יולי 14 2009

סאגת ערוץ 10: סיפורו של כשל ממשלתי

מאת: הקפיטליסט היומי בשעה 14:25 נושאים: כללי

TV

צמד המילים הרה המשמעות "כשל שוק" מרחף כמו עמוד ענן מעל הדיון בגורלו ההולך ומתמרר של ערוץ 10. קשה לחשוב על שתי מלים מעליהן מרחף ערפל כה כבד של אי־הבנה, שגגה ועיוות. (כתב: אורי רדלר)

אפשר בהחלט להבין את אי־ההבנה של המונח "כשל שוק." המילה "כשל" די בה להביא רבים להניח כי "כשל שוק" ו"כישלון בשוק" הם היינו הך. כך, בפי רבים, משמש המונח להגדרת כישלון עסקי בתחום מסוים, או למצב בו ההכנסות מתחום עסקי כלשהו אינן עומדות בציפיות. שיווק השפיצל חלש? מדובר בכשל שוק הנובע מהמשבר הכלכלי.

גם העיוות והשגגה מובנים. המונח "כשל שוק" הפך בפי רבים למעין ציפורן נאה בדש כל משפט בו הדובר מבקש לקבל כספים מהממשלה, או לפטור את עצמו מתשלום כספים למישהו. החברה שבניהולך הגיעה עד עברי פי־פחת? זה לא אתה, זה השוק. יש "כשל שוק." הערוץ קורס? כשל בשוק הטלוויזיה. יש לשנות את תנאי הזיכיון. אינך יכול לפרוע את חובותיך? מדובר בכשל שוק חמור. הממשלה חייבת להתערב.

בשני המקרים, מכל מקום, אין כל קשר בין ההגדרות החדשות למשמעות המונח. כשל שוק מתאר מצב בו נטען כי הקצאת המשאבים או אספקת המוצרים והשירותים בשוק אינה מבוצעת באופן מיטבי. השוק כשלעצמו, באופן טבעי, אינו יכול להיכשל יותר: מה שאנו מכנים "שוק" הוא בסך הכל מילה מאגדת נוחה לתיאור סך כל העסקאות בתחום מסוים. בשוק ייתכן "כשל" באותו מובן בו חמסין הוא "כשל" של מזג האוויר. לשוק, כמו למזג האוויר, אין מטרות ואין יעדים של ביצוע הקצאה מיטבי. מכאן מובן כי כאשר אנו מדברים על "כשל," הכוונה בפועל היא למצב בו לפועלים בשוק—מוכרים כקונים—אינם שבעי־רצון מהתוצאות שהם מפיקים מסחרם: השוק אינו מספק את המטרות החיצוניות שיועדו לו על־ידם.

הגדרה כזו מרמזת לנו כי המונח "כשל שוק" כולל הטעיה מובנית: במקום לדבר על השגת מטרות, מדברים על כישלון מובנה במנגנון השוק, אף שלכל ברור כי מנגנון אינו יכול להצליח או להיכשל—הוא רק יכול לבצע את המבוקש, או שלא לבצע את המבוקש. ההטעיה אכן מובנית ומכוונת. מטרת המדברים על "כשל שוק" היא לטעון כי בפעולה רגילה של השוק, המטרות הרצויות לרוב האנשים אינן מושגות, ולכן נדרשת התערבות ממשלתית ש'תתקן' את פעולת השוק. או, במלים אחרות, המונח "כשל שוק" נטבע במכוון כדי ליצור מראית עין המקשרת בין "שוק" ל"כשל," כדי להצדיק את ההתערבות בשוק.

המבחן הראשון שהקוראים "כשל שוק" צריכים לעמוד בו הוא מבחן הסבירות. כלומר, האם המטרות שהוצבו ניתנות להשגה? במקרה של ערוץ 10 וערוצי הטלוויזיה בכלל, הוצבו כמה מטרות מנוגדות: הממשלה שאפה לקנות לה שליטה בתכנים (כדי לרסן ביקורת נגדה וכדי לקנות את שתיקתם של "היוצרים"), להימנע ממיסוי הציבור כדי לממן שירותי טלוויזיה, להפיק הכנסות מתמלוגים ומזיכיונות, ולהציע לציבור שידורים טלוויזיוניים איכותיים; הציבור, ככל שניתן לעמוד על רצונו, ביקש ליהנות מבידור קל לעת ערב; ובעלי ערוצי השידור ביקשו להרוויח כסף.

ערוצי השידור, ביד אחת עם הצופים, ניצבו מלכתחילה בעמדה של עימות מול הממשלה. כדי להרוויח כסף, היה עליהם לרצות את ציבור הצופים, שכן רק באמצעות הצגת פרסומות בפני ציבור צופים רחב היו הערוצים יכולים להפיק רווח מן השידורים. כדי לרצות את ציבור הצופים, היה עליהם להציע לו תוכניות כרצונו. כלומר, בידור קל. אבל זה בדיוק מה שהממשלה לא רצתה שהערוצים יעשו.

כך עלו הצדדים על מסלול התנגשות: ערוצי הטלוויזיה ניסו בהתמדה לעקוף את תביעות ה'איכות' והשליטה של הממשלה—לעתים בערמה, ולעתים במרמה ישירה. הממשלה מצידה, חתרה לכפות על הערוצים לשדר את הרצוי לה. המטרה המבוקשת—שידור איכותי (במובן הממשלתי) ורווחי—לא הייתה בת השגה מלכתחילה. המטרה הייתה בלתי־אפשרית, והכישלון בהשגתה היה ידוע מראש.

כשמדברים על "כשל שוק" בהתייחס לערוצי השידור המסחריים, הכוונה היא בעצם לכשל ממשלה: התערבות של השלטון בשוק כדי להשיג מטרות שלא ניתן להשיג להשיג. הממשלה הניחה במקרה זה כי רווחיהן של חברות השידור יהיו כה גדולים, עד שהן תוכלנה לשאת גם את אבן הרחיים של ההתערבות הממשלתית (ייקור הוצאות) ועשרות מיליוני השקלים שהממשלה קיוותה לגבות מהחברות. זה לא קרה, כמובן.

המאמץ הנואש מצד בעלי ערוץ 10, וההפסדים העצומים של חברת "רשת" מאותתים כי בעתיד הקרוב ייעשה ניסיון לצמצם את כשל הממשלה. כלומר, למשוך חלק מסוים ממעורבותה. הממשלה תוותר על חלק הארי של דרישותיה לשידור "איכותי" (מה שמוגדר היום "חובות של ערוץ 10" הוא למעשה התחייבות מכרזית להפיק שידורי "איכות"), כשהוויתור יהיה 'נגרר': גם חברות ערוץ 2 יזכו בו ובעקבותיהם גם הלוויין והכבלים. לממשלה אין הרבה ברירות, בהינתן שהיא חוששת מאוד ממצב של ערוץ כללי אחד, שיהיה בעל כוח רב מדי לטעמה.

  • Facebook
  • RSS
  • Twitter
  • LinkedIn
  • Digg
  • del.icio.us
  • Google Bookmarks

9 תגובות

9 תגובות לפוסט “סאגת ערוץ 10: סיפורו של כשל ממשלתי”

  1. רותם סלעבתאריך 14 יולי 2009 בשעה 14:41

    אורי,

    המדינה לא צריכה לוותר רק על יומרותיה ליצירת תוכן "איכותי", היא צריכה לוותר גם על בירוקרטיה.

    תקציב הרשות השנייה לשנת 2009 עמד על כ-60 מיליון ש"ח, והוא קטן אגב מהתקציב של שנה שעברה. בנאום "הפרישה" שלו מערוץ 10 יתייחס יוסי מימן לתשלומים המזינים את הבירוקרטיה הזה:

    "אני לא מדבר על שום רגולטור ספציפי או על שום מועד ספציפי של זמן", אמר מימן, "אך מעל מאה אנשים קבלו 250 מליון שקל מערוץ 10 – המאה איש היו רגולטורים – זה יוצא 2.5-3 מיליון שקל לרגולטור", אמר והוסיף, "על כל ארבעה עובדים של ערוץ עשר יש רגולטור אחד. את כריסטיאנו רונלדו לא שומרים ככה".

    הסוגייה האמיתית המתגלגלת עכשיו לפתחה של הממשלה היא האם לסגור את ערוץ 10 או את הרשות השנייה. כפי שאתה כותב, מתן הקלות גורפות לערוץ 10 תוביל לתגובת שרשרת שתסיר את חובותיהם של כל הגופים המפוקחים על ידי הרשות השנייה.

    זאת ועוד, הורדת הדרישות היא בשביל הרשות השניה גזר דין מוות. היא חיה על דמי התמלוגים של הערוצים, ובמקרה ואלו יפסקו, ייבשו מקורותיה התקציביים.

  2. אביבתאריך 14 יולי 2009 בשעה 16:50

    המדינה צריכה להודיע שכל אחד יכול להקים תחנת טלויזיה כמיטב רצונו וכישרונו והיא מושכת את ידה משוק התקשורת.
    יקומו פה כמה עשרות ערוצים ואחר כך הם יפלו והם ישדרו זבל לא פחות נחות מזה שמשדרים ערוצים 2 ו-10, אבל לפחות זה לא יהיה מהכיס שלי.

  3. אורי רדלרבתאריך 14 יולי 2009 בשעה 22:38

    רותם, החשש שלי הוא דווקא מתסריט בו הרשות השנייה אמנם מושכת ידה, אבל הטלוויזיה המסחרית מוכפפת לממשלה באמצעות תקצוב שלה.

  4. רותם סלעבתאריך 15 יולי 2009 בשעה 2:03

    אורי,
    אני חושב שהמקרה בו הרשות השנייה תישאר הוא המסוכו.
    היא תעשה ככל שביכולתה בכדי להשאיר את ערוצים 10 ו-2 בחיים, ולא תבחל באמצעים. כבר היום קראנו על הצעה של הרשות השנייה כי משרד האוצר יעניק הלוואה לערוץ 10 לצורך תשלום חובותיו, ולמשך שנתיים.

    הצעות הזויות כאלו, שנועדו למעשה לממן את הרשות בצורה סיבובית, הן הסנונית הראשונה. הרשות תעשה כל שביכולתה בכדי לשרוד, וזה כולל את הפיכת הערוצים המסחריים לגרורות מתוקצבות.

    במקרה והטלוויזיה המסחרית תיפטר מעול התמלוגים, והזכיינים יזכו ברשיונות להפעלת ערוצים (בניגוד לרנטות של הזכיונות) מצבם הכלכלי ישתפר, ובנוסף, הם יפטרו מעולו של בעל אינטרס שאינו בוחל בעסקאות סיבוביות עם הממשלה בכדי להשאירם בחיים, ונהנה מקשרים במקומות הנכונים.

  5. כרמלבתאריך 15 יולי 2009 בשעה 13:02

    צריך להזכיר שהדרישות (המטופשות) של תוכן היו חלק מתנאי המכרז, ביטול היום בדיעבד של תנאי המכרז יוצר הפליה ממשלתית כלפי הקבוצות שלא זכו במכרז.

    הפיתרון הוא להוריד היום את הדרישה הממשלתית לתוכן (סוגה עלית) אבל רק בשילוב עם פתיחת השוק לתחרות כך שכל מי שרוצה יכול לפתוח תחנה ולשדר פירסומות

  6. זיו מאורבתאריך 16 יולי 2009 בשעה 8:14

    צריך גם להבין מה עומד מאחורי המילים המתשאות סוגה עילית. בלי לומר מילה אחת על כסף – זה לבדו צריך להוציא אנשים לרחובות. לאהוב את אנה? שבתות וחגים? שירות חדרים? עוד כל מיני תוכניות שמעניינות רק את המגזר התל אביבי? רוצים לעשות טלוויזיה מגזרית – זה בסדר, אבל תשאירו את כספי הציבור מחוץ לעניין.

    הרגולציה על התלאביביזיה המסחרית היא רק הסימפטום, המחלה שמאחוריה הוא הניסיון הנואש של איגודי היוצרים לדחוף את היד לקופה הציבורית בגלל שהמוצר שהם מוכרים לא מספיק טוב כדי לכלכל אותם. ועכשיו הם לוקחים את ערוץ 10 איתם לכישלון הכלכלי שבו הם חיים. לאשלייה המתוקה-מבאישה שאומן צריך להיות משוחרר משיקולים מסחריים.

  7. דניאלבתאריך 16 יולי 2009 בשעה 13:10

    ואף אחד עוד לא התייחס לתקציב לעידוד קולנוע שהכנסת מנסה להעביר.
    מאבק האיתנים, בין שתי המפלגות שכביכול תומכות בשוק חופשי (קדימה וליכוד), כאשר כל אחד מנסה להוכיח שהוא מקצה יותר מכספי משלם המיסים לטובת סבסוד תעשיית הקולנוע הישראלית.
    ככה זה – מי ששולט בברז, מקווה גם לשלוט בתכנים.

  8. אוריבתאריך 26 יולי 2009 בשעה 23:38

    >> המאמץ הנואש מצד בעלי ערוץ 10, וההפסדים העצומים של חברת "רשת" מאותתים כי בעתיד הקרוב ייעשה ניסיון לצמצם את כשל הממשלה

    לדעתי הם מאותתים שבקרוב הממשלה תתחיל להזרים כסף לערוץ 10, לרשת ולשאר החבר'ה.

  9. אלעדבתאריך 13 אוג' 2009 בשעה 4:56

    אני מסכים עם הרבה מהנאמר הן בכתבה והן בתגובות,ברצוני בכל זאת לציין כי במקרה של התקשורת הטלוויזיונית בישראל עניין "כשל השוק" לא צריך ליפול אך ורק על הממשלה אשר בעזרת חוקי הרשויות הדרקוניים שלה יוצרת מצבים כמעט בלתי אפשריים לבעלי הזיכיונות בערוצי הברודקסט השונים כי אם גם בעלי הזיכיון,הרשויות ובעלי חברות הכבלים והלוויין אשמים בבעיה במידה שווה! שוק הטלוויזיה בארץ רווי מדי יחסית לגודלו, לא זאת בלבד אלא שכל אותם בעלי אינטרס רבים על אותן אוכלוסיות בשוק מצומצם גם כך. המלחמה הזו בגלל בצע כסף של בעלי ממון הרוצים גם שליטה בתקשורת יוצרת טלוויזיה מטופשת אשר גורמת לממשלה לתקן את חוק הרשות ולדרוש את עניין הסוגה העילית, ברצוני גם לציין כאן שהסוגה היא לא רק תוכניות הדרמה האנמיות אשר הוזכרו לעיל אלא באפשרותה גם להיות דוקו,סרט טלויזיה וכו' הבעיה היא שהזכינים רוצים לפנות לאוכלוסיות רבות ככל הניתן ומגילאים וסטטוס מסויים כדי שהפרסום בשעות הסוגה (שמחוייבות אגב להיות 180 שעות בשנה לפחות ,בין השעות 19:00 – 24:00 קרי פריים טיים ובמימון של 50 מ' ש"ח) יכניס להם מקסימום רווח, וכך רבותי נהרסת מפת השידורים בארץ וערוצים מסויימים מעזים לקרא ל"לרדת בגדול" ולדרמות פיכסא עמוסות כוכבי ילדים סוגה עילית! כך שהאשמה אינה על המחוקק בלבד, היא גם אינה על בעלי הממון בלבד, האשמה ידידיי היא תרבות הישראבלוף!

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות