אם כך אז אתה קובע שהעניים הם חסרי שיקול דעת? נדמה לי שכל אדם (כל אורגניזם) נאבק על שרידותו, אפילו אדם עשיר יכול לאבד את כל עולמו בשעה אחת דוגמאות יש לרוב…
לאסף בן דור,
כשאני כותב "פרוסת לחם" אין הכוונה לפרוסת לחם מטאפורית. מה שכתבתי איננו מקורי בכלל.
כלומר: עניים הם חסרי שיקול דעת…
פסחזון,
קראתי קצת באינטרנט על הולנד ועל כך שאיפשרה שימוש בסמים (אגב, רק סמים מסוימים, רק במקומות מסוימים, רק בכמויות מסוימות, רק לגילאים מסוימים ועוד כהנה וכהנה הגבלות על אחזקה, מכירה ושימוש) והבנתי שהפיכת הסמים לחוקיים גרמה להולנד הרבה צרות. אחוז המשתמשים בסמים "קלים" עלה והפיקוח על הסמים איבד שליטה עקב הצפת השוק בסמים – כעת כבר קשה לברר מי מוכר בכמות גדולה מהמותר, מי מחזיק בביתו גרם אחד יותר מהמותר וכולי. מעבר לכך, הפכה הולנד למקום מרכזי לסחר סמים בינלאומי ומבריחים ממנה (ואליה) סמים בקצב מסחרר. השלטונות ניסו לבלום התופעה על-ידי החמרת החקיקה לגבי שימוש בסמים, אך לשווא. כיום בכל מטוס שממריא מהולנד תוכל למצוא כמות כזו או אחרת של סמים.
האם כך צריכה להתנהל מדינה?
רר, ודאי שלא. צריך להפסיק להתייחס לסמים כחומרים בלתי חוקיים, להתיר יבוא וייצוא ושימוש חופשי בכל כמות. אז לא יהיו בעיות כאלה.
מצד שני, אני קורא בויקיפדיה ש:
In the Netherlands 9.7% of young boys consume soft drugs once a month, comparable to the level in Italy (10.9%) and Germany (9.9%) and less than as in the UK (15.8%) and Spain (16.4%)[citation needed], but much higher than in, for example, Sweden (3%), Finland or Greece.[1] Dutch rates of drug use are lower than U.S. rates in every category.
לאחר שקילת הנושא בכובד ראש וקריאת חומרים נוספים בנושא ברחבי המרשתת, השתכנעתי. אכן יש להתיר שימוש חופשי בסמים (אך רק מעל גיל 18).
לרר: שימוש חופשי בכל הסמים, מעל לגיל 18? התוכל להאיר את עינינו איך הגעת למסקנה הזאת? אני מאד סקרן, איך אדם שמראש מתנגד לשימוש בסמים, יכול לבצע תפנית כזאת של 180 מעלות. אני, לדוגמה, כבר יותר מעשור מתלבט בעניין, כולל נסיון מעשי, ועד היום לא ברור לי מה כדאי לעשות. זו סוגיה מאד סבוכה מבחינה חברתית.
(ובשביל לחסוך ברטוריקה אגיד לך כבר מראש איפה הטעות שלך: מרוב חוסר הבנה הנחת ש"כל הסמים אותו דבר". אז הרשה לי להאיר את עיניך: דין מריחואנה אינו כדין קוקאין ובטח ובטח שלא כדין הרואין. לגליזציה מבוקרת של מריחואנה תהיה צעד מבורך, אבל הרואין וסמים אופיאטיים אחרים מציבים בעיה סבוכה בהרבה. לא ברור שהחברה מסוגלת להתמודד עם הרואין חוקי).
אלעד,
אני עדיין נרתע מעט מעצם המחשבה על כך, אך אני סבור שזהו הצעד הנכון. תן לכל אדם לבחור לעצמו אם הוא רוצה להרעיל את עצמו עם הרואין או לא. גם כיום, כשזה לא חוקי, בן-אדם שמעוניין לעשות זאת – עושה זאת.
בעיה חמורה עם הסמים כיום, היא שהמלאכותיים שביניהם מיוצרים במעבדות פיראטיות ביתיות ומפוקפקות. אין לך בקרה על החומרים מהם מכינים את הסמים, ריכוזם, איכותם וכולי. אם בני-אדם מתים משימוש בסמים שהכילו חומרים/ריכוזים מסוכנים מדי, אין אפשרות לזהות את מקור הסמים ברוב מוחץ מהפעמים. ברגע שהסמים יהפכו חוקיים, חברות מסודרות תהיינה אלה שתייצרנה אותם. הסמים יהפכו זולים, זמינים ומעל הכל – תוכל לדעת בדיוק מה מכיל כל כדור (חומרים, ריכוזים) ותוכל לדעת היכן יוצרו, מתי יוצרו, מתי פג תוקפם וכולי.
למרות כל אלה, בטח מופיעות לך בראש תמונות של המוני נרקומנים מסואבים שרועים על ספסלי הרחוב העירוניים, של כותרות עיתונים המכריזות על עליה באחוזי הפשיעה עקב השימוש בסמים, של מרכזי גמילה שקורסים תחת העומס ושל ילדך הקט שבשבוע הבא ימלאו לו 18, ומשימתו הראשונה ליום הולדתו – כך הכריז גם באוזניך – תהא לרכוש טבליות אקסטזי.
ובכן, אם נסתכל על הולנד ונשווה אותה לארצות אחרות, נוכל לראות שאחוז המשתמשים בסמים בהולנד נמוך בהרבה מאשר במדינות אחרות באירופה (נכון, יש גם מדינות בהן לפי הסטטיסטיקות אחוז המשתמשים בסמים נמוך מאשר בהולנד, אך הן מעטות. מעבר לכך, חשוב לזכור שבהולנד אין שום בעיה להכריז שאתה משתמש בסמים, אך במדינות אחרות אם יגישו לך סקר שימוש בסמים, אתה תחשוב פעמיים לפני שתודה שהשתמשת, אם השתמשת). נכון, בהולנד מבדילים הבדלה ברורה בין סמים קלים לקשים שאסורים על-פי החוק, וגם על הסמים הקלים ישנן הגבלות, אך הסמים הקלים כל-כך נפוצים בהולנד, באופן כזה שמי שרוצה להשתמש בהם בכמויות אדירות מעל המותר בחוק – יכול לעשות זאת בקלות. אותו הדבר גם לגבי מי שמעוניין להשתמש בסמים קשים – ניתן להשיג אותם גם בהולנד, גם בישראל וגם בארצות אחרות. ועדיין, אחוז המשתמשים בהם מתוך האוכלוסייה הוא קטנטן, ואחוז המכורים אליהם הוא בכלל זעיר. מי הבטיח לך שהימורים פחות ממכרים? נכון, אין כאן התמכרות פיסית, אך זו התמכרות שגוררת אותך לגניבה ולפשע. לעומת הימורים, ברגע שהסמים יהיו חופשיים, הם יהיו, כאמור, זולים וזמינים, ולא תצטרך לשדוד סניף בנק כדי לממן לעצמך מנת סם נוספת.
נחזור להולנד. הסטטיסטיקות מראות שהפיכת סמים לחוקיים (שוב, גם אם זה רק סמים מסוימים ובתנאים מסוימים) לא גורמת לעליה בשימוש בסמים ו/או לעליה ברמת הפשיעה. יכול להיות שכבר כיום השכן שלך משתמש בכל סוף שבוע בסמים כאלו או אחרים, ואתה אפילו לא יודע ואין זה מפריע לך. מה אכפת לך אם הוא יוכל לעשות זאת באופן חוקי ולספר לך על כך לאחר מכן כפי שהוא מספר לך על הצגה שהוא ראה? זכותו לעשות זאת, כל עוד זה לא מפריע לך. אותו הדבר לגבי בנך. במלאת 18 שנים להולדתו, אינך האפוטרופוס שלו, והוא זכאי להחליט עבור עצמו אם מתחשק לו לשתות מים, דלק או הרואין.
תגידו, אתם השתגעתם?? יש לכם מושג כמה ביורוקרטים יאבדו מקומות עבודה ומשכורות שמנות אם תופסק המלחמה הנואשת בסמים?? כמה ירד מתקציב המשטרה?? והמדינה? וחוץ מזה, לתת לאנשים מטומטמים שלא מבינים מה טוב להם ללכת ולקבל החלטות כאלה בשביל עצמם? ואם ייתנו לייבא סמים חופשי, אנחנו עוד עלולים לייצור קשרי מסחר עם המדינות הסובבות אותנו. לייבא ג'ראס ממצרים? מה פתאום. אז מה אם מסחר בינלאומי הדדי עוזר לייצור ולשמר קשרי שלום. השלום החמים שלנו עם מצרים מסתדר יפה מאד גם בלי זה. בינתיים, המקום העיקרי אליו מועברים הסמים ממצרים היא רצועת עזה. יופי, שיעשו שלום בינם לבין עצמם, הערבים המסוממים האלה…
נ.ב. – אם קיים איזשהו סיכוי שהנימה הצינית בדבריי תיעלם מעיניו של אדם כזה או אחר, אשמח לדעת מה הוא מעשן וכמה תאי מוח זה כבר הספיק למחוק לו.
כולם מדברים על חירות, אבל אף אחד לא מגדיר מהי חירות, כאילו זה מובן מאליו שיש רק תוכן אחד ויחיד שהמושג הזה יכול להכיל. בוודאי, שבמידה ומגדירים חירות כ'אי הגבלה לבצע כל פעולה שהיא כל עוד היא אינה פוגעת בזולת', אזי הדרך הרטורית לשלל טיעוני הקפיטליזם סלולה.
ברם, אם ניצא לרגע מהמחשבה הברלינאית המכובדת הזו, ונבחן מושג חירות רוסויאני או קנטיאני, או רחמנא ליצלן, מרכסיסטי- התוכן של המושג הזה יכול להיות 'היכולת לממש את עצמך כבן אנוש'. על פי המחשבה הזו, למשל, אפשר לדון האם עישון סמים הוא אכן ביטוי של מימוש עצמי ובכך ביטוי של חירות. זו שאלה טובה, אף שבעיני עדיף לדון ברעות החולות הברורות יותר בחברה הקפיטליסטית המנוכרת.
נמרוד, העלית נקודה מאד חשובה, ואני אשמח אם תפרט מהי חרות לפי רוסו וקאנט. התיאור שלך "היכולת לממש את עצמך כבן אנוש" נשמע קרוב מאד לזכות החוקתית של ארה"ב "המרדף אחרי האושר". לליברטריאן אין התנגדות לניסוח הזה כל עוד מוסיפים "בלי לפגוע בזולת". התנאי הזה תואם לפילוסופיה של קאנט לפי דעתי.
כמו שרוסו כותב, אפשר לחיות בחירות ללא שום הגבלות במצב "הטבעי" או הבהמתי של האדם, בלי לוותר אפילו על הזכות להשתמש בכח אלים כלפי הזולת. אם יש דבר אחד שתרם לנפלאות הסיבליזציה יותר מכל דבר אחר, זאת ההגבלה הזאת שאסור לפגוע פיזית בזולת.
שלילת הזכות מאדם לעשן סמים היא ללא ספק פגיעה בחרות שלו וביכולת שלו לממש את עצמו. השאלה היא האם יש סיבה מאד טובה לשלול את הזכות הזאת כמו ששוללים את הזכות לפגוע במישהו אחר. הליברטריאן יגיד שלא, וינסה בכל כוחו להגביל את ההגבלות על חירות האדם. הרי הפגיעה הפיזית שבענישת המעשן, כאשר המעשן לא פגע באף אחד, סותר את התנאי החשוב מכל של אי פגיעה בזולת.
נמרוד -
אתה מצביע על ההבדל בין חירות שלילית לחיובית, כהגדרת ישעיה ברלין, ודווקא דנו ודשנו בנושא הזה כבר לא פעם (וגם לא פעמיים…).
אבל גם אם כן – הטענה שעל המדינה מוטלת חובה לספק לכלל אזרחיה את כל הנדרש למימוש עצמי, אינה כוללת בתוכה את הטענה כי עליה בד בבד גם לשלול מאותם האזרחים את הדברים שאינם משמשים מטרה זו.
לדוגמא – נניח כי ביגוד בסיסי הינו הכרחי לקיום בכבוד ומכאן גם למימוש עצמי, לכן אפשר בהחלט לטעון כי על המדינה לדאוג שלכל אדם יהיה מה ללבוש בימי השנה (גם הקרים). עם זאת, נניח שקניית מותגים, ג'ינס של ליווייס או שמלת ערב נוצצת בקאסטרו אינם נדרשים למימוש עצמי, ואפשר גם לטעון שמדובר בהרגל מגונה, אקסטרווגנזה מיותרת וסתם בזבוז – האם זה אומר שעל המדינה למנוע זאת ממני? כדי שמה? שלא אפגע בעצמי? שאעשה מה שטוב לי?
אבל מי קובע מה טוב לי? ומי קובע מה נדרש למימוש עצמי? האם איזו וועדה ממשלתית של מומחים? מומחים למה? ואם אדם זה או אחר חושבים שסמים כן נדרשים לו למימוש עצמי? אז?
אני רוצה לזרוק לך רעיון, נמרוד – האם חשבת פעם שהיכולת לבחור בעצמך מה נדרש לך, היא עצמה תנאי הכרחי למימוש עצמי? תאר לעצמך שחירות שלילית נדרשת, אפילו אפריורי, לחירות חיובית! האם תוכל לומר את ההפך?…
תיזהר, אתה נמצא בשטח מסוכן, נמרוד; כמוך כחבריך לספסל האידיאולוגי…
תמרה – ג'ארס זה מהודו. ממצרים יש רק ירוק (עם זרעים וחול).
תמרה, זו בעייה להניח שיש לך ידע מוחלט מה טוב לאחרים, אבל זו בעייה גם להניח שאין לך ידע בכלל.
אלקטרומגניב -
א. באמת טוב לדעת. כיצד חייתי 22 שנה עם חור כזה בהשכלה לא ברור לי כלל.
ב. אתה מבלבל בין שתי בעיות שונות:
שאלה אחת היא – האמנם יש או אין לנו ידע במידה כזו או אחרת לגבי "מה טוב" לאחר ומה "לא טוב" בשבילו?
אולם שאלה אחרת לחלוטין היא – גם אם קיים אצלינו ידע כזה, האם יש לנו זכות לכפות על אנשים את מה שאנו חושבים (ואפילו יודעים) שטוב להם?
אופס, מסתבר שהמורה הדגול היה שומר הלילה ולא אלקטרומגניב. בבקשה, ש.ל., הקרדיט המגיע לך:-)
תודה, תודה. אתם רואים? ליברטיאניזם זה לא רק כלכלה.