אוק' 08 2008
חזירים? על טבע האדם בשוק החופשי
בימים אלה של המשבר הכלכלי בארה"ב מותקף הרעיון הקפיטליסטי כמעט בכל כלי התקשורת. העימות בין הקפיטליזם והסוציאליזם ניטש על נושא הקצאת משאבי הציבור מזה דורות, אך הוא התגבר לאחרונה, במיוחד באווירה החברתית-ציבורית הקיימת בעולם המערבי. עולם זה (בו נכללת גם מדינת ישראל), הנשלט על ידי תנועות פסוודו-נוצריות מעניק לסוציאליזם מעמד של גישה הומנית המתחשבת בזולת החלש ומתנגד לכלכלה החופשית כאילו היה זה ביטוי של גישה המנוגדת לאנושיות. (כתב אוהד קמין)
בישראל זכתה לאחרונה השיטה הקפיטליסטית בכינוי "קפיטליזם חזירי". כינוי זה נשמע באחת ההזדמנויות מפי נשיא המדינה, שמעון פרס, אף כי לא ברור אם הוא זה שהמציאו. כך או כך, נקלט ביטוי שלילי זה בתודעת הציבור הישראלי עד כדי כך שבהקשר המשבר הכלכלי בארה"ב מצא לנכון מנחה התכנית הפוליטית בשידור הממלכתי הישראלי לציין שלוש פעמים בערב אחד את הביטוי "קפיטליזם חזירי" כמבטא את הסכנה הנשקפת לכלכלה. ריבוי השימוש בביטוי זה מנחיל בציבור תפישת איחוד בין הכלכלה החופשית למגמת בקשת הרווח העצמי בצורה שממנה משתמע כי זו האחרונה היא שלילית מבחינה מוסרית ואף מהווה איום על החברה.
אך הדבר בעייתי במיוחד על רקע העובדה שהקפיטליזם מבוסס על קנין פרטי, שהוא תוצר היכולת האנושית לתכנון ארוך טווח, המתבטא בצבירת ערכים. להצמיד שיטה כלכלית זו לבעל החיים הידוע בתרבות כבעל טבע לא בררני, המבטא תשוקות ופעולות ירודות, יש משום שקר גס ומגמתי. לימוד לעומק של מהות הכלכלה יביא לכך ששקר זה ייחשף כמזימה של ממש נגד ההיבט הנאצל ביותר בטבע האדם: היכולת היצרנית שלו.
בהקשר זה לא יהיה זה מיותר להזכיר לאזרח הישראלי כי הבקשה לרווחים, שהיא המניע היסודי של כל צורת חיים, מתבטאת ביכולתה הייחודית של רוח האדם לראות רווחים מעבר למימד החומר שמסביב לו. הקפיטליזם הוא זה המבטא את יכולתו של האדם, המיוחדת לו, לראות רווחים גם בפעולות כלכליות התובעות תכנון בן שנים והשקעות ארוכות טווח כמו בניית מסילות ברזל, שדות תעופה, נמלי שיט או בתי חולים.
בהקשר זה אין מושג הרווח מצטמצם לרמה החומרית של הקיום או לרווחתו של היחיד בלבד. בקפיטליזם חזקה המודעות לכך שלכל אדם רווח גם בפעולתו למען בני אדם אחרים, כמו בני משפחתו, עמו וכלל בני עולמו. כל תועלת שהאדם מביא בפעולתו למען אלה מקובלת עליו כרווח נקי. אך זה נכון רק באם הוא אדם נאור, הרואה תועלת בחברה חופשית וצודקת, המאפשרת לו לפעול כדי להגשים את רצונותיו. זה איננו נכון אם אדם מבין את העולם כמו חזיר, המעונין רק במה שנמצא בערימת הזבל שמולו. אדם כזה – כמו החזיר – איננו באמת קפיטליסט. אם יצור אנושי מעוניין רק ברווח חומרי הוא מייצג רמה אנושית נמוכה ביותר, שבמקרה הטוב מתגלמת בדמותו של ילד קטן המעוניין בגלידה. במקרה הגרוע, זהו אדם ירוד, השייך לשונאי הקפיטליזם.
קפיטליזם מלא, שהוא הביטוי הכלכלי הנאצל ביותר של רוח האדם זקוק לחופש מלא. אין בחופש זה כדי להבטיח שכל בני האדם יהיו טובים, מוכשרים ועשירים, אך זהו התנאי ההכרחי לכך שדבר לא יגביל את הטוב, הכשרון והעושר בדרכם בעולם האנושי. בעולם לא קיימת היום מדינה שבה שולט הקפיטליזם באופן טהור, כלומר שאין בה מידה של פגיעה בחופש. עם זאת, מכיוון שהקנין האנושי, יסוד הקפיטליזם, הוא מפתח קיומו של השוק האנושי, תמיד קיים היבט קפיטליסטי כלשהו בחברה אנושית שיש בה מסחר.
בהקשר זה, הקפיטליזם הוא זה שמביא לכך שיש גם למדינה כמו ארה"ב, אף על פי שאיננה קפיטליסטית באופן מלא, יכולת להפיץ שפע יצרני על העולם כולו. יכולת זו של ארה"ב, הבאה לידי ביטוי בכוח הקניה של מטבעה, הדולר, נובע מכך שיש בה חופש כלכלי גדול יחסית. די בכך שמידת הקפיטליזם שמאפשרת השיטה האמריקנית גדולה יותר משיש במדינות עריצות כדי לאפשר לה להיות גם המדינה החזקה ביותר בעולם בכל היבט שהוא, בין אם הוא טכנולוגי, כלכלי, צבאי, פוליטי או אחר.
היותה של ארה"ב קפיטליסטית קבעה גם את מגמתה המוסרית. עוצמתה של ארה"ב, אשר הצילה פעמיים את העולם החופשי במלחמות העולם הגדולות ואשר מגינה עליו היום מפני הברברים המאיימים עליו, עולה בקנה אחד עם מוסריות החופש, הקיימת בהצהרות היסוד של חוקתה. במובן זה, ארה"ב היא אשר הצילה את העולם החופשי מידי מתנגדי הקפיטליזם, אף כי אלה עדיין נלחמים נגדו בעולם(*).
ההקפדה על זכויות הקנין הקיימת בתרבות האמריקנית היא המשמרת את מידת החופש היחסית הגדולה שיש באומה זו, שהיא, בימינו, האומה החופשיה ביותר עלי אדמות. בהתחשב בכך שהחופש, המהווה את לב חיי הכלכלה האנושית, הוא גם המפריד בין מדינות וחברות מוסריות ולא מוסריות, משמעותו של דבר זה היא שארה"ב היא האומה המוסרית ביותר הקיימת היום. החופש של בעלי הקנין לסחור במה ששייך להם בהתאם לבחירתם, מבטא את מוסריות היסוד של הקפיטליזם. באשר הוא קיים, קיימים באופן פעיל היצירה האנושית, הרווחים והשפע שהם פירותיה.
מתנגדי הקפיטליזם נוהגים להאשימו בבעיותיה של האנושות, אך בד בבד הם תובעים ממנו שיעניק לה את עושרו. מכיוון שתביעה זו כמוה כתביעתו של שודד או גנב, אין תמה על כך שמתנגדי הקפיטליזם נוהגים להאשימו בכך שהשיג את עושרו על ידי שוד אומות חלשות. בהאשמה מסוג זה הם משיגים, בצד מה שהם מצליחים להוציא ממנו, מטרה חשובה להם: הצהרה על אמונתם בכך שהעושר האנושי נובע מאלימות.
עצם המחשבה שמקורו של הקנין בשוד מנוגד עקרונית לגישה האנושית היסודית של האדם המוסרי, אשר עושרו מבוסס על יצרנותו. אך הגישה האנטי-קפיטליסטית, זו שמהווה את יסוד הארגון של המדינה הסוציאליסטית, מבוססת על שוד. בעוד שהקפיטליזם מבוסס על שיתוף פעולה מרצון בין יצרנים, מהווה השוד הסוציאליסטי צורה מתוחכמת של אלימות, המנצלת את השכל האנושי למטרת פעולה ברמה של חיה טורפת.
במסגרת המדינה הסוציאליסטית הפך ניצולו הכפייתי של אדם אחד על ידי עמיתו למסגרת ממסדית שיטתית, המנצלת לתועלתה רבים מהישגי הארגון הקפיטליסטי שנוצרו, במקורו של דבר, כדי לחזק את אפשרויות הסחר העולמי. במובן זה, מנוצלים היום בסוציאליזם ערכי הכלכלה החופשית נגד היצרן. הקפיטליזם, המאפיין, כאמור לעיל, את יכולתו הרוחנית של האדם, מעניק היום את שירותיו לעריצויות הפועלות נגד רוח האדם. אלה, המשליטות בקרב האנושות טרור ורצח, הן הדואגות להוקיע אותו כ"חזירי".
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
מאמר וירטואלי, רטוריקה ריקה של תקופת המילחמה הקרה ואינו מחובר כלל למציאות. נבנה על שלילה (מוצדקת) של המישטרים שהשליט סטלין במיזרח אירופה ומאו בסין ותעמולה מאסיבית שסוציאליזם =מאו וסטלין. מתעלם לחלוטין ממדיניות החוץ של ארה"ב ומלחמתה הנמשכת בדמוקרטיה בעולם השלישי ותמיכתה ברודנויות דמים.
הדיון איכשהו תמיד, אבל תמיד גולש לרמת המודל המופשט. קפיטליזם טהור(נפש), דמוקרטיה טהורה, סוציאליזם טהור. הי, לדמוקרטיה יש הרבה בעיות – אז מה באוא נבטל אותה? קפיטליזם טהור מעולם לא התקיים. בעצם טרם מצאנו דרך לייצר קפיטליזם בלי שהוא יגלוש לנפוטיזם, או פשיזם, או שאר דברים שמתנגדי הקפיטליזם יוכלו להתמש בהם כעילה לניגוח הקפיטליזם.
יונתן,
או שגולש לאוליגרכיה תאגידית מה שבד"כ קורה. אז מהי הדרך הנכונה לדעתך לקיים קאפיטליזם שיהיה גם דמוקרטי, גם נעדר קטסטרופות כמו זו שקורית עכשיו, גם ללא הפערים העצומים שנפתחים בארה"ב ובישראל?
המאמר מדגים פעם נוספת איך עובדת מכונת התעמולה: קפיטליזם חזירי, קפיטליזם חזירי, ק"ח ועוד פעם ושוב עד שזה חודר לתודעה שקפיטליזם בא אוטומטית יחד עם חזירות. אבל אם במקום קפיטליזם חזירי נאמר איסלאם חזירי או אוהו לאיזה התקפות אפשר לצפות.
יונתן:
מה רע במופשט? תראה נהוג לומר "החיים הם לא שחור לבן". נכון, אבל השחור והלבן קיימים ולא רק כרעיון מופשט אלא גם במציאות רק שהם תמיד מעורבבים במשהו אחר. אין אדם שהוא טוב מושלם או רע מושלם, אבל הטוב והרע קיימים במציאות ולא רק כרעיון מופשט. אדם בעל תכונות טובות יישאף להיות טוב מושלם, גם אם לעולם לא יגיע לכך. אוהד, אורי, רותם, אנוכי ועוד עם כל הניואנסים שמבדילים ביננו סבורים שהקפיטליזם מייצג רעיון טוב ומוסרי וחשוב מכל, מציאותי. גם אם איננו קיים באופן מושלם בשום מקום בעולם, הרי שרצוי לשאוף בהתמדה להגיע אליו.
הבחורה בתמונה נראית ממש טוב, וגם שוחה בצד שמאל, יש להניח שהיא מייצגת את הסוציאליזם
לא ברור לי מדוע בכל פעם שמנסים לסנגר על הקפיטליזם מזכירים בני אדם שיש גם אנשים שליליים בעולם.
הטועים אינם רלוונטיים כאשר ישנו פתרון נכון. הקפיטליזם איננו רעיון מופשט שעוד לא יושם אלא מה שמאכיל אותנו כל יום. להסכים עם כך שהוא חזירי אומר שהחזירים מאכילים אותנו וזה פשוט לא מתקבל על הדעת – מופשט או מוחש.
מה שחשוב זה שפתרון לא נכון אינו מסוגל לעבוד. לכן, הכרה בנכונות הקפיטליזם איננה הכרה ברעיון פורח אלא במציאות מעשית שעולה מכל עובדה בחיינו שבה אנו מרוויחים מקיומו של מסחר קפיטליסטי.
ואמר כבר איש חכם אחד לגבי רעיונות – אין דבר יותר מעשי מרעיון נכון.
אוהד קמין,
ראשית, המילים "קאפיטליזם חזירי", נאמרו על ידי פוליטיקאי למטרות פוליטיות-שמעון פרס. שמעון פרס תמך בקפיטליזם ובהפרטות.
שנית, בכל העולם קיים היום מישטר קפיטליסטי בניואנסים שונים.
המישפט האחרון שלך:"ואמר כבר איש חכם אחד לגבי רעיונות – אין דבר יותר מעשי מרעיון נכון".
המילה "נכון" היא ללא משמעות אמיתית. האם המדיניות של נתניהו בתחילת שנות ה-2000 היתה נכונה? הוא טוען שכן והיא הוציאה אותנו ממשבר פיננסי. אחרים טוענים שעיקר המשבר היה חיצוני והוא עבר כשנגמר המשבר החיצוני; הפעולות של נתניהו היו ניצול הזדמנות ליישם את האידאולוגיה שלו. רוב הכלכלנים מסכימים היום שהיה במדיניותו over killing . תוספת שלי: מה שמראה שהמדיניות היתה ממניעים אידאולוגיים. איפה כאן הרעיון הנכון? המילים "רעיון נכון" טוענות שזהו הרעיון היחיד.
ממש חסר באתר הזה ביקורת רצינית על המרקסיזם ואליטיזם פלוטוקרטי, כי בשביל הקוראים הלא קפיטליסטים באתר, השימוש במילה חופש נראה ריק לחלוטין.
הרי הטיעונים של האנטי-קפיטליסטיים היא לעולם הגבלת החופש, רק שהגדרתם לחופש היא פעמים רבות יותר פרקטית ופחות פילוסופית. זאת אומרת נתמכת הרבה יותר על ידי נתונים כמו "ניידות חברתית" ופחות על ידי צמיחה כלכלית או מיסים.
תורידו את הצמיחה כלכלית, המילה השתרבבה בשוגג..
יש קפיטליזם ויש קפיטליזם חזירי זה לא אותו דבר
הרוב בעד קפיטליזים המבטא שוק פתוח ,יכולת מסחר גבוהה,יעילות,איכות,המצאה,ראיה ארוכת טווח ולא לריבעון הקרוב,ועוד
הרוב נגד קפיטליזים חזירי הנוגד את הקודם בזה שוק ליכאורה פתוח (הבנקים בישראל),שליטה על השוק ע"י מיספר מצומצם של משפחות,פערי שכר עצומים,עוני רב ומעמדי,הצרת שיכבת הביניים,הערצת שוק ההון במקום שוק יצרני ועוד.
זה כל הסיפור קפיטליזם כן……….. אבל לא חזירי
ישום ,ריגולטור לא לאפשר להפקרות בשוק, ויסות הסיכונים הציבוריים,הרחבת שיכבת הביניים שתהיה השיכבה השלטת ,שהעניים ישאפו להגיע לשיכבת הביניים,והעשירים לא יוכלו להצר את שיכבת הביניים.
יש למצוא סימביוזה בין קפיטליזם וסוציאליזם.
ובין מים ואש.
סימביוזה?
אין ספק שהבעיה עם קפיטליזם נשענת, בין היתר, על אי הבנתו.
אני מסכים עם מה שהוסף על ידי אליסה, קרי: שלסנתז בין מים לאש כמוהו כפשרה בין קפיטליזם וסוציאליזם. אני מקבל את זה ואני עובד על מאמר שמסביר מדוע שילוב כזה בלתי אפשרי. כחומר למחשבה מקדים אציין רק שמקובל להניח שעזרה לעניים היא ענין סוציאליסטי המנוגד, עקרונית, לקפיטליזם ולא היא
אוהד קמין
אורי רדלר וגם אחרים שאינני זוכר את שמותיהם, קבעו פעם שארה"ב היא סוציאליסטית. אז איך ארה"ב יכולה להפוך לקפיטליסטית? אבל לדעתי ארה"ב קאפיטליסטית, ארצות סקנדינביה קאפיטליסטיות. אפשר לקדם מבנה סוציאל דמוקרטי שהוא מיבנה של קפיטליזם שמאיר פניו יותר גם לאלו שאינם אליטות כלכליות. בריה"מ היתה למעשה קאפיטליזם מדינתי של בעל הון אחד תוך הסוואה של רטוריקה מרקסיסטית.
לגבי העזרה לעניים: ודאי שעזרה לעניים אינו מנוגד עקרונית לקאפיטליזם. השאלה האם הוא נעשה כגמ"ח או כנסיון להקטין את עניים.
לדעתי, החברה האנושית היום אינה יכולה להגיע לקאפיטליזם על פי אדם סמית. הקאפיטליזם על פי פרידמן/מיזס בנוי במידה רבה על עוני יחסי של רוב האוכלוסיה-בניגוד לרטוריקה. היות שמרבית האוכלוסיה לא תבחר בו פוליטית, הוא בנוי על ניצול אסונות -טיפול בהלם כפי שפרידמן בעצמו כתב בהקדמה-ניצול תחושת אחדות בגלל סכנה אמיתית או מדומה או משבר כלכלי חמור וניצול תחושת היאוש של התושבים. מהבחינה הזאת הגישה הזאת היא מהפכנית כמו שהיו הקומוניסטים בתחילת המאה ה-20 או באמצעה: "ככל שיהיה רע יותר, כך יהיה טוב יותר".
יורי, זה נכון שאין ואף פעם לא היתה מדינה שהיא 100% סוציאליסטית או 100% קפיטליסטית. כולן הן שילוב כלשהו של שתי השיטות. הנסיון מראה שככל שחלקו של קפיטליזם במערכת גדול יותר, כך תושבי המדינה משגשגים יותר, אבל לא בזה אני רוצה להתמקד כרגע, אלא בהבדל מהותי אחר שבין שתי השיטות, והוא שבסוציאליזם מושלם המדינה היא זו שאמורה לטפל בירידות הטבעיות שיש במצב הכלכלה, ובקפיטליזם מושלם המדינה אמורה למשוך את ידיה מכל טיפול כזה, ולתת לשוק להתמודד עם המשבר בכוחות עצמו. במערכות מעורבות כפי שאנחנו מכירים במערב, הבעיות האמיתיות שהסימביוזה הזו יוצרת היא דוקא בעתות משבר. אם הממשלה מתערבת, היא גורמת למערכת להיות יותר סוציאליסטית, וזה רע לטווח הארוך. אם היא לא מתערבת, זה לא קורה, אבל אז מחיר המשבר לטווח הקצר יותר הוא כואב הרבה יותר מאשר אם המצב ההתחלתי של המערכת לפני המשבר היה יותר קפיטליסטי (כלומר נטול התערבות ממשלתית). זה בדיוק מה שקורה כרגע.
אליסה
ההבדל המהותי בין המתכונות האידאליות של השיטות איננו קיים כי לא קיימות המתכונות האלו.
זה בערך כמו להתייחס לבעיות פיסיקליות בלי להתחשב בחיכוך.
הטעות הבסיסית שלך שאת רואה ב-100% סוציאליסטית משהו ששווה ערך ל-100% שלטון של מדינה. ובכן זה לא. אם תקחי את החזיונות של מארקס -ביטול המדינה, של האוטופיסטים והאנכיסטים- לא תמצאי שם מדינה. לכן אני מתייחס להצגה שלך כמעין קללה הו גידוף לכיוון הרעיון הסוציאליסטי (המושלם שכמובן איננו קיים ואינו יכול להתקיים), והלבשת דיקטטורה הכרחית על כל מישטר כזה. באותה מידה אני יכול לומר ולא אטעה הרבה , שיישום קאפיטליזם הקרוב למושלם מחייב שיטות של עריצות ורצח כי רוב האנשים יתנגדו לנסיון (צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל וכו') או אסון, משבר, מילחמה-תאצ'ר. לכן הדיון שלנו יכול להתנהל על הניואנסים והדגשים השונים של השיטות.
הדיון שמתקיים עכשיו סביב קריסת המגזר הפיננסי בארה"ב מעניין מאוד בהיבטים חברתיים. התגובה הראשונה לקריסה מצד אבירי השוק החופשי היתה הלם. אחרים, בעיקר כתבים בתקשורת פסקו ש"הקפיטליזם הפסיד", בלי שיהיה להם מושג על מה הם מדברים, ועכשיו יצאו אבירי השוק החופשי למתקפת נגד, לפיה צריך "ליישם" מה שהם קוראים לו "קפיטליזם טהור".
אז כדאי להבהיר כמה נקודות. לגבי מעורבות המדינה – המדינה תמיד מעורבת, בין אם כשחקן פעיל במגרש הכלכלי, ובין אם כריבון הקובע את תנאי המשחק, המאפשרים לבעלי ההון לעשות – פחות או יותר – ככל העולה על רוחם. ואני לא מדבר רק על "רגולציה". ראו לדוגמה את עונש המאסר שקיבלה אתי אלון (17 שנה) או האופנובנק (12 שנה) על כי פגעו בקדושת הממון – כאשר אנשים שהואשמו בלקיחת חיים – נשפטו לתקופות קצרות בהרבה.
אלו הערכים שהמדינה בוחרת לקדש ומבהירה זאת לאזרחיה.
בכל מקרה, כל הדיון הוא מגוחך. המציאות היא מורכבת ודינאמית, ואי אפשר לתכנן ולהבנות אותה מראש, על כן הקריאה "ליישם קפיטליזם טהור" הזויה משהו. (ובמישור הפילוסופי – איפה כאן החופש והיצירתיות, אם הכל מתוכנת מראש…?). קריסת השווקים לא התרחשה בגלל שהקפיטליזם כ"שיטה" כשל – פשוט מפני שאין באמת שיטה כזאת.
מה שאנחנו מכנים "קפיטאליזם" הוא למעשה מערכות שלטוניות המאפשרות לבעלי ההון לשלוט ברמה ולגרוף רווחים. אין כאן תיאוריה, אלא ריאל-פוליטיק. לפעמים זה מצליח פחות, כמו ב-1929 וכמו עכשיו, רוב האנשים יאכלו אותה (קשה) בגלל טעויות של אחרים, אבל יחלצו (באמצעות המדינה) את הח'ברה שהסתבכו, וחוזר חלילה.
ותיקון טעות: נאמר בתחילת המאמר כי הקפיטאליזם הוא שרואה לטווח הארוך ובונה לנו מסילות ברזל ובתי חולים. זוהי כמובן שטות מוחלטת, שכן את הכבישים ומסילות הברזל בונה המדינה בהון ציבורי. הרווח כאן הוא לחברה כולה, ובשביל המשקיעים בבורסה זה לא מספיק רווחי.
אגב, בראשית המאה ה-20 קנו יצרני המכוניות בארה"ב את מסילות הברזל בשביל להרוס אותן ולמנוע תחרות מצד הרכבת, וכך תקועה היום החברה האמריקאית כעצם בגרון עם הרכב הפרטי לו היא מכורה עם כל הזיהום ועלויות הנפט וכו'.
אכן, ראיה ארוכת טווח.
נועם
אכן בערים רבות בארה"ב היו חשמליות והחברות הללו ניקנו ע"מ לחסלן. עדיין אפשר לראות מגרשי גרוטאות של חשמליות.
כרגיל, מיתוסים.
http://www.1134.org/stan/ul/GM-et-al.html
לפחות אנחנו קצת מגוונים ונותנים לרוקפלר קצת מנוחה…
גונזו
מה שהבאת אינו מוכיח שום דבר. זה לכל היותר זיכוי מהאשמה נקודתית שמוכיח שג'נראל מוטורס לא חיסלה את החשמליות כדי להשתלט על מונופול התעבורה העירונית כי התעבורה העירונית היתה שייכת לה ממילא. תתחיל קודם מהשורה התחתונה:
א. החשמליות נעלמו מרוב ערי ארה"ב.
ב. התחבורה המוטורית המבוססת על מנוע הבערה הפנימית, משמשת את האוכלוסיה.
אתה יכול לשאול לכאורה, מדוע ויתרו ג'נראל מוטורס על מכשיר שהיה בשליטתם לטובת המכוניות שבהן יש תחרות.
צריך להתאמץ כדי למצוא את התשובות, אך הסיבה להורדת המכוניות החשמליות של ג'נראל מוטורס וביזמת ג'נראל מוטורס, יכולות להוביל לתשובה. התשובה שהציעו היתה כיוון הזרקאור לשוק החלפים שמגלגל רווחים עצומים. אגב, הדוגמא לניפוץ המיתוס היא רק מלוס אנג'לס. היו חשמליות בהרבה ערים אחרות. אבל אני רק מעלה מחשבות ותהיות ולא טרחתי עדיין לחפש חומר מגוון יותר בנושא מאשר קמפיין של ג'נראל מוטורס.
יורי
"בריה"מ הייתה למעשה קאפיטליזם מדינתי של בעל הון אחד תוך הסוואה של רטוריקה מרקסיסטית."
באמת?! קפיטליזם אינו רואה במדינה את הבסיס, הוא רואה בתור הבסיס את הפרט האינדיבידואל. קפיטליזם היא מערכת חברתית פוליטית, ולא מערכת כלכלית. המערכת החברתית הקפיטליסטית מבוססת על הכרה בזכויות הפרט והקניין ועל הגנתם, והכרה והגנה זו היא המאפשרת את קיומה של מערכת כלכלית המוכרת בשם השוק החופשי. בבריה"מ נרמסו זכויות הפרט באופן ברוטאלי שלא היה כדוגמתו (כמה עשרות מיליוני גופות הן עדות מספיקה לכך). כמו כן המדינה אינה יכולה להיות בעל הון אחד, מכיוון שההון, זה שהמדינה שדדה מאנשיה וניכסה לעצמה, הוא ההון של אינדיבידואלים שיצרו אותו.
בשיטה החברתית הקפיטליסטית הפרט, האינדיבידואל, חופשי מהתערבות כוחנית – התערבות שבמדינות הקולקטיביסטיות על גוניהן השונים מוסווית בצורת חוק – של הממשל ושליחיו בחייו, כלומר, מהתערבות בעשייה היצרנית שלו ובדרך שבה הוא בוחר להשקיע ולהוציא את פרי עמלו, יהיה זה כסף או ערכים אחרים שהוא מחליף מרצונו עם אחרים.
בנוגע ל"הסוואה של רטוריקה המרקסיסטית" – זוהי בדיוק הבעיה של חוסר היכולת או האי רצון להבין שיש קשר בין תיאוריה ובין מציאות. הרטוריקה המרקסיסטית לא באה להסוות כלום, היא הצהירה בריש גלי מה היא חושבת על האדם ועל הדרך המתאימה לקיומו, ואלה שהשתמשו בה מילאו את מה שהטיפו לו בצורה מדויקת. חוסר הרצון או היכולת להבין שערכים תיאורטיים קיימים במציאות הוא שמביא לטענות של קולקטביסטים שהמרקסיזם, ומכך הקומוניזם, הסוציאליזם והפאשיזם הן תורות נעלות שכל מטרתן להיטיב עם כלל (האנושות, המדינה וכו'), אך האנשים שבשלטון סילפו אותן (לפי זה ונצואלה של היום היא מדינה קפיטליסטית ששאבז מסווה את קיומה [מעניין למה? במה יש לו להתבייש?] ברטוריקה מרקסיסיטת. מוזר, אבל איני רואה אנשים נוהרים למדינה "הקפיטליסטית" ונצואלה כמו שהם נוהרים למדינות הסמי-קפיטליסטיות באירופה ולארצות הברית).
"אז מהי הדרך הנכונה לדעתך לקיים קאפיטליזם שיהיה גם דמוקרטי, גם נעדר קטסטרופות כמו זו שקורית עכשיו."
קפיטליזם אינו דמוקרטיה. יש בו ממד דמוקרטי והוא הבחירות בכל תקופת זמן מסוימת של נבחרי ציבור שתפקידם, בקפיטליזם, הוא לדאוג לכך שיישמרו זכויות הפרט והקניין, כלומר החופש של הפרט. קפיטליזם אינו דמוקרטיה מפני שדמוקרטיה מתבססת על הקבוצה, על רוב לעומת מיעוט, ואינה רואה בפרט ישות שיש לה זכות לחייה, אם אינו משרת רצונות וצורכי קבוצה מסוימת, במקרה ברגע נתון יכולה להיות הרוב. קטסטרופות קרו, קורות ותמיד יקרו, גם במערכת קפיטליסטית. אבל במערכת קפיטליסטית היכולת להתגבר על הקטסטרופות מהירה ויעילה יותר, מכיוון שאין התערבות של הממשל שמנווט את ה"סיועים" השונים לאפיקים/גופים שהוא חושב שיש להצילם, גם אם אלה הוכיחו את חוסר היכולת שלהם לתרום לאינדיבידואלים שהשקיעו בהם, וכי אותם אינדיבידואלים לא היו מצטערים לו היו אותם אפיקים/גופים נעלמים מהעולם (מה שהיה קורה ללא התערבות הממשל, מפני שאנשים לא היו משקיעים כסף באותם גופים).
יורי
1. אתה מדבר שטויות:
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-313.htm
2. למעשה, המצב היה הפוך:
http://www.e-mago.co.il/Editor/history-442.htm
י"ג
לקפיטליזם לא כל כך איכפת מהאדם הפרטי אלא לדאוג שיהיה לו חרות הקניין. בבריה"מ היה בעל קניין אחד- המדינה. באופן תיאורטי זה יכול לקרות גם במדינות שהיום נחשבות לחופשיות. הקפיטליזם שהושת על צ'ילה, דאג במופגע לתאגידים ולא לאדם. הוא דאג לאדם שהיה בעל הון.
במערב התפתחו המישארים בצורה שנוצר איזון יחסי בין בעלי ההון ובין רוב הציבור. האיזון הזה מתבטא במספר עקרונות דמוקרטיים שנשמרים שם. אם התאגידים ירגישו מאד מאויימים, הם יפעלו לשיטת מימשל אוטורטרית אם יגיעו למסקנה שהיא תשמור על קניינם.
http://harpers.org/archive/2007/07/hbc-90000651
http://en.wikipedia.org/wiki/Business_Plot
"ראו לדוגמה את עונש המאסר שקיבלה אתי אלון (17 שנה) או האופנובנק (12 שנה) על כי פגעו בקדושת הממון – כאשר אנשים שהואשמו בלקיחת חיים – נשפטו לתקופות קצרות בהרבה."
ב 250 מליון שקל (שאתי אלון גנבה) אפשר להציל חיים של "קצת" יותר מאדם אחד. אז מי גורם נזק גדול יותר – הרוצח אדם אחד או הגונב 250 מליון שקל?
כמי שהקפיטליזם שהוא מכיר מבוסס על שיטת אין ראנד, אינני מכיר את שאר האפשרויות שקיימות בגישה זו. אך צדק יורי כאשר ציין שהקפיטליזם איננו משנה כלכלית אלא רעיון פוליטי.
למעשה, הקפיטליזם של "הניחו לנו לעשות" (הקרוי לעתים "לסה פר" לפי האמירה הצרפתית שנכנסה ללכסיקון לפי המסורת בימי המהפכה הצרפתית) הוא ביטוי של חופש, לא יותר ולא פחות.
ככזה, אין הוא סובל שום צורה של כפיה – כלומר שום צורה של התערבות ממשלתית.
אך מאידך מושג הקפיטליזם מתייחס לכל סוג של פעילות חברתית טבעית בין בני אדם, הכולל ענינים של עזרה הדדית, שיכולים להיות אינטרס קפיטליסטי מובהק, אם בעל הקנין שבו מדובר סובר שרווחי הדבר מבחינתו להשקיע בו.
כך מהווה הקפיטליזם גם את המנוע היסודי לכל תנועה חברתית חיובית כל עוד אין אנו מערבים בה כפיה. בהקשר זה, הסוציאליזם אינו יכול להשתלב עם קפיטליזם של "הניחו לנו לעשות" כי הוא אינו מניח ליצרנים לעשות אלא מגביל אותם בעשייתם.
אזרח: צר לי, אבל מבחינתי רצח הוא עדיין פשע יותר חמור מכל גניבה, גדולה ככל שתהיה. זה שנועם הביא כאן מקרה שהוא בכלל לא מן העניין לדיון הזה, זה כבר סיפור אחר.
אוהד,
ולמען הסר ספק, אולי כדאי גם לציין, שבבטוי "סובר שרווחי הדבר מבחינתו להשקיע בו", המלה "רווחי" אינה מתיחסת _דוקא_ לרווח כספי.
לדוגמא: הרבה בעלי קנין סבורים שכדאי להשקיע באכל טוב, בחפשה משפחתית, באמנות יפה, ועוד, כמו גם בגמילות חסדים לסוגיה אפילו בלי ציפיה לתמורה (אם כי זכותם המלאה לדרוש תמורה כלשהי בכל עת שיחפצו, ובפרט הכרת טובה).
"אזרח: צר לי, אבל מבחינתי רצח הוא עדיין פשע יותר חמור מכל גניבה, גדולה ככל שתהיה. זה שנועם הביא כאן מקרה שהוא בכלל לא מן העניין לדיון הזה, זה כבר סיפור אחר."
זה סבבה לגמרי, כל עוד את מכירה בכך שה"חומרה" הזו לא נקבעת לפי שום פרמטר אובייקטיבי אלא לפי תחושת בטן לא נעימה שאומר לך: "אוי, זה נורא".
מכאן ועד לדיבורים על "קידוש" ערך הכסף על פני ערך החיים המרחק הוא רב.
אזרח יקר
עו"ד דורי קלגסבלד שוחח במכשיר הטלפון הנייד שלו בזמן שנסע בג'יפ מפואר בדרך נמיר, נכנס ברכב אחר והרג במקום אם ובנה
על כך נידון לשבעה חודשי מאסר
תשפוט אתה את הפרופורציה
האם מישהו חושב שכדי לשפוט את מר קלרגסבלד יש לדעת אם הוא קפיטליסט או סוציאליסט?
אזרח, מה בדיוק ידוע לך על הפרמטרים (שלא נדבר על תחושות בטן) שמשמשים אותי בקביעת העקרונות שלפיהם אני שופטת את מעשיהם של בני אדם? אני לא זוכרת שהיה לי הכבוד לפגוש אתך אי פעם. האם אני טועה, והפגישה היתה מאד נשכחת?
בנוגע לגישה שהקפיטליזם אינו משנה כלכלית אלא פוליטית, אני, י"ג טענתי זאת ולא יורי. הגבתי על דברים שאמר יורי ואולי לא הבלטתי את זה מספיק. בנוגע לתפיסה לפיה הקפיטליזם היא משנה כלכלית ולא פוליטית, הגישה הזאת תורמת לחשיבה כי אפשר ליצור סינתזה בין הסוציאליזם ובין הקפיטליזם. הסיבה היא שאנשים לא רואים את הקשר שבין חופש ובין שוק חופשי. לדעתם המערכת הכלכלית של השוק החופשי היא מערכת סגורה ללא קשר למערכת החברתית פוליטית שבתוכה היא מתפקדת. הקולקטיביסטים על גוניהם השונים מכירים תמיד בעליונות הכלכלית של השוק החופשי, אבל מאחר שהם חושבים, או לא רוצים להבין שאי אפשר להפרידו מהמערכת החברתית פוליטית, הם מניחים שאפשר לקחת אותו כמו שהוא ולהכניסו לתוך מערכת חברתית פוליטית סוציאליסטית וכי התוצאות הכלכליות של השוק החופשי יישמרו. כמובן שזה לא קורה. משנה כלכלית נובעת מהתפיסה החברתית פוליטית ולא להיפך.
י"ג
תיאור מדוייק: וזה אולי מסביר למה אוכלוסיות שלמות מאבדות כל כך בקלות את החירות שלהם. זה מתחיל בפה רך למען מטרות חשובות כמו חינוך, רווחה, בריאות, שוויון וצדק חברתי אנשים מאבדים (אפילו מרצון) כל מיני חרויות קטנות כמו זכותם על נכסיהם, החירות לדאוג לאינטרס שלהם, החירות להרוויח ביושר. כאן מתחילה שלילת חירויות זוחלת, לאט לאט זה מגיע לחופש העיסוק, חופש הביטוי ומכאן קצרה הדרך גם לשלילת החיים עצמם כיון שאתה כבר לא הבעלים של החיים שלך, לא רק נכסיך אלא גם גופך בבעלות המדינה.
גם אני חושב שהקפיטליזם הוא מבנה חברטי -פוליטי. המחשבה אותה דחף פרידמן היא ששוק חופשי קשור למשטר של חרות. אנחנו יכולים להסכים חלקית כי אני רואה את התייחסותו של פרידמן רק לחירות הקניין. טביעות ידיו של פרידמן ותלמידיו ניכרות בסין, בארגנטינה של החונטה, בצ'ילה של פינושה. הם אחן קידמו את החרות של בעלי ההון. אם אתה מתכוון למשטר דמוקרטי, אז בפירוש אין קשר הכרחי בין קפיטליזם לדמוקרטיה. במהלך כל תולדות ארה"ב יש אזהרות מפני דמוקרטיית יתר. ג'יימס מאדיסון הזהיר מלהעיר את ה-BEAST. נוסף לכך השוק החופשי איננו חופשי- הוא פיקציה.
י.ג., אתה יכול בבקשה לשלוח לי מייל?
אופס…ננסה שוב…
אפשר לומר בהכללה שהנחת הבסיס של הסוציאליזם היא שניתן להעצים את החופש והחרות הכוללת,קריא נתינת חשיבות לחופש חיובי כשווה לזה של חופש שלילי.
לעומת זאת הקפיטליסטים טוענים כי אין חשיבות לחופש חיובי או שאין שום דרך להעצים אותו בעזרת התערבות חיצונית, ולכן על החרות השלילית יש לשמור באופן מוחלט.
נאמר בהתייחס לדברי אסף בן דור
האשליה שניתן לשלב קפיטליזם וסוציאליזם נובעת מהעובדה שהקפיטליזם אינו שיטה המופעלת על ידי מישהו מסויים, אלא סדר הענינים הכלכלי המתרחש בכל מצב של סחר בין בני אדם. סחר כזה הוא קפיטליסטי במובן של חלק מאפשרות האדם לסחור כדי לחיות גם במשטרים טוטליטריים, אף אם הם פועלים באופן מודע נגד החופש.
דומה הדבר לכך שכל בני האדם בעולם, כולל אלה שהם נגד ארה"ב, מעריצים, מעשית, את הדולר.
מספר תגובות לנועם:
"המדינה תמיד מעורבת, בין אם כשחקן פעיל במגרש הכלכלי, ובין אם כריבון הקובע את תנאי המשחק, המאפשרים לבעלי ההון לעשות – פחות או יותר – ככל העולה על רוחם." ובכן, ברגע שהמדינה מעורבת, אם כשחקן פעיל ואם כריבון, אין חברה חופשיה ובטח ובטח שאין כלכלה חופשית. אם המדינה היא ריבון הקובע את תנאי המשחק, קרי, את עצם קיומו או אי קיומו של קפיטליזם ומכך שוק חופשי, אזי שהקפטיליזם (החירות) והשוק החופשי הם בהיתר, ומשתמשע מכך שלמדינה תמיד יש את הזכות (החוקית, לא המוסרית) לבטל אותם. כזה המצב במדינת ישראל. אין חוקה שמגבילה את המדינה. המדינה ביצעה "הפרטה" כדי ליצור "שוק חופשי" אבל אין שום דבר שמגן על השוק החופשי מפניה. אם וכאשר היא תראה לנכון, היא יכולה תבטלו.
"ליישם קפיטליזם" הוא אולי ביטוי לא מתאים, מפני שהוא מעביר תחושה של כפייה. אי אפשר לכפות חופש, להכריח מישהו להיות חופשי. קפיטליזם, חירות, אפשר ליצור, ליצור על ידי אי התערבות.
איני מבין מאיפה הגעת למסקנה שאין שיטה כזאת קפיטליזם? אם אין קפיטליזם האם גם אין סוציאליזם, קומוניזם, פאשיזם, מדינת רווחה? אז מה יש? בנוגע לאותה השיטה שבה המערכת השלטונית מאפשרת לבעלי ההון לשלוט במדינה/בשוק ולגרוף רווחים, כמובן ששיטה זו אינה קפיטליזם. הקפיטליזם מטרתו להגן על זכויות הפרט והקניין של הפרט, ללא קשר למעמדו החברתי ומצבו הכלכלי. זה שזה לא קורה, וזה שרוב האנשים כשהם חושבים על קפיטליזם חושבים שהיא שיטה שמטרתה לתמוך בבעלי ההון, זה בעיה שאפשר לפתור על ידי הסברה ושכנוע (ולא על ידי כפייה, כמו ששיטות פוליטיות אחרות עושות).
יש לזה שם קולע: 'קורפורטיזם'.
אליסה
קורפורטיזם הוא הפן הקיים של הקפיטליזם.
י"ג
כל העשיה והעזרה העיונית של פרידמן ואנשי שיקגו-גם ברקלי-למדינות שונות לעבור למתכונת של שוק חופשי: דרום אמריקה בשנות ה-70, בוליביה בשנות ה-80, סין, פולין רוסיה ואינני זוכר מי עוד בהמשך, היה עידוד הקורפורטיזם למרות שהפראזות שליוו את התהליכים היו על חופש , תחרות חופשית וכל מה שתרצה. חוץ מפולין ,רוסיה, צ'כיה -בכל הארצות הללו היה צריך להפעיל כוח ברוטלי כדי לנהל את התהליך. פולין היא סיפור מיוחד שאני מכיר יותר מקרוב ונוציא אותו מכאן; בכל אופן היא איננה רק סיפור של הצלחה שנבע מפעולות הפרטה.
אוהד: למה אשליה? ניתן גם ניתן ומיושם ברוב מדינות העולם. רובם מכירים בכך שעושר מיוצר ע"י קפיטליזם ולכן לא מחסלים אותו סופית. רק בוזזים את אלה שיצרו את העושר במינונים שלא יחסלו את האווז שמטיל ביצי זהב.
אסף
אולי תסביר לי מיהם הקפיטליסטים בארה"ב ומי בזז אותם?
יורי
אם אמריקנים עודדו קורפורטיזם, קרי, עידוד התמיכה בבעלי הון על חשבון מי שאינם בעלי הון, הרי שהם לא פעלו לפי רוח הקפיטליזם. לא כל דבר שעושים אמריקנים, גם אם הם טוענים שמה שהם עושים הוא קפיטליסטי, הוא אכן ברוח הקפיטליזם.
בנוגע לכך ש"הקורפורטיזם הוא הפן הקיים של הקפיטליזם," הרי שהוא למעשה פן של הקולקטיביזם, תוצאה של התערבות הממשל בחברה ובכלכלה. במערכת קפיטליסטית הממשל אינו מתערב לטובת מישהו.
ארצות הברית כבר מזמן אינה קפיטליסטית כל כך, וזוהי שגיאה חשוב שכל מה שהאמריקנים עושים עולה בקנה אחד עם הערכים הקפיטליסטים. דוגמה לכך היא המלחמות שהאמריקנים פתחו בהן כדי להביא לדמוקרטיה. לו היו פועלים לפי רוח הקפיטליזם היו יוצאים למלחמות כדי לבסס זכויות פרט ולא דמוקרטיה, שאינה תומכת בזכויות פרט, אלא מפרה אותן.
י"ג
כתבת: "דוגמה לכך היא המלחמות שהאמריקנים פתחו בהן כדי להביא לדמוקרטיה. לו היו פועלים לפי רוח הקפיטליזם היו יוצאים למלחמות כדי לבסס זכויות פרט ולא דמוקרטיה, שאינה תומכת בזכויות פרט, אלא מפרה אותן". כלומר שאזרחי ארה"ב צריכים לשלם בדמים כדי להביא זכויות אזרח לעמים שמעבר לים? האם תפקידה של מדינה קפיטליסטית הוא להפיץ את הבשורה?
אסף.
כמובן שאין אזרחי ארצות הברית צריכים לשלם בדמם כדי להביא זכויות פרט לעמים אחרים. כוונתי היא שאם כבר מדינה המתיימרת להיות קפיטליסטית נכנסת למלחמה, מוטב שתעשה זאת בשל סיבות העולות בקנה אחד עם הקפיטליזם. רוב הסיכויים שמדינה קפיטליסטית כלל לא תיכנס למלחמה נגד אויב שאינו מאיים ישירות עליה. זהו נושא שלא חשבתי עליו הרבה לעומק. אם ארצות הברית הייתה, למשל, מדינה קפיטליסטית, והייתה מזהה בישראל פוטנציאל להיות מדינה קפיטליסטית, האם לא היה מהאינטרס שלה להילחם באויבי ישראל (יחד עם ישראל כמובן)? האם לא מהאינטרס של מדינה קפיטליסטית לנסות ולהביא לכך שיהיו עוד מדינות קפיטליסטיות בעולם, גם אם לעתים הדבר כרוך במלחמה? אני שואל זאת לשם דיון, לא כי אני חושב שזוהי חובתה של המדינה הקפיטליסטית.
קפיטליזם טהור משמעו אי התערבות כפייתית של הממשלה בכלכלה.
אין ראנד, שעשתה את העבודה המתקדמת ביותר שאני מכיר בנושא הקפיטליזם, התנגדה לגיוס חובה שמשמעו פגיעה בזכויות האדם של בני האדם המגוייסים – וכך הוא הדבר לגבי כל צורה של חקיקה שפוגעת בזכויות האדם היסודיות הכוללות את הזכות לחיים ולקנין.
מכך נובע שמדיניות חוץ של מדינה צודקת- כמו מדיניות פנים שלה – תבוסס על רצון האזרחים ועל התנדבות. בהקשר זה מציעה ראנד להתבונן בהסטוריה ולהבחין בכך שכשמדובר במלחמות צודקות יש תמיד מתנדבים רבים שמציעים את עצמם ומשאביהם לעזור.
כך הוא גם במקרה של ישראל, שבמלחמת השחרור שלה עדיין לא היה קיים חוק גיוס חובה. חוק זה, ביחד עם רבים אחרים שחוקקו על ידי הסוציאליזם הישראלי, היו אחראים, ללא ספק, להתרחקות הכלכלה הישראלית מקפיטליזם, על אף שיחסית לשכנותיה היתה תמיד ישראל חופשית.
שם המשחק בעולם של היום היא יחסיות. בהקשר זה, קיימת במערב בכלל ובארה"ב בפרט כלכלה חופשית יחסית, אף כי התערבות ממשלתית מסיבית מאיימת דרכן על שלום העולם כולו.
אוהד קמין
הפוך בדיוק.
אוהד שלום,
כמה הסתגויות. הייתי שמח לתשובה.
ארצות הברית אינה מעצמת חרות כל כך גדולה כפי שאתה מציג אותה. ארצות הברית היתה מעורבת בהפלת משטרים דמוקרטיים בדרום אמריקה, ובכינון דיקטטורת (ניסיון הפיכה בוונצואלה, נוריאגה ועוד). כשהיא גדלה, היא דרסה את חרותם וחייהם של מיליוני אינדיאנים. כיום, אם אינך בעל ממון בארה"ב, החרות נשללת ממך. ארצות הברית עדיין משתמשת בעונש מוות, שהוא אחד הכלים לוקחי החרות, הכי גדולים שיש. בארצות הברית, עד שנות השבעים, אזרחים ממוצא אפריקאי היו אזרחים מסוג ז'. בארצות הברית נוצר קשר הדוק בין חרות לממון. ככל שיש לך יותר ממון, כך אתה יכול להנות יותר מחרות, ולהיפך.
יתרה מזאת, הקפיטליזם יוצר מערכת תגמול, כמעט אך ורק על הצלחה כספית. הוא אינו מתגמל על ערכים חברתיים, על סיפוק מקשרים חברתיים, או על מימוש עצמי (אלא אם כן, אתה יזם).
מערכות סוציאל-דמוקרטיות כמו בסקנדינביות, כן מגדילות את החרות. הן מאפשרות לאדם לעסוק יותר בדברים שמעניינים אותו, ופחות בעבודות שמכניסות הון גדול. גם אם אתה עני, עדיין יש לך חרות גדולה יותר. ביטול המעמדות, מאפשר לערכים חברתיים לגבור על ערכים כלכליים. ובכל זאת, כאשר בוחנים את התג"מ לנפש בין הסקנדינביות לארה"ב, נראה שהסקנדינביות הן גם יותר כלכליות.
האם קפיטליזם לא הופך להיות "חזירי", כאשר כול עיסוקו הוא ברווח… או "מה יוצא לי מזה"….האם איננו מאבדים הרבה מהאנושיות שלנו, כשאנו פונים רק לשורת הרווח?
ואו ! שמת לב היכן אתה כותב?
ארה"ב כונתה – ובצורה לא מקרית – ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הדבר נובע מכך שזכויות האדם שבה – וזה אומר, בין היתר, חופש – מוגנות שם יותר מבכל מדינה שקיימת בעולם של היום. אין הדבר אומר שהכל בארה"ב טוב, אך כשמדובר בערכי אנוש המצב בה מבחינת האפשרויות שהיא מציעה ליחיד הוא הטוב ביותר בעולם של היום, כי חוקתה מגינה על זכויותיו, אשר במדינות אחרות – וביניהן הסקנדינביות – אינן מוגנות באותה מידה.
למעשה אנו מדברים על יחסיות: השיטה הקפיטליסטית מפותחת יחסית בארה"ב יותר מבשאר הארצות לא כי מדובר בנטיה חוקתית לקפיטליזם אלא שמדובר במצב של אי הפרעה לחופש האישי – וזה היסוד של קפיטליזם.
מכיוון שהקפיטליזם אומר חופש, הוא כולל מתן אפשרות לבני אדם לעשות כחפצם בקנינם, וזה אומר שהם גם יכולים לטעות בשיקוליהם, או לראות רווח בדברים שליליים. אך ההבדל בין מצב שבו ההפסדים הם תוצאה של השקעות לא נכונות של יחידים לבין מצב מדיני שבו ההשקעות הלחא נכונות נעשות על ידי ממשלות ובצורה חוקית הוא עצום, שכן במצב השני, השורר ברבות ממדינות העולם, מוצא את עצמו האזרח אסיר בידי מקבלי החלטות שאינם מחזיקים בזכות לקבוע את סדר יומו. העובדה שהם עושים זאת בכל זאת – ועם כל הסבל שנגרם בכך לנתינים – איננה תוצר של קפיטליזם אלא של ההיפך ממנו – של שליטת המדינה בפוליטיקה (ולא מדובר רק בכלכלה).
כהשלמה לאותו רעיון: ארה"ב אכן אשמה במחדלים ופשעים רבים שביצעה בעולם, אך זאת לא בגלל פעולה קפיטליסטית שלה אלא בשל פעולות ממשלתיות ושלטוניות שלה, אשר הוצאו לפועל בניגוד לזכויות האדם.
באשר לעונש מוות או לדיכוי גזעני של "יוצאי אפריקה", יש לשפוט כל אחד מהאירועים הללו לגופם. העובדה שהם אופיניים לארה"ב איננה אומרת שהם השלכות ישירות של קפיטליזם או שהם תוצר של חשיבה הומניסטית, אך עם זאת עלי לציין כי השמאל העולמי – שהוא האויב הגדול ביותר שמתמודד עם האומה האמריקנית – עוסק תדיר בניפוח מלאכותי של טעויות וכשלים הקיימים בארה"ב. במסגרת זו אחת מהצלחותיו הגדולות של השמאל היא הצגת כשלים טכניים כך שהם מעיבים על הצלחות עצומות. דוגמה אחרונה לאפקט זה היא מה שמתרחש בעירק, שלגביו, מה שהתחיל כהצלחה עצומה על משטר רודני אכזרי של כוחות החופש, שוקע בבוץ תקשורתי של התנגדות מבית בשל תעמולה, המציגה את הפעולה האמריקנית במקרה הטוב כטעות ובמקרה הרע כפרי של תאוות בצע ושאיפה לרווחים על חשבון בני אדם חפים מפשע, מה שמהווה עלבון לרמה העובדתית של האירוע.
זה מביא אותי למעורבות של ארה"ב בפוליטיקה העולמית. משבר ויאטנם, למשל, אשר נסתיים בנסיגתה של ארה"ב וכשלונה אל מול התפשטות הקומוניזם במזרח אסיה, לא היה צריך להסתיים כך. אין זה המקום היאות לפתח את הנושא במלואו, אך העובדה שארה"ב נסוגה בבושת פנים מויאטנם יצרה, בין יתר האירועים שלהם גרמה, מצב של איום כללי על העולם דרך הכנעת ארה"ב.
כי מה שנמצא בינינו לבין דיקטטורה עולמית אינו אלא ארה"ב. זו, כשהיא מגייסת את שאריות החופש שנותרו בה, מתקשה לפעול פוליטית בדיוק בשל הבעיה שעליה לבחור, פעמים רבות, בין רע יותר לרע פחות, וזה מביא אותה לחיזוק דיקטטורות מסוימות, באשר אין היא יכולה לפעול כראוי, כלומר בקולוניאליסטית תבונית, המעניקה לאזרחיה את הזכות להשתלט על מקומות שבהן אין הערכה לחופש אמיתי.
לסיכום: על אף שבארה"ב יש מידת חופש יחסי גדולה, היא איננה מייצגת עדיין משטר מושלם. אך צריך הדבר להיות ברור, שעדיין עדיף להחזיק באזרחות אמריקאית על ויאטנמית או מצרית…
ואם הייתי רוצה להיות בוטה יותר, הייתי אומר שיש מידה של דמגוגיה בדבריך. וזאת למה?
אתה מתייחס אל הסוציאליזם כאל מקשה אחת ומתעלם באופן תמוה מהמידרג העצום שקיים בתוכו.
קשה לי להאמין שהדברים נובעים מחוסר ידע ולכן נותר לי להניח שהם נעשים בכוונת מכוון על מנת להשחיר את הסוציאליזם.
לגופו של עניין לא ממש ברור לי מה אתה מנסה לומר. האם אתה מתנגד להתערבות המדינה באמצעות סיוע בכל מצב ותנאי?
אני מחזיק מעצמי קפיטליסט עם נטיות סוציאליסטיות. כלומר אני בעד שוק חופשי ומתן מרחב ליוזמה חופשית ביחד עם דיכוי מונופולים גדולים והתנגדות לניהול ממשלתי. מצד שני אני גם בעד סיוע של המדינה לאלה המוגבלים ביכולתם מסיבות רפואיות.
ברור שאם אני משלם מיסים, אני מצפה מהמדינה שתדע לנהל נכון את הכנסותיה ממיסים ולמצוא את הדרך לממן עזרה לזקוקים לה.
האם זה הופך אותי לאדם המתנגד לחופש?
ואם הייתי מתנגד לכך, אז מה הייתי? אדם שלא מבחין בסביבה שלו? כזה שלא מבחין באנשים המשוועים לעזרת הציבור?
מרגע שאנחנו חיים במסגרת וממלאים את חובותינו כלפי אותה מסגרת, המסגרת הזו צריכה ליטול אחריות מוגבלת, בהתאם ליכולותיה הכלכליות ולשאר הצרכים הקהילתיים.
העם יכול לבטא את רצונו באמצעות פעולה וולנטרית ישירה, בתרומה לכל מיני עמותות אם הוא חש שהוא רוצה לתרום ולהשפיע יותר אבל זה לא יהיה תחליף לחובותיה של המדינה.
נתחיל מהסוף: מטרת האדם בחיים היא להנות (במובן הרחב של המילה)!
נקודה. זה לא ניתן לויכוח, זו עובדה.
כלומר אפשר להתווכח, אבל בסוף הויכוח זו תהיה התוצאה.
אין אדם שאינו מונע לפעול למען עצמו, אלא אם כן מדובר בפגם בייצור (תרתי משמע)…
אצל אנורקטית המח פועל מתוך מחשבה מוטעית כאילו הוא פועל למען עצמו.
כנראה גם אצל מתאבד. לפעמים בטעות, לפעמים עקב מצב סופני בלתי נסבל.
אם שמקריבה את נפשה למען בנה, גם דואגת לעצמה. היא לא היתה עושה זאת למען ילדים אחרים.
יאנוש קורצ'אק היה מוכן למות עם הילדים משום שנפשו לא עמדה לו להשאר בלעדיהם.
בסופו של דבר כל אדם עושה מה שמוחו מפענח כטוב למען עצמו.
גם אלטרואיסטיות היא אגואיסטית בסופו של דבר. אדם דואג לאחרים כי זה עושה לו טוב.
הלב שלי מתחמם כשאני רואה שנעשה צדק ושאנשים שקופחו זוכים למה שמגיע להם.
אני לא חושב שמנהיג חברתי אמיתי יכול להיות אדם שאין לו את זה.
המשך לאוהד קמין-
העצים שלך בהחלט ראויים, יש רק בעיה אחת קטנה: פיספסת את היער…
כלומר: שכחת בשביל מה / מי קיימת החברה.
מיד אזכיר לך אך קודם אתן לך דוגמה שתסביר טוב יותר מאלף הסברים.
נניח שהיינו חיים בחברה בה אצל אדם אחד היו 99% מהממון והמשאבים, אחוז אחד היה מחולק בין כל השאר. כל האנשים חוץ ממנו היו פושעים וקבצנים ורק הוא היה קפיטליסט דגול. האם אתה מצליח להבחין בבעיתיות מסויימת?…
קפיטליזם הוא כלי. ניהול חברה היא המטרה.
אם הכלי נכשל מחליפים אותו, לא את המטרה.
מחליפים או מתקנים. אולי חסרים איזונים, אולי בלמים, אולי דברים אחרים.
רק חשוב לא להתבלבל בין המטרה והכלי שנועד להשגתה.
ל- י"ג:
אלמנטים סוציאליסטים יכולים להיות משולבים בכלכלה קפיטליסטית.
האם אתה מתנגד לתמיכת המדינה באדם מוגבל פיסית?
האם אתה מתנגד לתמיכת המדינה באדם שאיבד את עבודתו ורוצה לחזור לשוק העבודה?
האם אתה מתנגד לתמיכת המדינה בזקנים?
האם אתה מתנגד לתמיכת המדינה בעמותות חינוכיות הפועלות באיזורים מוכי עוני?
האם כל סיוע כזה מוליד פושעים וקבצנים?
הרי כל הדברים שתיארתי הם אלמנטים סוציאליסטיים אלמנטריים. התנגדות להם היא אגואיזם חזירי.
ברור שהמדינה לא צריכה להפוך למממן של עניים כרוניים או של אנשים שבחרו להביא עשרה ילדים לעולם. המדינה צריכה לעזור להם למצוא את הדרך לסייע לעצמם, כלומר המדינה צריכה לייצר את התשתיות המתאימות שיאפשרו להם לצאת מהמצוקה בה הם נמצאים מבלי לשלם להם כסף באופן ישיר.
קודם כל לרקוויאם:
כל סוג של שיוע בין בני אדם הוא לגיטימי בתנאי שהוא נעשה מתוך רצון, בחירה ובאמצעות קנינך. אם הוא נעשה בכפיה ומתוך פגיעה בזכויות הקנין – או זכויות אחרות – של אדם כלשהו, הדבר אינו מוסרי ואינו קביל.
כל מי שקוצה יכול לסייע בכל דרך שירצה למי שירצה. בחברה חופשית יכול לעשות זאת כל הבוחר בכך בכל דרך שירצה וכל עוד הדבר אינו נעזר בפשע זה לגיטימי. אגב, לגיטימי אינו אומר בהכרח מוסרי, כי יש מצבים שבהם אין הדבר חיובי לסייע לנזקקים, אך זה איננו הנושא.
חשוב להבין כי לא ניתן לשלב סוציאליזם בקפיטליזם בדיוק מכיוון שכל סוגי הסוציאליזם זהים מבחינה עקרונית במובן המוסרי-פוליטי: הם ממליצים "לחלק את העושר" שמשמעותו המעשית היא הוצאת משאבים באמצעות חקיקה, דבר שמשמעו כפיה. לכן הענין הסוציאליסטי ראוי לגינוי.
תפקעדה של מדינה ראויה היא להגן על זכויות האדם. כך, לפחות, זה בחוקה האמריקנית וגם במסורת היהודית. הגדרת תפקיד זה של המדינה בעידן המודרני נעשתה על ידי הפילוסופית אין ראנד, שבתפיסתה זו אני מחזיק. לפי ראנד, צבא, בתי משפט ומשטרה הן סוכנויות מקצועיות שתפקידן לשמור על זכויות האדם והיחיד מפני פגיעה – והן ממומנות בכספיו של הציבור הבוחר בהן על יסוד אותו עקרון בו הוא בוחר לשתות קוקה קולה – כלומר כשבחירתו מבוססת על נותן השירות הטוב ביותר בתחום זה.
זה מעביר אותי לתשובה לאהרון:
ההבדל בין חברה למדינה הוא משמעותי: בזמן שחברה אנושית היא ערך חיובי עבור רוב בני האדם מבחינה פוטנציאלית, אין זה תמיד נכון עובדתית, כי יש חברות המזיקות לטבע האדם ולפיכך לכל אדם יחיד. על חברה להיות חברה טובה ולא רעה וככזו על חברה להועיל לבני האדם שבה.
זה נכון שכל אדם אמור לפעול למען עניניו, אך לא כל אחד יודע מהם בדיוק ולכן יש רבים שפועלים נגד אושרם ואושר אחרים.
יש דרך לדעת מהו הענין האנושי האמיתי, אך זו אינה המסגרת הראויה להצגת דרך זו. כך או כך, חפצים כל בני האדם באושר, אך רק חברה שבה יהיו כל בני האדם מאושרים או, לפחות, בדרך לאושר, תשיג את היציבות המכסימלית. איך עושים זאת? חופש. כלומר: קפיטליזם.
כאן נכנס ההבדל בין מדינה לחברה; מדינה חופשית היא המתאימה לחברה אנושית. מדינה לא חופשית מתפקדת ככלא, שאינו מאפשר לבני האדם שבה לממש את יכולותיהם.
במלים אחרות: צריך אדם להיות משוגע או טיפש כדי לחשוב שאין בחברה רווח גדול עבורו – וזה נכון לגבי כל רווח מעזרה הדדית – אך אסור לאדם להסכים עם חברה לא אנושית.
וכעקרון כללי אחזור ואציין כי המדינה איננה יכולה לעשות דבר שאין ביכולת היחיד לעשות – וכאשר הוא העושה את הדבר, יש בו ערך מוסרי גבוה יותר כי הוא אינו לוקה בכפיה, שלא לדבר על חוסר היעילות האופייני לפעולה של משטר ריכוזי-ממשלתי.
אתה מוביל שיטה חדשה של אנארכיזם הפוך.
אני לא בטוח שאפילו איין ראנד הקפיטליסטית הקיצונית יכולה להתחרות בהשקפת העולם שאתה מייצג כאן, קהילה חסרת כל אחריות כלפי הפרטים המרכיבים אותה. זה אנארכיזם, אבל עם רכוש.
איך קהילה כזו, מצד אחד לא תיתן שקל למי מאנשיה, אבל מצד שני תבקש מהם להקריב את חייהם על מזבח חירותה? לא נראה לך שאיבדת קצת את הפרופורציה?
ההערה שלך "חשוב להבין כי לא ניתן לשלב סוציאליזם בקפיטליזם" ריקה מתוכן מפני שכבר עשרות שנים זה בדיוק מה שמתרחש באירופה וזה בדיוק מה שמתרחש לנגד עיננו בימים אלה במעצמת הקפיטליזם.
שירבבת לכאן גם את המסורת היהודית בהקשר לזכויות אדם אבל שכחת לציין שהביטוי לזכויות אדם במסורת היהודית הוא כמעט כולו על טהרת הסוציאליזם ואתה מוזמן לעיין בפרשת משפטים.
בקיצור, התחושה שלי ממך היא שהשקפת העולם הכלכלית שלך מבולבלת לחלוטין ורחוקה מבשלות.
אוהד קמין שלום,
אני חושב שאתה מפספס דבר קטן. עקרונית מה שאתה אומר הוא נכון. בארצות הברית החרות האישית היא העיקר. אלא שהמערכת השלמה מורכבת הרבה יותר, ובפועל החרות האישית נדרסת.
היכולת שלך לפעול ולהביע את רצונך בתוך קבוצה/מדינה נובעת מיכולת ההשפעה שלך בתוך הקבוצה. והיכולת הזאת מתאפשרת באמצעות חופש הביטוי – החופש לבטא את רצונותיך, ולהביא אחרים להתאים את רצונם לרצונך.
אלא שכשאתה מרוויח הרבה כסף ביחס לאחרים (וארה"ב מעודדת עושר), אתה גם נהנה מיכולת ביטוי עדיפה על הפחות עשירים. אתה יכול להעסיק יחצ"נים, חברות פרסומת, לוביסטים. אתה יכול לקנות חברי קונגרס ועוד. ולכן נוצר מצב בפועל בו קבוצה קטנה מאד של בעלי הון, שולטת בממשל בארה"ב, וגורמת לארה"ב, בין אם היא רוצה או לא, לפעול על פי האינטרסים של בעלי ההון.
הדבר הזה בעצם גורם לארה"ב להרחיב את השווקים ו"לפתוח" אותם לכלכלה של ארה"ב. זה מסביר מדוע ארה"ב תוקפת דווקא את עירק ואת וונצואלה (ארצות עתירות בנפט, שלא נתנו לחברות האמריקאיות להתחרות על מכרזים). זה מסביר מדוע תאגידי נשק, דוחפים את ארצות הברית, פעם אחר פעם למלחמות מיותרות. זה מסביר מדוע ארצות הברית הופכת להיות אימפריה חובקת עולם.
חופש הוא הביטוי הוא נפלא. אבל אי שיוויון כה קיצוני ביכולת הביטוי, גורם לעיוות בממשל האמריקאי, ולהפיכתו לבסיס ניצול, עבור תאגידי ענק.
הפתרון יכול להיות בכמה דרכים. אחת היא ליצור מס פרוגרסיבי, על הון, שימתן את יכולת הגדילה של תאגידים ושל בעלי הון ושיצמצם את יכולת ההשפעה שלהם. אופציה שניה היא לקדם יוזמות של דמוקרטיה ישירה, המחזירות את השליטה במדינה לציבור הרחב, ומאפשרות יותר שיוויון ביכולת ההשפעה והביטוי. אפשרות שלישית היא לקדם התאגדודיות אזרחיות, היוצרות תחליף להתאגדויות למטרות ממון, כדי ליצור לובי והשפעה על הממשל.
כל אלו, אינן מציעות להגדיל את השליטה הממשלתית, אלא להגביל את הפערים בחופש הביטוי בפועל.
נ.ב.
נכון שארצות הברית הצילה את אירופה משליטתם של דיקטטורות בשתי מלחמות עולם. ונכון שארה"ב לחמה בבריה"מ, עד התרסקותה. אבל נראה שהיום ארה"ב כבר מגדלת לה אויבים, ומחפשת אויבים, כדי להצדיק את ארסנל הנשק המטורף שהיא מחזיקה. בנוסף, נראה שהכיבוש התרבותי שלה, גורם לעמים רבים להתמרד בה. וכל עם כזה שמתמרד כנגדה, מיד נחשב אנטי חרותני.
אני בטוח שקיימות שיטות רבות לנהל מלחמות, לא דרך ארסנל ששווה 400 מיליארד דולר בשנה! יותר מחקרים באוניברסיטאות. יותר כבוד לתרבויות מקומיות, לא היה מזיק בכלל.
השמאל בעולם אינו נלחם בארה"ב. הוא נלחם למען צדק. לצערי, הוא חלק מהשמאל מעולם לא הגדיר מהו צדק. ובתוך כך, מצא עצמו לצידן של דיקטטורות. אבל זה דיון אחר.
שלום לרקוויאם
מדבריך אני מבין שאתה רואה סוציאליזם כמערכת של איכפתיות חברתית, שבה מובע הענין שיש לכל אדם הגיוני לסייע לבני חברתו החלשים ממנו. אין אני רואה בעיה עקרונית עם ענין כזה, אך זה איננו סוציאליזם.
כשאני אומר שלא ניתן לשלב ביניהם, אני מתכוון לכך שלא ניתן לשלב בין חופש וכלא. כי בעיני, הסוציאליזם איננו איכפתיות אלא צורה של גזל מודרני, המציג את עצמו ככזה שנעשה למטרות צודקות.
המסורת היהודית מלאה בפעולות שמשקפות מודעות לצרכים חברתיים אבל היא אינה כפייתית (אינך חייב להיות שומר מצוות) וגם החבר בקהילה יהודית אינו אמור לתת יותר מחמישית מרכושו, שלא לדבר על כך שיש מגבלות חמורות על השלטון (המלך) לגבי הדרך שבה ישתמש במשאבי ציבור. בכל מקרה, ביהדות יש אינדבידואליזם וקפיטליזם בצורותיהם היסודיות בהסטוריה.
אני אינני מטיף לאנרכיזם אלא למדינה שתתבסס על הרעיון המקורי של מדינה: מערכת שדואגת להגן על אזרחיה ותו לא. מדינה, להשקפתי, איננה צריכה לנהל כלכלה או סעד – זהו ענין לשוק הפרטי.
לטל ירון שלום
אני מודע לבעייתיות שיש בתלכיד גדול כמו ארה"ב, אך מה שזיהית כמשגים או כשלים ניתן לתיקון בדרכים רבות ומגוונות, שיכולות להיות חלק מהצורה שבה האנושות מצליחה להתמודד עם בעיות בהסטוריה.
כך או כך, ארה"ב איננה מתעלמת מבעיות שיש במקומות שבהם יש עמים נחלשים והדוגמה לכך היא המשאבים העצומים שהיא מוציאה על סיוע למדינות נזקקות.
על אף כל מגרעותיה ארה"ב היא עדיין בירת החופש בעולם והיא מצליחה לשמור על כך אל מול כל האיומים על החופש שבאים מצד דיקטטורות הקומוניזם, הסוציאליזם והאיסלם למיניהן.
אפילו אם היה הדבר נכון וארה"ב היתה כולה רע, כדאי היה לבחור בדרכה פשוט מכיוון שזה רע פחות מאשר דברים רעים הרבה יותר שקיימים בעולם.
לאהרן.
אהרן, כתבת "גם אלטרואיסטיות היא אגואיסטית בסופו של דבר." ובכן, בהתאם לכך אפשר לומר שגם מלחמה היא שלום בסופו של דבר, שעבדות היא חירות בסופו של דבר, כי במשא ומתן לאקדח ולכסף אותה השפעה וכי רצון הפרט ורצון הכלל הם אותו הדבר בסופו של דבר (והעבודה משחררת). לא סתם קיימות שתי המילים אלטרואיזם ואגואיזם, כל אחת מהן מבטאת ערים שונים ואל נא נבלבל ביניהם.
גם אני שמח כשאני רואהש אנשים שקופחו זוכים לצדק – אבל כאן נשאלת השאלה מיהו מקופח.
כרתת את היער של אוהד ונטעת חורשה סבוכה לא פחות. מצד אחד אתה טוען שהמטרה של האדם בחיים היא ליהנות. איך יהנה אדם? כמובן אם יניחו לו לחיות את חייו, לקיים את עצמו ולבחור כיצד להשתמש בפרי עמלו (חומרי או רוחני). אולם עולה מדבריך שהיחידה שאליה יש להתייחס היא החברה ולא הפרט. כתבת "שכחת בשביל מה / מי קיימת החברה." מכך משתמשע שאתה חושב שהחברה (ומהי חברה אם לא הפרטים המרכיבים אותה)קיימת או כדי שאדם ינצל אותה (פרטים אחרים) או שהיא תנצל את הפרט. בקפיטליזם איש לא קיים לטובתו של איש, הפרט לא מנצל ולא מנוצל, איש אינו האמצעי להשגת מטרותיו של אדם אחר (וכך גם החברה – פרטים רבים). כתבת "ניהול חברה היא המטרה." מכך עולה שאתה חושב שמישהו צריך לנהל למישהו אחר את החיים, בהתאם ל"טוב" מסוים שאותו קבע ה"מנהל" (בדרך כלל יש כמה מנהלים). ואם אדם מסוים אינו מסכים אם ה"טוב הזה"? כיצד יהנה בחייו? (ארצה להרחיב כאן נקודה שמשותפת לקולקטיביסטים רבים (איני אומר שאתה כזה). אם הם חושבים שצריך לנהל לאנשים את החיים, סימן שהם חושבים שהאדם הוא ישות שאינה מסוגלת להבין מה טוב בשבילה. ומי כן יכול לומר לו מה טוב בשבילו, הם אומרים, כמובן אנשים אחרים – שלתפיסתם אינם יודעים מה טוב בשבילם). כתבת "נניח שהיינו חיים בחברה בה אצל אדם אחד היו 99% מהממון והמשאבים, אחוז אחד היה מחולק בין כל השאר. כל האנשים חוץ ממנו היו פושעים וקבצנים ורק הוא היה קפיטליסט דגול." למה להניח, בכל המערכות הסוציאליסטיות הייתה קבוצת אנשים שהחזיקה בידיה את רוב רובם של ההון והמשאבים של המדינה והחברה, וכן, כל האנשים חוץ מהם היו קבצנים, מכיוון שלא היה להם כסף ולא רכוש, וכן, הם גם היו פושעים, מכיוון שאם ניסו להיטיב את מצבם בשימוש בהון או ברכוש פרטיים שעוד נותר להם ושאותו הסתירו (שוק השחור למשל) הם היו נחשבים לפושעים הפוגעים ב"מדינה," בהון ובמשאבים "שלה."
אז, אם המטרה היא הנאה של האדם בחייו ומחייו,כלומר חופש לאדם, כמו שאמרת במשפט הפתיחה שלך, בוא ולא נתבלבל, כמו שאמרת, בין המטרה ובין הדרך השיג אותה.
לרקוויים.
ארצה להוסיף עוד עמה "האם אתה מתנגד" לרשימה שלך:
האם אתה מתנגד לתמיכת הממשלה בחקלאים שעקב מזג אוויר ספגו פגיעה ביבולים שלהם?
האם אתה מתנגד לתמיכה של הממשלה בסטודנטים שהלכו ללמוד מקצוע שאין לו דרישה רבה בשוק וכעת קשה להם יותר למצוא עבודה?
האם אתה מתנגד לתמיכה של הממשלה בסטודנטים שהלכו ולמדו מקצוע שהייתה לו דרישה אך שלפתע ירדה הדרישה אליו?
האם אתה מתנגד לתמיכה של הממשלה באנשים עם הפרעות קשב וריכוז, דבר שמקשה עליהם יותר?
האם אתה מתנגד לתמיכה של הממשלה במגמגמים?
האם אתה מתנגד לתמיכה של הממשלה באדם שפתח עסק אך העסק נכשל?
האם אתה מתנגד לתמיכה של הממשלה בחולי סוכרת?
ועוד ועוד ועוד…
הנקודה ברורה: תשאל כל אדם (כמעט) והוא יגיד לך שהוא מקופח, ושמישהו חייב!!! לעזור לו. בכלל, איך אתה קובע מי זקוק לתמיכה? כל זקן זקוק לתמיכה, או שמא יש דרגות שונות? מיהו מוגבל פיזית? כל אחד שנפגע באחד מגפיו או שיש דרגות שונות של פגיעה ולכן דרגות שונות של סיוע? ומי קבע שבן אדם מסוים שלכאורה הפגיעה שלו קשה יותר לא יכול להסתדר טוב יותר מאדם שלכאורה הפגעיה שלו קלה יותר? האם כל אדם שפוטר מעבודתו, ותהיה הסיבה אשר תהיה, חובה לתמוך בו? או שגם במקרה הזה יש דרגות שונות?
ומי ייקבע את הדרגות השונות (מכיוון שברור שיש כאלה)? ועדה כמובן. ועוד אחת. ועוד אחת. ועוד תת ועדה. ועוד אחת. ועוד אחת.
ומדוע שהמדינה לא תממן עניים כרוניים (אינני מבין את ההגדרה הזאת) או אנשים שבחרו להביא 10 ילדים לעולם? מי שמך או כל אחד אחר לקבוע מי זכאי לתמיכה ומי לא, תמיכה המושגת באמצעות הכסף שלי, שהשגתי בזעת אפי בלא שמישהו תמך בי?
כתבת "ברור שאם אני משלם מיסים, אני מצפה מהמדינה שתדע לנהל נכון את הכנסותיה ממיסים ולמצוא את הדרך לממן עזרה לזקוקים לה," ו"העם יכול לבטא את רצונו באמצעות פעולה וולנטרית ישירה, בתרומה לכל מיני עמותות אם הוא חש שהוא רוצה לתרום ולהשפיע יותר אבל זה לא יהיה תחליף לחובותיה של המדינה." ובכן, ציפיות לחוד ומציאות לחוד. מדוע לא להסתמך על פעולה וולונטרית ישירה, לתרום ישירות לעמותות ולגופים המטפלים באנשים שהם חושבים שהם נזקקים? לפחות כך אני יודע להיכן הכסף שלי הולך, ואותן עמותות וארגונים צריכים להוכיח לי כל פעם שהכסף שאני נותן להם לא הולך למנגנון הבירוקרטי המנופח שלהן או שכמעט הכול הולך לכיסו של מנהל העמותה. מכיוון שהתרומה היא וולונטרית, אני יכול להפסיק ולתרום מתי שארצה (וכך עשיתי ועשו אחרים במקרים שונים). אותם גופים ועמותות צריכות לשכנע אותי שכדאי לי לתרום להם מכיוון שהם דואגים באמת לאנשים שאני והם חושבים שהם נזקקים. האם כספי המיסים שלך ושלי באמת מופנים לנזקקים? כמובן שלא. רובם המכריע הולך לביורוקרטיה המנופחת של משרדי הממשלה השונים. האם יש לך הזכות לומר להם להיכן אתה רוצה שיגיעו מיסיך? לא! האם יש לך זכות (חוקית, לא מוסרית) להפסיק ולשלם את מיסיך כאשר אתה מבין שהם מגיעים למקומות שאינך חושב שראוי שהם יגיעו? לא ולא!!!
אין זה אגואיזם חזירי. זוהי הזכות הבסיסית של האדם לעשות את מה שהוא חושב לנכון עם כספו. השוק החופשי עובד על שכנוע, לא על לקיחה בכוח (גם אם הלקיחה מעוגנת בחוק). והישראלים תורמים הרבה, ואולי היו תורמים יותר אם לא היו לוקחים להם כל חודש עד 50% כמעט מהמשכורת שלהם.
כתבת "מרגע שאנחנו חיים במסגרת וממלאים את חובותינו כלפי אותה מסגרת המסגרת הזו צריכה ליטול אחריות מוגבלת, בהתאם ליכולותיה הכלכליות ולשאר הצרכים הקהילתיים." מי יקבע מהו ה"טוב" וה"נכון" שעל בסיסם קובעים את חובותינו? מהי בדיוק אחריות מוגבלת? איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת (אגלה לך, היא מתחילה אך לעולם לא נגמרת)? מה הם צרכים קהילתיים? לדעתו של מי? מי יקבע או קובע אותם ועל בסיס מה? האם על בסיס שכנוע? חקיקה? כוח?
כתבת "אני מחזיק מעצמי קפיטליסט עם נטיות סוציאליסטיות. כלומר אני בעד שוק חופשי ומתן מרחב ליוזמה חופשית ביחד עם דיכוי מונופולים גדולים והתנגדות לניהול ממשלתי. מצד שני אני גם בעד סיוע של המדינה לאלה המוגבלים ביכולתם מסיבות רפואיות." מה אתה מגדיל בתור מונופול? האם חברה פרטית שהמציאה מוצר או שירות מסוימים ורוב האזרחים במדינה בוחרים מרצונם לשלם בעבורם ולהשתמש בהם היא מונופול ויש לדכאה? האם היא שדדה משהו ממישהו? האם יש חוק מסוים האוסר על מתחרים לנסות וליצור מוצר טוב יותר או במחיר נמוך יותר? דיכוי של חברה כזאת אינו קפיטליסטי, אינו תמיכה בשוק החופשי (בנוגע למונופולים, הרי שהמונופולים הגדולים ביותר הם אלה שגורמת להם הממשלה – ראה חברת החשמל, מקורות, סובסידיות למגזרים תעשייתיים וחקלאיים שונים וחקיקה המונעת כניסה של יזמים חדשים לסקטורים האלה. אבל על מונופולים בפעם אחרת).
התערבות של הממשלה בחיי האזרחים היא התערבות היא התערבות היא התערבות, ושום "טוב" לא יכול להצדיק אותה. חברה היא רק מספר האנשים שמרכיבים אותב, ולכל איש הזכות לקבוע מה יעשה בחייו וברכושו. ברגע שמתחילים לפגוע קצת בזכויות האלה, המקסימום נהיה מהר מאוד למינימום ופוגעים עוד. תנו לנו להחליט בשבילנו. אנחנו מסוגלים לעשות זאת.
לאוהד:
לא הבנתי את הדקויות .
ברור לי שיש הבדל בין חברה למדינה, אבל מה הוא משנה לצורך הדיון?
המדינה היא אוסף הגופים והמנגנונים, החברה היא אוסף האזרחים? אולי?
שוב, לא משנה איך תקרא לזה אנחנו צריכים שהחברה / ו-או המדינה יתנהלו טוב. שנשמח, שנתגאה. לא שנפתח כל יום עיתון ונגלה כהרגלנו שהכל רקוב.
וזה לא ממש משנה לצורך העניין אם המדינה רקובה או החברה רקובה.
אני מסכים איתך שהקפיטליזם הוא טוב. לא ניתן להתווכח עם זה.
ההבדל בין מדינות העולם השלישי למדינות העולם המערבי אינו בר השוואה בכלל.
הטענה היא, שהשיטה מחייבת מערכת מאוד חזקה ומוקפדת של איזונים ובלמים, שאילולא כן… סדום זה כאן. זה הכל, זה כל הטענה שלי. אין גבולות. הכל הפקר מן המסד ועד הטפחות. האליטות ועוזריהן עושים במדינה את כל המעשים המגונים שלהם באין מפרע.
מי יפריע להם? הם?… הכל בידיים שלהם.
ל- י"ג:
אני חושב שאתה נוטה לקיצוניות משיחית.
שורשי המשיחיות המדינית התחילו בויכוח על חלוקת העושר ואתה מתגלה כאן כמישהו שמייצג את הקו הקיצוני ביותר האפשרי. אפילו חיות בטבע מציעות עזרה רבה יותר מזו שאתה מוכן לנדב כלפי הנזקקים.
רשימת השאלות שהצגת היא לגיטימית אבל התשובות לכל השאלות הללו צריכות להינתן במסגרת פרלמנטרית או במסגרת של ועדה מקצועית ושם יוחלט מי ראוי לסיוע ומי לא והכל בתוך מסגרת, בהתאם לתקציב ולפי עקרונות ברורים.
הכל חייב להיבחן באופן ענייני ובהתאם לאינטרסים.
דוגמא:
סטודנט שבחר ללמוד את המקצוע הלא נכון, אינו מוגבל פיסית וחייב לשאת בתוצאות בחירתו. הממשלה לא יכולה להיות אחראית לזה.
חקלאי שנפגע מכוחות שאינם בשליטתו, תחליט המדינה אם חשוב לה עיבוד הקרקע. ברור שאם מדובר בחקלאי במרכז השרון, יתכן שחשיבות עיבוד הקרקע תהיה נמוכה יותר מזו של חקלאי בנגב. אני לא נכנס לויכוח מי יותר חשוב אלא מציע קריטריון אפשרי. יכולים להיות גם אחרים.
הכל צריך להיות על פי עקרונות כאשר הקו המנחה הוא סיוע לאילו שמוגבלים בבריאותם, סיוע בהתאם לאינטרסים של הקהילה שמרכיבה את המדינה ובהתאם ליכולות המדינה.
אתה מציג את קביעת העקרונות כמשהו מסובך ושואל:
איך אתה קובע מי זקוק לתמיכה? כל זקן זקוק לתמיכה, או שמא יש דרגות שונות? מיהו מוגבל פיזית? וכו…
מסכת השאלות שאתה מעלה מציגה את פעולת ההחלטה כמשהו שהוא מאוד מסובך כביכול ועל כן אתה פונה לקיצוניות בלתי נתפסת ומציע להקים ג'ונגל.
אותה תשובה חלה גם על נושא המונופול. אין כאן קיצורי דרך. הדברים צריכים להיות מוכרעים על ידי ועדה מקצועית בהתאם לקרונות ממשלתיים
שיהיו קווים מנחים. יש כאן עבודת נמלים של ניהול והחלטות. אי אפשר לברוח מזה.
אתה נוטה לראות את התמונה כולה בשחור לבן ומנסה ליישם על הקהילה סוג של הנדסה חברתית מהופכת לזו שהציע המרקסיזם ובעקבותיו הפאשיזם.
אתה פשוט מציע ג'ונגל דרוויניסטי שלא כולל אפילו איסוף גוויות מצד הדרך. החזק ישרוד והחלש יושלך לנבלות.
קרל מרקס אמר שלא היה רוצה לחיות במדינה שהקומוניזם ישלוט בה. האם אתה היית מוכן לחיות בדגם המדינה האנרכי שאתה מציע ?
האם היית מציע להוריך הזקנים לחיות במדינה כמו זו שאתה מציע?
אם היה לך בן או בת עם בעיה כלשהי, האם היית רוצה שיגדלו בג'ונגל שאתה מציע?
המשך:
אם ההיסטוריה מודרנית לימדה אותנו משהו, זה בעיקר את הסכנה שבנסיון להפוך את המדינה לאוטופיה. החתירה והרצון להפוך אידיאל אוטופי למרשם פוליטי מיידי למימוש.
זה היה המתכון לאסונות הגדולים ביותר שידע העולם ולא משנה כמה טוב היה הרעיון. ברמה העקרונית אין שום הבדל בין הרעיונות שאתה מעלה כאן לבין המרקסיזם או האנארכיזם. ההיפך, במרקסיזם ובאנרכיזם יש עוד משהו נאצל, הרעיונות שאתה מעלה כאן הם הפיכתה של החברה האנושית לג'ונגל פראי.
כל הרעיונות הללו נמצאים על סקאלה אידיאולוגית שאינה ברת מימוש אלא במחיר חייהם של מליונים וגם אז רק על מנת להיווכח שהם בלתי ניתנים ליישום.
אני לא יודע מאיזו ספרות אתה ניזון אבל ברור לי שחסרים לך כמה ספרים שיאזנו את ההשקפה הכלכלית הכל כך קיצונית שאתה מעלה כאן.
י"ג
במיוחד מדהימה אותי התמימות שבהנחה שללא התערבות הממשלה היה נוצר שוק חופשי. שוק חופשי למספר משפחות עשירות – קורפורטיזם במיטבו. זה לא שהוא אינו קיים עכשיו ; בכל זאת הוא עדיין משאיר הרבה שטח לשוק החופשי שגם אני בעדו.
מעבר לרטוריקה של תומכי הקפיטליזם הטהור מסתתר בוז עמוק לכל התנהלות דמוקרטית; אורי רדלר גילה את קלפיו כשהציע צנז רכוש כתנאי לזכות הצבעה. ההנחה שהקורפורטיזם קיים רק בגלל התערבות המדינה ואם לא תתערב, הוא יעלם – היא תמימות . מי ינהל ויממש את הכוח הפוליטי שיבטל את התערבות המדינה? הרי הכללים שמציע אורי ואחרים יחזקו דוקא את התאגידים הגדולים שרוצים את התערבות המדינה.
אוהד שלום,
כתבת: "אני מודע לבעייתיות שיש בתלכיד גדול כמו ארה“ב, אך מה שזיהית כמשגים או כשלים ניתן לתיקון בדרכים רבות ומגוונות, שיכולות להיות חלק מהצורה שבה האנושות מצליחה להתמודד עם בעיות בהסטוריה."
הבעיה האינהרנטית בארה"ב היא ריכוז הון עצום, שיוצר גם ריכוז וצימצום חופש ביטוי אפקטיבי בידי קבוצה קטנה. הדרך לפתור את זה, להבנתי, עוברת או בחקיקה סוציאל-דמוקרטית (שמשאירה את המשק חופשי, אך מקדמת אירגוני עובדים, זכות התאגדות, ומיסים פרוגרסיביים), או בדמוקרטיה ישירה. האם יש לך דרך אחרת?
בנוסף, אתה טוען שיש רק פתרונות קצה (קומוניזם, איסלאם, סוציאליזם קשה). אבל גם יש פתרונות אחרים כמו הסוציאל-דמוקרטיה של הסקנדינביות, שיוצרות חברה הרבה יותר מאושרת, עם תמ"ג לנפש גבוה מבארה"ב, שם חלוקת הכסף שיוויונית יותר, והן אינן עסוקות במלחמות. תעשיית הנשק שלהן אינה כובלת אותן. ועל פי סקרי אושר, יש להן את האזרחים המאושרים ביותר.
למה ללכת לפתרון הבעייתי של ארה"ב, כשיש פתרון הרבה יותר טוב, בכל הפרמטרים, של הסקנדינביות?
נראה לי שיש משותף לחלק גדול מהכותבים כאן והוא ההנחה שמצב שבו אין שליטה ממשלתית על הכלכלה יוצר, בהכרח, ג'ונגל דארוויניסטי פראי שבו בני אדם גורמים נזק איש לרעהו או מותירים את החלשים והזקנים לגווע ברעב ובמחלות.
מכל זה נובע שהממשלה או המדינה מוערכים כגורמים חיובים, שביכולתם הטכנולוגית לפתור את הבעיות הכלכליות הכלליות – ויותר מכך: יש להם רצון טוב לעשות זאת.
מה שאינני מבין וגם לא נראה לי הגיוני הוא היכן נמצא האדם הזה שמחד יש לו הבנה כל כך גדולה במציאות המעשית ומאידך רצון טוב כל כך לעזור לבני החברה. אני גם אינני מבין איך הוא מוצא לו את דרכו להשתלב דווקא בממשלות ובשלטון ולא נמצא כלל בעולם המסחרי.
זה פשוט לא נראה לי הגיוני שכל טוב הלב והיכולת הטכנית נמצאים בשורות ההנהגה הפוליטית וכי זו תהיה יותר "מקצועית" בטיפולה בבעיות החברה.
רקוויאם.
אם ההיסטוריה המודרנית לימדה אותנו משהו, הרי שמי שניסו להגשים חברה אוטופית היו תנועות קולקטיביסטיות, ובמקרה שלהן לא שהגופות היו מוטלות רק לצד הדרך אלא גם עליה. גרמניה הנאצית, בריה"מ הקומוניסטית, סין של מאו, בכולן היה טיהור שיטתי והכול בשם האידיאל של "טובת הכלל." אותו ה"ג'ונגל" שאתה מדבר עליו מעולם לא התקיים, וגם כאשר היה "ג'ונגל" קיים, הרי שלא ראינו באותן המדינות שהצמיחו אותו שנים של מחנות עבודה, חינוך מחדש וטבח אזרחים. איני אומר שלא ייתכנו בעיות בחברה קפיטליסטית, תמיד יש בעיות, לא תמיד כולם מרוצים, אבל אם בחיי אדם עסקינן, איני מבין את התמיכה ברעיונות שכבר הוכיחו את נכשלות השיטה שהם מציעים ואת הגינוי של רעיונות שבסך הכול, אף שאין זו מטרתם, היטיבו עם אנשים הרבה יותר משפגעו בהם.
אתה מדבר על אנשים המוגבלים בגופם או בנפשם, ובכן, היו אלה אותן מדינות קולקטיביסטיות-סוציאליסטיות שדאגו ל"טובת הכלל" ורווחת המדינה, ואותה חשיבה קולקטיביסטית במדינות שלא הגדירו את עצמן כסוציאליסטיות, שהצעידו אותם לתאי הגזים, למחנות עבודה, לסירוס או למיתות כאלה ואחרות. וכל זאת נעשה בהחלטה פרלמנטרית, לפי קריטריונים שנקבעו – לא מחטף של אמצע הלילה.
אם יש או אין לי בני משפחה הסובלים מבעיה מסוימת הוא ענייני, אך אם אתה שואל אותי באיזו מדינה ארצה לחיות, הרי שזוהי מדינה שמגינה עליהם בתור אדם פרטי, ולא מדינה שמקטלגת אותם לתוך תת קבוצה כל שהיא שצריכה להיאבק עם תת קבוצות אחרות על משאבים והון, ואשר נתונה כל העת לרחמי ולגחמות הקבוצה שבשלטון בזמן מסוים. קשה לנו להאמין שדברים נוראיים כמו שקרו במאה העשרים יחזרו על עצמם, אבל ההיסטוריה מוכיחה אחרת.
אינני מדבר על כלכלה. כלכלה היא נגזרת של מערכת חברתית. אני מדבר על ההיבט החברתי פוליטי. מי שתומך ברעיונות סוציאליסטים, מי שתומך ברעיון שיש לאנשים מסוימים זכות על חייהם ורכושם של אחרים, שלא יתפלא כאשר יקום יום אחד ויגלה שפתאום הוא בצד המפסיד, המנוצל, זה שצריכים לפגוע בו למען "טובת הכלל".
אם מרקס אמר שאינו רוצה לחיות במדינה שבה שולט הקומוניזם, למה לעזאזל השקיע כל כך הרבה לחשוב עליו ולקדם אותו?
יורי.
יש הבדל בין התערבות של המדינה לקבוע מה מותר למי ומה אסור ובין מדינה שתפקידה להגן על האזרח בתור אזרח, ולא בתור חלק מקבוצה. השאלה היא עקרונית, האם על המדינה להתערב ולהכתיב יעדים ודרך לחברה, או להגן על האזרח וזכויותיו. מהמשתמע מאנשים שונים הכותבים כאן, לדעתם אנשי השלטון יודעים טוב יותר מכולם מה נכון, להיכן צריך להגיע ואיך צריך ללכת לשם. לשם "טובת הכלל." הקפיטליזם, בתור מערכת חברתית פוליטית, אינו מתיימר לכך. קורפורוטיזם יכול להתקיים רק אם יש מישהו עם כוח חוקי ופיזי שימנע משחקנים אחרים להשתתף במשחק. והקורפורוטיזם קורה כאשר השלטון חושב שבעלי הון גדולים הם היכולים להביא את החברה ליעדים שהוא, השלטון מציב (אף על פי שאנו עדים כל הזמן לחידושים ש"מקדמים" את החברה שמחדשים אנשים שאינם קשורים לתאגידים ולבעלי הון גדולים). האם הכול ורוד בחברה קפיטליסטית? לא. האם כולם מרוצים? גם לא. אבל החלופה, כמו שהוכיחה ההיסטוריה יותר מפעם אחת, גרועה הרבה יותר.
אוהד,
אינני טוען, כי קפיטליזם בהכרח מוביל לדרויניזם אכזר (אבל ההיסטוירה של ארה"ב, מראה שבהחלט היא בדרך לשם). אני אומר שאם מסתכלים על ההיסטוריה של רוב המשטרים, באשר הם, ברגע שכוח מרוכז בידי מיעוט (בעלי הון, או פקידי ממשלה), המשאבים מועברים לטובת בעלי הכוח (בעלי ההון או הפקידים), על חשבון אוכלוסיות נרחבות רבות אחרות.
ולכן הפתרון הוא ביזור כוח בין חלקים רחבים ככל הניתן של המדינה. עקרון הפרדת הראשויות של ארה"ב, נועד להבטיח את זה, אבל נראה שאין זה מספיק (הציון של שחיתות בארה"ב הוא 7.1… די רחוק מאחור ביחס לדמוקרטיות מערביות אחרות (שנמצאות בין 8 ל-9.4, על פי דירוג שבי"ל)).
הדרך לעשות זאת היא לבנות מערכות חברתיות שיבטיחו פיזור כוח בין האזרחים, ככל הניתן, כדי למנוע מהאוליגרכיה/שליטים להיות מסוגלים לנצל כוח השלטון/כסף להטבת מצבם על חשבון אוכלוסיות אחרות.
הדרך עוברת בסקנדינביות באירגוני עובדים דמוקרטים-ישירם, בהם גם הכוח מרוכז בידי הפועלים, ולא בידי יושבי ראש הוועדים. לאירוגנים הללו יש חקיקה מגינה, שמאפשרת להם לשבות בקלות, והסביר לכל מי שחושב לחמוס אותם, היכן נמצא הכוח האמיתי. המצב הזה מאפשר לאירגונים הללו לייצר כוח פוליטי חזק, ובכך לחזק את החקיקה וכן הלאה….
והנה התוצאה… המדינות עם הכי הרבה שחיתות. המדינות עם התמ"גים הגבוהים בעולם… המדינות עם האנשים המאושרים ביותר…
אני חושב שחרות לבד (מהסוג הקפיטליסטי) היא רק תחילת הדרך. אבל היא אינה מספיקה. צריך שהחרות להתארגן, תאפשר גם לאזרחים להעביר את הכוח אליהם, ולא להשאירו בידי האוליגרכיות. ולכן סוציאל-דמוקרטיה, כשהיא מובססת על דמוקרטיה עמוקה, היא כנראה פתרון טוב בהרבה מהפתרון הקפיטליסטי נטו.
אגב, "סוציאל-דמוקרטיה", שאין בה דמוקרטיה אמיתית, משולה לכל משטר טוטליטרי אחר, וכוחה להרע, אף גדול מזה של הקפיטליזם.
אשמח לשמוע את דעתך.
לאוהד- אני רואה בדבריך סתירה.
ציטוט:
"אני אינני מטיף לאנרכיזם אלא למדינה שתתבסס על הרעיון המקורי של מדינה: מערכת שדואגת להגן על אזרחיה ותו לא. מדינה, להשקפתי, איננה צריכה לנהל כלכלה או סעד – זהו ענין לשוק הפרטי."
אם מדינה היא מערכת שצריכה להגן על אזרחיה, אז איך עניין של סעד הוא עניין לשוק הפרטי?…
אלא אם כן התכוונת לאמר (ופשוט שכחת להוסיף): תפקידה של המדינה הוא להגן על אזרחיה העשירים והחזקים, ותו לא.
י"ג:
אתה מאוד בטוח בעמדתך וזה די עצוב שלא הצלחתי לשכנע אותך שאתה טועה.
זהו בהחלט כשלון אישי שלי.
אנסה שוב:
אתה מסכם ואומר: "התערבות של הממשלה בחיי האזרחים היא התערבות היא התערבות היא התערבות, ושום ”טוב“ לא יכול להצדיק אותה. חברה היא רק מספר האנשים שמרכיבים אותב, ולכל איש הזכות לקבוע מה יעשה בחייו וברכושו. ברגע שמתחילים לפגוע קצת בזכויות האלה, המקסימום נהיה מהר מאוד למינימום ופוגעים עוד. תנו לנו להחליט בשבילנו. אנחנו מסוגלים לעשות זאת."
כמה דברים:
1. אני מבין שאתה אישית נפגע מהתערבות המדינה (אני בטוח שאתה אינך היחיד). מן הסתם ישנן עוד דרכים לפתור את הבעיה הזו מלבד קפיטליזם טוטאלי עם חוקי ג'ונגל בהם החזק מנצח והמדינה מתעלמת.
יתכן שעדיין לא שמעת על פתרונות כאלו, אבל לא תוכל לומר בודאות שהם אינם קיימים. אתה בטוח בפתרון שלך, זה יפה מאוד מצדך, עדיין אין זה אומר שהוא הפתרון היחיד שאין בלתו. עם זה אתה חייב להסכים.
2. אתה מדבר מתוך נקודת מבט מאוד אישית. מן הסתם אילו היית עני, מובטל, מנוצל, חסר אונים, ונפגע מן הדורסניות של הקפיטליסטים הדורסניים מן הסתם היית מדבר אחרת. גישה כזו לא יכולה להיות בסיס לדיון על אופן ניהול חברה, אלא בסיס לניהול חברה המתאימה לך.
3. בטח שניתן להצדיק את התערבות המדינה בחיי האזרחים. יש התערבויות מיותרות או שגויות, ויש התערבויות חיוביות. שלטון החוק זו התערבות. אבל בנוגע לנושאים שלנו: למשל כל מיני איזונים ובלמים לגבי מעסיקים פוגעניים שמנצלים את עובדיהם, אם בחסות החוק, ואם בצפצוף עליו.
4. אתה אומר שלכל איש יש זכות לקבוע מה יעשה בחייו וברכושו. מה אתה אומר? ואיך הוא השיג את רכושו? אולי המערכת בנויה במרמה כך שרכוש הכלל זורם לידי מעטים? יכול להיות דבר כזה? אולי אנשי ההון והשלטון שודדים את הכלל? אתה יכול להוכיח שלא? אני יכול להוכיח שכן. רוצה לראות הוכחה? רק תבקש.
5. שכחת להתייחס לנקודה שאני מעלה לא פעם ולא שבע פעמים: החברה נועדה כדי לספק מסגרת חיים סבירה לעצמה, כלומר לכל או מירב חבריה ככל הניתן, לא רק לעשירים. שכחת, לא נורא, אז אני מזכיר.
בקיצור, הדעה שלך היא מאוד אגוצנטרית מצומצמת. אתה אומר: אלו האינטרסים שלי, אני רוצה שהמדינה תתנהל כך, כי כך זה מתאים לי. אולי תופתע לגלות, יש במדינה עוד כמה אנשים חוץ ממך וגם להם יש אינטרסים. לא בטוח שהאינטרסים שלהם חשובים פחות משלך.
וזו תשובה להודעה של י"ג שכוונה ישירות אליי:
הנקודה שהעלית ידועה והתשובה ברורה: פרספקטיבות.
ניתן להתבונן על אותם דברים מנקודות מבט שונות ולראות דברים שונים.
טעות נפוצה היא לחשוב שמדובר בסתירה, ולא היא, אלו פשוט פרספקטיבות שונות.
אלטרואיסטיות היא אגואיזם מנקודת מבט סופר-פילוסופית.
בסופו של דבר אנחנו כבני אדם מתוכנתים לדאוג לעצמנו.
אלטרואיסטיות מתקיימת כאשר אהבת הזולת היא חלק מהאינטרס של אותו פרט.
אם אני נהנה לדאוג לזולת, אני מפיק מכך הנאה לכן אני עושה זאת.
אין אלטרואיסט אחד שעזר לזולת בזעם ולא הפיק מכך סיפוק. אין דבר כזה.
בוא נסכם ונאמר שהאגואיזם של היטלר ושל קורצ'אק היו שונים קמעה…
זה אהב לעשות רע, וזה אהב לעשות טוב. שניהם אהבו זה נכון.
יחי ההבדל הפעוט.
===
החברה היא כמובן אוסף של פרטים.
יש להתייחס גם אל החברה וגם אל הפרט.
לא אמרתי שיש להתעלם משום פרספקטיבה. ברגע נתון אני מדבר על פרספקטיבה מסויימת.
פעם נדבר מנקודת מבטה של החברה, ופעם מנקודת מבטו של הפרט. כל נקודות המבט לגיטימיות וחשובות לצורך קבלת תמונת מצב מהימנה.
נכון, החברה קיימת כדי שהפרט ינצל אותה והיא תנצל אותו.
המילה ניצול מאירה זאת באור שלילי אבל הכוונה כאן כמובן לסימביוזה.
האנושות מאחדת כוחות כדי לשרוד טוב יותר בעולם מאשר כל אחד לעצמו.
איחוד כוחות – אתה יכול לכנות זאת ניצול הדדי.
===
אני שוב מסביר: ניהול חברה זה לא המצאה שלי, זה כל הדיון שלנו.
זה בעצם כל הדיונים בכלל. על מה אנחנו מדברים?
אנחנו מנסים לשפר את המציאות. להגיע למסקנה מהי הדרך הטובה יותר.
טובה למה? להתנהלות החברה.
לא מדובר באיזה אח גדול, איזה גוף קומוניסטי שיודע מה טוב בשבילנו יותר טוב מאיתנו.
מדובר בשיח הציבורי הרגיל, שהוא בעצם לב ליבו של השיח הציבורי: ביקורת על אופן התנהלות החברה על מנת לשפרה. מתקדמים תוך כדי הליכה.
===
אתה צודק, גם הקומוניזם נכשל.
למה להניח? נכון, גם בקומוניזם רוב הרכוש היה בידי קבוצה קטנה.
מה אנו למדים מכך: לא משנה איך שתסתכל על זה, חוק הג'ונגל מנצח.
זה חוק כל כך חזק שאני הענקתי לו את התואר: חוק הטבע מספר אחד.
והוא: החזק מנצח.
אי אפשר להתווכח איתו.
ואכן, למרבה הפלא, החזק מנצח.
תמיד. ולא משנה אם זה קומוניזם או קפיטליזם או כל דבר.
מהי המסקנה: כשלון.
משום שמדוע התכנסנו כאן הערב? כדי להתגבר על חוקי הטבע.
כדי לחיות בג'ונגל לא היינו צריכים לבנות כאן מדינה.
לא הצלחנו. עדיין החזקים מנצחים.
אלא מאי, עכשיו הם עושים זאת מאחורי פרגוד.
יש פרגוד שנקרא חוק, כלכלה, קפיטליזם, ועוד המון מילים מרעישות.
אז החזקים ממשיכים לשלוט בעולם ולנצל את רוב האנושות לטובתם, אבל לכאורה יש להם קייס. הם בסדר.
אלא מאי, הגיע אהרון ותפס אותם בביצים.
טייק יור טיים, קרא את ההקדמה ורפרפף על ההוכחות.
בוא תקרא, להנאתך:
http://www.geocities.com/lehem_1/kesher.htm
ההוכחה היחידה לקיומו של הפשע החברתי החמור ביותר: "קשר האליטות".
הפשע ה(כמעט) מושלם.
כמעט…
מספר תשובות לסוגיות:
לטל ירון
הבעיות שהעלית יכולות להיפתר בדרכים שהעלית וכל דבר יהיה מקובל מבחינה מוסרית, אם לא יהיה מעורב בו שום ענין של פגיעה בזכויות האדם. אני נגד פשיעה ואין הבדל עקרוני בין פשיעה של מדינה לפשיעה של אדם יחיד. רק שיש לנו בעידן הנוכחי שוד עם תירוץ, הנקררא סוציאליזם. זה גורם לכך שזה היה מצחיק אם שודד היה לורח לך את רכושך ומצדיק את עצמו באמירה שהוא עושה זאת למען הנזקקים, אבל כשמדינה עושה אותו דבראיש אינו צוחק כי מאמינים לה.
במלים אחרות: לכל אדם הזכות המלאה לעשות מה שירצה ברכושו ושום זכות לעשות משהו לרכושם של אחרים. כך, לפחות, אני מבין את הצדק. בדברים שאתה אומר יש מוסכמות נפוצות רבות שלא מקובלות עלי, כמו הרעיון של הכוח שיש לבעלי ההון. איזה כוח? כל מי שיש לו יכולת לגנוב סכין, יכול לתקוע לך אותה בגב. כך הוא יכול להחליט מה יהיה בחייך ממש ללא תקציב. מצד שני, אפילו הבעלים של "קוקה קולה" לא יכול לכפות עליך מה שיכול כל פקיד קטן בממשלה. זה מסביר מהי מהות הכוח במציאות – ומדוע אני נגד כוח כפיה ממשלתי.
לכן אני רואה ממשלה כארגון מקצועי שבזמן שהוא פועל כראוי הוא אמור להגן על האזרח מפני הפעלת כוח נגדו, כי האזרח מאפשר לו להשתמש בכוח בהרשאה מיוחדת מצידו. זהו חלק מפילוסופיה פוליטית ידועה שניתן ללומדה בכל מכללה ראויה לשמה למדיניות נאורה.
לפיכך, אין צורך בפיזור הכוח בחברה. די בכך שהיא לא תתנהל עפ"י כוח אלא עפ"י זכויות. די בכך. לכן, הגדרת מצב של חופש היא כזו שדי בה בתור התחלה לחברה אנושית חיובית. אם אנשים יעסקו זה עם זה ללא הפעלת כוח, הם יעשו מה שאני קורא "קפיטליזם".
לאהרון
מדינה צריכה להגן על אזרחיה מפני פגיעה בהם באמצעות כוח ולא מפני בעיות כלכליות או בריאותיות. זו השקפתי לגבי תפקיד מוסרי של מדינה בחברה האנושית.
כתכתי כי סעד הוא ענין לשוק פרטי. התכוונתי לכך שאם רוצים בני אדם להתארגן כדי לתת עזרה לחלשים – או לבקש עזרה – אין זה תפקידה של ממשלה אלא של השוק לעשות זאת, כמו כל פרוייקט אחר של השוק. העובדה שהשוק מבוסס על רווחים אינה סותרת זאת כי יש הרבה מה להרוויח מלעזור לבני אדם וזאת יודע כל מי שרוח אדם מפעמת בו.
למעשה, מי שסובר שבמצב של חופש יופקרו החלשים או החולים ללא עזרה, רק מתוודה על כך שזה מה שהוא יעשה או שזה מה שנראה לו שבני אדם יעשו אם יבחרו בכך. זו גם הסיבה שבגללה הומצאה השיטה הפוליטית הסוציאליסטית, כי הרעיון של כפיית אנשים לעזור נובע מההנחה שלאנשים אין ענין לעזור או שאינם רואים בכך שום תועלת.
לגבי התערבות המדינה אומר כך: אם מדובר בהתערבות כפייתית, כלומר כזו המנוגדת לרצון אלה שבחייהם מתערבת המדינה, אין הדבר שונה מכל התערבות של פושע בחייו הפרטיים של קרבנו. אם, לעומת זאת, מעוניין אדם שידאגו להיבט זה או אחר של חייו, אין הוא צריך לקרוא לו המדינה, זה יכול להיות חברה ליצור מזון שאדם פונה אליה על מנת שתסייע לו, על כל המתשמע מכך, כולל קביעת צורת התשלום שלו אליה.
ל- י"ג:
אני לא מבין למה אתה מסביר לי על מוראות הקולקטיביזם. לא רואה איך השתמע ממה שכתבתי איזשהו רמז חיובי בעניין.
זכויותיך האינדבדואליסטיות בתוך קהילה נפגמות מעצם הגדרת המצב. מרגע שאתה חי בקהילה, אתה נעזר בה לצורך הבטחת בטחונך האישי. יש צבא, יש משטרה, יש בתי משפט ויש ממשלה המכניסה את ידה אל כיסך על מנת לממן את כל אילו. כלומר בהגדרה, בכל מערכת קפיטליסטית שתחיה בה, מלבד במערכת אנארכיסטית, אתה חי עם ה"רעיון שיש לאנשים מסוימים זכות על חייהם ורכושם של אחרים". אז איך אתה מתמודד עם זה בחיי היום יום?
כך או אחרת, אין מערכת מושלמת ואידיאליסטית באופן כזה שכל פרט בה דואג לעצמו ללא שום התערבות חיצונית. בתוך כל מערכת שתהיה הכרחית לקיום הקהילה, חייבת להיות דאגה מינימלית לאילו שזקוקים לה מסיבות כאילו ואחרות. כלומר, לא רק אחזקת צבא ומשטרה, אלא גם סיוע סוציאלי מוגבל לזקוקים זו.
העיקרון שבו אתה הממשלה מכניסה את ידה אל כיסך היא תשתית הקיום של כל מדינה בעולם ואין שום מקום בעולם שאפילו התקיים ניסוי של אחזקת מדינה/קהילה ללא שום התערבות (באספקט של גביית מיסים) ממשלתית.
ולגבי מרקס, האמת שניסיתי למצוא את הציטוט הרלוונטי אבל לא הצלחתי, בכל מקרה, הוא מופיע בספרו של פרנסיס ויין "קרל מרקס". מרקס היה מספיק חכם כדי להבין שחיים טובים לא יכולים להיות במדינה קומוניסטית. מעבר לכך, הוא עצמו נשען כל חייו על הקפיטליסט פרידריך אנגלס שהיה איש עשיר הודות למפעל שהיה בבעלות משפחתו. שם כמובן ניצלו את הפרולטריון.
אוהד,
מספר תשובות לדבריך:
אוהד,
מספר תשובות לדבריך:
זכויות אדם, הן דבר שחברה מגדירה. חברה לוקיאנית מגדירה זכויות את הזכויות הבאות: חופש לחיים, זכות להחזיק רכוש, חופש הביטוי. חברה יותר סוציאליסטית תוסיף גם את הזכויות הבאות: זכות לחיים בכבוד, זכות לפרנסה, ותוריד את החופש המלא לעשות כרצונך ברכוש שלך. זה הכל עניין של מוסכמות, והן אינן ברורות מאליהן. למלש בחברות דיקטטוריות, אין לך שום זכויות, על פי הגדרה.
זה שהמדינה לוקחת מיסים יחשב כפשע בחברה לסה-פיירית. בחברה כזאת, המדינה אינה צריכה לקחת מיסים כמעט בכלל (למעט אולי מיסים עבור ביטחון פנים וחוץ). זה נחשב כפשע, כי הזכות להחזיק רכוש היא בעלת ערך גבוה מאד באותה חברה. בחברה יותר סוציאליסטית יש הבנה שכדי לשמר את הזכויות של חיים בכבוד, וזכות לפרנסה, יש צורך שהאזרחים ישלמו מיסים, ולכן בחברה כזאת לקיחת מיסים, לא תחשב כפשע. בחברה סוציאליסטית, העלמת מיסים, תחשב לפשע. יתרה מזאת, עודף רכוש אצל אדם אחד, ביחס לאדם אחר, יחשב כפשע, כיוון שאז הוא ניחן ביותר יכולת השפעה, ואז הוא יכול לפגוע באחרים.
לא הבנתי את דבריך. בכל מקרה, יש מדינות שמפעילות כוח נגד האזרחים שלהן, במידה והם אינם פועלים על פי החוקים שקבע הרוב. בעיני זאת מדינה המרכזת כוח, ומאפשרת לרוב להיות עריץ על המיעוט.
בתיאוריה הפשוטה, אכן אפשר לומר את מה שאתה אומר, אלא שהמציאות מורכבת יותר.
1. ברגע שאתה מרכז כוח אצל קבוצה קטנה, או אצל אדם בודד, אתה מגיע לתופעה האנושית הפשוטה שאנו רואים כאן בישראל ובארה"ב. "הכוח משחית". זה חוק טבע, שבודדים, אם בכלל הצליחו לחמוק ממנו. ועל יחידי סגולה לא בונים שיטה. ולכן אתה חייב לבזר כוח, וכמה שיותר ביזור, כך יותר טוב.
2. כפי שהשתדלתי להראות לעיל, זכויות נקבעות על פי ההסכמים החברתיים של כל מדינה או קבוצה. ברגע שאתה מרכז כוח אצל מיעוט, הוא יכול לעצב את הזכויות, כך שישרתו את צרכיו. בהיסטוריה של ארה"ב, רואים את זה קורה בצורה ברורה.
בארה"ב כנראה שהזכות לשבות אינה מעוגנת בחוקה. אחרת קשה להסביר כיצד קרה שבמהלך ההיסטוריה של ארצות הברית, הצבא והמליציות הרגו כל כך הרבה פעמים פועלים שובתים. נראה שהזכות לרכוש (של בעלי המפעלים), גברה על הזכות לחיים של הפועלים. האין זאת דוגמא מצויינת לעיצוב זכויות, כך שהן תשרתנה את בעלי הכוח?
אשמח לתשובתך,
שבת שלום,
טל
(אענה כנראה אחרי מוצ"ש)
רקוויאם.
אני כותב על מוראות הקולקטיביזם בדיוק מהסיבה שאתה כותב על מוראות הג'ונגל הקפיטליסטי והחזירי. מדבריך משתמע שאתה מאמין, מרגיש או חושב שהעקרונות מאחורי העמדות שאני מבטא עלולות להביא או שיביאו לבטח לאותה חברה שאינך רוצה שתהיה. אני חושב שהעקרונות הנמצאים בבסיס החשיבה שלך והדרך שאתה מבטא אותה בפורום זה הם שאפשרו, בסופו של דבר, את קיום של המשטרים הנוראיים האלה.
שנינו מגיעים, כנראה, מגישות שונות בנוגע למקומו של האדם בעולם. מבחינתך האדם כפוף מוסרית ומעשית מטבעו לחברה, ולכן מבחינה פוליטית להחלטות של אותה קבוצה מסוימת הנמצאת בשלטון בזמן מסוים. עמו שאתה מציג את הדברים, תפקידה של המערכת הפוליטית אינו להגן על זכויותיו של הפרט, אלא רק להחליט בכל תקופה ותקופה אילו הגבלות, רגולציות וחוקים ליישם או להסיר, הכול בהתאם לתפיסת עולמה של הקבוצה הנמצאת בשלטון באותו הזמן. אני רואה את הדברים אחרת. אף על פי שהאדם נולד לתוך חברה, אין הוא כפוף לה מוסרית, ועל כל הקשרים שלו עם אנשים או קבוצות באותה החברה להיות וולונטריים. מבחינת המחשבה הפוליטית, אני חושב שיש לשאול אם בכלל מוסרי לכפות הגבלות, רגולציות וחוקים על האדם, ואם כן, אילו יעלו בקנה אחד עם טבעו ויזיקו לו (לפרט) כמה שפחות.
יפה שציינת את הצבא, המשטרה ובי המשפט. אלה הם מוסדות שאני חושב שכל בר דעת יהיה מוכן ברצון לממן, וכאן אולי באמת אפשר לשקול "פגיעה" בזכויות האינדיבידואל לשם מימונם. מעולם לא הטפתי לאנארכיזם.
מה שאתה מציע הוא להמשיך בשיטה הפוליטית הקיימת היום. זוהי שיטה שיוצרת מלחמת אזרחים קרה, שבה כל הזמן נאבקות קבוצות אלה באלה על משאבים שלא היו שלהן מלכתחילה. בהתכתבויות פה אומרים אלה הדוגלים בשיטה פוליטית של התערבות הממשל כי יש ליישם בלמים ואיזונים כדי שהשיטה תפעל בדרך שתיטיב ביותר עם החברה. אבל בשיטה הזאת הבלם היחידי הוא רצונה הטוב של הקבוצה השלטת, והאיזון היחיד הוא הכוח (הפוליטי או הפיזי) שיש לכל קבוצה. במערכת שכזאת יודע כל אחד שכדי להשיג משאבים למען מטרות או "טוב" מסוים, כל שהוא צריך זה שתהיה לו קבוצה יותר גדולה וחזקה משאר הקבוצות. זהו מאבק על הזכות לשדוד בצורה חוקית.
השאלה העקרונית, לדעתי, היא האם יש זכות מוסרית לאדם לכפות דבר מה על אדם אחר? האם יש "טוב" מסוים שבשמו ראוי ומותר לעשות זאת? אם התשובה היא כן, מבחינה עקרונית, כי אז אין לכפיה סוף. גם אם היא מתקדמת בזחילה, גם אם לא נראה לנו שזה קורה, גם אם אנחנו אומרים "לא נורא, זה רק דבר קטן," היא תמיד תתקדם ותשתלט על עוד ועוד תחומי חיים. כל הזמן יש מישהו שמציע עוד "טוב" ל"חברה" ושבשבילו הוא מוכן לקדם עוד כפייה.
הלוואי שאכן היה אפשר לבסס דאגה מינימלית לאלה בחברה שזקוקים לה באמת ובתמים, אולם בשיטה הקיימת, ואיך שלא יהפכו בה, הדבר אינו אפשרי. למעשה, השיטה הקיימת היום, שאותה, כך נראה, אתה מבקש לשמר ואף להרחיב, לא מצליחה לספק זאת, ולראיה, כל שנה יש עוד ועוד אנשים שתובעים מ"המדינה" סיוע. הדבר קורה מכיון שאי אפשר לבסס, כמו שציינתי ומשום השיטה החברתית-פוליטית סוציאלית-דמוקרטית השלטת, סטנדרד לפיו יהיה אפשר לקבוע מכאן ואילך מי זכאי לסיוע ומי לא ומה יהיה הסיוע הזה.
אני מסכים לחלוטין עם מה שנאמר כאן על ידי י"ג ואני רוצה רק להוסיף רובד נוסף:
מחוץ לבעייתיות של חלוקת ה"עוגה" הכלכלית-חומרית הקיימת בחברה הסוציאליסטית, יש לדברים השלכות בתחום החינוך והבנת בנה של חברה ריכוזית את המציאות.
הדוגמה המובהקת לכך היא מסביבנו: ישראל. בחברה הישראלית סוברים האזרחים כי הדבר שנקרא ממשלה יכול לא רק לקיים אותם מבחינת פתרון הבעיות הכלכליות שלהם, אלא שהוא אף יכול לספק פתרונות, רעיונות ויוזמות לכל רבדי החיים.
כדי להבין עד כמה אין דבר מסוג זה מתאים למציאות, די באם נחשוב על החברה המתוחכמת שמסביבנו וננסה לשער כמה מההישגים התרבותיים שלה נוצרו על ידי פקידי ממשלה שנתמנו לצורך זה על ידי השיטה.
התשובה תהיה אפס, כי שום איש ציבור ממונה לא הצליח אי פעם ליצור יצירה חדשה בתחום כלשהו שיעשיר את החברה – וזאת בזמן שהשוק החופשי מייצר כל יום עוד ועוד דרכים להקל על חיי האדם ולהעשיר אותם.
י.ג.
"מה שאתה מציע הוא להמשיך בשיטה הפוליטית הקיימת היום. זוהי שיטה שיוצרת מלחמת אזרחים קרה, שבה כל הזמן נאבקות קבוצות אלה באלה על משאבים שלא היו שלהן מלכתחילה. בהתכתבויות פה אומרים אלה הדוגלים בשיטה פוליטית של התערבות …". מה שכתבת הוא ציטוט כמעט מדוייק שכתבו על הקפיטליזם.
מה שלא הבנתי האם המישטר שלנו הוא ק'פיטליסטי או קולקטיביסטי. אינני מבין מדוע אתה מעמיד את המישטר הסובייטי והסיני מול המערב. מדוע לא תצרף את האחים הנוספים של חצי הכדור החרותי: מישטרי החרות למיניהם באמריקה הלאטינית : סומוזה, פפה דוק, וידלה, פינושה (שאורי חושב שסתם השמיצו אותו והוא היה דמוקרט והומניסט גדול), בטיסטה והיו עוד רבים ששכחתי את שמותיהם. היכן בהצגה הדיאלקטית שלך נמצאות ארצות סקנדינביה, צרפת וכד'?
לאוהד:
החלטת שמדינה צריכה להגן על אזרחיה רק מפני אלימות. לא מפני ניצול, לא מפני סכנות בריאותיות, לא מפני עוני, לא מפני כלום. ז"א שמבחינתך המדינה יכולה להיות עשר אחוז עשירונים עליונים וכל השאר עניונים תחתונים, משרתים ועבדים מנוצלים שאף אחד לא מכה אותם.
מותר לך לחשוב מה שאתה רוצה. מותר לך גם לטעות. זה כמובן שטויות במיץ עגבניות. החברה האנושית קמה כדי להתקיים ככל האפשר בצורה הטובה ביותר למען האנושות, לא כדי להפקיר את החלשים בידי החזקים. בשביל זה אפשר לחזור לג'ונגל, לא צריך להקים חברה.
===
בוודאי שבטח: מי שסובר שבמצב של חופש יופקרו החלשים – הוא ריאלי.
עדיין לא גילית את חוק הטבע מספר 1?…
הגיע הזמן.
אם כן דע לך: החזק מנצח!
זהו חוק הטבע מספר אחד, עם החוק הזה לא מתווכחים. הוא נכון תמיד.
תמיד! ללא יוצא מן הכלל.
כדי לנהל חברה תקינה החזק חייב להיות החוק, המוסר, הסדר. אחרת – הפקרות.
וראה זה פלא: במדינה החוק קורס (כמו כל דבר אחר) והנה: הפקרות.
אבסורד שאת חוק הטבע מספר 1 אינך יודע.
בוודאי שבמצב של חופש יופקרו החלשים והחולים ללא עזרה.
פה ושם יהיו אירגוני עזרה, אבל השורה התחתונה תהיה איומה.
קשה לך לדמיין? פתח את העיניים, תתבונן סביב. לא צריך יותר מדי דמיון…
ההשקפה שהבעתי לגבי תפקידה של מדינה איננה המצאה פרטית שלי. יש כמובן הבנות שונות לגבי הנושא וזה לא נראה לי ההקשר המתאים לטפל באי ההבנות.
מה שחשוב הוא שבמצב של חופש, יכול מי שרוצה לעזור למי שירצה ומי שרוצה יכול לבקש ממי שנראה לו עזרה בכל תחום שהוא. זהו המצב כאשר שורר קפיטליזם. לעומת זאת, הסוציאליזם מבטיח עזרה לחלשים אך אינו מקיים את הבטחתו. לכן, הסומך על הסוציאליזם בהקשר זה הוא, במקרה הטוב, נאיבי או טיפש. במקרה הגרוע, פושע.