יוני 03 2009
תנו להם "לגנוב"
שמעון כהן ממכולת שמעון מצא פטנט. באמצע שנות השבעים הציב הסוחר הממולח עגלה קטנה הכוללת מבחר לא מרשים של ירקות העונה בין מדפי הטואלטיקה לשימורים. בשלושים השנים שעברו מאז מדווח שמעון כי מחצית מהכנסותיו נובעים מהירקות המבוישים בפינה זנוחה; מקל של מטאטא נרשם כחציל, וגבינת קוטג' כסלרי ברשימותיו הכוזבות המאפשרות לו להימנע מתשלומי מע"מ חודשיים במאות ואף אלפי שקלים. (כתב: רותם סלע, פורסם בגרסא מקוצרת בגלובס)
למשרד האוצר נמאס. בפנים חמורי סבר מכנים שם את הפטנט של שמעון גנבה ומבקשים לסגור את הפרצה במערכת המיסוי ובכך לתקן את העוול. אלא שדווקא בתקופה משברית עשוי הפטנט\גנבה הקטן\קטנה להבדיל בין שגשוג לקריסה, פיטורין או תעסוקה; תנו להם "לגנוב" צועק ההיגיון הכלכלי – זהו לא הזמן להיות צודקים, זה הזמן להיות חכמים.
כולם מדברים על צדק – אף אחד לא מדבר על כלכלה
תפוח האדמה הלוהט בקרב על התקציב הוא סעיף המבקש לבטל את המע"מ על פירות וירקות הצפוי להכניס לקופת המדינה כ-1.8 מיליארד ש"ח. חברי כנסת רבים המתנגדים להצעה טוענים כי ביטול הפטור יפגע "בחלשים" המכלים חלק ניכר מהכנסתם על ירקות ופירות; מנגד מציינים חרשי התקציב כי בעוד שהפגיעה בחלשים צפויה להסתכם בכ- 150 מיליון שקל, הרי שהפגיעה ב"גנבים" (כדוגמת שמעון) החומסים את הכנסות המדינה בחסות הפטור צפויה להיות לפחות כפולה מזה, ולהסתכם בלמעלה מ-300 מיליון שקלים.
כולם מדברים על צדק אבל אף אחד לא עוסק בכלכלה. ניתוח כלכלי מפשיט מסיטואציות אנושיות את הפן הנורמטיבי ומבקש להבין את המצוי ולא להגדיר את הרצוי. תשובת האוצר לחברי הכנסת איננה תשובה כלכלית אלא ערכית. עניינו של דיון כלכלי הוא הבנת המשתנים היוצרים תופעות כלכליות כגון צמיחה, אבטלה, גרעון ורווח ולא ביסוס המידות טובות בחיי המסחר.
מבעד לזגוגיות משקפיו של הכלכלן נראים מושגים מורכבים כמשוואות פשוטות. האוול החברתי בו מנופפים חברי הכנסת הוא הרי מיסוי הצריכה, ו"עצירת הגזל" של האוצר היא למעשה הטלת מיסוי ממוקד על עסקים קטנים. הרמת המסך והתמקדות במציאות הכלכלית מעלה שאלות נוקבות: האם לנוכח המשבר חכם (לא צודק) להכביד את המיסוי דווקא על העסקים הקטנים? וכיצד עשוי להשפיע מיסויים על יכולתה של ישראל לחזור לצמיחה?
עסקים קטנים ומשבר כלכלי
בכדי לענות על השאלות שהעלנו יש להבין כיצד נוצר משבר. תהליך השוק הוא למעשה סדרת ניסיונות אינסופית של משקיעים ויזמים להשתמש בהון ועבודה בצורה היעילה ביותר. במציאות דינמית זו מושקעים פעמים רבות הון ועבודה במיזם שאן לו ביקוש וחברה פושטת את הרגל. קורה והטיה לא מושכלת של משאבים מתרכזת לא בחברה אחת, אלא במגזר שלם ואף בכלכלה כולה, וכשמציאות זו נחשפת אנו מוצאים את עצמנו במשבר כלכלי.
כך התקררו הציפיות לרווחי עתק מהאינטרנט והובילו לקריסתה המפורסמת של הבועה בשנת אלפיים; מהנדסים, מתכנתים וחברות ששאבו את פרנסתם מהרשת נאלצו להתאים את ציפיותיהם, הכנסותיהם ועיסוקם למציאות החדשה שנחשפה. חלקם פשטו רגל, חלקם החליפו תחום עיסוק וחלקם המציאו את עצמם מחדש.
�
התחדשות, יצירה והמצאה הם תנאי הכרחי ליציאה ממשבר כלכלי לתוואי חדש של צמיחה. דווקא מתוך השעה הקשה מבקשים יזמים להציע פתרונות, מוצרים ושירותים המותאמים לעידן החדש; בין חורבות הענקים הקורסים מלבלבים מיזמים וניסיונות מקוריים המורים על הדרך החוצה מהמשבר למשקיעים ושכירים; ומסובבים את הגה הספינה הכלכלית ליעד חדש – מצניחה לצמיחה.
בלבה של התחדשות זו עומד העסק הקטן; יחידת הבניין הדינמית ביותר בחיים הכלכליים. הקונגלומרט נהנה אמנם מכיסים עמוקים המשפרים את סיכוייו לצלוח את המשבר, אך בסביבה משברית מצוי היתרון היחסי בידי העסק הקטן. קומתו הנמוכה שאיננה כוללת שכבות ניהוליות מיותרות משאירה את הראש קרוב לקרקע – קשוב לכל שינוי קל שבקלים בתנאי השוק; דרוך לקראת הזדמנות; מוכן ומסוגל להגדיל או לקצץ את מצבת כוח האדם שלו בעשרות אחוזים כהרף עין או להתקין ליבת פעילות חדשה.
הגמישות והדינמיות של העסק הקטן היא חרב פיפיות שצדה האחר הוא רגישותו ושבריריותו הכלכלית והפיננסית. תפקידה של הממשלה במשבר כלכלי הוא להקל במידת האפשר על העסקים הקטנים; ליצור סביבה רגולטורית ומיסויית שתסייע להם ולנו – לישראל – לשגשג ולשמור על מקומות העבודה.
מקל של מטאטא כמעקה לקטר הצמיחה
רכיב "מניעת הגזל" הוא – בשפה כלכלית ונטולת סנטימנטים - טיל טורפדו מיסויי המופנה לעברם של עסקים קטנים וזעירים. בזמנים רגילים היינו מציינים בנחת שזהו שכרו הישראבלופי של שמעון הבדאי הממשיך לטעון בתוקף שמקל של מטאטא הוא ירק ממשפחת הסולניים, נוכל גם לטעון שהעלמת עין היא מצב רצוי – Black is beautiful – כל עוד היא מאפשרת לאנשים לכלכל את עסקיהם וענייניהם.
אלא שהזמנים בטח שאינם רגילים ונדרשת מאיתנו מעט חשיבה יצירתית. מקל של מטאטא הוא בהחלט לא חציל, אבל בעיצומו של משבר כלכלי הוא יכול להיות מקום עבודה של מישהו או מעקה בקטר הצמיחה. תנו להם "לגנוב", צודקים נהיה בפעם אחרת.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
אני מעדיף שיבטלו את מע"מ כי הוא לא צודק, לא כי זה מועיל למדינה.
מה זה צדק?
לכל מס ניתן למצוא סיבות "צודקות" וסיבות "לא צודקות".
בסופו של יום, מע"מ הוא מס שוויוני (ולכן הסוציאליסטים מתנגדים לו).
שאלה טובה שלא נענית – האם יש מקום להכניס שיקולים של בריאות הציבור למערכת המס?
מדיניות העלאת המיסים של נתניהו היא מוטעת וטיפשית. בתקופה של מיתון צריך להוריד מיסים ולא להעלות אותם (יוסף היה אומר שבתקות של צמיכה לא צריך לבזבז הכל בשביל שישאר גם לימים פחות טובים). התיחסות ספציפית רק לאחד מהמיסים שמועלים היא די חסרת פואנטה בהקשר הזה.
אליהו, כבר היום יש הרבה מיסים שקשורים לבריאות הציבור. חלק מהם:
- מס סיגריות
- מס אלכוהול
- מס נהיגה ללא חגורת בטיחות
- מס רכיבה על אופניים ללא קסדה
רק על סמים משום מה אין מיסים (אין רווח למדינה מהכנסת אדם לכלא).
"כולם מדברים על צדק – אף אחד לא מדבר על כלכלה" ואני מעז להתריס ולטעון שבסופו של דבר הם נפגשים. פטור ממס על מוצר מועדף הוא עיוות. זאת הזמנה לקומבינות. טוען רותם: זה לא צודק אבל במקרים מסויימים זה חכם, זה כלכלי. אז באופן כללי אני סבור שזה לא כלכלי היות ופטור ממס תוך העדפת מוצר מסויים משמעותו הגדלת המס על מוצר אחר. אז עזרנו לעסקים הקטנים של מוכרי הירקות ופגענו בעסקים הקטנים של מוכרי הסיגריות. לא זה לא צודק ולא כלכלי.
אני מבקש גם להזכיר שיש חומת מכס מפלצתית בשיעורים של מאות אחוזים על יבוא גבינות, בשר, ירקות ופירות מתוך נסיון פתטי לתת העדפה לתוצרת חקלאית ישראלית. זו עוד דוגמה למסים לא שוויוניים.
העיקרון הוא כזה: כל מדיניות של העדפה של אוכלוסייה או מוצר במיסוי גורם מיידית לפגיעה באחרים שלא זכו להעדפה, גורם לתעשייה שלמה של קומבינות ומחייב בזבוז משאבים על מילוי דוח"ות, יותר פקידים יותר אכיפה וכיו"ב.
עכשיו כמה מילים על המס הצודק: אין דבר כזה! מס במהותו הוא מעשה שוד. לפיכך אי אפשר להגדיר כגנב אדם שמתחמק ממס.
לכן נראה לי נכון לאמץ שני עקרונות בנושא המס:
א. חתירה להפחתת המס למינימום, תוך כדי הקטנת הוצאות הממשלה. ב. המס שמוטל יהיה שוויוני במידת האפשר. זה גם צודק וגם כלכלי.
אסף,
אתה שוב צודק בעיקרון, אבל השאלה הנוגעת לחקיקה הספציפית הזאת עוסקת בפרקטיקה.
גם אני בעד חתירה להפחתת המס למינימום במקביל לפישוט של מערכת המס. אלא שבמקרה הזה מדובר:
א. בתיקון עיוות המוביל למעשה להעלאה ולא להורדה של מיסים
ב. המס הנוסף יוטל על קמעונאיים קטנים וזעירים, אלו אינם יודעים לגנוב בענק על ידי תעלולי מס מולבנים, אלא לרשום מטאטאים כעגבניות, וקופסאות שימורים כמלפפונים. כמה צדקנים אנחנו יכולים להיות? עולה השאלה – האם צודק להתחיל דווקא בהם או שמדובר בפגיעה בחלשים?
ג. העסקים הקטנים והזעירים הם היעילים ביותר בהקצאת הון, הגמישים ביותר, ויוצרים את הכמות הגדולה ביותר של מקומות עבודה. עולה שאלה נוספת – האם זה כדאי?
גם אני מסכים שהיה עדיף ללכת לרפורמת "בן-בסט" מורחבת בה יושוו כל המיסים על העבודה וההון; יסגרו הרמטית כל הלופ-הולס; יבוטלו מדרגות המס הפרוגרסיביות והמס הכללי בישראל יעמוד על 12%. זה לא על הפרק, וההצעה הזאת היא לא צעד בכיוון של יצירת מערכת מס שוויונית יותר ודרקונית פחות, זה סתם עוד צעד למיסוי דרקוני יותר של עסקים.
האם בן בסט הציע להוריד ל-12% את מדרגת המס ה-4 ומעלה ? שלח לי לינק לדבר הזה. לגבי המע"מ על ירקות ופירות: אני הייתי מבטל לחלוטין את המע"מ ואת הרפורמה במס הכנסה.
רותם
שכנעת אותי. העיקרון של פישוט נכון, אבל צריך לפעות בכיוון של הורדת מס ולא של העלאה.
אולי תרצו לדעת שהפיד שלכם לא עובד עם יאהו פייפס
העניין ה"מקסים" ביותר הוא התגובות בגלובס. כמה נאה לראות שאנשים משוכנעים שכספי האזרח שייכים למדינה ממילא ומי שאינו מעביר לה אותם הוא הגנב…
למה זה מפתיע, אורי. ישראל היתה מדינה סוציאל-קומוניסטית עד לפני 30 שנים, ורוב האנשים עדיין סוצקום בנשמתם ובתפיסת בעולם שלהם. במדינת הזכויות (הפשיסטית בהגדרה), אנשים נמנעים מלפתח ציפיות, ועובדה שהחלום הישראלי זה דירת 4+אוטו 1600 (וזה סקר אמיתי מלפני כמה שנים).
איך זה קרה, לדעתך, שהעם שנחשב בכל העולם לאשף עשיית כסר ועושר, הפך כאן תוך 2 דורות לעם של אנשים שלא יודעים איך לצאת ממשרת שכר מינימום, וכשאומרים להם את זה , אומרים "לא כולם מוכשרים"? מה, תוך 2 דורות הפכנו לעם של גלמים חסרי תועלת??
שיר מקסים
תרגיל מחשבתי:
נניח שפוליטיקאי מסויים היה מציע להנהיג פטור ממע"מ על מוצרי קוסמטיקה, בטענה שמדינה חמה כמו שלנו צריכה לעודד את האזרחים לשמור על בריאות עורם.
האם הייתם תומכים במתן הפטור פשוט בגלל שמדובר בהפחתת מס, ומתעלמים מכך שמדובר בהתערבות של המדינה בכלכלה, תכנון מרכזי, שיבוש האיתותים של השוק, פטרנליזם, קולקטיביזם וכו'?
אני הייתי מתנגד למתן הפטור על מוצרי קוסמטיקה, ומאותה סיבה בדיוק אני תומך בהחלת המע"מ על פירות וירקות.
מי שתומך בהמשך הפטור הקיים אך מתנגד לפטור חדש מאותו סוג, סובל ככל הנראה מ"הטיית המצב הקיים".
צאלון: שאלה טובה מאד, ולמרות שאני מאד מבינה את המניעים שמאחורי תשובתך, אני עדיין בעד כל הפחתתת/ביטול מס. שוויוניות יכולה להיות חשובה, אבל לא בכל מחיר.
צאלון, יש הבדל. כשאתה מבטל את המע"מ על מוצר א', מה שקורה הוא שאתה יוצר קבוצת אינטרס ברורה לטובת המשך המצב הקיים (ללא מע"מ על המוצר) ולחץ על הממשלה (מיצרני מוצרים אחרים) להשוות את התנאים: להוריד גם להם. הלחץ יפעל בכיוון חיובי.
הפחתת מס לגורם מסוים היא כמובן התערבות, אך היא אינה תכנון מרכזי: היא חותרת תחתיו.
עוול כותבים עם "ע", לא עם "א".
אורי
גם הפחתת מס קנייה לרכב ירוק?
אורי צאלון ואסף,
בניגוד לאורי אינני חושב כי אפליית קבוצת אחת על השנייה היא מצב רצוי. כשמחליט מחוקק פלוני להיטיב לפתע את מצבם של הקוסמטיקאים על פני שאר הקבוצות הוא לא יוצר מציאות חופשית וצודקת יותר, אלא צודקת פחות.
הסיבה שהפחתת המס לקוסמטיקאים שונה מהעלאת המס לקמעונאיים הקטנים (ביטול הפטור על הירקות והפירות) היא בכך שלא מדובר פה ביצירת סיטואציה חדשה ולא שוויונית אלא בתיקון של נורמה בת למעלה משלושים שנה שאמורה "לפתור" כביכול נורמה קיימת.
המשווקים, המגדלים, הסיטונאים, הירקנים ובעלי החנויות חיים עם הפטור מאז 1976. הם לא מכירים מציאות אחרת, מבחינתם חוקי המס הנוכחיים הם לא יתרון יחסי אלא כללי המשחק של התחרות אליה הם נוצרו.
אי לכך יש להניח כי הם אינם נהנים משולי רווח "א-נורמליים", הגבוהים מאלו הנהוגים במשק. לפיכך הורדת הפטור על מיסוי הירקות והפירות לא יוריד את הירקנים בחזרה לשולי רווח נורמליים, אלא יוביל לפגיעה שתוריד את רווחיותם היחסית אל מתחת לזו הנהוגה במשק, ועשויה בתנאי השוק הנוכחיים אף לערער בצורה חמורה את יציבותם ולסכן את מקומות עבודתם של אלפים.
"תיקון העוול" אם כך הוא רק למראית עין. אין אנו שמים יד על "קופת האוצר" הסודית של בעל המכולת המליונר, אלא כותבים מחדש את כללי המשחק של שוק המורגל במציאות נתונה.
בעל המכולת, המשווק, החקלאי או הסיטונאי העוסקים בסחר של ירקות ופירות מתחרים כבר שנים זה בזה. יש להניח כי התרגילים השונים הננקטים על ידם על בסיס האנומליה המיסויית הנידונה אינם בגדר תופעות נקודתיות אלא התנהלות המקיפה את כל העוסקים המצויים בתחום.
נגיד ובמשטר הנוכחי יכול בעל מכולת לרשום עד כ-40% מהמחזור שלו כפירות וירקות מבלי להעלות את חשדם של רשויות המס. עלינו להניח כי מכולת ניסים מדווחת על מחזורים מקסימיליים אלו של פירות וירקות במחזורה. הנחה אחרת תאלץ אותנו להכיר לא רק בחוסר סימטריה לא סביר במידע, אלא גם בחיסרון תחרותי משמעותי שהיה מוביל זה מכבר לעלייתה של מכולת חיים\איציק\סודרי או יאצ'ק על חשבונה.
ונקודה אחרונה ולא פחות חשובה: כולם גונבים, יש כאלו הגונבים בקטן ויש הגונבים בענק. קל לנו לתקוף את עוסקי "הצווארון הכחול", שאינם נעזרים בצבא חולצות מעומלנות המשרטטים תכונוני מס שהמוסריות שלהן אינם עולה או יורדת מזו של העגבניה המבוישת.
להתמקד ב"חוסר הצדק" וב"גניבות" של הקמעונאיים הזעירים והקטנים אינו רק טפשות. מדובר בהתקרנפות השקולה לחוסר צדק. צקצקנות בית המרקחת בה נוהגים פקידי האוצר בפטור המע"מ לא חוטאת רק למציאות הכלכלית אלא גם לזו הערכית אותה הם מבקשים לקדש.
לאליסה, כתבת:
"צאלון: שאלה טובה מאד, ולמרות שאני מאד מבינה את המניעים שמאחורי תשובתך, אני עדיין בעד כל הפחתתת/ביטול מס. שוויוניות יכולה להיות חשובה, אבל לא בכל מחיר".
הייתי מעדיף שתתמקדי במה שכתבתי ולא במה ש"רציתי לכתוב אך לא ידעתי כיצד".
האם את מסכימה איתי כי חוקי מס שנתפרים ספציפית בעד או נגד מוצר מסויים מהווים:
* התערבות של המדינה בכלכלה
* תכנון מרכזי (אתייחס בהמשך להסתייגותו של אורי)
* שיבוש האיתותים של השוק
* פטרנליזם
* קולקטיביזם
צאלון, התשובות הן (בהתאמה ולפי סדר השאלות): כן, כן, כן, כן, וכן. אז מה? (אשמח לפרט אם אתבקש).
אני חושבת שאתה מפספס שתי נקודות חשובות. האחת היא (החשובה פחות) שתפקידך הוא להתמקד במה שאתה כותב, ותפקידי הוא, להבדיל, להתמקד במה שאני כותבת. שיטה זו אינה חקוקה בסלע, אך הוכיחה עצמה כיעילה דיה כדי להמשיך ולדבוק בה. הנקודה השניה (והחשובה יותר), היא שגביית מסים תחת איום של אלימות משולה לשוד. אי לכך ובהתאם לזאת: פחות מסים = פחות שוד.
לאורי רדלר, כתבת:
"הפחתת מס לגורם מסוים היא כמובן התערבות, אך היא אינה תכנון מרכזי: היא חותרת תחתיו".
אני מקבל את ההערה שלך שהפחתת מס לגורם או מוצר מסויים היא התערבות, אבל לא (בהכרח) תכנון מרכזי.
ההתערבות הזאת יכולה להתבצע גם באופן קפריזי, מתוך אינרציה היסטורית, כתוצאה מלוביזם וכו'.
עם זאת, ודאי תסכים איתי שמיסוי מניפולטיבי הוא אחד הכלים החביבים על חסידי התכנון המרכזי, כדי "לעודד" את מה שרצוי ו"לדכא" את מה שלא רצוי (בעיניהם).
ולכן אני סבור שמתכנן מרכזי שאפתני צריך להתנגד לפישוט המע"מ, ולדחוף לכיוון המנוגד, מתוך גישה דו שלבית:
1. השלב הראשון הוא להגדיל את הסיבוך והבלגאן, על ידי הקלות והכבדות נוספות, מכל הבא ליד. (פטור ממע"מ ליישובי קו עימות? על מוצרי חלב? יאללה. הכפלת המע"מ על סיגריות, על אלכוהול מיובא, ועל דלק? יאללה).
2. השלב השני הוא להגיד: בואו נעשה סדר בבלגאן, ונגבש קריטריונים ברורים ומדרגות מע"מ ברורות, על פי מפתח גיאוגרפי, בריאותי וסביבתי.
לאליסה,
לא התכוונתי להגביל את החופש שלך לכתוב כל מה שאת מוצאת לנכון, ואם השתמע כך, אני מתנצל.
אגב, אני אוהב לקרוא את התגובות שלך, התמציתיות והחכמות.
פשוט ניסיתי להסביר שהדבר העיקרי שמטריד א-ו-ת-י בפטורים ספציפיים זה לא ההיבט המוסרי של חוסר שוויוניות, אלא ההשלכות הטכניות של התערבות בכלכלה, וחיזוק הגישה הפטרנליסטית והקולקטיביסטית.
(כתבת על "המניעים שמאחורי דברי" ומייד לאחר מכן הזכרת שוויוניות, ומכאן הבנתי שאת מפרשת את דברי).
לאליסה ולאורי,
נניח שמדינת ישראל הייתה מבצעת תפנית חדה לכיוון המינארכיסטי, ומצמצמת מאוד את ההוצאות הציבוריות, כך שהן היו מתרכזות בצבא, משטרה, ומערכת משפט, תחומים שאתם סבורים שצריכים להישאר בידי המדינה.
ונניח שכתוצאה מכך היה מתאפשר לצמצם מאוד את נטל המס.
ונניח שהיה מונהג מס מחזור פרופורציונלי ואחיד בשיעור נמוך מאוד, ללא חריגים.
האם גם באוטופיה מינארכיסטית כזאת אתם הייתם תומכים במתן פטור ממס למוצרים ספציפיים בטענה שמס הוא שוד וכמה שפחות מס כך יותר טוב?
צאלון: חן חן. אכן ייחסתי לך השמת דגש על שוויוניות – עמך הסליחה. לעצם העניין: לא לחינם עניתי "כן" על כל השאלות שלך. עם זאת, אנחנו פועלים במציאות בה המדינה ממילא מתערבת בכלכלה, פועלת עפ"י עקרונות קולקטיביסטיים, ושאר מריעין בישין שמנית. הפחתת מסים חלקית ממניעים שליליים ככל שיהיו (כלומר גם אם לא "מאהבת מרדכי") היא, אם לא דבר טוב, לפחות דבר פחות גרוע מהשארת המסים כפי שהם או הגדלתם. אכן יש השלכות טכניות מזיקות להפחתות ופטורים חלקיים וספציפיים, אבל אני עדיין חושבת שבסיכומו של דבר ובטווח הארוך יותר התועלת מרובה מן הנזק.
צאלון, לשאלתך האחרונה: מבחינתי באוטופיה המינארכיסטית (שהיא כלל לא אוטופיה מבחינתי: כינוי זה שמור אצלי לאנארכיה קפיטליסטית:-)) לא יהיו מסים על מוצרים (כלומר על צריכה), אלא יהיה מס הכנסה "שטוח" (אחיד).
לאליסה:
עכשיו העמדה שלך הרבה יותר ברורה ועקבית בעיני: את לא בעד ביטול מוחלט של מסים אבל כן בעד ביטול מוחלט של מסים על צריכה (ובכללם המע"מ), ולכן את רואה בפטורים ספציפיים ממע"מ צעד בכיוון הנכון.
בנוגע לשאלה על מה צריך להטיל מס: הכנסה או צריכה (או שילוב) – אין לי דעה מגובשת.
לגבי אופן חישוב המס, אני מעדיף מס פרופורציונלי (שיעור קבוע) שנראה לי נייטרלי יחסית ומתנגד למס מדורג שאותו אני רואה כמניפולטיבי.
כשאת מדברת על מס הכנסה שטוח/אחיד את מתכוונת למס פרופורציונלי (אחוז קבוע מההכנסה), או להיטל הכנסה בסכום קבוע (מעין מס גולגולת שמוטל על אנשים עובדים בלבד)?
לאליסה:
מאחת התגובות שלך ניתן לחלץ טיעון בנוסח:
"המדינה ממילא מבצעת מניפולציות על הכלכלה וגורמת נזקים, בוא לפחות נקטין את כמות הכסף שהיא מחרימה ומבזבזת".
אני יכול לנסח טיעון הפוך:
"המדינה ממילא מחרימה ומבזבזת חלק גדול מהכסף, בוא לפחות נצמצם את הנזקים שנובעים ממיסוי מסובך ומניפולטיבי".
לרותם:
אני חושב שאני מבין את הטענה שלך לגבי שולי הרווח:
מערכות גדולות, פתוחות ותחרותיות נוטות להתאזן. התחרות גורמת לכך שבעל חנות מכולת לא ממש נהנה מהפטור, אלא נאלץ להתחלק בו עם הספקים והצרכנים.
לדעתי הטיעון הזה הוא חרב פיפיות:
אם הפטור הוא לא צ'ופר כזה גדול אז גם ביטול הפטור הוא לא הרעה כל כך גדולה.
אם הפטור התגלגל לספקים ולצרכנים אז גם המע"מ יתגלגל אליהם.
לאחר תקופת הסתגלות מסויימת, המערכת תתאזן מחדש.
צאלון: אני אכן מתכוונת למס פרופורציונלי (באנגלית קוראים לו "שטוח"). ד"א, גם הדעה שלי לא לגמרי מגובשת לגבי סוג המסים העדיף, או, ליתר דיוק, היא פחות מגובשת מדעות אחרות שלי:-)
אני יודעת שאתה יכול לנסח טיעון הפוך, אבל זה עדיין לא הופך אותו לנכון:-)
ניסחתי את הטיעון ההפוך כדי להמחיש שלא השתכנעתי שעדיף לוותר על א' למען ב' ולא על ב' למען א'.
באחת התגובות הקודמות אורי נתן הסבר פרקטי לכך: התקווה שהפטור החלקי ילך ויתרחב בעתיד בעקבות לחץ של קבוצות נוספות.
ואני הבעתי חשש שבמקום הפחתת מס זוחלת ומתפשטת התוצאה תהיה "עשיית סדר" שכתוצאה ממנה המע"מ יחדל להיות מס שטוח. אובדן גדול לכוחותינו.
(תגובה מאורי תתקבל בברכה).
לגבי הטיעון שלך שמס הוא שוד ולכן אפילו פטור חלקי הוא טוב, נראה לי שהערך של שוויון בפני החוק צריך לגבור במקרה הזה (אם כבר מרחיבים את הדיון לתחום המוסרי).
אגב, הזעקות בדבר "שוד" קצת דרמטיות מדי בעיני. זה יותר דומה לדמי חסות. ועד רמה מסויימת זה גם מוצדק (נחוץ למימון הצבא, המשטרה ומערכת המשפט). אז כשאת כותבת "שוד" אני אומר לעצמי: "הגזמה רגשנית לצרכים רטוריים".
צאלון, בוא נרחיב את הדיון לתחום המוסרי עוד קצת: החוקים היחידים שיש להם הצדקה מוסרית הם חוקים המגנים על חיים ורכוש (ברור שחוקים המחייבים אותנו לשלם מסים לא שייכים לקטגוריה הזאת). לכן דיון על מוסריות שוויון בפני חוק שאיננו לכשעצמו מוסרי הוא נטול משמעות במקרה הטוב.
לגבי המינוח: לא מפריע לי להשתמש ב"דמי חסות" במקום "שוד", אבל ברור לגמרי שגם דמי חסות הם סוג של שוד.
אני אכן מינרכיסטית, אבל משיקולים מעשיים, לא מוסריים, ולכן אני לא בוחנת את אותם ה"מסים ההכרחיים" כמוצדקים או לא מוצדקים. אני מעדיפה לבחון אותם כמוסכמים או לא מוסכמים, כלומר להתייחס אליהם כחלק מהסכם/חוזה בין אזרחים. המשמעות המעשית של זה היא שאזרח שלא עומד באחד מתנאי ההסכם, לא יכול לצפות משאר האזרחים לעמוד בהתחייבויותיהם הם כלפיו. במילים פשוטות יותר: אין "עונש" על אי תשלום מס, לא יכולים לעצור אותך ולשים אותך בכלא. מה שכן יכולים לעשות זה לא לספק לך, למשל, שרותי משטרה או משפט, או כל שרות אחר שהמדינה התחייבה לספק לך כאזרח.
אליסה,
1. כתבת: "החוקים היחידים שיש להם הצדקה מוסרית הם חוקים המגנים על חיים ורכוש [...]. לכן דיון על מוסריות שוויון בפני חוק שאיננו לכשעצמו מוסרי הוא נטול משמעות במקרה הטוב."
לדעתי אם החוק עוסק בגביה לצורך מטרה משותפת, אז גם אם אני לא מסכים עם המטרה, וגם אם אני סבור שמטרות מסוג זה צריכות להתבצע באופן פרטי, האפליה בגביה היא לא מוסרית.
2. כתבת: "מה שכן יכולים לעשות זה לא לספק לך, למשל, שרותי משטרה או משפט, או כל שרות אחר שהמדינה התחייבה לספק לך כאזרח".
אילו חשבתי שאפשר לנתק או לחבר אזרח ספציפי משירותי הצבא, המשטרה או המשפט, הייתי תומך בהפרטה שלהם. היות שזה לא המצב, אני מתקשה להתיחס לטיעון הזה.
צאלון:
1. אז בוא נדמיין מצב יותר קיצוני: המדינה פשוט שודדת חלק מאזרחיה לפי קריטריונים כאלה או אחרים (בלי אפילו לטרוח ולהצדיק את השוד כמסים לצורך ממון הוצאות כלשהן), ולא שודדת אזרחים אחרים שלא עונים לקריטריונים אלו (ויש כמובן דוגמאות רלוונטיות מן ההיסטוריה). האם גם אז עצם האפליה עדיין מטריד אותך כלא מוסרי?
2. נראה לי שבעיית ה"טרמפיסט" היא חלקית בלבד בכל מה שקשור לביטחון פנים (שרותי משטרה ומשפט, ואולי כמה שרותי חירום נוספים כמו כיבוי אש), אם כי היא אכן שלמה בכל מה שקשור לביטחון חוץ (צבא).
אליסה:
1. קודם כל, בניגוד למצב הקיצוני שתיארת, במציאות חלק גדול מהכסף כן מממן מטרות משותפות.
לגבי המצב הקיצוני שתיארת:
נראה לי שעדיף מצב שבו היאקוזה מחרימה 50% מהכנסתם של כל האזרחים על פני מצב שבו היא מחרימה 100% מהכנסתם של מחצית האזרחים.
2. איפה שניתן ופרקטי לבצע הפרטה חלקית, אני בעד ביצוע הפרטה חלקית. ובכל מקרה חלק מהשירותים נשארים ציבוריים, ולא ניתן לנתק מהם את סרבן המסים.
2. נכון. אבל אותו חלק מהשרותים שכן ניתן לנתקו מהם הופך את סרבנותו להרבה פחות כדאית.
1. מימון המטרות אינו רלוונטי בעיני לצורך קביעת מוסריות הגביה. שוד הוא שוד, בלי קשר למטרות.
לגבי משל היאקוזה: אני לא רואה שום הבחנה בין שני המצבים, זה נבלה וזה טריפה.
אוקיי, אליסה, אני חושב שהבנתי את עמדתך. היה דיון מעניין, לפחות בשבילי.
אני אתן לדברים לשקוע וכעבור פרק זמן מסוים אראה אם השתנתה דעתי… ובאיזה כיוון…
חן חן על פתיחות הדעת.
בדיוק זו הייתה כוונתי.
כשמדובר בסיגריות, סמים, נהיגה מסוכנת ולא אחראית,
האם אתם מסכימים שמיסוי הוא דבר הגיוני?
בסופו של דבר, הציבור מסבסד בדרכים שונות (אם ע"י מס, ואם ע"י ביטוחים שונים) שרותים מסויימים כגון רפואה, ורפואה מונעת יכולה לחסוך יותר מ"העלאת תעריפי הביטוח הרפואי".
מסיבה זו, יש להימנע מביטול המס על סיגריות,
כפי שהעלאתו על ירקות אינה בהכרח הגיונית:
האם היקף הונאות המס בעקבותיו גדולה מעלות העלאת דמי ביטוח הבריאות המקבילה? מישהו באמת חושב כך?
האם הבנה פשוטה זו הופכת מישהו ל"קומוניסט"?