יוני 04 2009
האח הגדול מנפיק לך זוזים
המטבע הכלל־עולמי, שידיעות אודותיו מציפות את עיתוני העולם, הוא אחד השינויים המרתקים שמחולל המשבר הכלל־עולמי. החולמים על המטבע—והחלומות הופכים במהירות למציאות—רואים לנגד עיניהם מטבע גלובלי יציב ואחיד, שיחסל באבחה אחת אי־יציבות, גירעונות במאזני סחר, והמרה בזבזנית. הפוליטיקאים חושבים על משהו קצת אחר. השינוי, מכל מקום, יהיה דרמטי. (כתב: אורי רדלר)
רעיון המטבע הגלובלי אינו חדש. רעיון כזה, בנוסח כזה או אחר, הועלה על־ידי כלכלנים כמונדל, טובין, וריצ'רד קופר והגיגים בנושא זה התגלגלו מפי ג'ורג' סורוס, האקונומיסט, ובקרן המטבע הבינלאומית. כינון המטבע האירופי, האירו, העניק זריקת מרץ לרעיון, שלפתע נראה מעט יותר ממשי מסתם רעיונות בטלים, והכלכלן מוריסון בונפאס הקדיש לנושא ספר מקיף. מוקד עניינם של העוסקים בנושא היה ביטול העלויות של עסקאות במטבע זר (מוריסון מעריך כי הן מסתכמות ב-400 מיליארד דולר בשנה), ביטול הצורך באחזקת רזרבות של מטבע זר על־ידי הבנקים המרכזיים, סילוק המתחים והמשברים הנובעים מהפערים בין מטבעות שונים, וכן הלאה.
הנושא הפך באחרונה יותר מעניין אקדמי כאשר מעצמות כמו סין ורוסיה הפגינו מורת רוח מתפקודו של הדולר כמטבע העולמי דה-פקטו, וקראו לכינונו של מטבע כלל־עולמי. הנושא גם יידון בפסגת ברה"ס (ברזיל-רוסיה-הודו-סין), כשארבע המדינות שוקלות שימוש ב"זכות משיכה מיוחדת" (SDR) בקרן המטבע הבינלאומית כחלופה לדולר ברזרבות המטבעיות שלהן.
רעיון המטבע הכלל־עולמי (מכ"ע) נהנה מקסם הפשטות: לפתע, הכל מסתדר. עלויות המרה בין מטבעות? נעלמו. אחזקת מלאי בכסף זר? אין צורך. אינפלציה? מינימלית וקבועה. לחץ של משקיעים על מטבע מסוים בכיוון מעלה או מטה? אין דבר כזה.
גם יישום המכ"ע יכול להיות פשוט. ניתן, לדוגמה, להחליט כי בסיס המכ"ע הראשוני יהיה כמות היחידות של מוצר נפוץ מאוד בכל העולם. ניקח, נאמר, מאית אונקיית זהב כיחידת בסיס זו (מכ"ע אחד). כל שנותר לחשב הוא כמה אונקיות זהב שווה הכסף בכל העולם, ופשוט להמירו לשטרות מכ"ע. התהליך יימשך זמן מה, ללא ספק, אך הוא ביסודו פשוט וקל לביצוע. כל מדינה תקבל כמות של שטרות, בהתאם לנתח הכסף הכלל עולמי שלה, וכל אזרח יוכל להמיר את הכסף שברשותו למכ"ע. לדוגמה, אם יש לכם אלף שקלים בחסכון בבנק, תוכלו להמירם ל-25 מכ"ע.
ההשלכות על הסחר תהיינה דרמטיות ומיידיות. קניתם בד מאינדונזיה, אותו אתם מובילים באוניה תחת דגל לוקסמבורג, תופרים בירדן ומוכרים בגרמניה ובהולנד—בכל נקודה תקנו ותמכרו באותו מטבע, בלי לשאת בריביות המרה. הכל פשוט וקל, וכולם מדברים באותה שפה. ההשלכות על המדיניות הכלכלית תהיינה דרמטיות לא פחות, ואולי אף יותר.
לדוגמה, נאמר שממשלה בלתי־אחראית א' רוצה לקנות את דרכה אל השלטון באמצעות הדפסת כסף וחלוקתו למקורביה. תחת ממשל מכ"ע היא לא תוכל לעשות זאת. היא תוכל, כמובן, להעלות מיסים או ללוות מבנקים במדינות אחרות, אך היא לא תוכל להנפיק אגרות חוב ו'להדפיס' את חובה לאזרחי המדינה ולמלווים—הזכות להדפיס כסף תהיה שמורה לבנק העולמי, וזה ידפיס אותו, בהתאם לחוק, בקצב קבוע ומדוד. מצב זה יחייב מדינות לנהוג באופן אחראי ושקול. לא תהיינה התפרעויות.
למדינות השונות ולבנקים המרכזיים בהן לא תהיה גם אפשרות לשנות את גובה הריבית. כל מדינה תוכל, להלכה, לשנות את גובה הריבית בה. בפועל, בהיעדר משמעות מעשית להורדה או העלאה של הריבית (הלוואה ונטילת הלוואות על־ידי הבנק המרכזי של המדינה), לא תהיה למדינה כל נגיעה לגובה הריבית. זו תקבע באופן שקול, מדוד ומתון על־ידי הבנק הגלובלי, בהתאם לצרכים הכלל עולמיים.
באופן טבעי, אם מדינה מסוימת תקלע למשבר—לדוגמה, אם היא יצרה חובות גדולים מדי, או אם הכנסותיה ממסים צנחו פלאים—היא תצטרך לפנות אל הבנק הגלובלי וזה יקצה לה כספים לפי שיקול דעתם של הכלכלנים של הבנק, ובהתאם לתנאים שייקבע. גם זה יחייב מדינות לנהוג באופן אחראי ושקול. לא תהיינה התפרעויות.
כאן אנחנו צריכים לעצור, שכן ולדימיר פוטין, שליטה של רוסיה, והו ג'ינטאו, שליט סין, מבקשים שנקרא שוב את הפסקאות האחרונות ונדגיש בעט סימון את כל החלקים הנוגעים לאחריות, שיקול דעת ושליטה של הבנק המרכזי העולמי על־פני הבנקים של המדינות. זו נקודה חשובה מאוד, הם יאמרו, וחיוך קטן של שביעות רצון יסתמן בפינות פיהם.
וזו באמת נקודה חשובה. סין ורוסיה, כמוהן כמדינות אחרות המחזיקות ברזרבות מטבע חוץ דולריות, מאוד לא מרוצות ממה שקורה בשנה האחרונה בארצות־הברית. מדינות אלו מחזיקות טריליוני דולרים. יציבותן ויציבות משטריהן תלויה בדולר. הכסף הזה—אגרות החוב שהבנק המרכזי של ארצות־הברית מכר להן—הוא העוגן הכלכלי שלהן. והנה, לנגד עיניהם ממש, ארצות־הברית, במקום להיות המבוגר האחראי, מדפיסה דולרים בכמות עצומה. הבנק הפדרלי של ארצות־הברית מתכנן, עוד השנה, להנפיק אגרות חוב בהיקף של 2,000 מיליארד דולר.
הדפסת כספים בהיקף כזה משמעה שיהיו הרבה יותר דולרים בשוק, וכל דולר יהיה שווה פחות. כל מחזיקי אגרות החוב של ארצות־הברית (סין לבדה, למשל, מחזיקה במאות מיליארדי דולרים באגרות חוב) יגלה, כפי שניסח זאת רותם סלע, שחלק ניכר מהרזרבות שלו הוא בכסף של "מונופול."
פוטין והו ג'ינטאו מרגישים שהם מיצו את שלב ה"מונופול" בחייהם. הם מאוד לא מרוצים מההפקרות הזו, והם לא היחידים. הבריחה מהדולר מונעת מסלידה מכסף "מונופול" כזה. שר האוצר האמריקני, גייטנר, חש עתה לסין כדי לפזר מעט את חששותיהם של הסינים מפני מצב בו ארצות־הברית מדפיסה את חובותיה. יש לו סיבה לחשוש: הסינים ציפו כי האמריקנים יעמדו בהתחייבויותיהם—חוב חיצוני או לא—כפי שעשו גם בעבר. לארצות־הברית היה גרעון במאזן התשלומים מאז שנות ה-70. מה פתאום הם משנים מדיניות, ייבב באחרונה ג'ו שוקינג, מנכ"ל הבנק לבניין הסיני.
והייתה לו סיבה לייבב. הבנק הפדרלי של ארצות־הברית—הבנק האחראי על הדפסת המטבע הגלובלי, הדולר—הסתבר כמשענת קנה רצוץ. לא אחריות, לא שיקול דעת ולא שליטה. החברים שם טסים כל היום בהליקופטר של בן ברננקי ומפזרים אלפי מיליארדי דולרים מעל שדות איובה וקנזס, מעל הערים במזרח ומעל לאגמים באילינוי. הסינים, הרוסים (ואיתם, מן הסתם, גם האירופים) רוצים קצת יותר אחריות, קצת יותר בקרה… וקצת יותר שליטה שלהם.
כלומר, הרבה יותר שליטה. מכ"ע, המטבע הכלל־עולמי, יהיה כסף נייר כלל עולמי. הדפסתו, קצב הדפסתו והקצאתו יהיו עניין פוליטי שבשליטתו של המדפיס. בסין יש 1.3 מיליארד תושבים. נחשו כמה מושבים הם ירצו בוועד המרכזי של הבנק הגלובלי? ארצות־הברית, אירופה, סין, יפן, הודו, רוסיה וברזיל מייצגות 70 אחוז מהתוצר העולמי. נחשו איזו מידה של שליטה תהיה לוועדת השבעה, עם נציגים אלו, שבראש הבנק הגלובלי?
המטבעות השונים—כסף נייר ככל שיהיו—ייצגו בקרה מסוימת על מידת ההפקרות שבה יכולה כל מדינה לנהוג. אם ברזיל התפרעה עם תקציב המדינה והדפיסה את עצמה לדעת, כשהיא מציפה את הרחובות בריאלים—היא תיענש בחומרה על־ידי העולם. אף אחד לא יהיה מוכן להלוות לממשלת ברזיל כסף והיא תאלץ לשנות את התנהגותה. אפילו ארצות־הברית, שלה יכולת להדפיס את המטבע הגלובלי בפועל, הדולר, נדרשת לריסון: יש חלופות לדולר ואנשים ומדינות יבחרו בחלופות אלו וישימו קץ להדפסת הכספים המטורפת שלה.
מה הסיכויים שכך ייקרה כאשר המדינה המופקרת יכולה להדפיס כספים כאוות נפשה? כאשר יש לה יכולת לדלדל באופן מוחלט את חובותיה באמצעות הדפסתם, בלי שלמדינות אחרות תהיה יכולת התגוננות, זה בדיוק מה שהיא תעשה. כמובן, הכל ייעשה בצורה מסודרת, שקולה ואחראית. נאמר, לדוגמה, שרוסיה תרגיש צורך עז להשיג 100 מיליארד מכ"ע עד מחר בצהריים. להדפיס אסור לה, כמובן, אבל לפנות לבנק הגלובלי מותר לכולם, לא? ובכן, תתכנס מועצת הבנק, שבאופן מקרי לחלוטין מכהן בראשה אנדריי קירילוב, איש נחוש, ללא משוא פנים. קירילוב יכנס את המועצה ויעלה את בקשת רוסיה בפניה. בשיחת רקע הוא יזכיר לחבר מארצות־הברית שהוא מתכוון להגיש בקשה דומה בקרוב, ולחבר הסיני הוא יספר כי בקשה כזו הוגשה ואושרה לו עצמו לפני שבועיים. הדיון יתנהל, כמובן, במישור הכלכלי הטהור, על פי שיקולים שאחריות וגישה מפוכחת מפעמים בהם. הבקשה תאושר? אתם מרגישים בני־מזל?
ההצעה למכ"ע, מטבע כלל־עולמי, דומה להפליא למטבע הכלל־עולמי ששרר בעולם עד שנות השלושים—הזהב. דומה, אבל שונה, ועיקרו של ההבדל טמון בדבר אחד: בזהב אף אחד לא שלט. הוא לא 'נוהל' והאחריות, ושיקול הדעת היו עניין לכל מדינה בעצמה: תרצה, תנהג באחריות. לא תרצה, תנהג בהפקרות ותפשוט רגל.
חשבו על־כך לרגע: בואו נמיר את המכ"ע לרגע ברעיון של תקן זהב (או זהב וכסף, או זהב, כסף ונחושת. אין זה מעלה או מוריד כרגע). תחת תקן זהב אמיתי, כל שטר כסף שמדינה מנפיקה מגובה בזהב, וכל שקל שבנק מלווה מגובה בכמות מסוימת של זהב במחסניו. אין אפשרות להתמוטטות של בנק שתותיר את הלווים בלי כספם, שכן גם אם כל לקוחותיו יבואו וימשכו את כל זהבם, הבנק עדיין יוכל להעניק להם את מבוקשם במלואו. תחוסל האפשרות להלוואות בלי כיסוי, לבועות של משכנתאות מפוקפקות, לאינפלציה (האינפלציה לאורך זמן תחת תקן זהב היא אפס), לשליטה של הבנקים המרכזיים בניפוח בועות, לשליטה של הפוליטיקאים בכספם של האזרחים…
המממ. הנקודה האחרונה מבהירה גם מדוע רעיון תקן זהב, שהיה פותר באחת את בעייתן של סין ורוסיה עם הדפסת הדולרים, אינו מאומץ ואף אינו עולה באמת על סדר היום. הרעיון של חסידי המכ"ע הוא להעצים את כוחם, לא להפחית אותו. בעצם, זה ממש לא אחראי ושקול מצידי להעלות בכלל את הנושא.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
מאמר ראוי ביותר
עד כמה שהבנתי הרעיון היה ליצור כסף וירטואלי בינלאומי כדוגמת ה'אקו' ושלא בדומה ל'אירו", אם כך לא יווצרו הבעיות שדיברת עליהן, לא כן?
כשאתה כותב 'תקן הזהב' למה אתה מתכוון, לחזרה למצב שהיה עד ה'שפל הגדול' שכל אחד יכול לגשת לבנק ולבקש זהב תמורת השטרות שבידיו או לכך שהממשלות יצמידו את המטבע וההתחייבויות שלהם לזהב?
אם זו האפשרות הראשונה זה נראה לי לא מעשי, כל הזהב שהופק אי פעם מוערך ב-140,000 טון כלומר 4,500,000,000 אונקיות לפי שווי של 900$ לאונקייה נקבל שהוא שווה בערך 4 טריליון דולר 30% בלבד מהתל"ג של ארה"ב בלבד והרבה פחות משווי הדולרים, האירו ושאר המטבעות שקיימים כיום,
אם זו האפשרות השנייה, סביר להניח שזה יגרום להעלאה ניכרת במחיר הזהב ולמתן יתרון רב למדינות מפיקות זהב, למה שמדינות שאינן כאלה יסכימו לכך?
מעבר לכך הזהב הוא סחורה כשאר הסחורות למה לתת לו ערך סגולי מיוחד ולנהל את הכלכלה לפי השווי שלו שתלוי בשיעור תפוקה וגורמים משתנים (דרישה לתכשיטים, אופנה וכדומה)?
היתרון הגדול בהצמדת התחייבויות לזהב הוא שזה ימנע ממשלות להשתולל כפי שהן עושות כיום, גם אם הן יחליטו לפרוש מתקן הזהב או לפחת את המטבע שלהם ביחס לזהב התוצאה תהיה הפסד מיידי ומדיד לכלל האזרחים, יתכן ושיקול זה הוא מכריע (לטובת תקן הזהב בגרסה השנייה שהבאתי).
אורי
תיקון טעות קטן. בתקן הזהב האינפלציה לאורך זמן היא שלילית, מה שבטווח הארוך הוא עוד יותר חיובי.
הליברטיאני המצוי יעדיף שהממשלה תמשוך ידה מהנפקת אמצעי התשלום בכלל, ובמקום זה נשתמש לא רק במתכות יקרות אלה כל דבר המוסכם בין הקונה והמוכר.
YB, כתבת:
אין דבר כזה "כסף וירטואלי." כלומר, להבנתי, זה שם נרדף לכסף ללא ערך. הכסף אינו דבר לעצמו: שטר הנייר הוא שטר התחייבות של מישהו לתת תמורה ממשית עבור השטר. בהכללה, ערכו של כסף נייר נקבע על־פי תפישתם של משקיעים בכל העולם ביחס לסיכוי לפירעון ההתחייבות.
לגבי זהב, כמות הזהב הכוללת שהופקה עד היום היא כ-160 אלף טון (אם נתוני נכונים) ובנוסף הופקו עוד 42.6 מיליארד אונקיות כסף, כך שהמאגר הכולל הוא כ-6.1 טריליון.
מעבר לבסיס זהב לא ייתן שום יתרון למדינות המפיקות זהב, מעבר ליתרון המוקנה להן ממילא כמפיקות המחצב (ובמובן זה, יתרונן אינו שונה מיתרונה של ישראל כמפיקת אשלג). הטעם לכך פשוט: איש אינו כופה על אף אחד להשתמש בזהב. "תקן זהב" הוא שם קוד לדבר פשוט מאוד: הסרת הבלעדיות של המדינה על ייצור כסף.
הצעד הזה יוביל לכל התוצאות. הבחירה בזהב בעבר הייתה תוצר פשוט של העובדה שהוא היה מדיום נוח—קל לעיצוב וללישה, אך עמיד מאוד, לא מחליד ונשחק, ולא ניתן לזיוף. אבל בנקים ואנשים פרטיים יכולים לבחור, בפשטות, במה להשתמש: זהב, כסף, נחושת, בדיל, טונגסטן, פלטינה או כל סחורה אחרת. להמירות מלאה לזהב, אין שום הכרח שהבנק יחזיק בזהב דווקא. הוא יכול להחזיק גם בעופרת בכמות ובמחיר מקביל, בטיטניום, מגנזיום או כל קומבינציה אחרת העולה על דעת בעליו. מעשית, אני מניח שזהב ישמש לכל היותר במעגל הצר של כסף מזומן.
במצב בו טביעת מטבעות אינה מונופול של המדינה אין שום חשיבות להחלטה של מדינות לפרוש מתקן הזהב, להצטרף אליו או להצטרף לחוג לריקודי עם, שכן לאזרחי המדינה יש חלופה לכסף הנייר של המדינה.
ובעודי שוקד בחריצות על תשובתי המפורטת, מאיר הכוכב כתב אותה בהרבה פחות מלים ובצורה ממצה ביותר.
אם הזהב יהיה המודד הבינלואמי לערך התוצאה תהיה שיהיה לו ערך מוסף, כפי שהיה לדולר (בימיו הטובים, עכשיו קצת פחות).
עד כמה שהבנתי מקריאת עיתונים (http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000437433&fid=2973) ההצעה של הסינים הוא ליצור יחידת חישוב בינלאומית מבוססת על סל מטבעות (כדוגמת ה'אקו' באיחוד האירופי בעבר) ולא מטבע שניתן להדפיס אותו.
ל-YB, כתבת:
הרעיון הזה נהנה מאותה מידה של הגיון ואמינות כמו מכשירי המשכנתא המהוללים של הבנקים בארה"ב. אם הדולר, האירו, הין, הליש"ט וכולם מדוללים בכסף מודפס, גם יחידת החישוב הבינלאומית הזו תדולל באותו היקף. אפס ועוד אפס ועוד אפס לא הופך לאחד.
מה שמכשיר כזה אמור לתת לסינים, אני מנחש, הוא יכולת לבזר קצת את יכולת ההיזק ולגדר את עצמם מפני האינפלציה הכלל עולמית (עליה כבר כתבתי (כאן: http://www.capitalism.co.il/wordpress-he/?p=767)).
(אולי כתבת את זה לעיל אבל פספסתי את זה:)
המטבע הכלל עולמי יהיה ההילך החוקי היחיד, ואסור יהיה על פי חוק להשתמש באף מטבע אחר.
אבי, זה ברור. המונופול הוא בשורש כל העניין. אם אין בלעדיות למטבע מסוים, אין חשיבות למידת הגלובליות שלו.
אורי, לא הבנתי איך בנק המבוסס על בסיס זהב יהיה מוגן מפני התמוטטות בדוגמה שנתת
י"ד, אמרת שאינפלציה שלילי לטווח ארוך היא חיובית, אתה יכול להסביר?
אורי,
האם לא ניתן לומר למעשה כי רעיון המטבע העולמי הוא ניסיון לבטל את המימד הכלכלי במדיניות המוניטרית על חשבון המימד הפוליטי?
בעידן הגלובליזציה מגלות מדינות כי מדיניות פיסקאלית או מוניטרית מופקרת מובילה לבריחה של הון. בעידן בו גבולות מדיניים לא מתפקדים כגבולות פיננסיים\עסקיים נאלצת מדינות "להכנע לכוחות השוק" או לחסום את שעריהם בפני הגלובליזציה. בעוד האפשרות הראשונה גוזלת מהפוליטיקאים חלק ניכר מכוחם, האפשרות השנייה בלתי נסבלת בגלל העלויות העצומות של בידוד כלכלי (ראה: צפון קוריאה).
על הפתרון רומז הפתגם החז"לי הנודע – "צרת רבים..". העלמת התחרות מהזירה המוניטרית תאפשר לפוליטיקאים לכבות את רעש הרקע הטורדני של השוק, כעת כל שנותר הוא ליישר קו אחד עם השני.
הרבה יותר קל להסתדר עם פוליטיקאים ומועצות ייצור (מוניטריות) מאשר עם העדפותיהם ההפכפכות של המשקיעים והצרכנים. כמו במקרה של הרעיונות של חוקי עבודה גלובליים או דיקטטורה עולמית של הפרולטריון העיקרון הוא אותו עיקרון.
המאבק של הריכוזיות כנגד החופש מוכרע שוב ושוב כנגד הריכוזיות ובעד החופש, שעה שאזרחים, משקיעים ויזמים בורחים ממדינות ריכוזיות לחופשיות בכדי להרבות את רווחתם ולהיטיב את חייהם. השיעור הזה יכול להוביל את הפוליטיקאי לשני מסקנות שונות:
1. יש לנקוט במדיניות המרחיבה את החופש
2. יש להעלים את האלטרנטיבה.
לא מפתיע לגלות שנטיית הלב של הפוליטיקאי מובילה אותו למסקנה השנייה.
שאלה:
האם פתיחת שוק דמיוני של מטבעות ושטרות כחלק מסחר חופשי אינו יכול להיות פיתרון חלופי לתקן הזהב? כלומר שכל אחד יוכל להדפיס מטבעות ושטרות כאוות נפשו ולמעשה השיווק שלהם יהיה אמינות המטבע, ובכך גם פעילות מוניטרית (קרי: הדפסה והטבעה של כסף נוסף עד כמה שאני מבין) תהיה למעשה חוקית.
לניר מ', כתבת:
בנק המחזיק את הרזרבות שלו בזהב מלווה כסף כנגד הזהב הנמצא במרתפיו בפועל. כלומר, אם הפקדת אלף שקל בבנק, הוא יכול להלוות למישהו אחר אלף שקל. לכן, אם תבוא ביום מסוים ותרצה למשוך את הכסף, הכסף שלך תמיד יהיה שם בפועל.
Uriah, כתבת:
לא פתרון חלופי — זהו תקן הזהב. אם המטבע מבוסס על זהב, כסף, חיטה או הבטחות — אין זה משנה כלל. ערכם של השטרות יקבע על־פי ערך התחייבויותיו של המנפיק.
זהב, לעניין זה, פשוט מספק נוחות. אם יש לך מטבע זהב במשקל של 10 גרם, אין זה משנה אם מופיע עליו דיוקנו של נפוליאון, ג'ורג' וושינגטון או אחמדינג'אד. שלושת המטבעות שווים.
רותם, כתבת:
יש בזה הרבה אמת. ההגבלה על כוחם של פוליטיקאים נובעת מתחרות ומהאפשרות ליישם אותה. אם, לדוגמה, חצי מהמדינות בעולם יאמצו מטבע אחד, הן תהיינה במצב של נחיתות תחרותית מול אלו שלא יאמצו אותו, ומכאן הרצון לחסל תחרות כזו.
תודה אורי, עוד שתי שאלות:
1) האם למעשה חברה מסחרית שתנפיק מטבע מסוים תשווק את הביטוח שבקושי בלזייפו? זהב לדוגמה איננו ניתן לזיוף אך ניתן להשקיע עבודה ולמצוא כמויות מסוימות ממנו בטבע ולזקק אותו בצורה כזו או אחרת, למשל "הבהלה לזהב" היא השקעת עבודה והרווח הוא הסטנדרט לערך שגם הוא בעל ערך בפני עצמו, האם אני צודק?
2) האם חברה מסחרית דמיונית שכזו יכולה מאיזשהו אינטרס פיננסי (ולא פוליטי) להדפיס או להטביע כסף נוסף במידה ואפשרות כזאת ידועה לאנשים המשתמשים בשירותי החברה? אם נשליך למציאות המורכבת של היום עד כמה שאני מבין אותה זה בעצם הסיכון של המדינות אשר קנו אג"ח מהאמריקנים, לא?
ניר
נראה לי שזה הולך כך. צמיחה במהותה מביאה לירידת מחירים כיון שהעלות האלטרנטיבית ליצור כל מוצר יורדת בעקבות החידושים הטכנולוגיים והגידול בפריון. כלומר אם בעבר היינו צריכים לוותר על הרבה כדי לצרוך מוצרים נוספים, כיום אנחנו מוותרים על הרבה פחות כדי לצרוך מוצר נוסף. כתוצאה מכך יש ירידת מחירים ככל שהצמיחה מתקדמת. בעבר היינו צריכים לוותר על הרבה כסף כדי לקנות מחשב ומכונית, היום אנחנו מוותרים על הרבה פחות, ועיקר ההוצאות שלנו הולכות על שירותים או פנאי(תקשורת, תחבורה, רפואה ועוד).
במובן הזה קיימת דיפלציה ריאלית שקשורה לצמיחה. כמובן התמוטטות כלכלית – בניגוד לשפל זמני – מביאה לאינפלציה ריאלית כמו שלמשל היה בזמן הדבר השחור באירופה, או במזרח התיכון עם קריסתו האקולוגית במאה ה12. החידוש הזה הוא קרדינאלי כיוון שבעקבות מילטון פרידמן אנחנו רגילים לחשוב על אינפלציה כתופעה מוניטרית. כמובן ניתן להסביר את הדיפלציה כתופעה מוניטרית של גידול מהיר יותר בתוצר מאשר בכמות הכסף, מה שמייקר את ערך הכסף ומוביל לירידת מחירים. אבל ההסבר שנתנו איננו משאיר את הדיפלציה רק כתופעה חיצונית אלא מציב אותה בלב ליבה של הצמיחה.
ההסבר שנתנו משנה עכשיו את הנחות המוצא. מעכשיו אנחנו מניחים שכל צמיחה מלווה בדיפלציה ולכן כל הזרמת כסף אפילו כדי לשמור על יציבות מחירים משמעה עירעור של הסדר הכלכלי ושינוי מאזן הכוחות בשוק. למשל אם הנגיד מזרים כסף באופן קבוע כדי לשמור על יציבות מחירים בשוק, לכאורה לפי התיאוריה המונטריסטית הקלאסית של מילטון פרידמן (וכאלה שקדמו לו) הוא לא משנה דבר במשק, בפועל לפי הנחת המוצא החדשה הוא פועל נגד תהליך הדיפלציה שמלווה לצמיחה.
להזרמת הכסף הזו ישנה תוצאה. עד שנות השבעים היא הסיטה משאבים מהמשק למדינה. מאז שנות השבעים היא הסיטה משאבים מהמשק לבנקים ולכן עודדה קיום של בועות, שאת ההתפוצצות של אחת מהן אנחנו חווים כיום. אם הנגיד היה מוותר על היעד של יציבות מחירים ובוחר במקום זה לתת לתהליך הדיפלציה לעשות את פעולתו אזי לא היה מופיע ניגוד בין התהליך הריאלי של הצמיחה והתהליך המוניטרי של הזרמת הכסף.
זה הסיבה מדוע אני חושב שדיפלציה זה תהליך חיובי בטווח הארוך.
י.ד., לפי דעתי הנחת היסוד שלך היא מוטעית: דיפלציה איננה תוצאה הכרחית של צמיחה (ואכן גם אינפלציה, וגם דיפלציה הן תופעות מוניטריות שמקורן במונופול כזה או אחר – בד"כ של המדינה – על הנפקת "מטבע עובר לסוחר".). נכון שבעקבות צמיחה אנחנו נדרשים לוותר על פחות כדי לרכוש מוצרים, אבל זה תופס רק לגבי מוצרים חדשים. מחיריהם של מחשבים ומסכי פלזמה אכן ירדו פלאים, אבל אותם מהר מאד מחליפים מוצרים חדשים, אם גרסאות משופרות/משוכללות של אותם מחשבים ומסכי טלויזיה, ואם מוצרים חדשים לגמרי שלא היו קיימים עד עכשיו (או לפחות לא היו נגישים לקהל הרחב).
נפלה טעות בדברי: "אבל זה תופס רק לגבי מוצרים חדשים" – הכוונה הייתה כמובן למוצרים קיימים.
ל-Uriah, כתבת:
קרוב לוודאי שתינתן ערבות כזו, ככל הנראה בעקיפין. כלומר, אם בנק א' (מכובד, וותיק, מנוסה) יטבע מטבעות מסוימים, הציבור יקבל את הטביעה כאמינה. הבנק יהיה גם אחראי למניעת זיופים (ויש לו אינטרס ברור לעשות זאת).
והמשכת:
אין בכלל ספק שיהיו חברות שינסו לתחמן את השיטה ולטבוע מטבעות נוספים, לא מגובים או שקריים באופן אחר. מעשי רמאות היו מאז שנולד האדם, ויהיו תמיד. ההבדל יהיה רק בהיקף ובמשך הזמן. חברה ש'תרמה' תתפס בסופו של דבר, וגם אם ייפגעו אנשים מהשטרות המדומים שלה, הפגיעה תהיה מקומית, בדומה לזו המתרחשת כאשר בעל מפעל או רשת חנויות קורס ומותיר ספקים עצבניים וחובות. מה שיימנע הוא התרחשות גלובלית בשוק בכללו, שכן בועות ארוכות־טווח (כלומר, תרמית מקיפה) לא תתקיימנה.
י.ד., אני עם אליסה כאן: אני לא חושב שיש דפלציה הקשורה לצמיחה. אם לפני 30 שנה השקענו אחוז אחד (נאמר) בקניית לחם, היום אנחנו צריכים להקדיש פחות, אולי, אך גם צרכי הלחם שלנו הפכו מורכבים ומתקדמים יותר. באופן טבעי, אם הנגיד היה מפסיק להדפיס כסף והאיסור על הדפסת כסף על ידי כל אדם אחר היה מתקיים, הייתה דפלציה, אך לא כאשר איסור כזה אינו קיים.
אבל רגע, אם גידול האולכוסיה השנתי הוא 1.5% וגידול הזהב הוא 1% זה לא אומר דיפלציה קלה כל שנה?
אורי, לא הבנתי דבר מה.
כתבת "בנק המחזיק את הרזרבות שלו בזהב מלווה כסף כנגד הזהב הנמצא במרתפיו בפועל. כלומר, אם הפקדת אלף שקל בבנק, הוא יכול להלוות למישהו אחר אלף שקל. לכן, אם תבוא ביום מסוים ותרצה למשוך את הכסף, הכסף שלך תמיד יהיה שם בפועל."
נניח שאדם א' הולך ומפקיד 1000 שקל בבנק. והבנק מלווה את הכסף לאדם ב' שקונה לרותם סלע ארמון.
עכשיו, אדם א' בא לבנק ומבקש את כספו. איך יהיה לבנק את כספו? הרי הכסף הועבר לבוני הארמון.
בשוק חופשי (כזה שהמדינה לא מעורבת בו) הבנק יוכל להתעסק בשני סוגי פעילות נפרדים: הלוואות ושמירה על כסף. כאשר אתה מפקיד כסף בבנק לצורך שמירה עליו (במקום לקנות כספת ביתית), הבנק יגבה ממך כסף עבור השמירה על כספך. כאשר אתה מפקיד כסף בבנק כדי שהבנק יוכל להלוות אותו לרותם סלע לצורך בניית ארמון, הבנק ישלם לך כסף עבור השימוש הזה בכספך (כמובן שבמקרה כזה הריבית שהבנק יגבה מרותם תהיה גבוהה מזו שהוא שלם לך – זה הרווח של הבנק). כל עוד רותם לא שילום את חובו לבנק, אתה לא תוכל למשוך את כספך. כל זה בלי שום קשר לזהב, ברזל או כל סחורה אחרת.
כמובן שקיימת גם אפשרות שלישית, והיא המצב כפי שהוא היום, כלומר "יחס הרזרבה". מצב זה הוא לגיטימי כל עוד המפקיד מיודע על ידי הבנק שמדובר בהימור לכל דבר (כזכור מדובר בשוק חופשי, בו הפקדות הציבור בבנקים אינן "מבוטחות" ע"י המדינה).
אנונימי כתב:
אם משתמשים רק בזהב, כן. אבל העקרון הוא שניתן להשתמש במה שרוצים.
עזרא כתב:
לא בדיוק. מה שהועבר לב' אינו הזהב אלא שטר. התהליך הוא כזה:
אדם א' הולך לבנק ומפקיד 1,000 שקל. הבנק לוקח את אלף השקלים וקונה איתם, נאמר, אונקייה של זהב. עכשיו, בא ב' ומבקש הלוואה. הבנק נותן לו אלף שקל, בהם הוא קונה לרותם סלע ארמון.
עכשיו, בא א' שוב, ומבקש את אלף השקלים שלו בזהב. הבנק נותן לו את הזהב וגורע 1,000 שקל מסך כל הכסף שהוא יכול להלוות בעתיד. בהתחשב במהירות ההלוואה וההחזר, הגריעה הזו תתוקן במאזן הלוואות-מול-זהב-במרתפים בתוך זמן קצר מאוד. כמובן, הוא עדיין זכאי לקבל את הכסף מ-ב' בתוספת ריבית.
השיטה אינה מושלמת, כמובן. בסיטואציה מסוימת, גם בנק המלווה כך עשוי ליפול, אם כל הלווים שלו יפשטו רגל וכל המלווים יבואו למשוך. בכל זאת, תוכל להשוות את זה לאופן בו פועלים הבנקים היום (בנקאות פרקציונלית, כפי שאליסה ציינה):
כל בנק נדרש היום להחזיק כעשירית מכלל הכסף שהוא מלווה באופן שקובע לו בנק ישראל. אם יש לו מיליארד שקל בבנק ישראל, הוא רשאי להלוות ב-10 מיליארד שקל.
אורי, השאלה הבאה תהיה מהיכן יש לבנק 1,000 ש"ח להלוות לאדם ב', הרי את הכסף שהוא קיבל מאדם א' הוא הוציא על רכישת זהב.
אתם חושבים שלמדינה קטנה כמו ישראל יש אפשרות לעבור לבדה לתקן זהב/מתכת?
גרידג', כתבת:
התשובה פשוטה: הוא לא הוציא אותו. כשהוא קונה בכסף זהב, הכסף לא 'הלך' אלא נשאר במחסניו. ההמרה משקלים לאונקיות היא טכנית. כדי לסבר את האוזן, קח את התרחשות הדברים שכתבתי ושנה שינוי קטן, כדי להתאימו למציאות ממשית:
אדם א' הולך לבנק ומפקיד בו 10 אונקיות זהב במטבעות. הבנק מפקיד את 10 אונקיות הזהב במחסניו. עתה, בא ב' ומבקש הלוואה בהיקף של 10 אונקיות זהב. הבנק תובע מ-ב' לשעבד לזכותו חסכונות בהיקף של 5 אונקיות זהב, ומעניק לו 10,000 שקל—שווה ערך של 10 אונקיות—ויגבה ממנו ריבית בשיעור של אונקיית זהב.
כלומר, הבנק נמצא ברגע ההלוואה במצב בו יש לו במחסניו 15 אונקיות זהב ועוד התחייבות (של ב') להכנסה בגובה 11 אונקיות. כלומר, עקרונית יש לו 26 אונקיות, כאשר מידת הוודאות ביחס ל-11 מהן נמוכה יותר.
מן העבר השני, יש לו התחייבות ישירה ומידית לתשלום (לא') בגובה 10 אונקיות זהב והתחייבות עקיפה לתשלום (למי שיקבלו את הכסף מ-ב' ואולי ירצו לפדות אותו בזהב) בגובה 10 אונקיות. בסך הכל, 10 אונקיות צריכות להיות זמינות בכל עת (ולכך יש לבנק כיסוי מלא), ו-10 נוספות זמינות במקרה קיצוני (ולכך, יש לו לפחות 50 אחוז כיסוי).
כך, בעקרון, אמורה לפעול מערכת בנקאית דו-צידית (מלווה ולווה): לקוחות מלווים לה כסף (בחסכם אותו) והיא מלווה אותו לאחרים. אפשר, כמובן (אם מישהו חושש) להיצמד לשיטה של בנק חסכון מול בנק הלוואה. א' יכול להפקיד את זהבו בכספת, או להפקידו בבנק לחסכון בלבד, שאינו מעניק הלוואות.
ניר, כתבת:
כן, ומחר. כל מה שנדרש הוא ששר האוצר יגיש תיקון ל"חוק בנק ישראל" לפיו "פרק שישי, סעיף 28 א' ו-ב' לחוק בנק ישראל בטל מעתה."
סעיף 28 בחוק בנק ישראל קובע:
א. שום אדם זולת הבנק לא יוציא ולא יפיץ שטרי כסף, שטרי בנק, מעות, מסמך או כל דבר אחר, אשר הנגיד, לאחר התייעצות עם הועדה, קבע כי הם עשויים להיות תחליף מטבע.
ב. שר האוצר רשאי להחרים כל תחליף מטבע.
מובן כי ביטולו של סעיף זה לא יובן באופן מלא ומיידי, אך בתוך זמן קצר יבואו התרחשויות שישנו את המצב באופן יסודי.
מצד שני בארה"ב הנפקת כסף פרטי חוקית לחלוטין וסוכני ה FBI פשטו בכל זאת על המטבעה שמנפיקה את Liberty Dollar.
מאיר, תוכל בבקשה לספק לינק מתאים?
יש קישור כאן. הטיעון החוקי היה עבירה על חוקי הזיוף וההונאה של ארצות־הברית. אני מניח שזו דרכו העדינה של הממשל להעביר את המסר ש"זה אולי חוקי, אבל בכל זאת לא ניתן לזה לקרות…"
ובהנחה שאכן נעבור לבסיס הזהב/סחורה, האם המשק הישראלי יכול להתמודד מול התנודות של הזהב בעולם, קרוב ל40 אחוז בשנה האחרונה, וצפוי להשתנות שוב באחוזים לא מעטים בשנים הקרובות, האם המשק יכול להתמודד (נניח באופן תאורטי שהמשק הישראלי הוא גמיש מאוד) עם תנודות שכאלו?
הענף הישראלי הטוב והגמיש ביותר, ההייטק(שהוא גם מנוע הצמיחה העיקרי), היה מסוגל להתמודד עם ייסוף של שלושים ארבעים אחוז בשקל?
ניר, התנודות במחירי הזהב הן תוצאה ישירה של המדיניות המוניטרית של ממשלות המערב, כלומר המונופול שיש להן על הנפקת כסף (כידוע סך כמות הזהב בעולם לא השתנתה לאחרונה ב-40 אחוזים). ביטול מונופול זה צריך להיות בבסיס כל רפורמה עתידית.
לניר מ'
בשנה האחרונה מדובר בפיחות של 30-40 אחוז של השקל מול הזהב. לכך, אני סבור, הם אינם מתנגדים.
מכל מקום, אני לא רואה שום בעיה כאן. נאמר שהיצואנים לא מרוצים מירידת שער הדולר בהשוואה לשקל. הפתרון הפשוט ביותר מבחינתם הוא לעבור להשתמש בדולר, אם כך הם רוצים. הם אינם חייבים להשתמש בשקל או במטבע אחר ויכולים לזגזג בין מטבעות כרצונם.
היה פיחות כיוון שהשקל לא צמוד לזהב, והיה כהצעתך הוא היה מבוסס עליו היינו רואים ייסוף בשקל מול כל המטבעות בעולם
לגבי היצואנים שלנו, זה שהם רוצים לזגזג זה טוב ויפה, אין כמו זיגזג ספונטני מידי פעם, אבל לצערנו יש להם חוזי עבודה עם העובדים שלהם…והחוזים הללו, בישראל העתידית יהיו בזהב, (או בשקל שהוא למעשה שווה ערך לזהב), ועכשיו, אחרי עלייה של 50 אחוז בעלויות ההעסקה שלהם מול מתחרים מחוץ לישראל, הם בבעיה, וכולנו בבעיה, כי אני לא מכיר חוזה שמאפשר 'שינוי של עד חמישים אחוז על פי שיקול דעת המעסיק'
ואם בכל זאת ענף שלם או המשק כולו יהיה 'חכם' ולא ישלם בשקל זהב, אלא ב…דולר, הוא אמנם יהיה חסין במידת מה מהתנודות של שוק הסחורות, אבל יהיה פגיע לפעלולי ארצות הברית וכך החלפנו נייר שנתון לחסדיו של סטנלי פישר לנייר שנתון לחסדיו של איזשהו בחור מעבר לים שאפילו השפעה פוליטית אין לנו עליו… לא כזו עסקה טובה
אורי,
לאחר ההסבר שלך על דרך פעולת הבנק להלואות, נותרתי עם שאלה פתוחה.
משתמע מההסבר שלך, שהבנק "מוכר" שטרות של "שקל" תמרות התחייבות ברמה זו או אחרת לתשלום בזהב.
כלומר, מלבד הזהב שהפקד אצלו או שולם לו בפעל, הוא מדפיס שטרות כאוות נפשו למסירה תמורת התחייבות כזו.
מכאן נובע, שעדיין יוכלו רבים ללוות שטרות כאלה ולשאת ולתת בהם, גם כשאין להם שום כסוי מיידי במחסני הבנק.
ומכאן, שעדיין תיתכן התמוטטות יפה מאד, כשיקרה המקרה ה"קצוני" וכלם יבואו לפדות את כספם.
אלא אם כן התכוונת לשמירה על יחס רזרבה של 50% כעקרון, ולא רק כדוגמא. אבל ברור שיחס זה, ככל יחס אחר שנבחר, שרירותי. עדיין תהיה התמוטטות, רק קלה יותר ורק במקרים יותר נדירים.
בסופו של דבר, הבנק, כמו הממשלה, מדפיס כאן שקלים בשער מסוים, ללא יכלת כסוי מיידי, לא?
ניר, כתבת:
אם שכר העבודה של עובדים בשקלים יהיה יקר מדי ביחס לשכר העבודה של עובדים בדולרים, או שמקומות העבודה יעברו לייצר דברים בעלי ערך מוסף רב יותר, שיצדיק את השכר הגבוה יותר, או שהשכר ירד. המטבע בו השכר נקוב אינו הדבר שמשנה כאן.
לדוגמה, נניח שלפני כינון בסיס זהב שכר מתכנת בישראל הוא 15,000 שקל, ושכר זה הוא שווה הערך של 3,000 כיכרות לחם. שכר מתכנת בארצות הברית הוא 15,000 דולר, המאפשרים לו לקנות 6,000 כיכרות לחם. עכשיו, נאמר שאנחנו מכוננים בסיס זהב ושקל שווה מאית האונקייה. עכשיו, שער הזהב עולה פי שניים, ושקל שווה לא חצי דולר (כפי שהיה קודם) אלא דולר. המעסיקים של המתכנתים יתאימו את השכר, או שינטשו את תחום התכנות (מה שיביא לירידת שכר כללית) או שיעברו לייצר משהו שבו תשלום כפול לאדם משתלם. כך-או-כך, לא שער המטבע יקבע את השכר, אלא האפשרות לשלם שכר.
אבנר, כתבת:
אפשרות ההתמוטטות קיימת תמיד, בכל מקרה ובכל מצב. כל פעולה כלכלית כרוכה בסיכון, והלוואה של כספים אינה פטורה מסיכון זה. גם בנק שיש לו יחס רזרבה של 100 אחוז עדיין יכול להתנהל באופן כושל ולפשוט את הרגל. למעשה, תהליך של פשיטת רגל הוא דבר המתרחש כל הזמן ובכל תחום.
ההבדל היחידי בין המצב היום למצב תחת בסיס זהב יהיה בידיעה שהממשלה אינה מגבה את הבנק מבחינה כספית, ולכן אין "סיכון מוסרי." אדם המפקיד את כספו בבנק, ירצה, אולי, גם לבטח את הכסף באופן כלשהו.
אורי, אמת שהאפשרות לשלם ולא שער המטבע היא היא הקובעת בסופו של דבר של השכר, עדיין, מצבה של ישראל או של כל אומה בינונית ומטה אחרת (ואולי אף ארצות גדולות) בכינון תקן זהב/סחורה כלשהו, יהיה רגיש מאוד לתנודות בשוק הסחורות, שהוא כידוע תנודתי למדי, שונה הדבר מהמצב שבו כל מדינות העולם מחזיקות ברזרבה של זהב וכך מטבע הדברים גם תנודתו מוגבלת וגם המטבעות כולם נותרים שווים באופן יחסי
ואילו גם ארץ בעלת כלכלה חופשית, זקוקה לזמן על מנת להתאים מחדש את שוק העבודה שלה, ועד שזה יתואם לשינויים שחלו בערך המטבע, שינוי נוסף עלול להתרחש ואנו עלולים למצוא עצמנו משחקים בתופסת של צב וארנב בו שוק העבודה (זריז וגמיש ככל שיהיה) מנסה ללא הרף להדביק את השינויים המהירים במטבע שלנו שמבוסס על סחורה (שהיא זריזה מכל שוק עבודה מודרני שהוא)
האם יש לך הצעת פתרון למצב?
לניר, כתבת:
שווקים, ובכלל זה שוק עבודה, אינם סינתטיים. כלומר, הקביעות בהם מבוססות על שילוב של מציאות ונוחיות. לדוגמה, בשוק שכירת הדירות היה מקובל אצל רבים לערוך מדי שנה התאמות ולהתחשבן על הפרשים. האינטרס של העובד ושל המעביד הוא ליצור תמונת שכר קבועה וברורה, שכן לא זה ולא זה רוצים בקפיצות חדות המפריעות להם לתכנן את מהלכיהם.
אתה יכול להתבונן, לדוגמה, בתנועות שער השקל ביחס לדולר בשנתיים האחרונות. באופן טבעי, השכר לא עבר התאמות כה חדות ומהירות מדי חודש. הוא קובע באופן כלשהו, לנוחות כל הצדדים.
שלום אורי,
אתה יכול לפרט מה יקרה כאשר חוק בנק ישראל יבוטל? בנק הפועלים פשוט יתחיל להנפיק שטרות שלו?
ובהזדמנות זו: אודה לך אם תכתוב מאמר על המוניטריזם. איזה בעיות הוא בא לפתור, האם אלו אכן בעיות והאם הוא אכן פותר אותם. כמו כן, איזה בעיות הוא גורם. אני כמובן מדבר על מוניטריזם 'עדין' ולא על שפיכה של כסף מעל שמי אמריקה כמו היום.
אורי, מה שאני לא מבינה זה למה לא מספיק להוציא את הנפקת הכסף מידי הממשלה ולפתוח אותה לתחרות חופשית כמו כל מוצר אחר, בד בבד עם הפרטת ביטוח הפקדונות בבנקים? למה צריך את בסיס הזהב?
לאפי, כתבת:
כאשר הסעיף המסוים ההוא לחוק בנק ישראל יבוטל, אני מניח שבנקים יתחילו להנפיק שטרות משלהם, אבל המערכות המרכזיות יהיו מערכות אשראי ולא כסף פיסי, ובמובן זה לא תהיה מניעה שתוכל "לקנות אשראי" מכל גורם. לדוגמה, רשת שופרסל תרצה, אולי, להציע לך זיכוי של 102 שקל על כל 100 שקל שתעביר לרשותם, ואולי גם תרצה לעשות זאת.
לגבי מוניטריזם, אני לא יודע אם יהיה לי חשק או כוח לעשות זאת בעתיד המאוד קרוב. בסיסית, מוניטריזם הוא תאוריה שאומרת שהיצע הכסף הוא הגורם המרכזי המשפיע על הפעילות הכלכלית בטווח הקצר, ומכאן משתמע לכסף זול (לדוגמה, כשהריבית נמוכה) יש השפעה מרכזית על החלטות היצרנים והקונים. המלצת המדיניות של המוניטריזם, לפיכך, היא לצמצם את מרחב המניפולציה העומד לרשות הממשלה להוזיל את הכסף (מילטון פרידמן המליץ על הרחבה בשיעור קבוע של בסיס הכסף).
התאוריה הזו מנוגדת לתפישה הקיינסיאנית, הגורסת כי הגורם המרכזי הוא הביקוש, וכי יצרנים עורכים את החלטותיהם בהתאם להערכתם בנוגע לביקוש למוצר. מכאן משתמע כי ההיצע יוצר את הביקוש (כלומר, אם יצרנים ייצרו, עקרונית, בכפוף לזמינות הכסף, הצרכנים יצרכו). לכן, המלצת המדיניות המרכזית היא להוזיל את הכסף (כדי שהצרכנים יצרכו), להשתדל למנוע חסכון (כדי שהצרכנים יצרכו ולא יחסכו) ולעודד אופטימיות (כדי שהיצרנים ייצרו). המלצת המדיניות של הקיינסיאניות היא, על כן, ריבית נמוכה ושכירת יאצק כאקורדיוניסט הלאומי.
לאורי,
הבנתי. רק לא ברור לי איך זה פותר את בעיית הדפסת הכסף של הממשלה/הבנק המרכזי, הלא כל עוד הסחר מבוסס על השקל נשארנו עם אותן בעיות. מה שאתה מצייר יגרום בסה"כ לשוק של אגרות חוב להתפתח מחוץ לבורסה.
אפי, כתבת:
מי אמר שצריך לפתור אותה? מי אמר שהסחר יהיה מבוסס על השקל. אם הבנק המרכזי ימשיך להדפיס כסף, ערכו של השקל יישחק ואנשים יעברו להשתמש במטבע אחר במקומו.
לא ברור מה הפיתרונות המוצעים יעזרו.
במידה וכל גורם ידפיס כסף, המצב רק יחריף. מיקסום רווחים יגרום לכטלם להתחיל יציב, ומשלב כלשהו (כשהם נחשבים רווחיים יותר) להתחיל להדפיס, עד שהשוק יתפוס אותם, ואז לבחור – להמשיך עד שהכסף לא שווה כלום, או להתמתן. זה אומר שוק פחות יציב מהבורסה.
מה שאנשים רוצים זה יציבות, תקן עולמי שניתן "להעניש" מי שחורג ממנו בצורה משמעותית ממה שנעשה היום. להצמיד למחירי הזהב, הכסף או החיטה לא יעזרו – הם רק יעבירו את האופציה לבצע אינפלציה ליצרני הזהב הכסף או החיטה.
פיתרון מסוג אקו אכן יכול לפתור בעיה זו – ממשלים לא אחראיים יהיו שקופים יותר. הרי זה מה שנעשה היום (מדידת אינפלציה של כל מדינה נעשית מול "סל מטבעות") – רק ללא מתן תוקף רשמי והרתעתי.
חישוב כזה יכול להעשות באופן פשוט – מתן משקל לכל מטבע לפי גודל התל"ג של אותה המדינה, ובדיקה פר מטבע בכמה השתנה ערכו. בלי הסתמכות על כל מוצר למעט המוצר הפיקטיבי – מטבע.
שימוש רשמי בו "מייצר" מטבע חדש ויציב יותר,כך שמי שמחפש "מטבע" יציב יותר יהנה מאותה חוסר תלות שהוא מחפש.
אליהו, חיפה כתב:
אני לא משוכנע שזה אכן התסריט שיתרחש. למעשה, אני די משוכנע שזה התסריט שלא יתרחש. לאורך זמן, השוק מעניק עדיפות ברורה למי שאינו מדפיס. ברור שיהיו 'רמאים', אך בשוק פתוח מהירות התגובה של הציבור לשינויים כאלו — אם ישירות ואם דרך סוכני ביצוע (כמו קרנות השקעה) תהיה מהירה מאוד.
אני יכול לחשוב, ככה סתם בלי להתכונן, על חצי תריסר דרכים בהן מדינה תוכל לנפח את התמ"ג שלה באופן מלאכותי במידה ניכרת. למעשה, שיטת מדידה כזו תיתן יתרון מובנה ומתמיד למדינה שתנהג במידה הגדולה ביותר של חוסר אחריות.
אורי,
על פי החוק, אנשים אינם יכולים היום לעבור למטבעות אחרים? עד כמה שידוע לי מותר להשתמש במטבע אחר כהילך. אם כן, אני לא רואה את התועלת הגדולה שתצא מביטול חוק בנק ישראל. אם שופרסל יוכלו "להנפיק" זיכויים משלהם זה דבר חשוב, אבל לא עד כדי כך מהותי…
איך שוק הבנקאות הפרטי יגיב "באופן מיידי"?
הרי ארה"ב פיזרה כספים בלי חשבון יותר מעשור עד שתגובת השוק באה,
וכיום היא מדפיסה כספים בקצב חסר תקדים, ותגובת השוק מתעכבת.
במה מותר הבנק הפרטי? האם ייתכן שהעולם מורכב יותר מתיאוריה פשטנית?
להפך. התיאוריה קובעת שהשוק מונחה ע"י מיקסום רווח (גם של הבנק המדפיס),
אומרת שהרווח הגדול ביותר יגיע דווקא מ"מימוש האמון" בזמנים קריטיים. תאר לך שערך הדולר לא היה יורד בתחילת המשבר – היקף המשבר היה גדול פי כמה.
אם גוף ממשלתי לא מצליח לעמוד בפיתוי, מה לגבי גוף פרטי, שלגביו כל מושג האמון הוא טקטיקה שלעיתים הוא רווחית ולעיתים לא.
מדינה "מסויימת" יכולה לנפח את התל"ג שלה, ולהבנתי הדבר נעשה כבר היום.
מצד שני, מה התועלת שלה? פעולה זו אכן תגדיל את משקלה בסל המטבעות באחוזים בודדים. מה זה ייתן לה?
במקום אינפלציה של 10, האינפלציה תהיה 9.9? במחיר של התרסקות כלכלית שנים בודדות לאחר מכן?
הרי לא הצעתי לקבע את שערי המטבע בצורה מלאכותית – להפך, ברור שדבר זה הוא קשה עד בלתי אפשרי. נסיון לעשות דבר כזה יוביל לסחר פיקטיבי בסחורות – קנה זהב אמריקאי, ומכור אותו בסוריה. מדובר בקיבוע כלל מחירי הסחורות לסטנדרט עולמי, בדומה לזהב אך נייטרלי ממנו.
הייתרון של התוכנית שהצעתי – הדבר יחייב מדינות לשאוף ל"סטנדרט תקני" של אינפלציה (או ליתר דיוק שאיפה למזער סטיה מממוצע האינפלציה העולמי).
כשאינטל התחייבה לחוק מור, היא מיסדה את האינפלציה בערך הסיליקון.
הסטנדרטיזציה הזאת העניקה יציבות משמעותית לכל ענף ייצור החומרה (למרות שגם שם מדובר ב"סטנדרט מלאכותי"). אין שום סיבה שסטנדרטיזציה דומה לא תוביל ליציבות דומה בענף הפיננסים.
אפי, כתבת:
כן, אסור להשתמש במטבע אחר כהילך. חוק בנק ישראל קובע כי הדבר אסור ומעניק סמכות לשר האוצר להחרים כל מטבע או מוצר אחר העשוי לדעת בנק ישראל לשמש הילך.
אליהו, כתבת:
ואיך היה אמור השוק להגיב בסיטואציה בה אין לו כלל חלופות? במקום בו יש חלופות, התגובה מהירה ויעילה מאוד (כפי שמאות שנים של התנסות בתקן זהב הראו פעם אחר פעם).
אני לא יודע לאיזו תאוריה אתה מתייחס בדיוק, אבל שאיפה ל"מיקסום רווח" מיידי ופשיטת רגל בתוך שנה-שנתיים אינה דרך המאפיינת עסקים בדרך כלל. היא מאפיינת ממשלות ונוכלים שמבצעים תרגיל עוקץ. שיטה של "זבנג וגמרנו" אופיינית לגורמים שאינם מרוויחים את כספם מעמל אלא מגזילה. גוף פרטי מבין מאיפה בא הכסף, וחושב גם מאיפה הוא יבוא מחר, בדרך כלל. הוא אינו ראוי לאמון יותר מממשלה, אך לכוחו יש סייג ברור בקיומם של גופים מתחרים.
אז לא הבנתי. איזה סטנדרט עולמי? איזה תקן? איך קובעים תקן כזה? אין לדברים אלו כל משמעות, ככל שאני מסוגל להבין.
אורי,
זה מפתיע אותי מאד. אין עסקאות בארץ שנעשות בדולרים? מכירות והשכרות דירות נעשות בדולרים…
ואם יש לי כמה דולרים בכיס ואני רואה את הוולבו של שטייניץ מרחוק, אני צריך לברוח כי אולי הוא יחרים לי אותו? מוזר…
אם אכן זה המצב – אתה צודק מאד.
אפי, עסקאות מתומחרות לפי הדולר. התשלום מבוצע בשקלים (מכל מקום, כך לפי החוק). כשיש לך כמה דולרים בכיס, אינך צריך לברוח משטייניץ, שכן מותר לך להחזיק בדולרים. אסור לך רק לעשות איתם משהו כאן, לבד מהמרתם לשקלים.
אורי,
לא כל כך נראה לי שמישהו היום לא מבצע עיסקאות בדולרים רק בגלל החוק… כך שנראה לי שלביטול החוק יש אולי משמעות מוסרית, אבל לא כל כך משמעות מעשית.
אפי, יש לזה משמעות מעשית ממשית. קח, לדוגמה, את עישון המריחואנה בישראל. הוא נפוץ מאוד, ורבים מאוד מעשנים כמעט בלי הפרעה. אבל רחוקה מאוד ההנחה כי לאיסור בחוק יש רק משמעות מוסרית ואין לו השלכות מעשיות.
מעבר לכך, משמעות החוק אינה כאשר הדברים הולכים יפה. חשיבותו ניכרת כשהם לא הולכים יפה — כשהכלכלה על הפנים.
אורי,
מה שהתכוונתי לומר זה שהמציאות מכתיבה קצת אחרת מכיון שמשכורותיהם של 700,000 עובדי מדינה משולמות בשקלים והדבר יקשה על הגמישות עם מטבעות אחרים.
כשהדברים לא ילכו יפה – אפילו אם שטייניץ יצליח קצת לממש את החוק, הוא לא יוכל למנוע הצמדת מחירים לדולר כשהחליפין עצמו יעשה בשקלים.
אין ספק שתשלום משכורותיהם של עובדי מדינה בשקלים נותן לשקל משקל חשוב. זה לא משנה את העקרון.