ספט' 17 2008
לוט בערפל: מפלצת הבירוקרטיה הישראלית מסתאבת במחשכים
"ישנה רפיפות בכל מעשי ידי האדם" טען הפילוסוף הבריטי אדמונד ברק – שהבחין כי כתוצאה מאופיינו ההפכפך עלולים המוסדות, המנהגים והחוקים שיצרנו להסתאב ולהתנוון. אמת נוספת היא היצירתיות והחיות הבלתי נדלית בה נחונו. תכונות אלו הובילו אותנו למרות הרפיפות הנזכרת להמריץ את החברה בה אנו חיים להשתפר ללא הרף או לפחות למנוע את ניוונה. (כתב רותם סלע)
כל חברה הפועלת בשוק ומרשה לעצמה להסתאב תפסיד כסף ובסופו של דבר תפשוט רגל ואת מקומה תתפוס חברה זריזה ורזה יותר שגם היא תפנה את מקומה בבוא היום ליוזמה אחרת. במגזר העסקי הרווח וההפסד מחייבים את התייעלות המערכת. שמדובר בחברה בורסאית המוחזקת על ידי אלפי משקיעים נוצרו כללים נוספים של שקיפות ובקרה שחברו לשחקן החיזוק שכבר הוזכר כאן, התקשורת.
אותם כתבים ועורכים המסקרים באינטנסיביות את שוק ההון הישראלי. כל דיווח בורסאי נכנס מייד לרדאר של החמ"ל העיתונאי המשמש ככלב שמירה אימתני של כספי הציבור בשוק ההון הישראלי. אלא שלצד הסיקור של שוק ההון מתנהל לו במחשכים המגזר הציבורי. גוף עצום מימדים שחשיבותו במציאות הישראלית שקולה לפחות לזו של המגזר העסקי אך מה שמתרחש בו נשאר לוט בערפל.
אנו נולדים, מתחנכים, משרתים ופעמים רבות מתים בזרועותיהם של הגופים הממלכתיים הממומנים מכיסנו. גופים אלו הנקראים בשמות מבטיחים כדוגמת משרד הרווחה, משרד הביטחון או מיניסטריון החינוך אך מה אנו יודעים עליהם מלבד זאת שהם מקבלים כמות עצומה של משאבים בנוסף לסמכויות מרחיקות לכת בנושאים בעלי חשיבות עליונה. הסכנה בהסתאבות או חוסר תפקוד של כל אחד מהם גדולה בהרבה מזו של כל חברה בורסאית.
בהעדר המנגנון רב העוצמה של הרווח וההפסד או מודעות ציבורית זירת 200 מיליארד השקלים של המגזר הציבורי מופקרת. מבקר המדינה והפרקליטות האמונים על המנהל התקין עומדים כתף אל כתף עם פקידי האוצר ומנסים ללא הועיל לרסן את מפלצת הבירוקרטיה הממשלתית המיתמרת ורושפת מעליהם. זהו מאבק אבוד כיוון שהוא מתרחש ללא הגורם החיוני ביותר לשינוי, הציבור הישראלי שאיננו מודע למתרחש בקרביו של המגזר הציבורי.
כך נוצרה לה במערכת הביטחון מערכת שכר מעוותת המיטיבה ומעודדת את הפקידים ולא את הלוחמים, את הבינוניים הנטועים בה ולא את הצעירים המבטיחים שמתלבטים האם להיכנס בשעריה. כך הפך משרד החוץ מסמל למצוינות לגל-עד לניוון, גוף שהצליח בתקופה של ארבעים שנה להכפיל את מספר הפקידים שלו פי חמישה שעה שמספר הדיפלומטים שלו ירד, מקום בו כל מזכירה או פקיד יכולים לחשוק ולזכות במשרה של מדינאי מקצועי על פניהם של דיפלומטים שהוכשרו לכך. כך מחלק משרד הפנים מאות מיליוני שקלים מסעיפים נסתרים שהקריטריונים העלומים שלהם מוכתבים מקריצותיה של המערכת הפוליטית. כך כופה השלטון המרכזי על השלטון המקומי מערכת יחסים ריכוזית שמכתיבה פוליטיקה קטנה וחוסר תפקוד. מערכת ההשכלה הגבוהה שמתנהלת כמו קיבוץ על סף פשיטת רגל, מנהל תרבות "עם הפנים לפריפריה" שמרכז לא פחות ממחצית מתמיכותיו בשטחה המצומצם של עיריית תל אביב. המקלדת כבר יבשה והקובץ מסמיק מתיאור עלילותיהם של המוסד לביטוח לאומי, מנהל מקרקעי ישראל, קבוצת לובי העונה לשם משרד החקלאות והחור השחור הקרוי רשות השידור.
חוסר רלוונטיות מוביל חברות עסקיות לתהום הנשייה. לא כך במקרה של המוסדות הציבוריים ששום רמה של סיאוב לא מטרידה את פעילותם, חוסר הרלוונטיות במקרה הזה חל רק כספכם.החלת ביקורת דקדקנית על המגזר הציבורי כמו זו החלה על שוק ההון יכולה להביא לשינוי. עד אז, אחד הסיפורים הכלכליים הדרמטיים ביותר בישראל עדיין לוט בערפל ואיתו הכסף שלכם.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
אתה צודק שיש בהחלט הרבה לשפר בהתיעלות הכלכלית שתחסוך לנו האזרחים הרבה כסף, או שבכסף הקיים יתנו יותר שרותים, אם כי צריך לדעת שמדינה לא תמיד צריכה לקחת בחשבון רק הפסד ורווח (אע"פ שזהו שיקול מרכזי) אלא ישנם גם שיקולים לאומיים, שלא תמיד פופולריים בעיני הציבור השופט, מה שאין כן בחברה עסקית שדואגת רק לכיס של עצמה ותדרוך על כל מי שיעמוד בדרכה אל העושר. ובכלל תראה מה קורה בארה"ב שחברת ביטוח מתמוטטת והמדינה משיקולים לאומיים הצילה אותה. אבל אין בדברי שום הסכמה והבנה למצב העגום של השירותים הממשלתיים.
רותם
מה עם לענות לדוא"ל שלי?
הי אלרן,
לא תמיד חייבים לתקוף, לפעמים אפשר גם להסכים.
אינני טוען במאמר בעד או נגד קיומם של שירותיים ממשלתיים שונים למרות שיש לי דעות כלשהן בנושא, אני טוען למעורבות רבה יותר של התקשורת במערכת הציבורית מתוך הנחה, וזאת למעשה טענתי -
א. מערכת המתנהלת ללא בקרה היא מערכת מסואבת
ב. המערכת הציבורית בניגוד לפרטית מתנהלת בלי בקרה של רווח והפסד (מבלי להתייחס למטרות של המערכת)
ג. המערכת הציבורית איננה יודעת בקרה של המערכת הפוליטית\כלכלית\תקשורתית כבר שישים שנה
ד. המערכת "הציבורית" היא מערכת מסואבת ששכחה כבר למה היא קיימת ויש לבקר ולחשוף את מה שמתרחש בה בכדי לתקן אותה.
רותם
אני תוהה מתי כתבת את המאמר הזה. נדמה לי שלפחות לפני שנה.
יורי, לשאלתך. המאמר נכתב בכיתה ד' תוך הפסקת שוקו ולחמניהבצהריים חם. אם היה זה חיזיון או הזייה, זאת לעולם לא אדע.
י.ד – לאן שלחת?
ל-gmail.
רותם
כך זה נראה לאור מה שקורה עכשיו בעולם בכלל ובארה"ב בפרט.
יורי אם אתה רוצה להבין "מה שקורה עכשיו בעולם בכלל ובארה“ב בפרט" אני מציע לך לקרוא את:
http://www.kav.org.il/blogin.asp?Id=57
לרותם
תארת היטב את הבעיתיות של השירות הציבורי. יישר כוח!
הדבר שקצת חסר לי הוא הכיוון של מה שניתן לעשות במצב החמור והעגום הזה.
לי אין אמון ו/או תקוה כי התקשורת תעשה את השינוי המקווה, כפי שהצעת, אם הבנתי נכון.
יש חשיבות רבה לעצם המוּדעות של האזרחים שהשירות הציבורי ממומן מכספם, וכי עליהם להילחם על זכויותיהם.
אם העם היושב בציון היה נוהג כך, כל אחד בענינו הקטן וה'זניח', מבלי להתעצל, והיה מנהל התכתבות על כל עוול שנעשה לו, ייתכן שהשטיח של שלוות העולמים האטומה היה נמשך מתחת רגלי המפלצת…
ואז אולי אפילו נציגי תלונות הציבור היו בודקים קצת יותר ברצינות את התלונות המופנות אליהם .
אליש: עכשיו ה'תקשורת' זה את ואני – ברוכה הבאה לעידן החדש.
אליסה
תודה על ברכתך.
להערכתי לא נכון יהיה להפקיד/ר בידי התקשורת את הטיפול בעוולות ה'קטנים' שנגרמים לנו. לתקשורת יש 'סדר יום' משלה. עיקר מטרתו השגת סנסציות ורייטינג. החלצותה לטובתנו תהיה בכפוף לַפרסום ולרעש שייגרמו, ולא לתיקון.
אני מאמינה כי אין דרך 'לדלג' מעל הפניה הישירה של אזרחים למוסדות הציבור בענין העוולות הנגרמות להם.
אליש, אני מסכימה לגבי התקשורת. מה שהתכוונתי לומר זה שבלוגים הים תחליף מצויין לתקשורת הוותיקה. לגבי מוסדות הציבור אני חושבת שאת טועה, ושהפניה אליהם לא תועיל בהרבה (כפי שמוכיח הנסיון). הדרך היחידה היא להקטין את תלותנו באותם מוסדות.
אליסיה
איך לדעתך נוכל להקטין את תלותנו באותם מוסדות?
לאליסה:
את באמת חושבת שבלוגים זה תחליף יעיל? הרי הבלוגיה ברובה נשלטת ע"י שמאל-רדיקלי כלכלי, מאוד בדומה לשליטה השמאל-מדינית בתקשורת הממוסדת. מספיק להסתכל על התמיכה האולטרה-גורפת בדב חנין בבלוגיה הישראלית לעומת המציאות (אני מניאק אם הוא יקבל יותר מ- 20% וזאת בהנחה ששיעורי ההצבעה יהיו נמוכים).
תיקון טעות:
כשכתבתי "שליטה" התכוונתי ל"האידאולוגיה השלטת", כן?
לא חושב שיש "פרוטוקולים של זקני השמאל"…
שומר: להבדיל מהתקשורת הממוסדת, הבלוגיה פתוחה לכולם. אם הימין לא מיוצג מספיק, אז זו אשמתו של הימין.
אליש: הדרך היחידה לעשות זאת היא לקחת על עצמנו את רוב התפקידים שהיום מוטלים על מוסדות המדינה. כשאני אומרת 'עצמנו', אני מתכוונת גם כל אחד ואחד כפרט, וגם כחברה אזרחית שמתארגנת באופן וולונטרי.
אליש,
פנייה של אזרח למוסדות השלטון בבקשה לדין וחשבון תעלה התעלמות במקרה הרע וגיחוך במקרה הטוב. חוק חופש המידע האמור לתת לך אינפורמציה שאתה מבקש על פעולתם של מוסדות הממשלה הוא קצת יותר מאות מתה בספר החוקים.
אני לא מאמין שהתקשורת יכולה לנהל ולטפל בכל החוליים של המגזר הציבורי, אך היא יכולה להביא למודעות ציבורית שעשוייה להוביל להחלטות פוליטיות היכולות לצמצם או אפילו להעלים בעיות או חלקים במגזר הציבורי הסובלים מסיאוב קשה במיוחד.
רותם,
לא התכוונתי שהאזרח הבודד ינהל מסעות חשיפה של סודות אפלים במוסדות הציבוריים. ברור לי כי זה לא יצלח. כאן עשויה התקשורת להועיל, כפי שאתה עצמך עשית במאמר שכתבת בענין הסדרי הפנסיה של אנשי צבא הקבע ב"הארץ".
אני התיחסתי לעמידתו של כל אזרח על זכויותיו מול המוסד הציבורי שפוגע בו, כמודל התנהגות.
הנחת היסוד של הפקיד הבירוקרטי היא כי תשלם כל מה שיטילו עליך ולא תבדוק ו/או תתלונן. השתיקה הצייתנית המאפינת את מרבית האזרחים, מקֵלה על הסתרת ההתנהלויות המושחתות של המוסדות הציבוריים.
אליסיה.
כתבת:"הדרך היחידה לעשות זאת היא לקחת על עצמנו את רוב התפקידים שהיום מוטלים על מוסדות המדינה."
זה לא נשמע לי רציני. אנא האירי את עיני.
אליש
מדוע אתה תולה הכל במוסדות ציבוריים? האם ניסית לתבוע משהו מחברת הביטוח? התשובה הראשונה תהיה כמעט תמיד שלא מגיע לך. ההנחה שעומדת מאחורי התשובה היא שרוב התובעים יסתפקו בתשובה. מי שיתעקש-יקבל את המגיע לו. מה זה קשור לציבוריים? זו התנהלות בסיסית ועיסקית וזהו האתוס העיסקי שנמצא גם במוסדות ציבוריים אך פחות מאשר במוסדות פרטיים.
אליש,
אינני מתייחס לנושא תפקידי המדינה במאמר זה, אך אני סמוך ובטוח כי ישנם פונקציות רבות אותן מבצעת המדינה שיכולות להתנהל בצורה טובה יותר בתנאי החברה החופשית, בזכות הבחירה החופשית והנגזרת שלו: מנגנון הרווח וההפסד. אם עסק מפסיד הוא חייב להתייעל, מוסד ציבורי לא יכול להפסיד.
מנגנון זה שאיננו קיים במוסד ציבורי יוביל פעמים רבות להסתאבותו. זוהי אחת הסיבות שאני חושב שעלינו לבקש ולהתמקד בכך שכמות גדולה ככל האפשר של שירותיים אותם אנו תופסים כציבוריים יסופקו על ידי השוק. חינוך, בריאות, רווחה, תחבורה ציבורית, תקנים, תקשורת ותרבות הם דוגמא לשירותיים שאני מתקשה לראות את ההיגיון בהכוונתם על ידי רשות ריכוזית, ובמקרים מסויימים גם את מימונם.
רותם
אין בינינו חילוקי דעות באשר לחובה של מוסדות ציבוריים להתיעל, וכן בהכרה שבהעדר הבקרה וההתיעלות — ההסתאבות צפויה ובגדול. הבהרת זאת יפה במאמר.
אני גם שותפה נאמנה למשאלת הלב שיופרט חלק ניכר מהוסדות הנ"ל.
מאחר שהחזון הזה עדיין אינו עומד בפתח, העליתי נקודת יִישום אזרחית אישית.
אישית אני מאמינה בכך שבכל המצבים הלקויים המלווים את התנהלות חיינו, ישנה גם נקודה קטנה שבה כל אזרח יכול לעשות דבר קטן לשיפור, מעבר לקיטורים והטלת הדופי (גם כשהם במקומם).
לדעתי אין בדברי סתירה לדברים שאתה מעלה, אלא אולי איזה חיזוק מזוית אחרת.
אליש, אני מדברת על אותו הדבר שרותם מדבר עליו, כלומר הפרטה (לא לבלבל עם "הפרטה" כפי שאנחנו מכירים אותה היום).
אליסה
לאיזו הפרטה את מתכוונת?
אני מדברת על הפרטה אמתית, כזו שאין בצדה רגולציה (שלא נדבר כבר על איך מפריטים, כלומר למי בעצם המדינה מוכרת את אותם הגופים, ובאיזה מחיר). אם יש לי עסק פרטי, והמדינה יכולה לומר לי כיצד לנהל אותו, אז למעשה המדינה שותפה בניהולו (ואני כבר לא מדברת שהיא שותפה גם לרווחים בצורת מסי חברות, וגם להפסדים, כפי שאנחנו רואים במשבר הנוכחי בארה"ב, ובמשברים מן העבר בארץ). עסק כזה אינה פרטי, ולכן זו הפרטה במירכאות כפולות. זה ברמת העיקרון. ברמה המעשית, הרגולציה מונעת תחרות, ויוצרת קרטלים ומונופולים.
אליסה
אני מבקר כאן כבר מספר חדשים ועדיין לא הבנתי איך מתבצע מה שאת אומרת.
יורי,
כך לדוגמא את שוק המזגנים, כל אחד יכול למכור כל מזגן שהוא רוצה למי שהוא רוצה ולפרסם אותו איפה ואיך שהוא רוצה.
עכשיו תחשוב שהממשלה תחליט שגם שוק החינוך הגבוה צריך לעבוד בצורה כזאת, היא לא תמסור את האוניברסיטאות ואיתן את הזכות להדפיס דיפלומות לאייל הון מסויים, כל מי שירצה יוכל לעשות זאת, כך הבינתחומי, המכללה למנהל ואפילו אתה תכריזו על עצמכם כאוניברסיטאות ותתחילו להתחרות.
דוגמא טובה נוספת קיימת בשוק התחבורה הציבורית. המדינה קבעה כי היא מעוניינת "להפריט" את התחבורה הציבורית בישראל. ההפרטה הזו היא למעשה מכירת מונופולים מוכרזים לתחבורה ציבורית באזורים ברחבי הארץ, הקווים, התימחור והחשוב מכל: הזכות לקבוע מי יוכל להתחרות עדיין מצויים בידי המדינה.
הפרטה אמיתית היא לא העברה של מונופול ציבורי בחסות ממשלתית לידי בעלות פרטית הנהנית עדיין מאותה חסות ממשלתית. הפרטה אמיתית היא העברה של סגמאנט מסויים של השוק מפיקוח של המדינה לפיקוח של הצרכנים או של השוק.
רותם
אני מבין על מה אתה מדבר אבל אתה לא הבנת על מה אני מדבר.
א. הממשלה לא תוותר על זכותה לשרת את בעלי ההון כי היא קשורה בהם.
ב. אתה צריך לזכות בבחירות כדי להקים ממשלה אחרת.
ג. כדי לזכות בבחירות אתה זקוק לכסף -תורמים-בעלי הון. הם יתרמו לך אם תתחייב לעזור להם כשתהיה בשלטון. נניח שתרמה אותם ולאחר שתעלה לשלטון תבטל את כל הרגולציות?
ד. היות שהם בעלי הון, יהיה להם יתרון והם ישתלטו על השוק.
אבל מה שנדמה לי הוא שאתם פשוט מקדמים אג'נדה לטובת אותם בעלי הון תחת מסווה של חרותנות. בכמה הם תומכים בכם? גלה לי.
יורי, א', ב', ג' ו-ד' הם נכונים, ואני לא יודעת איך יוצאים מן המעגל הסגור הזה מבלי לשנות בצורה קיצונית את צורת החשיבה של מסה קריטית של בוחרים. מה שאני לא מבינה זה מאיפה באת עם המשפט האחרון הזה.
יורי,
הטענה שלך כי אנו נתמכים על ידי בעלי ההון היא שערורייתית, לידיעתך הרצת האתר עולה כסף רב וכל שאנו מקבלים הם 100,000 דולר עלובים בשנה מסמי (עופר) לכיסוי העלויות השוטפות בלבד וכן סיעור מוחות שנתי בפלה דה מיורקה.
בנוגע לטענה שלך על הקשר בין הממשלה לבין ההון, הדרך הטובה ביותר להילחם בזכויות מוקנות היא להילחם בריכוז הכוח, והדרך הבטוחה לעשות זאת היא להוציא את המדינה מעניינים לא לה.
רותם
הסעיף האחרון אצלי נכתב באירוניה ולא כהאשמה קונקרטית. ראשית, אין לי הוכחות וגם לא חיפשתי כאלה. שנית, אני בא לאתר הזה כדי לפגוש יריבים לתפיסת העולם ולהתווכח איתם; לא כדי להלחם בהם.
לגבי המישפט השני שלך בקשר הון ושלטון: אני חושב שריכוז הכוח נמצא בהון ודרכו הוא מגיע לשלטון. הדבר הטוב שקרה במשבר האחרון הוא הזרקאור שהופנה לתאגידים הפיננסיים שהצליחו להסוות את עצמם, וצפו בהנאה מרובה כיצד מתנפלים על מקדונלדס, קוקה קולה, מייקרוסופט, וולמארט ונייקי. עדין לא הופנו מספיק זרקאורים לדינוזאורים שבאמת משפיעים על השלטון: סקטורי הנפט והנשק ושתי החברות-בכטל והליברטון. כל הענקים האלו רוצים את השלטון ולא יתנו שיבטלו אותו למרות, שבכיריהם מדברים לפעמים על החרות ומבקשים שהממשלה תהיה קטנה ולא תפריע.
יורי: ישנם שני ריכוזי כח, אחד בהון, ואחד בשלטון. להון יש מונופול על הכח הכלכלי, לשלטון יש מונופול על הכח הפיזי. שני כחות אלו פועלים בסינרגיה ומשלימים אחד את השני. ברגע שאתה מפריד ביניהם, אתה גם מנטרל את הכוחות שלהם. ככל שההפרדה יותר רחבה ועמוקה, כך הנטרול יותר יעיל.
אליסה
אינני רואה את ההפרדה הזאת. גם אם יש הפרדה כזאת למי בדיוק את מתכוונת במילה "אתה"? מי אמור להפריד ביניהם? במקרה הזה זה כמו לפצח את הגרעין. הסינרגיה היא בסיסית ומאד קשה
להפרדה. צריכה להיות טראומה מאד גדולה כדי שחלקים גדולים בציבור ישחררו את השלטון מההון. בקיצור לשלטון אין מונופול על הכוח הפיסי אלא בסינרגיה והשפעה של ההון.
אם לשלטון לא היה מונופול על הכח הפיזי, הוא לא היה יכול הכריח אותך ואותי לשלם מסים.
אתה לא רואה את ההפרדה כי אינה קיימת. מי צריך לעשות את ההפרדה? כנראה שאנחנו. איך עושים את זה? מתחילים בזה שמזהים את הבעיה, ומנסים גם לגרום לכמה שיותר אנשים אחרים לזהות אותה. כל השנויים הגדולים תמיד באו מלמטה, וגם כאן זו הדרך היחידה.