מאי 17 2008
חלום אריזונה: תעלת הימים של יצחק תשובה ואנחנו
"תשובה , תשובה", זימזום דבורים עיתונאי ליווה את יצחק תשובה בצאתו מאולם ההרצאות שבבנייני האומה. שעה קודם לכן הוא פרס בפני באי ועידת הנשיא את חזון תעלת הימים וקשר אותו בסופו של העוני, בתחייתו של השלום האזורי ובהפיכתה של ישראל ליעד תיירות עולמי. "אנחנו יכולים לסיים את הפרויקט בפחות משנתיים הבטיח", "ניצור מאות אלפי מקומות עבודה". (כתב רותם סלע)
תכירו את יצחק תשובה. בעברו קבלן נתנייתי והיום מיליארדר ואיש עסקים בינלאומי. תשובה מפורסם בכך שקנה את קבוצת דלק מהרקאנטים בנזיד עדשים, ברכישת הפלאזה, והדפסת כסף ממאזדות ומנדל"ן צפון אמריקאי. עכשיו הוא מנסה למכור לנו את תעלת הימים. פרויקט בסדר גודל סובייטי על חיבור ים סוף עם ים המלח.
שלוות נפש סטואית וחיוך לדבוקה המיוזעת. תשובה מהנהנן ומסיבת העיתונאים המאולתרת מתחילה. "האם אתה באמת חושב שהממשלה תאפשר לך להקים את פרויקט תעלת הימים?", "לכמה כסף אתה מצפה מהמדינה?", "האם תיכנס לשותפות עם הממשלה?", וגם, אני נשבע, "אם מדובר בפרויקט טוב כל כך למה המדינה לא תעשה אותו?".
משופשף ותיק תשובה, חוזר על המנטארה שלו, נצמד למסר – חזון, מקומות עבודה, שלום. "התוכניות מוכנות, מהרגע שהממשלה תאשר אותן אנחנו צריכים שנתיים בלבד", "אנחנו לא מבקשים שקל מהמדינה, ניצור ליצור מאות אלפי מקומות עבודה", "רצועת אריזונה (?!) בנגב תהפוך את הנגב למרכז תיירות". אני, עיתונאי צעיר במרקר, נדחף לקדמת הדבוקה, מנסה לפלוט שאל… ונחתך על ידי הגל"צניק, מנסה שוב ושוב ומצליח.
"לב לבייב אמר בראיון כי העסק הגרוע ביותר שלו הוא נדל"ן בישראל והטוב ביותר נדל"ן בחו"ל, איך אתה חושב שאפשר להפוך את ישראל למקום שקל יותר לעשות בו עסקים?", בנינוחות של חתול פרסי מתמקדות בי לשניה עיניו של המיליארדר. "לא הכל כסף", טופח תשובה, "יש דברים יותר חשובים בחיים".
ברגע אחד התעופפו להם מאות אלפי מקומות העבודה, "הציונות", ישראל החדשה והטובה יותר והתעוררנו אל המעכאר שרוצה לגזור קופון ענק על פרויקט ענק ואולי גם להגשים חלום אישי. בשביל ליצור ישראל עשירה יותר לא צריכים עוד ייבוש חולה, צריכים להוריד את אבני הריחיים מצווארם של העסקים הקטנים בצעדים קטנים ואפורים כמו הורדת נטל המיסים על העסקים, הקלת חוקי העבודה, וביטול הרגולציה הקטלנית המגנה על קרטל הבנקאות ואחראית ל"מוות בעריסה" של כל כך הרבה חלומות.
קל להיות מיליארדר בארץ הזאת, קשה יותר להיות חנווני. ישראל של המחר תהיה טובה יותר, אם גם מי שלא יגזור קופון מתעלת הימים יוכל לבנות את עצמו מאפס ולהפוך ליצחק תשובה, בחלום אריזונה של תשובה החנווני הזה יוכל להיות מקסימום נער סיפון.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
רצוי היה שתשובה יתרום קצת מהרווחים שלו חזרה.
http://landon4.blogspot.com/2008/05/blog-post_991.html
כל מי שרוצה להיות "קצת יותר מחנווני" צריך לעשות עסקים עם המדינה. כשאתה עושה עסקים עם המדינה, אתה אמנם כבר לא איש עסקים, אבל נעשה מומחה באחיזת עיניהם של הפוליטיקאים. זה מה שתשובה עשה ואני לא חושב שיש היום בישראל ולו פוליטיקאי אחד שמבין את זה.
אבי, הרשה לי לחלוק עליך: תשובה הוא כן איש עסקים. כמו כל איש עסקים, הוא עושה עסקאות עם מי שהמציאות מזמנת לו, ובמקרה זה, כפי שאתה בעצמך ציינת, זו המדינה. כמו כן, באופן כללי אין כאן שום אחיזת עיניים (למרות שאולי במקרים פרטיים ובודדים יש). כמו ברב העסקאות, שני הצדדים מרויחים. במקרה של הפוליטיקאים הרווח הוא לא בהכרח כספי, אבל הוא עדיין רווח. ובהמשך לכך יש עוד נקודה חשובה: כאשר אתה קונה עגבניה מירקן, הוא מרויח כסף, ואתה מרויח עגבניה. במקרה של העסקאות עם הפוליטיקאים הם משלמים עבור ה"עגבניה" (כלומר, הרווח הפוליטי) לא בכספם שלהם, אלא בכספם של משלמי המסים.
[...] עסקים כרגיל. Business as usual אבי מציין בצדק שמי שרוצה לעשות עסקים במדי ה רגולטורית כמו ישראל, אין לו ברירה אלא לעשות עסקים עם המדי ה. מצדו של איש העסקים אלו הן עסקאות כמו כל עסקה אחרת: הוא מוכר מוצר (למדי ה, במקרה זה), ומקבל תמורתו כסף. אבל מה עם הצד הש י? הצד הש י הוא הפוליטיקאי. מה הוא מקבל מן העסקה? בד"כ זהו מוצר שמקובל לקרוא לו 'רווח פוליטי'. במה הוא משלם תמורת אותו מוצר? בכספו של משלם המסים. [...]
[...] עסקים כרגיל. Business as usual אבי מציין בצדק שמי שרוצה לעשות עסקים במדי ה רגולטורית כמו ישראל, אין לו ברירה אלא לעשות עסקים עם המדי ה. מצדו של איש העסקים אלו הן עסקאות כמו כל עסקה אחרת: הוא מוכר מוצר (למדי ה, במקרה זה), ומקבל תמורתו כסף. אבל מה עם הצד הש י? הצד הש י הוא הפוליטיקאי. המוצר שהוא מקבל קרא 'רווח פוליטי'. אבל, להבדיל מרוב ו כשא ח ו קו ים מוצר כלשהו, הפוליטיקאי לא משלם עבור המוצר בכספו שלו. [...]
מה שמפחיד בפרוייקטים גרנדיאוזים הוא העובדה שהולכים לשנות סדרי בראשית כאשר ההשלכות לא ידועות וגם צבא של חוקרים לא יכולים לדעת. ייבוש החולה התגלה כאסון אקולוגי שלוקח שנים על גבי שנים לתקן. דוגמאות קיימות גם ממקומות אחרים. האם מישהו מכיר פרוייקט בסדר גודל כזה, שלא היה אסון אקולוגי (אנישואל כי אני רוצה לדעת)?
אליסה ועסקים כרגיל: שניכם צודקים ולכך כיוונתי. אלא שהייתי רוצה להוסיף שעל פי רוב נוח לפוליטיקאי (שאינו בעל דמיונות כשמעון פרס) שאיש העסקים יהיה זה שישווק את העיסקה למשלם המיסים וידבר על "מאות אלפי מקומות עבודה" ושאר שטויות.
צר לי על הטראקבק המשובש – אין לי מושג למה זה קרה…רותם, אולי אתה יכול למחק את זה?
אבי: "עסקים כרגיל" זו אני…:-)
אתה צודק, כמובן. הסיבה לכך היא שבעצם זה קצת יותר מסובך, ואיש העסקים מוכר בעצם שני מוצרים. האחד הוא המוצר 'הממשי' (התעלה במקרה זה), והוא מוכר אותו לאזרחים. השני הוא הרווח הפוליטי שהוא מוכר לפוליטיקאי. הבעיה עם המוצר 'הממשי' שאף אחד לא שואל את הקונה אם הוא בכלל רוצה לקנות.
אסף – ודאי שהיו פרוייקטים ענקיים שהביאו תועלת רבה מאד. למשל – ייבוש שטחי ים בהולנד, תעלת פנמה, תעלת סואץ.
לפרוייקטים כאלה יש תמיד השלכות אקולוגיות, אבל גם להמצאת המכונית היו השלכות אקולוגיות.
ד.ט.
זה לא רק הגודל אלא ביצוע של פעולה שמשנה סדרי בראשית.
יש עדיין הבדל בין הקמת מחסום שהים לא יציף שטחים נרחבים, או הקמת סכר שימנע מהנהר להציף עיר, או שימוש באנרגיה של זרימת הנהר, לבין מה שקורה כאן. ים המלח הוא תמיסה בעלת תרכובת מאוד ייחודית. והם רוצים להזרים פנימה תמיסה שמעולם לא זרמה לים המלח (זה לא כמו חיבור האוקינוס השקט עם האוקיינוס האטלנטי). האם הם בדקו את כל ההשלכות? אני סבור שלא. בין השאר כי אין אפשרות לבדוק את כל ההשלכות. מהן ההשלכות של הזרמה כזאת דרך הערבה?
ועוד שאלה (שאלת השאלות): נניח שהמדינה לא הייתה מעורבת בזה, נניח שלא היו ההיבטים של "עמק השלום". האם היה מופיע יזם ומנסה לעשות זאת בעצמו? האם זה היה יכול להיות כדאי מבחינה כלכלית (אני באמת מעוניין לדעת)?
מדינה אינה מסוגלת ליצור פרויקט באותה היעילות של עולם העסקים. עצוב, אבל גם אין לה אינטרסים לעשות כן. זהו פרויקט ארוך טווח, והוא לא צפוי להסתיים לפני הבחירות עוד שנתיים, שנה, חצי שנה, חודש. שבועיים… 10, 9, 8…
זאב ינאי
אני מציע לך לא להיות כל כך פסקני. מדינה יכולה לליצור פרוייקט ביעילות. עולם העסקים איננו איזה מונוליט "עולם העסקים". יש שם כל מיני חברות פרטיות וגם ממשלתיות. לא כל חברה ממשלתית היא מה שאתה מצייר כ"מדינה". בנק לאומי היה "מדינה" וגם היום חלקו הגדול הוא "מדינה". האם הוא מתנהל פחות טוב מבנקים פרטיים? אגב, בדרך כלשהי הוא הגיע לידי המדינה ולא בגלל הצלחותיו. יש דוגמאות של חברות והתארגנויות פרטיות שחירבנו פרוייקטים. יש את הסיפור של חפירת תעלת פנמה, יש את הפרטת הרכבות בימי תאצ'ר והכשלון הקולוסאלי של ההפרטה.
יש לממשלות בהרבה מקומות ביטויים של מאובנות וחוסר יעילות אך הדבר הזה איננו אימננטי. באותה מידה יש מספיק דוגמאות של פשיטות רגל ועושק המדינה על ידי חברות שהביאו את התםפיסה ש"עולם העסקים" יודע לעשות דברים טוב יותר.
אני מסכים שבעלי העסקים יודעים להתכוונן באופן יותר ממוקד למיקסום ריווחיהם. לא תמיד זה חופף לטובת הפרוייקט אותו לוקח על עצמו "עולם העסקים".
1. "(זה לא כמו חיבור האוקינוס השקט עם האוקיינוס האטלנטי). "
למה לא ? זה בדיוק כך. ים המלח הוא מאגר מים עם ריכוז מלח גבוה בגלל התאדות המים. ים סוף מכיל מים עם ריכוז יותר נמוך. אין, לדעתי, שום בעיה למהול אותם. הרכב מי ים המלח ישתנה, אבל למי זה מפריע ? לא צריך להפחיד את האנשים עם חששות מעורפלים ולא ברורים.
2. אין אפשרות להקים פרוייקט ענק כזה ללא מעורבות ממשלתית. שתי הממשלות – ירדן וישראל, חייבות להיות מעורבות, מבחינת הקצאת הקרקעות ומתן אישורים למיניהם. הפרוייקט הזה הוא לא כמו חנות מכולת, כפי שצויין.
3. יש מקום לפרוייקטים קטנים כמו מכולת, ויש מקום לגדולים כמו תעלת פנמה או תעלת הימים. הם לא סותרים אחד את השני.
4. המעורבות הממשלתית יש לה עוד אפקט – היא מביאה כסף מהבנק העולמי, ממשלת צרפת, ועוד. השאלה היא אם לא מצווה לקחת כסף ממקורות זרים – כי הפרוייקט בכל זאת יתרום לכלכלת ישראל.
5. אחרי כל הנימוקים האלה בעד הפרוייקט – הנה דעתי עליו: בולשיט. הוא לא יקום. איני מאמין בכדאיותו. איני מאמין בכל הדיבורים הגראנדיוזיים. אני מעריך שהכל דיבורים, פטפוטי סרק. אבל – אני לא נגד, בתנאי שלא אאלץ לממנו מהמיסים שלי.
[...] [...]