יולי 17 2009
טפיל אובד עצות: הרשות השניה וערוץ 10 בקרב לחיים ולמוות
בבוקר ועידת נתח שוק של גלובס שהתקיימה ביום שני האחרון זרק יוסי מימן פצצה: "מילצ'ן, לאודר, מרדוק ואני מפסיקים להזרים כסף לערוץ 10; המשחק נגמר", אמר והוסיף, "יש ארבע מאות עובדים בערוץ עשר שמתישהו בקיץ עשויים למצוא את עצמם בלי עבודה". לא מעט עובדים, לא מעט כסף, וערוץ טלוויזיה אחד שמאיים להיסגר. (כתב: רותם סלע)
במהלך הנאום הצביע מימן על הסולם שימנע את התרחיש הקטסטרופאלי ויאפשר את המשך קיומו של הערוץ. הוא ושותפיו יהיו מוכנים להמשיך ולהשקיע בתנאי שהמדינה תחליף את הזיכיון הארעי שבידם ברישיון של קבע. תנו לנו את הערוץ הוא אומר, ואנחנו נמשיך להעביר להזרים לו כסף.
הנאום עורר חששות מובנים בליבותיהם של עובדי הערוץ שהובהלו עוד באותו היום לשיחה בה הובהר להם כי הכסף בקופה מספיק לעוד חודש אחד בלבד. אלא שהנאום צריך להבהיל גם את פקידי הרשות השנייה; אחרי הכל יישום הפיתרון שמציע מימן מעמיד סימן שאלה מעל נחיצותה ויכולתה של הרשות להמשיך ולהתקיים.
מימן מבקש לבטל את משטר הרישוי והתגמולים לו כפוף היום ערוץ 10. אלא שהפיכת הזיכיון הארעי של פרנסי הערוץ ל"שטר בעלות" בדמות רישיון בלתי מוגבל הוא יותר מהקלה נקודתית, מדובר בשינוי של כללי המשחק שיחול על כל כלי התקשורת האלקטרונית; שינוי זה יהפוך את הרשות השנייה למיותרת ויפשיט אותה מכל הכנסותיה. עוד כמה עשרות עובדים לא יכולים לישון בשקט.
מהו לזיכיונות ורישיונות?
במשטר הזיכיונות "מושכרים" ערוצי הרדיו והטלוויזיה מהמדינה לתקופת זמן מוגדרת ובתנאים קצובים. הערוץ איננו שייך למשקיע אלא מוחכר לו לתקופה קצובה ובעל הבית האמיתי הוא למעשה רגולטור הקרוי הרשות השנייה. גוף זה האוכף את תנאי הזיכיונות, מעניש, עורך מכרזים ומסדיר את שוק התקשורת המשודרת.
תקציבה של הרשות מגיע מדמי הזיכיון ותמלוגים (רנטות) הנגבים מהגופים המפוקחים על ידה. תמלוגים אלו ניתנים כאחוז קבוע מההכנסות (4%), ולפיכך משתנים עם השינוי במצב השוק.
כך דעך תקציב הרשות במקביל לדעיכתה הכלכלית של המדיה. ב- 2007 עמדו לרשות הרשות כ-75 מיליון שקל, ב-2008 צומצם התקציב ל-70 מיליון, והשנה הוא עומד על 60 מיליון שקלים בלבד. כואב, אבל בהתחשב באלטרנטיבות, כואב פחות.
להציל את הטפיל או את המארח?
"אפשר לעשות טלוויזיה מסחרית בישראל, אבל צריך לגמור פעם אחת ולתמיד עם השטויות האלו של הזכיונות ולעבור לרשיונות. צריכים לשכוח את העולם של התגמולים ולתת לאנשים לעשות את העבודה", אמר מימן והוסיף, "מעל מאה אנשים קבלו 250 מליון שקל מערוץ 10 – המאה איש היו רגולטורים – זה יוצא 2.5-3 מיליון שקל לרגולטור. על כל ארבעה עובדים של ערוץ עשר יש רגולטור אחד. את כריסטיאנו רונלדו לא שומרים ככה".
יש שתי תפיסות שונות בנוגע לפעולתה של הרשות השנייה בשוק התקשורת:
הראשונה, הרשות היא הילד ההולנדי התוחב את אצבעו בסכר הציביליזציה בפני נהר הוולגריות בו מבקשים קברניטי הטלוויזיה הקפיטליסטים להטביע את הציבור. המחיר הפעוט שמשלמת החברה ביציבות הפיננסית של גופי השידור הינו חסר משמעות אל מול התועלת האדירה שבמניעת הרדידות והדקדנס ממסך הטלוויזיה שלכם; תוכניות כמו: גלגל המזל, הפוליגרף, מועדון לילה, הדוגמניות ולרדת בגדול שנמנעות ממכם ומקרוביכם בזכות פעולתם הנמרצת של פקידי הרשות.
בתפיסה השנייה, המקובלת רק על מימן ועל עוד קומץ קפיטליסטים רעי לב, הרשות השנייה היא למעשה טפיל על גבה של התקשורת האלקטרונית. בימים טובים פגיעתו של הטפיל רעה אך נסבלת, ובימים טובים פחות הוא מקשה על המארח עד כי זה אינו רוצה עוד בחייו.
למשקיעים של ערוץ 10 נמאס. לאחר שפיזרו לרוח סכומי עתק המסתכמים ב- 1.3 מיליארד שקלים, אין להם כסף או רצון לסבסד את חייו של "הטפיל"; או להיות כפופים לשיגיונותיו.
בחודשיים הקרובים יוכרע ככל הנראה גורלו של ערוץ עשר. אם יעמוד מימן במילתו יעמדו מקבלי ההחלטות בפני ברירה קשה. מתן רישיון של קבע לערוץ 10 היא לא עוד הקלה רגולטורית שולית, מדובר בשינוי בכללי המשחק שיחול על כל הגופים המשדרים הכלואים בשיטת הזיכיונות.
בשוק הרישיונות החדש לא יצטרכו עוד הגופים המשדרים לעמוד למכרזים ולשלם רנטות תקופתיות. מצב חדש זה יגרע מהרשות את אמצעי הלחץ שלה וגם את כל הכנסותיה; היא כבר לא תהיה בעל הבית, ולמעשה, בלי שינוי רדיקלי בדרך בה היא מתוקצבת, היא גם לא תהיה.
בפני מקבלי ההחלטות עומדת ברירה "קשה": האם לוותר על מנגנון שליטה רגולטורי או על אחד משני הערוצים המסחריים היחידים בישראל ? האם להעדיף את טובתו של הטפיל הנצלני או את המארח היצרני?
במקרה זה עדיף להסתמך על הניסיון ולא על ההיגיון.
גייטנר במכתב ליו"ר הסנאט – תגדילו לי את מסגרת האובדראפט. באמצע אוקטובר צפויה מצבת החוב האמריקאית לנסוק לגבול מסגרת האשראי הנוכחית -
אחת מהמגרעות שבלהיות חברה של יו הפנר היא עוצר היציאות שמוטל כל ערב,מצד שני דמי הכיס הם 1,000$ בשבוע, 
בוושינגטון פוסט מנסים לעשות סדר בתוכנית תמריצים בת 819 מיליארד דולר. הידעת?
"אני רואה את תחילת סופו של המיתון בארה"ב" – 
כלכלנים התנהגותיים צודקים שהם מצביעים על המגבלות הקוגנטיביות של התפיסה האנושית. אבל האם אותן מגבלות לא צפויות לחול עליהם כרגולטוריים? 
בועת האשראי הבאה? סטודנטים סינים מתחילים לגלות את נפלאות כרטיסי האשראי. 
רוברט מקנמרה היה דוגמא חיה לאמירה: שכל זה לא הכל בחיים. האיש הכי חכם בחדר, הסטטיסטיקאי שהמציא את פורד מחדש ושר ההגנה הכושל של מלחמת ויאטנם. 
לאור המצב הכלכלי נרתמים אברכי הציבור הליטאי לחתימה על התחייבות מיוחדת: 
האוצר יקפיא העברת כספים לאוניברסיטת בר אילן לאחר שזו סרבה להעביר את נתוני השכר של הסגל המנהלי. 
סין יכולה להציל את העולם. אם רק היואן יסחר בחופשיות מול הדולר, האמריקאים יפשילו שרוולים ויתחילו לייצא במרץ למזרח, וחזירים יעופו (?!) 
הבלוג "עקרונות כלכליים" בסקירה על הקצפת של הבלוגספירה הכלכלית ועל הדובדבן: 
שום קבוצה של אנשים, חכמים ככל שיהיו, לא יכולה לקבוע בצורה מושכלת את מחיר הכסף. 
"מאה וחמישים שנה בכלא יעזרו לו לשמור על כושר קטלני". אתר החדשות הבדיוני 
טום וולף במסע אל ישוביהם, חייהם, מועדוניהם ובעיקר אל נבכי נפשם של מנהלי קרנות הגידור. על 
ומה הפתרון?
ממש מצער שהרגולטור לא מתאים את עצמו לרוח התקופה. כל ההתעסקות הזו בפרינציפ לא תורם דבר, והרי הפרינציפ האמיתי הוא לדאוג לרווחת הציבור, ביניהם עובדי וספקי ערוץ 10, ולא לשכוח את החבטה המוראלית והפסיכולוגית של הצרכן הישראלי כשיראה ערוץ טלוויזיה מתמוטט. איך הוא יאמין שאנחנו עומדים לצאת מהמיתון?
ושלא ישעמם, הנה קטע וידאו של יוסי מימן בו הוא מודיע בועידת גלובס על הפסקת המימון לערוץ 10:
http://globes.co.il/news/article.aspx?did=1000480265&QUID=1055,U1247810372963
איזה מין טיעונים אלה? סליחה, מי שילם מליונים לארז טל בשביל לא לעשות כלום? ערוץ 10 (כמו גופים רבים אחרים) בזבז כספים כאילו אין מחר ועכשיו דורש מהמדינה טובות הנאה באיומים מגוחכים… ספקי ערוץ 10 צריכים יותר תמיכה מהספקים של החברה שבה עבדתי ופשטה רגל ? אם ערוץ 10 ייסגר (ןהוא לא, זה סתם איום) אז רשת תוכל להחליף אותו או מצידי שיפנו את הכסף שהתפנה אצל הרגלוטור לתוכן מקורי בערוץ 1.
איזה כסף יתפנה בדיוק כשערוץ 10 ימחק?
הכוונה לירידה בתכולת העבודה של הרגולטור שתוריד את העלויות הכרוכות ברגולציה. אבל זה היה טיעון דמגוגי, נא לא להיכנס לפרטים.
פשוט – לא צריך רגולטור.
כמה דברים שהרגולטור עושה והם לא נחוצים בעליל:
מניעת תכנים מסחריים תוך כדי התוכניות: האם מישהו באמת חושב שהכוסות האדומות עם הלוגו של קוקה קולה בתוכנית אמריקן איידול זה סתם בחירה אופנתית? כי בדיוק בשביל מי שחושב ככה, מנעה הרשות השנייה את שידור התוכנית בערוץ 2.
הגבלת שיעור הפרסומות בכל שעת שידור: הצעד הזה מיותר במקביל למעבר לרישיונות. עם המעבר לרישיונות מספר הערוצים המסחריים בישראל יגדל משמעותית. מפעיל הערוץ מציק עם יותר מדי פרסומות? אנחנו נזפזפ, הרייטינג שלו ירד – ולפעם הבאה הוא ילמד ויתקן.
קניסת זכיינים שלא משדרים "סוגה עילית": הביטוי המכובס הזה הוא הגרסה הטלוויזיונית ל"ציבור הנאור" של אהרון ברק. במציאות, מדובר בטלוויזיה של מגזר אחד – המגזר התל אביבי. ההתעקשות לדחוף לי למסך יצירות מופת כמו לאהוב את אנה או שירות חדרים, היא למעשה ניסיון נואל לחנך את הציבור לפי ערכיו של המגזר התל אביבי. זה לחייב את הזכיינים ללמד את הנוער שלנו איך נכון לחיות: להשתמט, לבגוד, להתפקר ועוד כל מיני דברים שעושים אנשים חסרי אידיאולוגיה. הזכיינים לא באמת רוצים לשדר את זה כי זה לא מביא רייטינג, והיוצרים משוכנעים שזה "עילי" בגלל אותה סיבה. כך, בכל אופן, הם מצליחים לחיות על חשבוננו למרות שהמוצר שלהם פשוט לא מספיק טוב כדי למכור.
אז מה הפיתרון? שהמדינה תשכיר רישיון לתדר לחמש שנים, בלי מכרז ובלי נעליים. כל מי שיוכיח שיש לו הגב הכלכלי הנחוץ לשם כך יוכל לשכור מהמדינה את התדר ולשדר מה בראש שלו. אם זה טוב, הוא יצליח. אם לא, הוא יפסיד. ואך ורק אם התוכן שהו משדר יהיה פוגעני במיוחד – יהיה מקום להתערבות של רשות *** פסיבית *** שעל בסיס פניות ציבור תוכל לקנוס את המשדרים.
זיו, גם בתוכן פוגעני לא צריכה המדינה להתערב: מי שנפגע, שלא יסתכל – הרייטינג יהיה בהתאם. כמו למשל כאן כאשר אתה פוגע בתל-אביבים: אם הם נפגעים, הם לא יקראו יותר:-)
זיו,
על הנקודה של אליסה אני רוצה להוסיף נקודה נוספת.
אם לא צריך רגולטור, הרי שגם אין שום סיבה שיהיו רק שני ערוצי טלוויזיה מסחריים?
ואם אין רק שני ערוצים, אלא עשרות (כל מגזר, עיר ומפלגה יפתח לו ערוץ) הרי זה יהיה טפשי לעקוב אחרי כל התכנים הפוגעניים. לא עושים את זה בעיתונות המודפסת, אין שום סיבה שיעשו את זה בטלוויזיה.
המדינה יצרה מונופול מלאכותי על הטלוויזיה שלך, שהמונופול הזה יפסיק להתקיים לא יהיה עוד מקום ל"משטרת מחשבות" שאמורה לפקח על המונופול האימתני הזה.
אתם מניחים שטלויזיה רב ערוצית זה מונופול טבעי. ואצלנו אם לא תהיה התערבות של המדינה, אני טוען שכל הערוצים יתאחדו תוך שנה לערוץ אחד עלוב ובלי תחרות. כזכור לכם מימי הערוץ ה1, לערו בודד תמיד יש רייטינג.
האם תחת ההנחה שלי שמתוארת לעיל, עדין לא צריך רגולציה?
יש בישראל 4 עיתונים יומיים כלליים+2 עיתונים כלכליים+יומונים דתיים/חרדיים/ערביים+עיתונים באנגלית ושפות אחרות+שבועונים/ירחונים/מגזינים מסוגים שונים ומשונים וראה זה פלא כולם מתקיימים ולא נראית באופק השתלטות של עיתון יחיד שיהיה לו מונופול על העיתונות הכתובה.
למה אתה חושב שבתקשורת אלקטרונית שיש לה פוטנציאל רווח גדול הרבה יותר המצב יהיה שונה?
אם אכן זה יקרה זה אומר שאותו ערוץ טלביזיה יהיה פשוט מעולה ומתוחכם! הוא יצליח לקלוע לאורך כל שעות היממה לטעמם של כל הצופים (מה שבלתי אפשרי לדעתי), אם אכן כך יקרה, אדרבה! שיהיה מונופול, ברגע שיפסיק להיות מאוזן/מעניין יקום ערוץ מתחרה.