מרץ 14 2009
שר האוצר של אובמה אצל צ'רלי רוז: אין משבר כלכלי שהממשלה איננה יכולה למנוע !
"הסיבה למשברים כלכליים לאורך ההיסטוריה היא שמקבלי ההחלטות מתמהמהים יתר על המידה, וכשהם פועלים הם לא פועלים מספיק; ההתנהלות הזו הופכת משברים לארוכים יותר, ואת התיקונים שלהם ליקרים יותר". טימותי גייטנר, שר האוצר הטרי של ממשל אובמה לצ'רלי רוז – אחד מהמראיינים הבולטים בארצות הברית. ידוע במזגו הנוח. (כתב רותם סלע)
את הראיון אצל צ'רלי רוז שלח לי חברי דב שמעדכן אותח מצפון אמריקה בהתבטאויות, מאמרים וכתבות מעניינות הנוגעות למצב העולם. הפסימיות היחסית של דב בנוגע להמשך המשבר איננה נעוצה במאפיינים מקרו-כלכליים או פיננסיים אלא מפרשנות שהוא נותן להתבטאויות, ולמעשים של חלק מהאנשים שמנהיגים כיום את העולם החופשי. זה גדול עליהם?
אליבא גייטנר הסיבות למשברים כלכליים במהלך ההיסטוריה הינה חוסר הפעלתנות של ממשלות; בראיון מדגיש גייטנר כי הטעות היחידה שיכולות לעשות ממשלות היא לא לעשות מספיק. לתפיסתו הדרך החוצה מהמשבר עוברת בכך שממשלות ישפכו כמויות גדולות מספיק של משאבים, במהירות גדולה מספיק. אין דבר שממשלה לא יכולה לעשות; אין לא יכול, יש לא רוצה.
מאז 1991 השיחות בתוכנית הראיונות "צ'רלי רוז" מתקיימות בפורמט זהה; שולחן עץ עגול וחום, מראיין ומרואיין על רקע שחור. שיחת גברים (בדרך כלל) אינטימית. האם אנחנו הולכים לחזור על תקופת השפל הגדול? – תהה צ'רלי.
"אנחנו הולכים להיות מאוד אגרסיביים", "ראית את הממשל הזה עובד בקצב שלא נראה אי פעם בעבר", "אנחנו עובדים מהר מאוד בכדי להציג תקציב שיכלול השקעות בתחומים שיובילו את הכלכלה לצמיחה מהירה", אמר גייטנר "חינוך, בריאות והעברת משק האנרגיה האמריקאי לאנרגיה ירוקה".
גייטנר מתכוון להוציא לפועל את התוכנית "של אובמה" להצלת "סקטור הדיור", וכן תוכנית הלוואות פדרלית שתעקוף את המחנק הבנקאי ותספק נזילות לאמריקאים שמבקשים לרכוש מכוניות, בתים ולימודים אקדמיים; השפל הכלכלי הגדול לא הולך לחזור, אם כי גייטנר מבקש לסייג.
"במיתון שמגיע אחרי גידול ארוך כל כך באשראי ובצריכה ההתאוששות היא בדרך כלל ארוכה יותר", אמר גייטנר, "ו..ואותה התאוששות היא גם איטית ומדודה יותר מאשר במשבר שמגיע לאחר תקופה קצרה יותר של צמיחה". גייטנר מדבר והמצלמה בוחרת להתמקד דווקא במראיין הותיק, ארשת פנים אטומה תלויה מעל חליפה, שולחת לעברו של שר האוצר מבט חלול.
"רוב הכלכלנים מראים שאנו על מצויים על מסלול בו נוכל להשיג אחוזי צמיחה שהם מעל הנורמלי", "הכלכלה שלנו צומחת בתוואי הנורמלי בין 2%-2.5%…. כשאתה מסתכל על רוב התחזיות אתה רואה שהצמיחה לאחר מיתון צפויה להיות מעל הצמיחה הנורמלית המושגת בטווח הארוך", גייטנר זורק אחוזים והסברים; מחווה בידיו עקומות צמיחה. צ'רלי שותק.
"…אבל שוב, המיתון הזה שהחל לפני שנה הוא עמוק וחמור יותר… הוא צפוי להיות ארוך יותר ממיתון רגיל", "כתוצאה מעוצמתה של הצמיחה שקדמה לו". למה הכוונה בארוך יותר?, "ובכן… רוב התחזיות של גופים בלתי תלויים וכן התחזית של המשרד שלי מראות כי ההתאוששות תתחיל במחצית השנייה של 2009".
"ואתה מאמין שזה נכון?" – רוז. "אני מאמין…", פתח גייטנר ורוז קטע וחידד – "המשמעות של ההתאוששות היא שההדרדרות מפסיקה", "ובכן מה שיקרה בהתחלה זה מה שאתה מתחיל לראות בכלכלה כבר היום; ההדרדרות תהפוך להיות יותר ויותר איטית". בסדר- צ'רלי. "ואז תראה… ואז תראה שאנחנו מתחילים להגיע לתחתית ומשם ליסודות", מפסל בידיו את התחתית, "ומשם תתחיל צמיחה". "ואתה מצפה שזה יקרה?", קימט צ'ארלי את מצחו, "בטח… בטח שאני מצפה שזה יקרה".
בסוף השבוע שלח לי דב קטע נוסף. ראיון – היסטורי – מדצמבר 95'; הפעם צ'רלי מארח את הילד הרע של עולם ההשקעות ג'ים רוג'רס; אותו אחד שעסוק היום בתחזיות אפוקליפטיות על "שואה אינפלציונית" ובהתקפות שלוחות רסן על אותו הגייטנר ההורס לדבריו את הכלכלה האמריקאית.
אז כמו היום, רוג'רס דווקא לא מנסה להרגיע. "סין תחליף את ארצות הברית ככוח העולמי המרכזי של המאה ה-21", הוא פוסק לפני למעלה מעשור, "עשיתי טעות שלמדתי באוקספורד, הייתי צריך ללכת ב-1964 ללמוד באוניברסיטת ביג'יין".
אז כמו היום אותו שולחן עגול וחום, רקע שחור; אפילו לצ'ארלי נותרה אותה התספורת היא רק כסופה פחות. עם זאת, ההבדל מהותי – למרות הבשורות של המשקיע האקצנטרי בעל עניבת הפרפר צ'ארלי משוחרר, מתעניין, ואפילו פורץ מספר פעמים בצחוק משוחרר. את המבע האטום הוא שומר כנראה להזדמנויות אחרות. האם השנים, האישים או ארוחת הבוקר סדקה את מצב רוחו? שואה אינפלציונית או התאוששות במחצית השנייה של 2009 ? ימים יגידו.מעניין מה חושב על זה צ'ארלי.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
היי, איזה כייף! פעם אחרונה שבדקתי הקליפים של צ'רלי רוז היו בתשלום, ואני התרגזתי וטרקתי את הדלת תוך הבטחה לא לשוב לעולם.
אני לא מבין למה מישהו חושב שסין תחליף את ארה"ב כאשר היא משתמשת באותם כלים של הרחבה פיסקלית (עבודות יזומות) ומוניטרית (הדפסת כסף) כמו ארה"ב.
בדיוק מה שאני חשבתי. פשוט זה היה הדיבור האופנתי באותה תקופה. כיום ההבטלה בסין גואה, והמצב על הפנים. רוג'רס הוא בחור נחמד ופיקח, אבל בראיון ב-95 הוא לא קילל את מדיניות "חילוץ" הבנקים (כלומר מדיניות זריקת ערמות של כסף לעברם) של היפנים כמו שהוא קילל אותה ברעיון האחרון לבלומברג. טוב, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.
אני חושב שרוג'רס עשה מספיק בראיון ב-95' כשטען
א. יפן זה לא הנושא אלא סין – אף אחד אז לא ראה את סין בתור הענק העולה, במהלך הראיון מצחיק לראות איך צ'ארלי נכבש בנושא של רוג'רס ומחליף נושא, משיחה על יפן השיחה עוברת לסין.
ב. תרבות ה-MBA – הביקורת העדינה של רוג'רס על תרבות ה-MBA האמריקאית, האנשים שלא מסייעים לצמיחה לתפיסתו ושאת העלייה בכמות המיוצרת שלהם הוא מקביל להדרדרות של ארה"ב. אחרי מה שהם עשו בבנקי ההשקעות אני חושב שגם זה יהפוך עכשיו לבון-טון.
אני חושב שרוג'רס עשה מספיק בראיון ב-95' כשטען
א. יפן זה לא הנושא אלא סין – אף אחד אז לא ראה את סין בתור הענק העולה, במהלך הראיון מצחיק לראות איך צ'ארלי נכבש בנושא של רוג'רס ומחליף נושא, משיחה על יפן השיחה עוברת לסין.
ב. תרבות ה-MBA – הביקורת העדינה של רוג'רס על תרבות ה-MBA האמריקאית, האנשים שלא מסייעים לצמיחה לתפיסתו ושאת העלייה בכמות המיוצרת שלהם הוא מקביל להדרדרות של ארה"ב. אחרי מה שהם עשו בבנקי ההשקעות אני חושב שגם זה יהפוך עכשיו לבון-טון.
אתה בטוח? אני שואלת במאת, כנדמה לי שאני זוכרת אחרת. אבל אני גם עוד לא עכלתי שאנחנו כמעט בעשור השני של המאה ה-21, אז ייתכן מאד שהעדשה שלי משובשת משהו:-)
אליסה,
שמסתכלים על הראיון היום זה פשוט מצחיק, רואים את צ'ארלי מנסה להחזיר את הדיון ליפן מהטענות שמעלה רוג'רס על נושא איזוטרי – עלייתה האפשרית של סין.
מלבד זאת רוג'רס לא אומר שסין מושלמת, רחוק מכך, הוא מעלה סברה כי גם סין תהפוך בסופו של דבר לדמוקרטיה חופשית (יחסית) ומצביע על המדינות השכנות. בהינתן ההנחות של רוג'רס הנוגעות לשינוי בצורת השלטון בסין, ניתן לראות כיצד משתנים אחרים מהם היא נהנית הופכים אותה למעצמה עולמית.
אם ג'ים רוג'רס אומר שתהיה שואה אינפלציונית הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר. הוא כנראה אחד מהאנשים היחידים בעולם שעשה כסף בשנה האחרונה, ולראות את גייטנר זה פשוט מפחיד – נראה לי שעובר לו כל הזמן בראש זה – מה אני עושה פה ???? מה אני אמור להגיד עכשיו ??? מה הוא רוצה ממני ???
פשוט סמרטוט
ד"א, יש גם קשר מעניין בין גייתנר לבין המזרח הרחוק. קחו מעט מלח, אבל בכל זאת מעניין.
זיו: אכן מפחיד מאד.
סין תתרסק הרבה לפני ארה"ב, משום שהיא מייצרת קומודיטיס להם מתח רווחים נמוך. כל עוד סין לא מייצרת משהו שאף אחד אחר לא מייצר, אין מה לחשוש מפניה.
קראתי השבוע כי בוגי יעלון אמר שכניסת צה"ל ללבנון היא כמו כפפת איגרוף בשק מסמרים.
נראה לי שהתיאור הזה הוא מדוייק יותר לכמויות הכספים האדירות שממשלת ארה"ב שופכת. זוקרים כסף לים, מדפיסים עוד ועוד, עד שלא יוכלו לצאת משק המסמרים האינפלציוני.
[...] אחת הבעיות המרכזיות של ה יאו-ליברליזם הוא הדה-דמוקרטיזציה שהוא מוביל. ה יאו-ליברליזם שואף להפוך הכל סחיר, לשחרר את השוק מכבליו, לתת להון וליד ה עלמה לעשות סדר. קודת המוצא שלו היא שכמעט כל התערבות ממשלתית היא שלילית ורק גורמת ל זק, גם אם היא ובעת מרצון טוב. אחת הדרכים המרכזיות שבהן הוא עושה זאת היא דה-לגיטימציה של הפוליטיקאים והפוליטיקה. כי בסופו של דבר, אלו כלים עומדים בפ י הציבור הרחב והאזרח מן השורה כדי להשפיע על המציאות? המערכת הפוליטית. בישראל, למרות שהרבה אזרחים לא הבי ו את זה בבחירות האחרו ות, מתקיימת שיטת ממשלת פרלמ טרית. הכוח בישראל מצא בידי הפרלמ ט, קרי הכ סת. על מ ת לש ות את המציאות בצורה דרמטית יש לצבור כוח בכ סת. כל עמותה או ארגון חוץ פרלמ טרי יהיה לעולם חלש מסיעה בכ סת. הרי בשורה התחתו ה העמותה שואפת להשפיע על הכ סת או כמו שאילן מספר את הבדיחה על האדם שהולך לרופא ושואל: "דוקטור, אפשר לקבל סיפיליס מישיבה על אסלה?" והרופא משיב: "כן, אבל הרבה יותר וח לקבל סיפיליס במיטה." [...]
הנבואות של רוג'רס מדכדכות למדי. במיוחד משום שהן נכונות.
אני יכולה להגיד לך שהכל יהיה בסדר, אבל אין לי הסמכות של רוג'רס, וגם ממילא זה לא נכון:-)
אני דווקא לא קונה את האופטימיות הסינית שלו
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000432239&fid=2975
מה גם, שיש לי נטיה אוטומטית לחשוד בנביאים שיושבים על הפוזיציה…
אליסה, שימי לב שכל מה שאת כותבת נדבק לצד שמאל של המסך (וזה רק אצלך). אולי חדר העבודה שלך קצת עקום…
חה חה חה!!! אני יודעת למה: זה לא חדר עבודה, אני כותבת על מחשב נישא ביושבי לאורך הספה, כאשר גב הספה נמצא מימיני. אני אנסה לעבור לקצה השני של הספה!
ברצינות, אני אחטט ב-FF כשיהיה לי יותר זמן.
אולי את שולחת מסר שמאלני סמוי.