יוני 19 2008

אי נחת בכנס אי נחת בכלכלה הישראלית

מאת: הקפיטליסט היומי בשעה 16:50 נושאים: כללי

 teach.jpg

"אני לא במגרש ביתי", פתח קובי הבר, ראש אגף התקציבים לשעבר את הרצאתו.
 

ביום שלישי בשבוע שעבר נאם הבר בכנס "אי נחת בכלכלה הישראלית" שאורגן במכון המחקר הירושלמי ון ליר במשותף עם מגזין ארץ אחרת. לקוראי מדורי הכלכלה ובכללם לקוראי TheMarker שמם של המוסדות הנזכרים לא מצלצל מוכר, חוסר ידיעה מצער בהתחשב בכך שמדובר בשניים מהשחקנים החשובים המשחקים על מגרש קבלת ההחלטות הכלכלי-חברתי, משחק חוץ כבר אמרנו. (כתב רותם סלע)

"במבי רוצה השתוללות פיסקאלית" פונה הבר לבמבי שלג  עורכת ארץ אחרת וחלוצה מרכזית בקבוצת "החברתיים". "לא נכון" מתיזה שלג, "שאת אומרת בדברי הפתיחה שצריכים להשקיע בזה, בזה, בזה ובזה את קוראת להשתוללות פיסקאלית", מחזיר הבר, "גם אני רוצה 15 תלמידים בכיתה ו-2,000 שוטרים לכל 100,000 איש, אבל אני לא שוכח שהעוגה היחסית שלנו קטנה ב-30% מזו של המדינות אליהן אנו רוצים להידמות". 1:0 לכלכליים.

תכירו את מגזין ארץ אחרת. המגזין הממומן על ידי קרן אבי חי שהוקמה על ידי הקפיטליסט ומנהל ההשקעות הנודע זלמן ברנשטיין מבקש "להחזיר לראש סדר היום את הדיון הערכי בשאלת מהותה ויעדיה של החברה הישראלית", בלשון פחות מכובסת, לטאטא החוצה את כלכלת השוק.

בין גיליונות של ארץ אחרת ניתן למנות את "מחיר ההפרטה: על משיחיות השקר הכלכלית", "חינוך והמודל העסקי: האורות והצללים של ועדת דוברת" המוקיע את הרפורמה בחינוך כקפיטליסטית ומתפאר בשער המציג את פרצופו של דוברת על שטר של דולר, ו"המדינה בצלמם: פקידי האוצר מעצבים מחדש את הישראלים" כותרת הגיליון הלפני האחרון שסביבו נערך הכנס.

הבר עלה למגרש בכדי להדוף כדורים שהטיחו דוברים האחרים בקמצנות המערכת הממשלתית בהפרטת בתי הסוהר ותשתיות המים ובסבסוד הלקוי לדעתם של החינוך האוניברסיטאי. אבל האמת היא שהכותרות פחות חשובות, אפילו הנושאים המדוברים מה שחשוב הוא הנחות היסוד של המחנה החברתי שממיסות כל טיעון "כלכלי" איתו הן באות במגע.

הראשונה הפרטה = רע. "אם נמשיך להגיד שהפרטה זה אסון נלך אחורה", קורא בתסכול הבר לקהל הלא משוכנע, "אפשר להשתמש בו נכון ולא נכון", הוא פונה לשלג היושבת בשמלה וכיסוי ראש על כסא המוצב בניצב לקהל כשפניה אל הדובר, "במבי מציגה את הפרטת בתי הסוהר כאסון לאומי", פונה אליה פקיד האוצר במיל. בתסכול "מישהו מכיר את העובדות?", המילים מהדהדות והאולם שותק.

ההנחה השנייה הוצאה ממשלתית היא הפיתרון לכל הבעיות. בעוד מוחו של הבר קודח ממערכות תמריצים וסדרי עדיפויות לשחקני החברתית יש פיתרון קסם, עוד כסף, ציבורי. מול זה לא נשאר לראש האגף לשעבר אלא לרדת להגנה, "מי שיושב כאן מתגורר בין גדרה לירושלים, התוצר שלו לנפש הרבה יותר גבוה משל שאר ישראל", לוקח הבר אוויר, "עם 10% פחות השתתפות בכוח העבודה ביחס למדינות המפותחות יש דברים שאנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו", "קודם כל אנחנו צריכים לעבוד כמו בסקנדינביה בכדי שנוכל להרשות לעצמנו מערכת רווחה סקנדינבית".

ולאחר נאום "ההשתוללות הפיסקאלית" והתוכחה של הבר עולה הדובר האחרון, פרופ' חיים פרשטמן מהמחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית בשביל לנעוץ את הנחת היסוד האחרונה בארון הקבורה המטאפורי של הגישה הכלכלית. "פגשתי לא מזמן כלכלן ממשרד האוצר שאמר לי שהקורס שהשפיע עליו יותר מכל הוא הקורס מבוא לכלכלה", פרשטמן מגלגל את עיניו מעלה רוקע במקומו וקורא, "מבוא לכלכלה זה הרי קורס שאנחנו במחלקה רצינו לבטל". "לפני שנתיים", ממשיך הפרופ', "אסיסטנט שלי שהיה סטודנט MA פנה לראיונות באוצר, חברים מאגף התקציבים אמרו לו לשכוח את כל מה שלמד ב-MA ולהתמקד במה שלמד בשנים א' וב' של התואר הראשון, בלי מקרים קיצוניים", גלגול עיניים נוסף. "הכלכלנים ממשרד האוצר חוזרים אליי שנתיים אחרי שסיימו את התואר ומדברים כאילו הם יודעים דברים שכלכלנים כלל לא יכולים לדעת".

הנקודה שמעלה פרשטמן, גרסא מתוחכמת של הנחת היסוד החשובה ביותר בה מחזיקים ה"חברתיים" היא שכלכלה היא לא יותר מתפיסת עולם יחסית. הטענה של הכלכלנים לידע  בעיניהם לא יותר מהיבריס מסוכן שגורם להם לקצץ ולמנוע תקציבים בשם "מציאות כלכלית" שאינה קיימת. ואם כלכלנים  לא יודעים דבר הכי טוב שתשאל חברתי, הוא כמו הכלכליסט החדש אולי לא יודע מה קורה אבל הוא לפחות יודע מה הוא רוצה.

  • Facebook
  • RSS
  • Twitter
  • LinkedIn
  • Digg
  • del.icio.us
  • Google Bookmarks

12 תגובות

12 תגובות לפוסט “אי נחת בכנס אי נחת בכלכלה הישראלית”

  1. הגיבן מנוטרדאםבתאריך 19 יוני 2008 בשעה 17:22

    ב-ד-י-ו-ק !!

    אם כלכלנים "ימניים" לכאורה לא יכולים לתפוס את המציאות ולנהל את המערכת הכלכלית על פיה, איך אפשר להסיק ששמאל חברתי יכול ???

  2. אסף בן דורבתאריך 19 יוני 2008 בשעה 20:43

    ההבדל בין נוירוטי לפסיכוטי:
    הנוירוטי מכיר בכך ש 4=2+2 אבל קשה לו לחיות עם זה.
    בשביל הפסיכוטי 5=2+2 וטוב לו עם זה… סתם נזכרתי.

  3. נתןבתאריך 20 יוני 2008 בשעה 10:10

    רותם,
    בטח שהבר לא במגרש ביתי, הוא היה מעדיף להיות עם חבריו הנוכחיים, אנשי העסקים באיזה כנס, לספר את הנבואות שלו על השוק, ולמה הוא עלה או ירד היום או אתמול. נדמה לי שהוא נמצא בבנק לאומי, עם בכירי אוצר בכירים לשעבר.

    אני לא מבין מה הבעייה עם העובדה שארץ אחרת רואה את המציאות בצורה אחרת מנערי האוצר.
    פה מדובר על ירחון, לעומת העיתון שבו אתה עובד (אגב, שאלת את שוקן על אתר האינטרנט הפורנוגראפי?) וכל העיתונים הכלכליים האחרים, שממחזרים בלי הפסקה את האידיאולוגיה הניאוליברלית של האוצר כל יום. ממש שיוויוניות.

    עוד שיוויוניות אפשר למצוא במשפט הבא שלך "שמדובר בשניים מהשחקנים החשובים המשחקים על מגרש קבלת ההחלטות הכלכלי-חברתי". אני מניח שאתה מתכוון למכון ון ליר ולקובי הבר (תקן אותי אם אני טועה). הראשון מכון שמוציא ניירות עמדה ועורך כנסים, והשני לשעבר האיש הכי חזק במדינה, ראש אגף התקציבים, שלא אני, אלא אסף הדני חברך טען שהם דיקטטורה. האיש וכלכלניו קובעים את סדר העדיפויות הכלכלי של מדינת ישראל כל שנה, פקידים בעלי תפיסה כלכלנית אידיאולוגית-דתית זהה, שלא נבחרו ע"י אף אחד מאיתנו. עם כל הכבוד לחבריי במכון ון ליר, אבל להשוות את כוחם לכוחם של נערי האוצר, זו הגזמה פראית.

    להמשך הפוסט. במבי, שמוכרת לי גם כן, הייתה מעוניינת, שנושאים כמו ההפרטה, קביעת סדרי העדיפויות התקציביים יהיו במרכז הדיון הציבורי, ולא החלטה של כלכלנים שרק סיימו אוניברסיטה ולא ניהלו כלום בחייהם. תראה לי את מנכ"ל התאגיד העסקי שלוקח פרח כלכלנים שרק סיים אוניברסיטה, ונותן לו לקבוע איך לנהל את כל המחלקות.

    לכן טיעון ההשתוללות הפיסקלית הוא לא במקומו. אם הוא רוצה לקבוע איך מדינת ישראל תיראה, שירשום את האידיאולוגיה שלו במצע וירוץ לבחירות. אנחנו לא עובדים אצלו, הוא עובד בשבילנו. שלא יתבלבל…

    קצת הסבר: הפירוט שלו על מס' התלמידים בכיתה ומס' השוטרים יכול להתאים כדוגמא: הוא פקיד. תפקידו לאסוף נתונים, ולהמליץ המלצות. יתקבלו, כן או לא, זה לא עניינו. הוא צריך אחר כך ליישם את ההחלטות של הממשלה והכנסת. כי הוא פקיד, והם נבחרי הציבור.

    מציאות: הם עושים מה שבא להם. תציץ בחוק ההסדרים האחרון. השרים והחכ"ים בחיים לא מקבלים מידע. יש תת תקצוב מכוון.

    דוגמא אחרת: הם החליטו שהיעד של מדינת ישראל הוא להוריד את יחס החוב תוצר ל-60%. למה? כי כשנגיע לזה בעוד עשר שנים, אז ייתפנו עוד 9 מיליארד מתשלומי הריבית. בינתיים, מקצצים, לא משתמשים בעודפי המיסים ולא בהכנסות מהפרטות להשקעה, רק להוריד את החוב (שהוא ברובו לבנקים ישראליים. תנסה להבין את זה. לא לחינוך, לא לרווחה, לא למשטרה, לא לתשתיות, לא לתעסוקה, רק להחזיר חובות לבנקים.

    לגבי ההפרטה- אחד ההישגים הקפיטליסטיים הבולטים של נערי האוצר.
    הדרך: לוקחים את הנכסים שייצרו הסוציאליסטים ממפא"י, ומפריטים אותם למקורבים מהפמיליות. שלא תחשבו לרגע שהפמיליות שמות שקל אחד תמורתם. הכל בהלוואות ממונפות, שמוחזרות מהדיבידנדים. פרטים אצל שרי אריסון, האחים עופר ומר סבן.

    לפקיד האוצר, יש טיעון: מישהו מכיר את העובדות? בטח שאף אחד לא מכיר. הרי בשביל לקבל את מסמכי המכרז של הפרטת בתי הסוהר , הייתה צריכה האגודה לזכויות האזרח להגיש בג"צ, וגם אז הם קיבלו אותו מצונזר.
    המלצה עבור רותם: כנס לארכיון של העיתון שאתה עובד בו, וחפש את רצף המילים "הפרטת בתי הסוהר" או "טעות במכרז הכלא הפרטי". תמצא כתבה מלפני 3-5 חודשים, שמדברת על כך שהאוצר שגה בתחשיב של המכרז, כך שלב לבייב יקבל יותר כסף.
    כדי להפחיד את בית המשפט העליון שעומד לפסוק בעניין העתירה נגד הפרטת בתי הסוהר שהגישו חבריי הטובים, שלפו נערי האוצר סכום בומבסטי שהמדינה תצטרך לפצות את הזכיין (בלונדון יש יותר סרטים…), שלא קשור למציאות. הכל כתוב, בעיתון שאתה עובד בו (מקבלים כניסה חינם לאתר הפורנו כעובדים?)

    דוגמאות אחרות לא חסרות (מכירת נכסים בשיטת השקשוקה א-לה-רם-כספי וכו').
    עכשיו שאלה: איזה נכס ייצרו נערי האוצר? או שהם מומחים רק במכירת נכסים, לאלו שבקרוב יציעו להם הצעת עבודה…

    לא שווה להתייחס לשאר האמירות שלו. השתן עלה לפקידים האלו לראש.

    מסקנות: הרבה שנים ייקח לתקן את הנזק שיצרה הקבוצה הדתית הזו. מה שהסוציאליסטים בנו ב-40 שנים, הקפיטליסטים הורסים ב-20 שנים. אין להם ולו הישג אחד. בסה"כ לא מזמן סיימו כלכלה, והם על המקפצה של האוצר, בדרך לניהול תאגיד שהפריטו או לייצג קבוצת אינטרס עסקית.
    לא לעוד הרבה זמן.

  4. אסףבתאריך 20 יוני 2008 בשעה 11:32

    לא יזיק לשים לינק, אפילו אם התוכן לא חביב עליך:
    http://www.acheret.co.il

  5. יוריבתאריך 21 יוני 2008 בשעה 5:34

    אסף
    לאיזה מאמר שם אתה מתכוון כתוכן לא חביב?

  6. אבנרבתאריך 24 יוני 2008 בשעה 10:20

    למרבה ההפתעה, אני מסכים עם נתן, ולא מטעמו.
    המציאות במדינה היום היא, שמי שמנהל את האוצר הם הרפרנטים, לא השרים, לא המנכ"לים ולא אף נבחר צבור אחר.
    השקיפות מתחת לכל ביקורת.
    מצטער – אני נגד הבר ונגד כל חבריו. _מפני_ שאני קפיטליסט.

    אני נגד מסים בכלל, וודאי נגד הצעות חוק, של אסף פרזיטים שלא עבדו יום אחד בחייהם, לגבי איך לחלק את כספי. אבל הרבה יותר גרוע, כשאלה שמחליטים איך לקבל את כספי אינם עומדים אפילו למראית עין של בחירה על ידי, ואינם מעלים בדעתם שזכותי לקבל מהם איזשהו דין וחשבון אמתי.
    לפיכך, עם כל זאת שאני נגד אחזקת הממשלה בחברות שרותים שונות, אני גם נגד שקולי ההפרטה של כל מיני חברות בבעלות הממשלה – מפני שאיש אינו משתף אותי בשאלה למי למכור. הדרך ההוגנת היחידה לבצע מכירה כזו, צריכה להיות באמצעות משאל עם לאחר מכרז.

    לאחר שקבענו שאין מסים (חוץ מלצרכי התעצמות צבאית שהיא מוצר צבורי מבהק, ואולי גם למימון מסוים למשכורות השופטים), ושכל "חברתי" מוזמן להקים ולהצטרף לעמותות חסד מתאימות, צריך יהיה באמת "להחזיר לראש סדר היום את הדיון הערכי בשאלת מהותה ויעדיה של החברה הישראלית" – וכל איש חינוך מוזמן לתרום את תובנותיו בנדון. יש הרבה מה לדון בנושא הזה, והדיון יהיה רציני בהרבה כשינותק משאלת המימון.

  7. יוריבתאריך 24 יוני 2008 בשעה 15:27

    אבנר
    אכן אתה ונתן אחים תאומים לדעה.

  8. רייזרבתאריך 25 יוני 2008 בשעה 3:27

    זה באמת היה כ"כ נחוץ לציין את תלבושתה של שלג?

  9. אליסהבתאריך 30 יוני 2008 בשעה 19:40

    רייזר: זה למען האמינות.

  10. רייזרבתאריך 10 יולי 2008 בשעה 9:07

    של מה?

  11. אסףבתאריך 16 יולי 2008 בשעה 14:50

    נתן: אתה נסחף, ומקשקש על כמה שהסוציאליסטים בנו, וכמה הקפיטליסטים מחרבים. רמת הטיעונים שלך היא של חניך בן 14 בנוער העובד והלומד. יש לכולנו הרבה ריספקט ל"אבות המייסדים" מבית מפא"י על הרבה עשייה, אבל להזכירך, לולא רפורמה כלכלית בשנות ה80, ועוד אחת ב2004, ישראל היתה היום כלכלה חלשה וריכוזית. טוב עשה מי שעשה, ושיחרר הרבה ישראלים לייצר הון עבורם ועבור המדינה. והמלאכה עוד לא נשלמה.

    ובאופן כללי לשניכם, אתם באים בטענות ל"נערי האוצר" ש"מנהלים לנו את המדינה". פקידי האוצר הם בדיוק מה שהם – פקידים. השפעתם הרבה על מדיניות הממשלה היא תוצאה של אזלת יד וחוסר-מנהיגות של הבוסים שלהם, שר האוצר וראש הממשלה. עובדה שבתקופת נתניהו, שהוביל מהלכים בעצמו ודחף מדיניות מכוונת, כל השבחים וכל הגידופים הופנו אליו, ולא לעובדים שלו. יש לכם טענות, תפנו אותן לאולמרט ובר-און.

  12. bradburyבתאריך 17 אוג' 2008 בשעה 21:22

    כל כך רציתי לכתוב תגובה מנומקת ויפה כמו של נתן, אבל שלל טעויות הפיסוק במאמר של רותם סלע סיחררו אותי. אסתכן במה שהפך כבר לקלישאה (שכמו רבות מסוגה, היא נכונה): אין עורכים באתר הזה? וזו בדיוק רמת הכתיבה ב-TheMarker.

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות